מאמרים

בהקשר

עבודת האוצרות בעידן השיעתוק הדיגיטלי: האוצר כמבקר תרבות (באנגלית)

איילת זוהר

 

38_16.jpg

Masculine Masquerade – General view

מאמר זה מתייחס לתהליך האוצרות של תערוכת מופע המינים: מגדר מיניות ומופעיות באמנות יפאנית עכשווית – פרוייקט אוצרות אותו הובלתי לאחרונה במוזיאון טיקוטין בחיפה. המאמר עוסק בשני אפקטים ראשיים, ומתייחס לתהליך אוצרות של אמנות יפאנית בעבור מוזיאון בישראל  בתקופת מגורים בלונדון. הנקודה הראשונה במאמר נוגעת לתפקידה של מדיה חדשה ביחס לתהליך האוצרות, מתוך הבנת הבעיות של מבט "זר" אל תרבות רחוקה, ושנית, הבנת האופן שבו מדיה חדשה (אינטרנט, אי-מייל, הקרנות די.וי.די, הדפסות דיגיטאליות ועיצוב ארכיטקטוני וירטואלי) הפכו לכלים בידיה של האוצרת על מנת ליצור פלטפורמה לביקורת תרבות נוסח המאה 21.

מכיוון שהתערוכה עוסקת בהקשר תרבותי  השונה מזה של האוצרת עצמה ושל הקהל המיועד, נלקחה החלטה עקרונית להימנע מהתייחסויות ל"ייחודיות" של אמנות יפאנית, ולהתרכז בנושא תמאטי  חברתי כמו בעיית המגדר, אשר מראש מביא בחשבון אפשרות להתייחסויות לנושא בתרבויות אחרות גם כן. ההחלטה זו, הובילה אל ההחלטה השניה – לנימנע משמוש באמנות "מקורית" ו"ייחודית" (כמו ציור ופיסול) ולהתייחס רק לעבודות אמנות העשויות על בסיס שעתוקי – כלומר: הדפסים, צילום, ווידאו-ארט, ותיעוד של עבודות מיצג. כך נוצר קו מקביל בין "עבודת האמנות בעידן השיעתוק הדיגיטאלי" והסירוב להתייחס ליפאן כתרבות ייחודית אשר שימש כפלטפורמה בסיסית לאיכויות הביקורתיות של התערוכה.תהליך האוצרות הגיע לשיאו כשהתערוכה הלכה והצטברה כאוסף של דיסקים שהובילו להפקת התערוכה בישראל. המאמר מתייחס גם להיבטים השונים של עיצוב החלל בעזרת מדיה דיגיטאלית, וההצבה בחלל  המוזיאון של עבודות הוידאו והצילומים שהודפסו בישראל .

תהליך זה שונה במהותו מעבודתו של האוצר הכבול על ידי העיסוק ביצירות אמנות מקוריות יקרות ערך. בתהליך הדו-שלבי הזה, עבודת האוצרות בעידן המידע הדיגיטאלי  יכולה להיות ביקורתית ומושגית כעבודתם של אמנים קונספטואליים. האפשרות לשעתוק מאפשרת לאוצר וחוקר התרבות את החופש ליצור מבחר אשר משקף בדבקות את הנקודה הביקורתית שבמוקד. יותר מכך, הריכוז במדיה עכשווית מאפשר התרחקות ממלכודות של חיפוש היבטים של ייחודיות, ופותח את הדיון בתוך התערוכה לספציפיות של כל עבודה, ומאפשר הימנעות מהכללות תרבותיות, הנובעות מן ההתייחסות למסמנים ידועים ומזוהים מראש עם תרבות מסויימת. שני האספקטים הללו שזורים בתהליך האוצרות מראים את הרלוונטיות של מדיה דיגיטאלית בתהליך האוצרות, במיוחד בהקשר של תרבות זרה.

המאמר דן גם באספקטים השונים המתייחסים לעיצוב החלל בעזרת מדיה דיגיטאלית, ולאחר מכן הצבת התערוכה שהופקה (כמעט) כולה בישראל, בחלל בעל עיצוב יפאני מסורתי ועיצוב מוזיאון קלאסי.   

למאמר המלא באנגלית לחץ כאן: This article in english


אילת זהר היא אמנית, חוקרת תרבות ולאחרונה, גם אוצרת. עבודותיה של זהר עשויות במדיה שונות כמו ציור, מיצבי וידאו ומדיה דיגיטאלית. זהר הציגה את עבודתה במקומות שונים בעולם כולל ישראל, סין, ארה"ב ובריטניה.
במחקר התרבות שלה, זהר עומדת להשלים את עבודת הדוקטוראט בסלייד, ביה"ס לאמנות, לונדון, וכותרת המחקר היא: הסוואה וסכיזואנאליזה. כותרת עבודת המ.א. (אוניברסיטת תל-אביב, 2000) היא: מורימורה יאסומאסה: "פורטרט האמן כתולדות האמנות" ושאלת החיקוי בהקשר בין-תרבותי. זהר הינה בוגרת החוג ללמודי מזרח אסיה (האוניברסיטה העברית 1991) והמדרשה לאמנות ברמת השרון (1985). זהר עוסקת בתרבות יפאן מאז 1981 ובתרבות סין מאז 1988. זהר מלמדת כיום בביה"ס סלייד, לימדה במחלקה ללימודים עיוניים ב"בצלאל" בין השנים 1988-1991 זהר מתגוררת כיום בלונדון.

היבטים באוצרות עכשווית, אביב 2006