עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

מצגת

מודלים של העולם במוח: דיון ספקולטיבי

פיטר הילמן

מרכיב עיקרי של ההישרדות הוא היכולת לחזות את התגובה לפעילות שלנו, ובמיוחד של יצורים אחרים. החיזוי הזה הוא מרכיב מהותי בתהליך קבלת ההחלטות. חיזוי לא חייב להיות מודע, כמובן, ולא דורש מודעות. חיות, אפילו חיות "נחותות", מקבלות באופן קבוע החלטות המבוססות על חיזוי תוצאה של התנהגותן. מרבית החלטותינו מבוססות ככל הנראה על חיזוי לא מודע ואף לא נגיש למודעות.

על מנת לחזות נזקק החוזה למודל פנימי כלשהו של העולם. מודל פנימי זה חייב להתבסס על כל חוקי הפיזיקה של הסביבה שלנו ולציית להם. לפחות חלק מהידע הזה הוא גנטי או בעל תשתית גנטית. אפילו בחיות ה"נחותות" ביותר מודל כזה מכיל את ה'עצמי' במובן שהוא מכיל את התגובה המתוכנתת גנטית של הגוף לגירויים שונים.

הפיתוח הנלמד הפרימיטיבי ביותר של מודל כזה הוא לא הרבה יותר ממצבור של זיכרונות אסוציאטיביים. זיכרונות אלו מהווים חיזויים לא מודעים, המתגלים בתגובות הגוף לגירויים, מעבר לאלו המתוכנתים גנטית.

מודלים כאלו קיימים כנראה במוחם של חיות "נחותות" כמו זוחלים, חרקים, וכמה סוגי ציפורים. מודלים כאלו יתכן ואינם פשוטים, ובמקרה של ציפורים ודבורים אף יכולים להכיל מפות נרכשות של הסביבה בהם מסומנים אתרים בולטים ומשמעותיים. יש ראיות לכך שאצל כמה ציפורים ואף בכמה סוגי דבורים מפות כאלו הן מפות רב-חושיות, המכילות בנוסף לרמזים ויזואליים גם רמזים של ריח, ואף של שדות מגנטיים (במקרה של קידוד נתיב נדידה, או מיקום הקינון)

אולם נראה שמודלים כאלו אינם "מותנים" - החיה לא יכולה לשאול "והיה...?" במובן מסוים המודלים אינם אינטראקטיביים ואינם מאפשרים לחיה להעריך את תוצאות התנהגויות חילופיות אפשריות אחרות.

מודלים אינטראקטיביים כאלו קיימים במידה מועטה או גדולה אצל חיות "מפותחות" יותר. אולם נראה כי רק אצל האדם הופכים המודלים ל"שלמים". מודל שלם כזה הוא העתק (רפליקה) של העולם וכולל את המשמעות הנרכשת של כל מרכיביו - הרגשי התרבותי והחברתי.  המודל דורש רמה מסוימת של אמפטיה, "תיאוריה של הנפש" (a theory of mind), או הבנת נפש האחר: "אני חושב שאתה מאמין שהוא יודע ש.." עד דרגה כמו חמישית אצל האדם, אצל שאר החיות הרבה פחות. תיאוריה של הנפש היא היכולת לייחס מצב מנטלי, כמו אמונות, כוונות, רצונות, העמדת פנים, ידע וכד' לעצמך או לאחרים.  היא מאפשרת להבין כי מצבים המנטאליים עשויים להיות הסיבה להתנהגותו של האחר, ועל כן ניתן לעשות בה שימוש לצורך חיזוי. (הקיום והאופי של תיאוריה של הנפש אצל חיות הוא נושא שנוי במחלוקת והתפתחות תיאורית הנפש אצל ילדים הוא נושא מרתק, עשיר במחקר).

ההעתק (הרפליקה) מאפשר לנו ל"נסות" את כל ההתנהגויות האפשריות - כולל תקשורת ורבלית כמובן - כדי להחליט מראש איזו התנהגות תפעל לטובתנו או לחילופין תמזער את הנזק. ההעתק (הרפליקה) הוא אינטראקטיבי במובן זה שהדמיה (rehearsal) של תוצאות ההתנהגויות האפשריות, כרוכה בחיזוי של תגובות הסביבה, ובמיוחד תגובות הפרטים האחרים, לפעולות או למילים שלנו.

היכולת להבין את הנפש של האחר קנתה לאחרונה בסיס פיזיולוגי (חלקי) עם גילויים של תאי 'מראה' במוחם של קופים וכנראה גם במוחו של האדם (ראה: Rizzolatti et al, Mirrors in the Mind, Scientific American, November 2006  ). תאים אלו מגיבים לפעולות ולרגשות של אחרים באותו אופן בו הם מגיבים לפעולות ולרגשות של ה'עצמי', ולכן כנראה מהווים תשתית  עצבית לאמפטיה ולתיאוריה של נפש, ובכך מאפשרים לנו להבין ולחזות התנהגותם של אחרים. תקלה בתאים כאלו יתכן וקשורה לאוטיזם לעניין זה ראה:

Ramachandran and Oberman, Broken Mirrors: A Theory of Autism, Scientific American, November 2006))

קיומם של העתקים (רפליקות) "שלמים" כאלו מהווה כנראה חלק הכרחי בהשלמתו של תהליך אבולוציוני ויתכן והם קשורים לאותה תכונה מסתורית ביותר של האדם - התודעה.


פיטר הילמן סיים דוקטוראט במחלקה לפיזיקה גרעינית בהארווארד בשנות החמישים.
מאז עבד באנגליה, שווצריה, ושוודיה. מ-1959 ועד שנת 1967 עבד במחלקה לפיזיקה גרעינית במכון
וויצמן, כאשר מ 1963 ועד 1967 שימש כראש המחלקה. מ- 1969 ועד 1995 שימש כראש המחלקה
לנוירוביולוגיה באוניברסיטה העברית.

בשנות השמונים במסגרת האוניברסיטה העברית, הקים את המסגרת "בית פשוט למדע" אשר הפכה לימים להיות מוזיאון המדע בירושלים.

המודל: בין מדע לאמנות, נובמבר 2007