ג'וליאנה רקו

ג'וליאנה ראקו (1976) היא אמנית ילידת טורונטו, קנדה, שיצירתה מתמקדת במחקר שטח, באנשים ובתהליך. ראקו יוצרת במגוון מדיה, כולל רישום, וידאו, מיצב, צילום, ספרי אמן והתערבויות במרחב הציבורי, עבודות שעוסקות בנרטיב, תשוקה ותנועה – בעיקר אלו של פועלים, מהגרים ופליטים. היא חוקרת ייצוגים בתקשורת, ארכיונים, תהליכי שפה ומרחבי הדרה, ובוחנת את הדרכים השונות שבהן אנשים מצליחים לעקוף ולהתגבר על הגבלות החלות עליהם בחיי היום יום. עבודותיה, שלעיתים קרובות משלבות השתתפות קהל, יכולות להתממש בה בעת כתערוכות, פעולות ציבוריות, סדנאות, שולחנות עגולים ופרסומים. הפרויקט האחרון שלה, שכותרתו Cracking Up: Art Practices that use Risk and the Absurd to Generate Micro-spaces of Potentiality in Closed Systems הוא סקירה היסטורית של פרקטיקות אמנותיות, מתחילת המאה העשרים ועד היום, מבעד לשלוש עדשות: 1. סיכון (כאסתטיקה וכפרקסיס); 2. האבסורד (ככלי להפחתת התנגדות); ו-3. פעולות פשוטות (כטקטיקות הפרעה), תוך התמקדות בערכים הכרוכים בתנועת אנשים וסחורות בנתיבים גלובליים. 

נירית נלסון

נירית נלסון (נולדה ב-1968, תל אביב) היא אוצרת אמנות עכשווית ועיצוב עכשווי ומרצה לאמנות. היא משמשת כמנהלת האמנותית של תכנית שהות האמנים JCVA.

דומנק דומנק

דומנק הוא אמן חזותי יליד ברצלונה (1962). גוף העבודות שלו, המורכב מעבודות פיסול וצילום לצד מיצבים והתערבויות במרחב הציבורי, נשען על תהליכי רפלקציה מושגיים ועוסק בפרויקט האדריכלי כאחד מן המבנים המדומיינים הפרודוקטיביים והמורכבים ביותר במסורת המודרנית. דומנק השתתף בתערוכות, התערבויות ופרויקטים רבים במדינות שונות, ביניהן אירלנד, מקסיקו, בלגיה, צרפת, איטליה, ארצות הברית, קנדה, ישראל, פלסטין, ברזיל, פינלנד, ארגנטינה, סלובניה ויפן. עבודותיו הוצגו במוזיאון לאמנות עכשווית ברצלונה –MACBA, המוזיאון הלאומי בברזיליה, Laboratorio Arte Alameda במקסיקו סיטי, סדנאות האמנים תל אביב, המוזיאון לאמנות מודרנית בוורשה, מוזאון לאמנות עכשווית במונטריאול, P74 Gallery בלובליאנה ועוד. עבודות הווידאו שלו הוצגו בין השאר בניו מוזיאום בניו יורק, מוזיאון האמר בלוס אנג'לס, Storefront for Art and Architecture בניו יורק, פסטיבל סרטי אדריכלות ברוטרדם, ובפסטיבל קולנוע ולדיווסטוק. דומנק הוא עורך-עמית של מגזין האמנות Roulotte.
www.domenec.net

 

דור גז

דור גז הוא אמן, חוקר וראש המחלקה לצילום בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. גז הציג למעלה מ-30 תערוכות יחיד במוזיאונים ובחללי תצוגה בארץ ובעולם, בהם: מוזיאון לאמנות עכשווית (MOCAD), דטרויט; המכון לאמנות עכשווית (ICA), לונדון; מוזיאון הרוז, בוסטון; מכון לאמנות עכשווית (KW), ברלין ומוזיאון תל אביב לאמנות. גז הוא בוגר בצלאל ובוגר התכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב, שם סיים את לימודי הדוקטורט שלו. לאחרונה ראה אור ספרו "אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם", בהוצאת רסלינג.

 

רחלי ברגר

ד"ר רחלי ברגר היא חוקרת אמנות העוסקת בשואה ובעיצוב זיכרונה. מלמדת במכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" ובמכללת "גבעת וושינגטון" קורסים בתחומי האמנות הישראלית, שילוב אמנויות בחינוך ועוד, וכן עורכת קטלוגים לאמנות.

בועז לוין

בועז לוין (נולד 1989) הוא אמן ומסאי החי ופועל בברלין. הוא למד באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל ובאקדמיה לאמנות בברלין אצל היטו סטירל. לאחרונה הציג ב-Transmediale, באירועי Former West ובמוזיאון לצילום, כולם בברלין. בשנה האחרונה צילם, יחד עם הבמאי האמריקאי ריאן ג׳פרי, את All That is Solid Melts Into Data, מסה קולנועית העוסקת בהיסטוריזציה של ניתוח הנתונים העכשווי. 

נועם סגל

נועם סגל היא אוצרת וחוקרת אמנות עצמאית בתחום הניו מדיה והפרפורמנס המתגוררת בניו יורק.
עבודתה עוסקת בקשר בין עמדות חברתיות ומודלים קהילתיים לבין אמנות עכשווית. 

איתמר מן

ד״ר איתמר מן הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. תחומי המחקר העיקריים שלו הם משפט בינלאומי, זכויות אדם, ותיאוריה פוליטית. ספרו Humanity at Sea: Unauthorized Migration and The Foundations of International Law יוצא לאור בספטמבר 2016 בהוצאת קיימברידג׳.

 

מעין גולדמן

מעין גולדמן פועלת בעשור וחצי האחרונים בשני שדות עיקריים – בתחום האופנה, כסטייליסטית, יועצת, מעצבת תלבושות ומרצה, ובאקדמיה, שם השלימה לאחרונה את עבודת המאסטר שלה בלימודי ספרות ומגדר. היא כותבת בפלטפורמות שונות על השילוב בין השניים, כמו גם על נושאים אחרים.  

 

אבי מוגרבי

במאי סרטים, חי ועובד בתל אביב, למד פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ואמנות במדרשה לאמנות ברמת השרון. 

חאלד ג'רר

חאלד ג'רר (חי ופועל בפלסטין) הוא אמן שחוקר ייצוגי כוח תוך חתירה תחת קודים וסמלים, לצד מושגים כמו הגדרה עצמית, לגיטימיות, נרטיב היסטורי, סמכות פוליטית ובראש ובראשונה – חירות. במיצג מדינת פלסטין, ג'רר מבקש להטביע חותמת מזויפת של מדינת פלסטין בדרכונם של עוברי אורח. בפעולה פרפורמטיבית זו ג'רר מותח את גבולות תפקידו כאמן באמצעות הכרזה על קיום מדינה שאינה קיימת, וקורא תיגר על גבולות גיאוגרפיים ופוליטיים על ידי יצירת סמל. זהו קמפיין מידע שמבוסס על התנגדות לא אלימה: אלו שמסכימים להחתמת דרכונם בחותמת, מסכימים, במשתמע, לתמוך ולהכיר בצורך בשינוי באסטרטגיות הגיאופוליטיות בעולם. במקביל, סדרת בולי דואר שיצר ג'רר, הנושאים את לוגו מדינת פלסטין – הצופית הפלסטינית – נמצאים כיום בשימוש במספר מדינות אירופיות (הדואר הגרמני הדפיס כ-29,000 עותקים לרגל הביאנלה של ברלין).

עבודתו של ג'רר עוסקת בסוגיות חשובות הכרוכות באמנות כ"מקום" שבכוחו לתמוך בפעילויות שלא יכולות להתרחש במקום אחר, ובוחנת את האופן שבו אמנות משפיעה על פוליטיקה. אמנות משמשת כמרחב שמאפשר לנו להאמין בחופש לחשוב מחוץ לקופסה: מרחבים של חשיבה עצמאית שמסוגלת לדמיין את האפשרי. המרחב שמציע ג'רר הוא לפיכך שיטה להגשמת מציאות חלופית אפשרית של התנגדות לכיבוש. בסופו של דבר, בפרויקט שלו ג'רר עוסק באפשרות של יצירת דיאלוג פוליטי. 

שילפה גופטה

שילפה גופטה נולדה בהודו בשנת 1976 ולמדה בבית הספר לאמנויות ע"ש סר ג'יי ג'יי (פיסול). גופטה הציגה תערוכות יחיד במוזיאון לאמנות מודרנית בארנהיים, במרכז לאמנות עכשווית בסינסינטי, ב-OK Center for Contemporary Art בלינץ ובארנולפיני בבריסטול, והשתתפה בביאנלות של ברלין, ליון, גואנגזו, הוואנה, יוקוהמה וליברפול בין השאר. עבודותיה הוצגו בטייט מודרן, מרכז פומפידו, מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים, ניו מוזיאום, מרכז תרבות שיקגו, מוזיאון לואיזיאנה, קרן דווי לאמנות, מוזיאון לאמנות מודרנית בלואיזיאנה, מוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנסיסקו ומוזיאון מורי. 

רונה סלע

יונה פרידמן

יונה פרידמן (נ. 1923, בודפשט) הוא אדריכל, מתכנן עירוני ומעצב צרפתי יליד הונגריה, הידוע בעיקר בזכות תיאוריית האדריכלות הניידת שפיתח. פרידמן ברח מהנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה והתגורר כעשור בחיפה לפני שקבע את מגוריו בפריז בשנת 1957. הוא קיבל אזרחות צרפתית ב-1966.

ליז מג'יק לייזר

ליז מג'יק לייזר (נ. 1981, ניו יורק) היא אמנית וידאו ומיצג שחיה ופועלת בברוקלין, ניו יורק. עבודות הווידאו והמיצגים שלה מתערבים במרחבים ציבוריים כמו חדרי כספומט בבנקים, בתי קולנוע וחדרי חדשות, ומשלבים שיתופי פעולה עם שחקנים, מנתחים, אסטרטגים פוליטיים וחבורות אופנוענים. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד בקונסטווריין גוטינגן, גרמניה (2016); מרסר יוניון, טורנטו (2015); ולפריד לנץ, רוטרדם, הולנד (2015); Various Small Fires, לוס אנג'לס (2015); גלריה פולה קופר, ניו יורק (2013); קונסטווריין וסטפליה, מונסטר, גרמניה (2013); DiverseWorks, יוסטון, טקסס (2013); ו-Mälmo Konsthall, מאלמה, שוודיה (2012).  

אניה לוקנקמפר

אניה לוקנקמפר היא אוצרת וכותבת שעוסקת בשאלות של עבודה ותנאי עבודה, ובמיוחד בסוגיות של פמיניזם ומגדר ובבניה (האמנותית) של זהות. בעלת תואר שני מטעם תכנית Cultures of the Curatorial של האקדמיה לאמנות בלייפציג. היא עבדה מספר שנים במוסדות אמנות כמו קונסטווריין מינכן וגלריית KW, שם הייתה שותפה מלאה בתכנון ובפיתוח של פורמטים דיסקורסיביים ותכניות ציבוריות. מאז 2016 היא משמשת כמנהלת האמנותית של קונסטווריין גוטינגן.

מיכל בראור

מיכל בראור נולדה בצפת בשנת 1984. היא סיימה את לימודיה לתואר הראשון במחלקה לצילום בבצלאל בשנת 2008. בשנת 2013 סיימה בראור בהצטיינות את לימודי המאסטר שלה במחלקה לצילום ב- Royal Collage of Art בלונדון. בעבודותיה כאמנית וכחוקרת בראור מתייחסת לשאלות של אירגון ידע, זיכרון פרטי וקולקטיבי וכתיבה היסטורית. ברבות מעבודותיה משמש הארכיון חומר גלם עיקרי אותו היא יוצקת בצורות חדשות על מנת לחשוב מחדש את הנרטיב ההיסטורי שנאגר סביבו.
בשנים האחרונות בראור השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. בינהן "מידה כנגד מידה" במוזיאון פתח תקווה (2014), "New Sensations" בגלריה סאטצי בלונדון (2013), "אוסטריה, מעבדה" באקדמיה לאמנות בוינה (2013) ו"גלות" (חלק מפרויקט "מארח, אורח") במוזיאון תל אביב אמנות (2013).

מיקי קרצמן

מיקי קרצמן נולד בארגנטינה בשנת 1959 ועלה לישראל בשנת 1971. מזה למעלה משלושים שנה הוא מתעד את התפתחות הכיבוש הישראלי בשטחים (הגדה המערבית כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה) ובעיקר את ההשלכות הקשות של הכיבוש על חיי היום יום של האוכלוסייה הפלסטינית. קרצמן שימש כראש המחלקה לצילום של בצלאל אקדמיה לאמנות ולעיצוב בירושלים בשנים 2006-2014. מאז 2015, הוא מכהן כראש המחלקה לצילום של בית הספר לאמנות בסיס. הוא נמנה על מייסדי ומשמש כיו"ר הדירקטוריון של ארגון שוברים שתיקה מאז 2004 (www.breakingthesilence.org.il). הזוכה החמישי של קרן רוברט גרדנר לצילום, מוזיאון פיבודי לארכיאולוגיה ולאתנולוגיה, אוניברסיטת הרווארד 20111. זוכה פרס אמת למדע, אמנות ותרבות, 2011. 

צאדיק איסמעיל

צאדיק איסמעיל נולד בשנת 1994 בכפר בארגה, זלינז'ה, מערב דארפור, סודן. כיום הוא מתגורר בירושלים, לומד למבחני בגרות ורוצה ללמוד מדעי המדינה ויחסים בין-לאומיים.

טל מסינג

טל מסינג הוא תיאורטיקן מדיה ואוצר עצמאי. לימד במחלקה לאמנות בבצלאל את הקורס "מפת האינטרנט: מידע כחומר גלם" בשנת הלימודים תשע"ג. כותב במוסף ״הארץ״ על טכנולוגיה ותרבות, ממייסדי המפלגה הפיראטית הישראלית.

שירה נוי גורן

שירה נוי גורן, ארכיטקטית ומעצבת אורבאנית, מרצה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. מתמקדת בבסיס המושגי למבנה העירוני – בפעולות המצויות בין תבנית העיר והביטוי התלת-מימדי שלה לבין הפילוסופיה המושגית של הגיאוגרפיה העירונית; בקשר תנועה- טריטוריה  והאופן שבו התנועה העירונית מנותבת לשם ניסוח החזקה הטריטוריאלית בה; בטופוגרפיה אורבאנית כאינטראקציה בין מנהגים ריטואליים ותבנית העיר; במבנה המפורש של מערכות דינאמיות; ובמרחבים עירוניים משוכתבים.

חנה ארנדט

ג'ורג'יו אגמבן

טי.ג'יי דמוס

טי.ג'יי דמוס הוא היסטוריון אמנות ומבקר תרבות שכותב על אמנות עכשווית ותרבות חזותית, תוך התמקדות בנושאים של גלובליזציה, פוליטיקה, הגירה ואקולוגיה. דמוס מרצה במחלקה לתולדות האמנות ותרבות חזותית באוניברסיטת סנטה קרוז והמנהל והמייסד של המרכז לאקולוגיות יצירתיות. הוא חיבר מספר ספרים, ביניהם Decolonizing Nature: Contemporary Art and the Politics of Ecology (Sternberg Press, 2016), The Migrant Image: The Art and Politics of Documentary during Global Crisis (Duke University Press, 2013), and Return to the Postcolony: Spectres of Colonialism in Contemporary Art (Sternberg Press, 2013). 
דמוס לימד ביוניברסיטי קולג' לונדון בשנים 2005-2015, עד לתפקידו הנוכחי.