שפת הראייה

שפת הראייה

את "תולדות העיצוב" יש להבין לא כקטלוג סגנונות או קאנון של כללים צורניים, אלא כפרויקט מורכב שמשלב תרבות פוליטית, כלכלית ואינטלקטואלית. העניין המחודש בהיסטוריה הוליד עיסוק מתרחב בתיאוריה ופנייה לזיהוי עקרונות כלליים שעומדים בבסיס תחום העיצוב. גוף הידע התיאורטי שהתגבש במסגרת המסורת הפדגוגית המודרניסטית עומד בסתירה מהותית לגישה ההיסטורית לעיצוב גרפי. בתחום העיסוק שלנו, כמו גם בשדות האדריכלות והאמנויות היפות, המעבר לתודעה היסטורית רחבה יותר כרוך בקריאה מחודשת של המודרניזם.

מוסד העיצוב הגרפי צמח מתוך תנועת האמנות המודרנית בתחילת המאה העשרים והתגבש לכדי מקצוע במרוצת חמישים השנה האחרונות. הבסיס התיאורטי שלו יונק מתנועות וקבוצות האוונגרד כמו הקונסטרוקטיביזם, דה סטייל והבאוהאוס. אחרי מלחמת העולם השנייה, ארגנו בתי הספר לאמנות אלמנטים מתוך פרקטיקות ביקורתיות ורפורמטיביות אלה לכדי עקרונות שיטתיים. ספרי לימוד עיצוב רבים שיצאו לאור לאורך ההיסטוריה של המקצוע משכפלים גרעין של עקרונות תיאורטיים, המבוססים על ציור מופשט ועל פסיכולוגיית הגשטלט. שפת החזון של גיורגי קפש (Kepes, 1944), אמנות ותפיסה חזותית של רודולף ארנהיים (Arnheim, 1954) ואוריינות חזותית למתחילים של דוניס דונדיס (Dondis, 1973) כולם כוללים מוטיבים חוזרים בתיאוריה המודרנית של עיצוב.

בספרים אלה ניכרת ההתמקדות בתפיסה על חשבון פרשנות. "תפיסה" מתייחסת לחוויה הסובייקטיבית של היחיד כפי שהיא ממוסגרת על ידי הגוף והמוח. תיאורטיות אסתטיות ממוקדות תפיסה מעניקות לתחושה עדיפות על פני האינטלקט, לראייה על פני הקריאה, לאוניברסליות על פני ההבדל התרבותי, למיידיות הפיזית על פני התיווך החברתי. הפדגוגיה המודרנית של העיצוב, גישה ליצירת צורות שנשענת על תיאוריות של תפיסה, מרמזת ליכולת ראייה אוניברסלית המשותפת לכל בני האדם בכל התקופות, שבכוחה להתגבר על מחסומים תרבותיים והיסטוריים. מחקר עיצוב מכוון פרשנות, לעומת זאת, גורס כי התפיסה של דימוי נתון תשתנה מתקופה לתקופה או ממקום אחד למשנהו, ותשאב משמעות ממוסכמות של פורמט, סגנון וסמלים ומן הקשר עם דימויים אחרים ועם מילים. בעוד שתיאוריית העיצוב המודרנית מתמקדת בתפיסה, הגישה המודעת לעצמה מבחינה היסטורית ותרבותית מתמקדת בפרשנות.

קפש, דונדיס וארנהיים השתמשו כולם ב"פסיכולוגיית גשלטלט" – תיאוריה שפותחה על ידי מדענים גרמניים בשנות העשרים למאה העשרים. עבור כל אחד משלושת כותבים אלה, כמו גם רבים אחרים שפועלים במסורת זו, עיצוב הוא ביסודו פעילות מופשטת, צורנית; הטקסט הוא משני, תוספת שמגיעה רק לאחר השליטה בצורה. תיאוריה של עיצוב שמבודדת את התפיסה החזותית מן הפרשנות הלשונית מעודדת התעלמות ממשמעות תרבותית. למרות שמחקר של קומפוזיציה מופשטת אינו בעייתי לכשעצמו, כאשר מציבים את ההפשטה בליבה של החשיבה העיצובית, ההיבטים הלשוניים והחברתיים של העיצוב מגומדים או פשוט לא זוכים להתייחסות.

full_Lupton.jpg

באמנות ותפיסה חזותית, הסביר ארנהיים את המונח "מושג חזותי" כדימוי מנטלי של חפץ, שנבנה מתוך חוויות חזותיות טהורות של אותו החפץ ממספר רב של זוויות. בנימה מחויכת הוא הסביר שדימוי זה של מקסיקני אינו דימוי תקף, משום שהוא אינו מתייחס ל"מושג החזותי" האמיתי של מקסיקני. במילים אחרות, לשם הבנתו נדרש מידע טקסטואלי – כותרת.1 אולם מה באמת עשוי להיחשב כ"מושג החזותי" של מקסיקני? הסומבררו הוא כבר סמל תרבותי, קלישאה תיירותית. "המושג החזותי" של מקסיקני יורכב מסטראוטיפים נוספים, שילוקטו לא רק מתוך חוויות ממשיות של מפגש עם מקסיקנים אמיתיים, אלא מסרטי קולנוע, משידורי טלוויזיה ומספרים: שפם גדול, פונצ'ו בצבעים עזים, מגפי עור.

הדוגמה של ארנהיים נועדה להצחיק. יחד עם זאת, הוא ביקש להרחיב את הנחת המוצא של הבדיחה שלו לכדי חוויה מעשית כוללת, וטען כי הבנתנו את העולם מורכבת רק מתפיסות "חזותיות" טהורות, כאשר השפה ממלאת תפקיד של מערכת מיון משנית של נתוני החושים. אולם, בפועל, בחיי היום־יום התפיסה עוברת דרך הפילטר של התרבות. המושג שאנו מנסחים לגבי אובייקט מסוים הוא בעת ובעונה אחת חזותי (מרחבי, חושי, תמונתי) ולשוני (קונבנציונלי, מוכתב על ידי הסכמה חברתית). המושג שאנו מנסחים ביחס לדבר מסוים נבנה מתכונות ותפיסות קונבנציונליות, שנלמדו בחינוך, מאמנות ומתקשורת ההמונים.

full_Lupton2.jpg

ארנהיים הסביר כי למרות ששני המשולשים האלה זהים מבחינה גיאומטרית, הם נתפסים כצורות שונות בשל השינוי בכיוונם: האחד יציב והשני לא יציב. ההבדל נעוץ בפסיכולוגיה ובפיזיולוגיה של המוח. משולש ב' הוא "לא יציב", עם זאת, רק אם הוא מנותק מכל סיטואציית שימוש ונשפט כצורה מופשטת טהורה, כמו למשל, בריק המושגי של מבחן פסיכולוגי או שיעור ביסודות העיצוב, שבהם אנו מתבקשים להתבונן בצורה "לכשעצמה". אם היה מדובר במשולש שמופיע בספר גיאומטריה, הסיבוב שלו היה מתואר באופן מתמטי. אם היה המשולש משמש כחץ, תפקידו ההכוונתי היה הופך את "אי היציבות" שלו ללא רלבנטית.

full_Lupton3.jpg

קורסים ביסודות העיצוב הופכים דימויים משמעותיים תרבותית לצורות מופשטות כל הזמן. טיפוגרפיה, תצלומים, ושרטוטים של חפצים שעוברים תהליך פישוט (סימפליפיקציה) נחתכים, מטופלים, מוסטים על צירם ונצבעים ליצירת קומפוזיציות משביעות רצון. הפשטה היא השיעור הראשון של תלמידי עיצוב רבים. היא מתמשכת ונוכחת כהנחת יסוד מרכזית גם בעבודות מתקדמות יותר, כ"רעיון" עיצובי בסיסי. תיאוריית עיצוב מוכוונת פרשנות תרבותית במקום תפיסה אוניברסלית תתייחס באופן מודע להיבט המשתנה היסטורית ותלוי מוסכמה של המילים והדימויים בשאלות עיצוביות.

המונח שפה חזותית הוא מטאפורה שגורה בספרי לימוד עיצוב מודרניים: "אוצר המילים" של אלמנטים עיצוביים (נקודות, קווים, צורות, טקסטורות, צבעים) מאורגן על פי "דקדוק" של ניגודים (אי יציבות/איזון, אסימטריה/סימטריה, רך/קשה, כבד/קל). תיאוריה זו פותחה בקורס המבוא של יוהנס איטן (Itten) בבית הספר הבאוהאוס שנפתח בוויימאר ב-1919. קנדיסקי ומוהולי־נאג'י המשיכו תכנית דומה בדסאו. ספרים כמו שפת הראייה של גיורגי קפש, מורה בבאוהאוס החדש בשיקאגו בשנות הארבעים למאה העשרים, המשיכו ופיתחו את תיאוריית העיצוב כ"שפה" שמבוססת על הפשטה. "כשם שאפשר להציב יחד את אותיות האלף־בית באינספור דרכים כדי ליצור מילים שיביעו משמעות", כתב קפש "כך אפשר לאגד יחד את האמצעים והתכונות האופטיים... כאשר כל מערכת יחסים מסוימת מייצרת תחושה שונה של המרחב".2 השפה החזותית של קפש נושאת משמעות חושית טהורה.

full_Lupton4.jpg

באוריינות חזותית למתחילים הסבירה דוניס דונדיס שלכל אחת מן הקומפוזיציות המופשטות משמאל יש "משמעות" אוניברסלית שפונה ישירות אל התפיסה האנושית.3 אולם עדיין, מוחו של איש הכפר בימי הביניים יפרש תמונות אלה באופן שונה ממוחו של ניו יורקר בן ימינו, שעשוי לראות בשרטוט "יציבות" את מנהטן תחתית. דונדיס החליפה משמעות קונקרטית ויחסית־תרבותית בהלך רוח מעורפל ואוניברסלי.

full_Lupton5.jpg

יתכן כי האידאל של "אוריינות חזותית" שמציעה דונדיס, היכולת לתפוס ולייצר קומפוזיציות מופשטות, תלוי בבסיס מוקדם של אוריינות מילולית. במחקר שביצע האנתרופולוג א. ר. לוריא (Luria), התבקשו תושבי כפר רוסי נידח לזהות שרטוטים של צורות מופשטות. כמה מאנשי הכפר ידעו קרוא וכתוב ואחרים לא. אלו שידעו קרוא וכתוב פירשו את הדימויים כצורות גיאומטריות מופשטות וזיהו אותן בשם: עיגול, ריבוע, משולש. מצד שני, אלה שלא ידעו קרוא וכתוב קישרו את השרטוטים לחפצים מסביבות היום־יום שלהם: עיגול עשוי להיות צלחת, דלי, שעון או ירח; ריבוע עשוי להיות מראה, דלת, או בית. מן המחקר של לוריא עולה כי היכולת לראות צורות חזותיות כמופשטות, כלומר, להתנתק מן ההקשר של השימוש החברתי והתקשורת הפיגורטיבית, היא יכולת מתקדמת ולא תכונה אוניברסלית של תפיסה. היא דורשת תהליכי חשיבה רציונליים ואנליטיים, שמאפיינים תרבויות אורייניות.4

המונח "שפה חזותית" הוא מטאפורה. הוא משווה את מבנה פני השטח של התמונה לתחביר או לדקדוק של השפה. האפקט של השוואה זו הוא ההפרדה של "ראייה" מ"שפה". שני המונחים מוצבים כניגודים תואמים אך בלתי ניתנים לגישור, מישורים מקבילים שלעולם לא יתכנסו ויפגשו. תיאוריות של שפה חזותית והפרקטיקות החינוכיות שמבוססות עליהן הפנו גב לחקר המשמעות החברתית והלשונית דרך ניתוק המבע החזותי מצורות תקשורת אחרות.

מתוך רצון לתת עדיפות לפרשנות על פני התפיסה, אפשר להבין "שפה" באופן מכיל במקום באופן מדיר. מילים, דימויים, חפצים ומנהגים, במידה שאלו לוקחים חלק בתהליך התקשורת, אינם מסווגים למעמדות שונים, כי אם משתתפים במשמעות שנקבעת תרבותית והיסטורית, שמאפיינת את השפה המילולית. אחד התיאורטיקנים המשפיעים ביותר של מודל זה הוא רולאן בארת, שלכתביו בשנות החמישים והשישים למאה העשרים נודעה השפעה מתמשכת על הספרות, האדריכלות והקולנוע. בעיצוב גרפי, הרב לובלין (Lubalin) התפרסם בשימוש שעשה במילים כתמונות ובתמונות כמילים ובחיבור של דימויים וטקסטים ליצירת תוכן חדש. מבחינתו לא היה גבול נוקשה בין תקשורת חזותית לתקשורת מילולית.

אם לובלין וחסידים אחרים של גישת "הרעיון הגדול" לעיצוב עבדו באופן אינטואיטיבי, איזו חשיבות יש אם כן לתיאוריה? מחנכים ומעצבים רבים נמנעים מעקרונות מובהקים לטובת "שכל ישר" אינטואיטיבי ופרגמטי.5 אבל גם גישה זו של אנטי־תיאוריה היא עדיין תיאורטית. כל עמדה מותנית על ידי מבנים אינטלקטואליים, גם אם הגדרתם של אלה מעורפלת במיוחד. בסירובו לנתח את הדעות הקדומות שלו עצמו, הפרגמטיזם מחזק את ההטייה המרכזית של התיאוריה המודרניסטית: הוא מדכא את הניתוח המודע של מקומו של העיצוב בהיסטוריה ובתרבות. פדגוגיית שכל ישר מגבילה את הדיון להצלחה המעשית והצורנית המיידית של הפרויקט, ודוחקת הצידה את ההקשר החברתי הרחב יותר של העיצוב כמשני ולא רלבנטי כביכול.

תיאוריה יכולה לתפקד באופן קונסטרוקטיבי, ככלי ליצירת רעיונות עיצוביים, אך גם באופן אנליטי, כשיטת הערכה. הנו אסס (Ehses), ראש התוכנית לתקשורת חזותית בקולג' לאמנות ולעיצוב בנובה סקוטיה, בנה שיטה חינוכית שמבוססת על רטוריקה קלאסית, אוצר המילים ששימש את היוונים העתיקים לניסוח טיעונים משכנעים. אסס החיל מונחים שעל פי רוב נקשרים לכתיבה, כמו "משחק מילים" או "מטאפורה", על העיצוב, והעניק לסטודנטים דרך להכיר ובהמשך אף ליצור "טיעונים" וניבים חזותיים/מילוליים. ויקטור בורגין (Burgin) ואמנים אחרים השתמשו בסמיוטיקה ובפסיכואנליזה כדי לבחון דימויים מציור, קולנוע ופרסום. על ידי שימוש בתיאוריה על מנת לחבר בין הביטוי החזותי לביטוי המילולי במקום להפריד ביניהם, אנו יכולים לחזק ולכוון את המשמעות התרבותית של היצירה שלנו.

 

מאנגלית: מאיה שמעוני

 

* Ellen Lupton, “Language of Vision,” in Ellen Lupton and J. Abbott Miller, Design Writing Research: Writing on Graphic Design (London: Phaidon, 1999), 62-65.

  • 1. Rudolph Arnheim, Art and Visual Perception: A Psychology of the Creative Eye (Berkeley: University of California Press, 1954).
  • 2. Gyorgy Kepes, Language of Vision (Chicago: Paul Theobold, 1944), 23.
  • 3. Donis Dondis, A Primer of Visual Literacy (Cambridge: MIT Press, 1973), 106.
  • 4. מחקרו של לוריא נידון אצל 
    Walter Ong, Orality and Literacy: The Technologizing of the Word (New York and London: Metheun, 1982), 49-52.
  • 5. Paula Scher, “Back to Show and Tell,” AIGA Journal of Graphic Design, 4, 1 (1986).

אלן לופטון

אלן לופטון היא מעצבת גרפית, אוצרת וחוקרת זוכת פרסים העוסקת בתיאוריה, בהיסטוריה ובמלאכת העיצוב הגרפי. היא מנהלת את התכנית ללימודי תואר שני (MFA) בעיצוב גרפי ב-MICA מרלינד, בולטימור, ועומדת שם גם בראש המרכז למחשבת העיצוב. מאז 1992 היא פועלת כאוצרת במחלקה לעיצוב עכשווי בקופר היואיט, מוזיאון סמית׳סוניאן לעיצוב (Cooper Hewitt Smithsonian Design Museum), שם העמידה תערוכות רבות. לופטון חיברה מספר ספרים העוסקים בעיצוב על היבטיו השונים, המשלבים תיאוריות מתחומים כמו בלשנות, פסיכולוגיה, מדעי המחשב, ביולוגיה, קוגניציה ופילוסופיה. ספרים אלה זכו למעמד משמעותי בשדה ומשמשים סטודנטים לעיצוב וחוקרים כאחד.