עורך

מאמרים

בהקשר

מאמר מערכת

בן ברוך בליך

הגיליון הנוכחי, הרביעי במספר, כולל מאמרים ורשימות העוסקים מנקודות מבט שונות בבעיית הפרשנות של האמנות, העיצוב, מקומה של התצוגה כאמצעי להיכרות עם התרבות החזותית בה אנו חיים, הסיבות להמרת המילה הכתובה באמצעי המחשה חזותיים, האילוצים שבכתיבת טכסטים, תפקידי הארכיון באירגון וסיווג המדיה, וביקורות על תערוכות שנערכו זה לא מכבר בגלריות ובמוזיאונים.

אוסף המאמרים התיאורטיים ורשימות הדיווח על אירועים ותערוכות, מייצגים את קשת הנושאים הנידונים כיום ברוב כתבי העת בעולם. מבחינה זו, הגיליון הנוכחי הוא הראשון שמבטא את הרוח הרלטיוויסטית העכשווית, ללא נושא גג מוגדר אחד, ללא נקודת מבט כביכול מוכתבת מצד המערכת.

בגיליון שלושה מאמרים באנגלית – הראשון הוא מאת דורותי ריכטר, היסטוריונית של האמנות ואוצרת, אשר אירגנה מספר כנסים חשובים על אוצרות וביניהם הכנס 'דרגת האפס' שעסק בתאוריה של האוצרות. במאמרה מבקשת ריכטר להציג את האוצרות כמעשה פדגוגי המכונן מושגים וערכים, שלא ניתן היה לעלותם לתודעתנו ללא האוצרות. זו גם עמדתה של גייל פירס, אמנית ואוצרת  המציגה במאמרה פרוייקט שנערך בסנט, פטרבורג ובו הוצבו עבודותיה בלפחות שלוש אופציות של אוצרות, וזאת כדי לבדוק האם לאוצרות השונה השפעה על פרוש היצירות. בבעיה דומה מתחבט מתי שמואלוף, הדן במאמרו על הקשר שבין זהות וזיכרון כפי שבאו לידי ביטוי בתערוכה של אלי פטל. בהקשר זה עולה שאלה דומה בפרוייקט של בילו בליך שנערך בלודז' בקייץ האחרון, פרוייקט אשר 'תרגם'  צילום של הגשר בגטו לודז' למיצב בתערוכה? לא פחות מעניין לקרוא בהקשר זה את מאמרה של איילת זוהר הדנה בעבודותיו של איברהים נובני על רקע מחלת הסכיזופרניה.  

אין ספק שפרוש אמנות תוך התייחסות לביאוגרפיה האישית של האמן, למחלותיו, מצד אחד ולאופן בו מוצבות העבודות, על ידי אוצר זה או אחר, או על ידי האמן עצמו, מצד שני,  מכוננות נקודות תצפית שאיננן ניתנות לשקילה נוכח הצבה אלטרנטיבית אפילו של אותן העבודות. העמדת תערוכה דומה מבחינה זו לכתיבה, נושא בו דן דרור פימנטל, אשר מוטרד מפעולת הכתיבה המרוקנת ומסרסת את זרם המחשבה החופשי ואת כוונת הדברים התאורתית, אולי אפילו האמיתית שלהם. כך מתייחסת מיכל פופובסקי אל העיצוב ולצורך ביסוס טענתה היא מסתייעת בתורות רב-תרבותיות ובסמיוטיקה מבית מדרשו של רולן בארת.

עוד בגליון הנוכחי מאמר מאת דרור ק. לוי, הבא חשבון עם התרבות החזותית בה אנו חיים, ובדומה לניל פוסטמן, מצביע גם הוא על הויזואליות העודפת העוטפת אותנו כעל חולי המאיים על ההגיון הלשוני. מנגד, ובהקשר זה,  כדאי לקרוא את מאמרם המשותף של אסתר בריל, אראלה הררי ואורה זהבי, הטוענות במאמרן כי למרכזי המדיה בספריות ובארכיונים תפקיד מפתח באירגון המידע, הנושא אופי חזותי, גם כשמדובר בטכסטים. לאור כל זאת, אולי נמצא נחמה בתערוכה של מכונות חישוב, עליה מדווח בועז תמיר, הלוקחת אתנו על אחד מפרקי ההיסטוריה המרתקים במקום אחר ובהקשר ענייני שונה, או במאמרו של קנת ווייט המנתח קולנוע לא מסונכרן של גאי מאדין.

עוד בגליון ביקורת מאת חיים דעואל לוסקי על תערוכתו של ראובן רובין, דנה אריאלי הורוביץ על בועז ארד, ורשימת ביקרת על תערוכת שווים ושווים פחות שנערכה במוזיאון התפר, ולבסוף דיווח על תערוכותיהם של דוש ודודו גבע.

ברוך בליך


רוחות אפריל, אביב 2007