עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

מצגת

מודלים של דינוזאורים – מפארק השעשועים למוזיאון ובחזרה

שמוליק מאירי

מודלים של דינוזאורים – מפארק השעשועים למוזיאון ובחזרה [1]

מודלים בגודל טבעי של דינוזאורים  מהווים כיום חלק אינטגרלי  כמעט בכל תצוגת דינוזאורים במוזיאוני טבע. במקרים רבים מזוהים דגמים אלו הן עם המוזיאון והן עם המושג "דינוזאור" יותר מכל מוצג אחר. תמונה זו, עם זאת, מאפיינת  את מוזיאוני הטבע רק בעשרים השנים האחרונות.

יש לדעת שדינוזאורים מוצגים במוזיאונים כבר למעלה ממאה וארבעים שנים ושהמודל הראשון של דינוזאור בגודל טבעי הוכן כבר ב 1853. העדרם הממושך של מודלי דינוזאורים מאולמות המוזיאון מצריך, אם כן, הסבר.

במאמר זה אבקש לטעון שמודלים של דינוזאורים המוצגים במוזיאונים אינם בחזקת דגמים במובן הטכני של המילה, העתקים מדויקים ,פחות או יותר, שכמותם ניתן להכין מבעלי חיים בני זמננו, דוגמת פילים, ג'ירפות וזברות, והמשמשים לעיתים כתחליפים לפוחלצים.

מודל של דינוזאור הוא מודל במובן הרעיוני של המילה -  ייצוג של רעיון מדעי, הנסמך על נתונים אמפיריים, אינטרפולציות, אקסטרפולציות וספקולציות. ככזה הוא משקף את רוח התקופה בה כונן. זאת ועוד, מאחר והדינוזאורים אינם אתנו כיום ניתן לומר כי מודל של דינוזאור אינו ניתן לאישוש אך ניתן להפרכה.

בחיבור זה  אתייחס רק למודלים בגודל טבעי. אלו מהווים רק קבוצה אחת מתוך מגוון של טיפוסי מודלים המשמשים הן את המדענים והן את אוצרי המוזיאונים -  ממודלים דו-ממדיים פשוטים ועד הדמיות מרחביות ממוחשבות. מקומם המיוחד של מודלים תלת-ממדיים בגודל טבעי במרחב התצוגה המוזיאוני מצדיק דיון פרטני בקבוצה זו.

עד כמה מהווה דגם בגודל טבעי "מודל" במובנו הרעיוני, ניתן ללמוד באופן המשכנע ביותר דוקא מן המודלים המוקדמים של דינוזאורים.

המודלים הראשונים – הדינוזאורים של קריסטל פאלאס (Crystal Palace)

בשנת  1822 מפרסם גדעון מנטל [2], רופא כפרי ופליאונטולוג חובב בעל ידע נרחב, ספר מאוייר בקפידה ובו תיאורי מאובנים אחדים שמצא ביער טילגט (Tilgate Forest) שבמחוז ססקס שבאנגליה. בין הממצאים נכללה קבוצה של שניים גדולות אשר שיוכן לא היה ברור

לו.[3]  מנטל סבר ששניים אלו שייכות לזוחל ענק נכחד וציפה לתמיכה מעמיתיו. וילאם באקלנד[4], מן המובילים שבגיאולוגים הבריטיים של התקופה, גילה והגדיר, סמוך לאותה העת, זוחל נכחד ענק וקרא לו בשם מגלוזאורוס (Megalosaurus)[5]. הגדרתו של בקלנד התבססה על שבר לסת ובו מספר שניים, שלטענתו העידו על היות הייצור טורף. השניים שמצא מנטל, סבר בקלנד, לא היו שייכות לזוחל נכחד ענק אלא ליונק נכחד כלשהו. גם המלומד הצרפתי  ג'ורג קוביה,[6] החשוב שבמומחי האנטומיה המשווה בדורו, סבר שממצאיו של מנטל  משוייכים למן נכחד של קרנף או היפופוטם, אך לא לזוחל קדום.

המתודולגיה המחקרית שהניעה את ויכוחי המלומדים באותה העת הייתה האנטומיה המשווה  - ענף מתפתח של הזואולוגיה והפליאונטולוגיה כאחת ובמרכזה של הדיסציפלינה החדשה הנחת יסוד בדבר קיום קשר ברור ומובהק בין מבנה האיברים, ייעודם ותפקודם. המומחים בתחום טענו שדי להם באיבר משמעותי אחד על מנת לאפיין יצור, מבנית ותפקודית. שן, במקרה שלנו, הייתה איבר שכזה. זה המקום לציין כי לזוחלים סוג אחד של שניים, בהתאם לתזונתם, כלומר לצמחוני סוג אחד של שניים המיועדות לגריסת עשב ולטורף סוג אחר של שניים המותאמות לטיפול בבשר.

מנטל, מאוכזב מתגובת עמיתיו, המשיך במחקריו וכשצפה, באופן מקרי כמעט, בשלד של איגואנה השמור במוזיאון ע"ש הנטר בלונדון ( Hunterian Museum) השתכנע מעל לכל ספק כי הייצור הנכחד לו היו שייכות השניים אכן היה זוחל צמחוני, בעל מאפייני חיים דומים לאלו של האיגואנה בת זמננו, אך גדול ממנה עשרות מונים. מנטל בחר לקרוא ליצור הנכחד איגואנודון (Iguanodon) – בעל שן האיגואנה.[7]

גדעון מנטל, נאלץ להמתין קרוב לעשור עד שהמחצבה ממנה הגיעו השניים המאובנות תספק ממצאים נוספים. המחצבה הקטנה בכפר מיידסטון (Maidstone) הניבה בשנת 1834 גוש סלע גדול, עשיר בעצמות מאובנות שזכה לימים  לכינוי The Mantell-Piece.

 

תמונה 1  - The Mantell-Piece ,כיום במוזיאון הטבע של לונדון

 למרות שלעין הדיוט נראה ה"בלוק" כבליל של עצמות, הצליח גדעון מנטל  לראות בו את דמות החיה הנכחדת בבהירות. גוש הסלע כלל עצמות שוק וירך, שכמה, חוליות, צלעות ועצם משונה אחת דמויית קרן. מנטל שיחזר את האיגואנודון כאיגואנה ענקית שעל חוטמה מתנוססת קרן קרנף.[8]

ב 1841 מגיע ריצ'רד אואן, מי שנחשב באותה העת לגדול הפליאונטולוגים הבריטיים, למסקנה שיש לשייך את שני  הזוחלים הענקיים שהוגדרו זה מכבר על ידי בקלנד ומנטל לקבוצה טכסונומית אחת ומגדיר קבוצה חדשה – דינוזאוריה (Dinosauria).[9]

ב 1853 מוזמן אואון לשמש כיועץ מדעי בפרויקט גרנדיוזי. עם תום התערוכה העולמית של לונדון בשנת 1851 מחליטה החברה המנהלת להעביר את המבנה ששימש את התערוכה, הוא הקריסטל פאלאס (Crystal Palace) לסידנהם שבדרום מזרחה של לונדון, להקימו מחדש ולהקיפו בפארק ענק שיפאר, בין היתר, את הישגי הגיאולוגיה הבריטית. אואן התמנה כאחראי על "מחלקת המאובנים" של הקריסטל פאלאס החדש.[10]  חלקים מן הפארק תוכננו להבנות כמחשופי סלע המציגים את המסלע של אנגליה ועליהם מתוכננים היו להבנות מודלים, בגודל טבעי, של יצורים נכחדים ששלדיהם נמצאו בשכבות הסלע האמורות. עליהם נמנו שלושה סוגי דינוזאורים -  איגואנודון, מגלוזאורוס והילאוזאורוס (Hyleaosaurus).

 לבניית המודלים נשכר המאייר והפסל הזואולוגי בנג'מין ווטרהאוס-הוקינס,[11] אך מאחר שמדובר היה בשיחזור של ייצורים נכחדים  נעזר הפסל באופן רציף ביועץ המדעי הצמוד, ריצ'רד אואן. שידוך זה, בין מדען לאמן, הפך לנוסחה מחייבת  כמעט בבניית מודלים חזותיים של דינוזאורים. מערך היחסים הנוצר בין האמן למדען מורכב ונגזר בראש ראשונה מאישיותם, אולם ניתן להצביע על כמה מאפיינים מלווים: נוצרת תלות הדדית בה האמן תלוי במידע ובפרשנות, ולרוב גם במימון שהמדען מביא, המדען, מצידו, תלוי ביכולת הטכנית ובגמישות האמנותית של האמן.

הממצאים האמפיריים שעמדו לרשותם של בוני המודלים היו דלים למדי ועל כן הם מייצגים בעיקר את גישתו המדעית ותפיסת עולמו של  ריצ'רד אואן. אואן סבר שהזוחלים הענקיים דמו בהתנהלותם לפאכידרמים (Pachyderms) יונקים המתאפיינים בעור עבה, דוגמת פילים וקרנפים. המודל של יצור בעל ארבע רגליים חזקות התומכות אנכית בגוף כבד, הגם שלא ממש התאים למבנה של הזוחלים, הוא זה שבוצע על ידי ווטרהאוס-הוקינס.  על אפו של האיגואנודון הוצבה קרן, כפי שהצביעו הממצאים של מנטל.

תמונה  הדינוזאורים של הקריסטל פאלאס

המודלים הראשונים של  שלושה מיני דינוזאורים שנבנו בגודל טבעי, כמו גם מודלים רבים של זוחלים ימיים ויונקים נכחדים, נמצאים עד היום בפארק קריסטל פאלאס שבסידנהם בדרום מזרחה של לונדון. הם אף זכו לשיפוץ כחלק מפרויקט המילניום לשימור המורשת הבריטית.[12]

עם תום הפרויקט נפרדו דרכיהם של אואן ווטרהאוז. ווטרהאוז זומן לארה"ב לבקשת חברת הסנטרל פארק של ניו-יורק על מנת להקים את המוזיאון הפליאוזואי (The Paleozoic Museum), מוזיאון שכולו דגמי יצורים נכחדים ובהם דינוזאורים, מעיין פארק הקריסטל פאלאס  הנתון במבנה סגור.

המוזיאון הפליאוזואי של הסנטראל פארק מעולם לא קם. מתנגדים פוליטיים אלימים של חברת הסנטרל פארק הרסו את הדגמים שהספיק ווטרהאוז לבנות ובאיומים הביאו לגניזת הפרויקט.[13]

ריצ'רד אואן נתמנה לתכנן את הקמת מוזיאון הטבע הבריטי ולימים, משנתמנה  למנהלו של המוזיאון החדש, זנח אואן את רעיון המודלים גדלי הממדים של הזוחלים ולא כלל במוזיאון החדש שלו ולו גם מודל אחד כזה. הרקע לצעד זה היה כישלונם של  דגמי הדינוזאורים של הקריסטל פאלאס. כבר מראשית הדרך היה אואן מודע לחלקיות הממצאים  שעמדו לרשותו בעת שחזור דמותם של הדינוזאורים והצדיק את הצעד הספקולטיבי שבבניית המודלים ביכולתה של האנטומיה המשווה לשחזר יצור, ולו גם מפרטים מעטים [14]. אואן לא שיער באותה העת עד כמה הרחיק לכת.

בשנת 1877  נמצאו במכרה פחם בעיירה הקטנה ברניסאר שבבלגיה לא פחות מ 23 שלדים שלמים של איגואנודונים. האיגואנודון התברר מן השלדים השלמים, לא הלך כלל על ארבע אלא על שתיים, לא היה מגושם וכבד כפי שסבר אואן, דמה ביציבה שלו יותר לקנגורו מאשר לקרנף, והקרן שדימתה לו מראה של קרנף הייתה למעשה דורבן האגודל ששימש אותו להגנה.[15] המודל של אואן, הסתבר, היה שגוי בכל.

אמריקה- מוזיאונים, ספקנים ותערוכות עולמיות

בשלהי המאה ה- 19  נמצאים באמריקה ממצאים רבים ואיכותיים -  מאות אלפי ממצאים, הכוללים גם שלדים כמעט שלמים של דינוזאורים ענקייםבד בבד מתפתחים מוזיאוני הטבע של ארצות הברית בקצב מואץ ותוך זמן קצר עוברת ההגמוניה המוזיאלית בתחום הדינוזאורים מאירופה  לארצות הברית.[16]מעבר זה לא הביא לכניסת מודלים בגודל טבעי לאולמות המוזיאון, נהפוך הוא. המוזיאון האמריקני המוביל בתצוגת דינוזאורים, מוזיאון הטבע של ניו-יורק (American Museum of Natural History) קידם מדיניות אוצרותית נוקשה בתחום. משנתמנה הנרי פיירפילד אוסבורן [17] למנהלו של המוזיאון הוא קיבץ אליו צוות ענק של חוקרים, טכנאים, מאיירים ובוני מודלים מתוך מטרה להפוך את המוזיאון שלו לטוב מסוגו בעולם. שלדי דינוזאורים היו גולת הכותרת של התצוגה והטורף הענק טירנוזאורוס רקס (Tyrannosaurus rex) שזה מכבר נתגלה ע"י צוות המוזיאון, היה היהלום שבכתר.

 

הטכנאים של אוסבורן ניסו לשכנעו, במספר הזדמנויות, להתיר להם להכין מודלים  של דינוזאורים בגודל טבעי על סמך הממצאים שהיו ברשות המוזיאון.  אחדים מאוצרי המוזיאון תמכו בעמדה זו בהתבססם על מצב השתמרותם של  רבים מן השלדים שנמצאו ברחבי ארצות הברית. אלו, בניגוד לממצאים מבריטניה, היו כמעט שלמים ובכל מקרה ניתנים לשחזור בלא להידרש לספקולציות מרובות. אוסבורן התנגד נחרצות.[18]

 

אוסבורן הבין את תפקידו של המוזיאון כמציג עובדות מדעיות וחשש מאוד מיכולתו המוגבלת של ציבור המבקרים להבחין בין עובדות לפרשנות. הציבור, טען אוסבורן מבין  אך מעט בייצורים אלו, קשה לו להפנים את ממצאי המדענים ודעותיו נוטות לפנטזיה ולאגדה, ועל כן בראותו את המודל בגודל טבעי יטה לחשוב שזה ה"דבר האמיתי". תפקידו של המוזיאון, אמר, הוא למנוע מצב שכזה.[19] בעמדתו זו המשיך אוסבורן קו שהנהיג אוצר אוספי הפליאונטולוגיה של המוזיאון הסמיתסוני (Smithsonian) בוושינגטון, פרדריק לוקאס, שנים לפניו.[20]

 

שלדים שהורכבו מחדש מערימה של עצמות היו, לגבי דידו של אוסבורן, עובדות מדעיות; מודלים קטני ממדים היו בחזקת איור מדעי תלת-ממדי ואילו במודלים בגודל טבעי הייתה טמונה, לדעתו, סכנה של גניבת דעת. חשוב לציין כי אוסבורן החזיק בעמדה נחרצת זו רק לגבי דינוזאורים וזוחלים קדומים אחרים. במוזיאון הוכנו בהשראתו מודלים רבים של יונקים נכחדים ואוסבורן הצדיקם בקיומם של אנאלוגים -  מקבילים בני זמננו המהווים בסיס להשואה.  לדינוזאורים, אזכיר, אין מקבילים בן זמננו. זאת ועוד, שחזור דמותו של הייצור הנכחד, באיור או בדגם, הייתה תמיד מסובכת ומשוערת שכן אין בידינו מידע רב לגבי כסות הגוף החיצונית – העור והקשקשים החופים אותו, שלא לדבר על צבע.

צוות בוני המודלים של המוזיאון רכש מומחיות ומיומנות רבה ולזכותו נרשמו כמה המצאות חשובות בתחום החומרים וטכניקות העבודה. מודלים של יונקים נכחדים דוגמת  הטיטנוטריום ((Titanother בן משפחת הקרנפים, זכו לפרסום בעולם ונחשבים עד היום למודלים אמינים ביותר.[21] תסכולם של בוני הדגמים במוזיאון נוכח עמדתו של אוסבורן בנושא הדינוזאורים היה רב והם חיכו לשעת כושר כדי להעמיד את אוסבורן על טעותו.

בשנת 1923 הצטרף אוסבורן למשלחת המוזיאון למונגוליה. הצוות הטכני שנותר בניו-יורק, ניצל את העדרו והכין לו הפתעה. עם שובו המתין לו בכניסה לספרייתו מודל חלקי של הדינוזאור טריצרטופס (Triceratops)  בגודל טבעי.[22]

תמונה 3  הטריצרטופס (Triceratops) של מוזיאון הטבע של ניו-יורק, 1923

 

למרות איכותו של המודל אוסבורן לא התרצה ומדיניות המוזיאון נותרה בעינה והפכה, בהשראתו, למדניות מוזיאונים כלל אמריקנית.

 

מודלים  בגודל טבעי של דינואורים המשיכו לככב עם זאת מחוץ למוזיאון, בפארקים ובגני חיות. ניתן להצביע על התערוכה העולמית אשר התקיימה בשיקגו בשנת 1933 כעל האירוע אשר חידד את ההפרדה בין המוזיאון ומה "שאינו מוזיאון" בכל הנוגע לדינוזאורים ובכך נעל את דלתות המוזיאון בפני כניסת דגמי דינוזאורים בגודל טבעי לתקופה ארוכה למדי.

בתערוכה של 1933 כיכבו דגמי דינוזאורים בגודל טבעי בשני ביתנים. האחד, ביתן "העולם לפני מיליון שנה" ((The World A Million Years Ago נבנה כחוויה בידורית גרידא. היזמים והמבצעים, מזמור ודמון ((George Harold Messmore and Joseph A. Damon, שני טכנאי במה מניו-יורק, הריצו את מופע הדינוזאורים הענקיים שלהם כבר משלהי שנות העשרים של המאה העשרים והופעתם בתערוכה הייתה שיא מבחינתם. בביתן, שהכניסה אליו הייתה כרוכה בתשלום, הוצגו דגמים מגושמים למדי  אשר בבנייתם לא נועצו מזמור ודמון כלל במדענים.[23]

הביתן השני שבו כיכבו דגמי דינוזאורים בגודל טבעי היה ביתן חברת הדלק סינקלייר

(Sinclair) חברה זו הייתה לחברה המסחרית הראשונה בעולם שאימצה את הדינוזאור כסמל מסחרי והטיבה להבין את כוחם של המודלים הענקיים כמקדמי מכירות. הדינוזאורים של סינקלייר נבנו תוך התייעצות עם מדענים, ובתמורה נתנה חברת הדלק את מימונה וחסותה למשלחות חקר אחדות שניהל מוזיאון הטבע של ניו-יורק [24].

תמונה הדינוזאורים של סינקלייר, התערוכה העולמית שיקגו, 1933

 

היריד של 1933 קיבע בתודעה הציבורית את דגמי הדינוזאורים הענקיים כמייצגים  צרכנות, פרסום ובידור - חוויות עממיות נטולות עומק אינטלקטואלי. המוזיאונים ראו עצמם כשייכים בדיוק לקצה השני של סקאלת תרבות הפנאי -  שדה החוויה האינטלקטואלית בעלת הערך הלימודי. דגמים בגודל טבעי של דינוזאורים לא תאמו, על כן, את מטרות המוזיאון.

דגמי  ענק של דינוזאורים כבשו  עתה את מקומם בתרבות העממית ובתרבות הקיטש של צדי הדרכים של אמריקה ((roadside America  ומרחקם מן המוזיאון נראה גדול מתמיד.

בסופו של דבר היו אלו דוקא הדינוזאורים של חברת סינקלייר שהביא לכניסת מודלים של דינוזאורים למוזיאון, אך חלפו יותר משלושים שנה עד שהתהליך הבשיל.

לתערוכה העולמית של ניו-יורק ב 1964 בחרה סינקלייר, פעם נוספת, למשוך את המבקרים אל הביתן שלה באמצעות דגמי דינוזאורים בגודל טבעי.

תמונה הדינוזאורים של סינקלייר בדרכם לתערוכה העולמית בניו-יורק, 1964

על מדשאות פלשינג מדווס הוצבו דגמים של 8 דינוזאורים שונים. הדגמים נבנו על ידי אחד מגדולי בוני הדגמים הזואולוגיים של ארצות הברית, לואיס פאול ג'ונאס ((Louis Paul Jonas. ג'ונאס התייעץ עם מדענים אחדים שליוו את הפרויקט כולו והקדיש לשלב התחקיר לבדו יותר משנה. המודלים שלו זכו לראשונה לחותמת ההכשר "מדוייק מבחינה מדעית" ומדענים רבים סמכו את ידיהם על המודלים כמיצגים נאמנה את מה שאנו יודעים ומה שאנו משערים אודות הדינוזאורים.[25]

שנות השישים של המאה ה-20 היו שנות שפל בפופולריות של דינוזאורים. המודלים של ג'ונאס סיפקו הזדמנות להכניס מעט רוח חיים בתחום. עם תום התערוכה העולמית יצאו הדינוזאורים ל"מסע הופעות" ברחבי ארה"ב - הם הועמסו על גבי משאיות ונעו כקרקס נודד ממקום למקום – החידוש במסע זה היה נכונותם של מוזיאונים לקלוט את הדגמים לתצוגה מזדמנת ואף לרוכשם בתום המסע. מאחר ובין המארחים היו מוזיאונים מכובדים, דוגמת המוזיאון הסמיתסוני של וושינגטון, שודרג מעמדם של המודלים של ג'ונאס.

פרדיגמה מדעית חדשה, פרדיגמה מוזיאלית חדשה – מודלים לכל (ובזול)

המודלים של ג'ונאס, אשר קיבלו את "ההכשר" מן הקהיליה המדעית בזכות דיוקם המדעי, הביאו להסרת ההתנגדות הגורפת של המוזיאונים האמריקנים להצגת מודלים בגודל טבעי ובזאת חשיבותם ההיסטורית. מודלים אלו לא היה בהכרח מדויקים יותר ממודלים דוגמת  הטריצרטופס של מוזיאון הטבע של ניו-יורק משנת ,1923 שתואר כאן מוקדם יותר, ועל כן יש לייחס את שינוי הלך הרוח לתופעה רחבה יותר - כינונן הבו-זמני של פרדיגמה מדעית חדשה ופרדיגמה מוזיאלית חדשה. בעשור שבין 1975- 1985 התרחשו שני תהליכים אלו ונוצר מכלול הנסיבות אשר הביא לפריצתם המטאורית של מודלים לאולמות המוזיאונים.

במחצית השניה של שנות השבעים פרצו לשדה המנומנם של חקר הדינוזאורים מדענים צעירים ונמרצים והביאו עימם גישות חדשות ומהפכניות. תוך שימוש במידע חדש שנאסף במהלך השנים, מכשור מדעי עדכני ובעיקר חשיבה רעננה, מנער דור הפליאונטולוגים החדש את האבק מעל הדינוזאור ומעניק לו דימוי חדש. הדינוזאורים "החדשים"  היו יצורים  בעלי דם חם, קלי תנועה ובעלי כושר הסתגלות מפתיע. יצורים אינטליגנטיים בעלי התנהגויות חברתיות מובהקות דוגמת שמירה על צאצאים וציד בחבורות, הדומים יותר לעופות מאשר לזוחלים בני זמננו.[26]  הדינוזאור ה"חדש" זכה לפופולריות עצומה. המוזיאונים מצידם, מפתחים באותן השנים גישה מוזיאלית חדשה המכונה בפשטות "המוזיאולוגיה החדשה" שעיקרה שימת דגש רבה יותר על הדרישות והצפיות של המבקרים ומתן לגיטימציה לפונקציה החינוכית-בידורית של המוזיאון – Edutainment .[27]

כאן חשוב להזכיר שמרבית המחקר בנושא דינוזאורים מרוכז, מאז ומתמיד, במוזיאונים ולא באוניברסיטאות ועל כן חיבורן של שתי הפרדיגמות החדשות, זו המדעית וזו האוצרותית מגולם לא פעם בצוות קטן ולעיתים אף באדם אחד – החוקר-אוצר.

במערך הנסיבות החדש נראו מודלים בגודל טבעי כדבר המתאים ביותר לפופולריזציה של הפרדיגמה המדעית החדשה. מוזיאונים רבים ראו בדגמים הענקיים גם פוטנציאל לתצוגות שוברות קופות שיזרימו מזומנים לקופתם המדולדלת.

המילכוד שבסיטואציה החדשה היה מחיר בנייתם של המודלים. לגומחה העסקית הזו חודרת מספר חברות מסחריות , ראשית קוקורו (Kokoro)[28] היפאנית ובהמשך דינאמיישן (Dinamation) שנולדת מפרישת הסניף האמריקאי של קוקורו מחברת האם. שתי חברות אלו, יחד עם מספר יצרנים קטנים נוספים, ייצרו הן מודלים סטאטיים והן מודלים אנימטרוניים דינאמיים.

תמונה 6  טיראנוזאורוס רקס –  מפרט טכני ( קטלוג Kokoro, 2002 )

בצד מודלים בודדים מספקות החברות גם מיצגי דינוזאורים שלמים המתבטאים הן את התנהגותם החברתית כמו למשל ציד בחבורות, דגירה ושמירה על צאצאים, והן את האינטראקציה בין מיני הדינוזאורים השונים.

תמונה 7 – מיצג דינוזאורים – סצינת טריפה (Kokoro, 2002)

האסטרטגיה השיווקית המתוחכמת של דינאמיישן כבשה את  השוק תוך שנים בודדות. החברה פיתחה, בשיתוף פליאונטולוגים, מודלים של דינוזאורים בגודל טבעי ובקנה מדה 1:2 והשכירה אותם למוזיאונים. המוזיאונים, שמרביתם לא היו מסוגלים לרכוש את הדגמים, ראו בהסדר מסחרי זה פתרון מזהיר.[29]

המודלים של קוקורו ודינאמיישן הציגו את התיאוריה החדשה במיטבה:  הם היו בעלי חזות דינאמית והוצגו בסיטואציות חברתיות, אך יותר מכל בלטה הצבעוניות הספקולטיבית שלהם שהחליפה את המראה המונוכרומאטי -  האפור ירקרק, שאפיין את הדמויים החזותיים של הדינוזאורים עד אז. צבעוניות זו קוממה לא פעם את הקהילה המדעית וזכתה לביקורת נוקבת.

בשיא פריחתה, בראשית שנות ה-90, החזיקה דינאמיישן בלמעלה מ-600 דגמים ואלו הוצגו כמעט בכל מוזיאון טבע ברחבי ארה"ב, כמו גם במוזיאוני מדע, גני חיות, קניונים, טרמינלים של שדות תעופה ופארקי שעשועים. הדינוזאורים של דינאמיישן נמצאו למעשה בכל מקום.

בתחילה אימצו  המוזיאונים את המודלים בחום רב והיו מוכנים להמתין בתור שנה ויותר לקבלת המודלים לתצוגה, אך בהמשך החלו להרגיש באי נוחות. הדגמים שייוצרו בייצור סידרתי שיוו עתה לאולמות התצוגה במוזיאון  מראה של  קניון או גן- שעשועים.  הגבולות שבין מוזיאון ומה ש"אינו מוזיאון", בין המדעי לבידורי, בין האינטלקטואלי לפופוליסטי, גבולות שהמוזיאון ניסה לשמר, טושטשו עתה לחלוטין.

הסרט פארק היורא, שיצא לאקרנים ב 1993  הביא את פופולאריות הדינוזאורים לשיאים חדשים. ניתן היה לצפות שכל מי שעיסוקו בדינוזאורים ייהנה מן הפריחה. מוזיאוני הטבע  אכן זכו לשיטפון של מבקרים אך גורלם של המודלים ענקי הממדים  ובעיקר של חברת דינאמיישן  היה שונה. לא זו בלבד שהורגשה רוויה מן המודלים, אלא שעתה, לאחר פארק היורא, בו כיכבו דינוזאורים ממוחשבים בעלי מראה "טבעי" ביותר, נראתה חזות הדגמים מיושנת, מגושמת, מקרטעת ובלתי מושכת.[30]

אסטרטגיית השיווק המהפכנית של דינאמיישן הייתה לה עתה לרועץ – היות ואף אחד מן המודלים לא נרכשו על ידי המשתמשים  נותרה החברה עם מאות מודלים שהוחזרו על-ידי השוכרים ובתוך זמן קצר הגיעה לפשיטת רגל בהותירה את השוק למתחרות, ובעיקר לקוקורו.[31]

לא כל המוזיאונים היו שותפים לחגיגת המודלים. מספר מוזיאונים מובילים בחרו שלא לעשות שימוש במודלים המסחריים כלל ובכך לבדל עצמם מן המוזיאונים האחרים, כפי שהסביר לי בלאקוניות לואל דינגוס (Lowell Dingus), אוצר דינוזאורים ממוזיאון הטבע של ניו-יורק: "פוחלצי פיברגלס יש לכולם, לנו יש את הדבר האמיתי".[32]

מוזיאוני העלית של ארה"ב, דוגמת מוזיאון הטבע של ניו-יורק, מוזיאון פיבודי  (Peabody) באוניברסיטת ייל בניו-הייבן ומוזיאון פילד (Field) בשיקגו, נמנעו לכל אורך הדרך משימוש במודלים מסחריים.

במידה רבה ניתן לומר כי מידת השימוש במודלים מסחריים היא מדד הפוך למקצועיותו של המוזיאון ולאיכות אוסף הממצאים האותנטיים שברשותו. בהקשר זה יש לראות למשל את תערוכות הדינוזאורים שאירח מוזיאון ארץ ישראל בשלוש הזדמנויות למן ראשית שנות התשעים. מוזיאון ארץ ישראל, להזכירנו, אינו מוזיאון טבע כלל ואף לא מוזיאון מדע -  אין לו אוספים רלוונטיים או מומחים וזה אינו תחום עיסוקו. תערוכות הדינוזאורים שהציג היו בחזקת הזדמנות עסקית ותו לא.

סיכום

פתחתי מאמר זה בהצגת המודל הראשון של דינוזאור, תרגיל אינטלקטואלי תלת-מימדי שגם אם היה נגוע ביהירות שאפיינה את ריצ'רד אואן ובמידת מה את הגיאולוגיה הבריטית כולה באותם הימים, הרי שחדשנותו והאומץ שנדרש להצגתו ראויים לציון, גם  אם לימים הופרך המודל לחלוטין. בחרתי לסיים מאמר זה בהצגת מודל אחד, שונה, מופרך מראשיתו.

המדען דייל ראסל (Dale Russell) עוסק מזה שנים באבולוציה של הדינוזאורים.  באחד ממחקריו התמקד בדינוזאור טורף קטן בשם טרודון (Trodon), שקומתו כקומת אדם וששלדים כמעט מושלמים שלו נמצאו במספר מקומות בצפון אמריקה. הטרודון היה ייצור בעל עיניים גדולות ומוח גדול וככל הנראה היה מן האינטלגנטיים שבדינוזאורים. ראסל ביקש להציג למבקרי המוזיאון בו עבד באותה העת, מוזיאון הטבע הלאומי של קנדה שבאוטווה

 (National Musuem of Natural Sciences, Otattawa) ספקולציה מדעית מעוררת מחשבה – מה היה קורה לטרודון אלמלא נכחד? מה הייתה האבולוציה מעוללת לו? - כיצד היה נראה הייצור אלמלא התרחשה ההכחדה הקטסטרופאלית בתום הקרטיקון?.

ראסל פיתח מודל לפיו היה הטרודון מתפתח לייצור תבוני הולך על שתיים שזכה לכינוי דינוזאורואיד (Dinosauroid) .

 

תמונה 8 – הטרודון והדינוזאורואיד של דייל ראסל

הפנטזיה המדעית הזו הייתה כה מרחיקת לכת שרק מוזיאון אחד, מוזיאון הטבע של אוטווה, הסכים להציגה וגם זאת לפרק זמן מוגבל.[33]

נראה שמודלים פורצי דרך, ספקולטיביים ומעוררי מחשבה, מאיימים כיום על המוזיאונים יותר מן הדיסניפיקציה המחלחלת לאולמותיהם. מודלים של דינוזאורים מעמידים כיום את המוזיאונים בפני דילמות קשות. מחקרים  מעידים שערכם הדידקטי דל ומסתכם בלימוד שמות המינים וכמעט תו לא [34]. לא זו בלבד שהם אינם מקדמים הבנה של מושגים מורכבים יותר, אלא שהם אחראיים ללא מעט תפישות מוטעות, ממש כפי שחששו לוקאס ואוסבורן בראשית המאה ה- 20. 

המודלים המסחריים, אשר בראשית דרכם הייתה בהם  לפחות חדשנות מרעננת מבחינת שפתם החזותית, הפכו לדגמים אנכרוניסטיים החוזרים על עצמם, צפויים ונטולי גיוון  אך עדיין יעילים מבחינה שיווקית. ה “ Cashcowsaurus"[35] – "דינוזאור הקופה הרושמת", כפי שנהוג לכנותו לעיתים בזלזול מופגן, חביב ביותר על הילדים ושומר היטב על תזרים המזומנים ועם השורה התחתונה, קשה להתווכח.

 

הערות

 

[1]  מאמר זה מתבסס על עבודת הדוקטורט של המחבר :

The Museology of Dinosaurs -In Search of the Authentic Museum Dinosaur

, 2004 Department of Museum Studies, University of Leicester, UK

[2]  Gideon Algernon Mantell (1790-1852)

[3]   לפי הספור השגור אישתו של מנטל, מריאן, היא האחראית לתגלית שעה שהתלוותה אליו לביקור בית. בעודו מטפל בחולה שוטטה מריאן בחצר הבית ובחנה ערמה של אבנים שהובאו לשם הקמת גדר. בינות לאבנים מצאה מה שנראה לה כשן מאובנת ומסרה אותה לבעלה. ראה למשל:

 Tim Gardon, and Angela. Milner, The Book of Dinosaurs - The NaturalHistory Museum

 Guide, The Natural History Museum, Prima Books, Lonon, 1993, 91

[4]  William Buckland (1784-1856)

[5] William Buckland, Notice on the megalosaurs, or great fossil lizard of Stonesfield’,Transactions of the Geological Society, vol. I, 1824, pp. 390-96

[6]  Georges Cuvier (1769-1832)

[7] Gideon Mantell, Notice on the Iguanodon, a Newly Discovered Fossil Reptile, from the Sandstone of Tilgate Forest, in Sussex, Philosophical Transactions of the Royal Society ofLondon, Vol. 115, 1825, pp. 179-186

[8]   תאור מפורט של גילוי האיגואנודון ושיחזורו ראה :

Dennis R. Dean, Gideon Mantell and the Discovery of Dinosaurs, Cambridge University Press,Cambridge, 1999, Chapter. 4

[9]   Richard Owen (1804-1892)לסקירה על פעלו של אואן ראה:

Nicolaas A. Rupke, Richard Owen - Victorian Naturalist, Yale UniversityPress, New

Haven and London 1994.  123-137   בעיקר עמודים

[10]  ראה:

S. McCarthy & M.Gilbert, The Crystal Palace Dinosaurs, London, 1994, 13

[11]     Benjamin Waterhouse-Hawkins (1807-1889)

[12]  ראה תצפית פנורמית על דגמי היצורים הנכחדים באתר ה BBChttp://www.bbc.co.uk/london/in_pictures/360_degree/crystal_palace/index.shtml

 

[13]  ראה: Edwin H. Colbert & Katherine Beneker, “The Paleozoic Museum in Central Park, or the Museum that Never Was”. Curator, 2-2, 1959

[14]  Richard Owen, Geology and Inhabitants of the Ancient World, Crystal Palace Library, London1854.

[15] F. Martin, and P. Bultynck, The Iguanodons of Bernissart, Institut Royal des Science

Naturelles de Belgique, Bruxelles 1990.

[16]  על מקומו של התהליך בחיים האינטלקטואליים של ארה"ב ראה:

Steve Conn,  Museums and American Intellectual life, 1876-1926,University of Chicago

 Press, Chicago 1998.

 

[17]  Henry Fairfeld Osborn (1857-1935).  אוסבורן,שהפך את מוזיאון הטבע של ניו-יורק למוביל בתחומו, ידוע היה כעריץ ושלט במוזיאון ביד רמה, תוך התעלמות מדעות של עובדים אחרים. היה ידוע גם כגזען חסר תקנה ובשנות השלושים של המאה ה- 20 שימש כנשיאה של החברה האמריקנית לאאוגניקה.  לפרטים ראה:

Ronald Rainger, An Agenda For Antiquity - Henry Fairfield Osborn and Vertebrate

Paleontology at The American Museum of Natural History, 1890-1935,The University of Alabama Press, Tuscaloosa 1991

[18]  אחד מתומכי המודלים היה הפליאונטולוג ויליאם דילר מת'יו (William Diller Matthew 1871-1930), אך בשל אפיו הפשרני נמנע מעימותים עם אוסבורן. ראה:

 Edwin H. Colbert William Diller Matthew, Paleontologist  - The Splendid Drama Observed,

Columbia University Press, New York 1992. passim

[19]  H.F. Osborn Creative Education in School, College, University and Museum, Charles 

 Scribner’s Sons, New York 1927. 198

[20] Frederic. A. Lucas, “The restoration of extinct animalsThe Smithsonian Report for 1900,Washington D.C. 1901, 479

[21]  ראה:  Rainger, , 166-168

[22]  Wiliam Diller Matthew ,  (notes), Natural History, Vol. XXIV No. 1 January-February 1924, 118

[23]  Francis B. Messmore, “The history of The World A Million Years Ago”, Prehistoric Times, 32 (Oct-Nov 1998), 45-49

[24] Anon., “Sinclair Official Reveals ‘Behind-the-Scenes’ Facts to Reporters”, Big News, published by Sinclair Refining Company (Inc.) N.Y., 1933, 3

[25]  Allen A. Debus, “Louis Paul Jonas’ Prehistoric “Sculpturdermy”, Quarterly Review, vol. 4 no. 2 2001, 13-16

[26]  הפרסום הפופולרי הראשון בתחום הוא ספרו של אדריאן דזמונד:

 Adrian, J. Desmond, The Hot- Blooded Dinosaur, Blond & Brigs, London 1975

הפרסום המשפיע ביותר ובו עיקרי הגישה החדשה הוא ספרו של  רוברט (בוב) בקר:

 Robert T. Bakker, The Dinosaur Heresies, Penguin Books, London 1988 (1986)

[27]  ראה :

Peter Vergo, The New Museology, Reaktion Books, London, 1989, Introduction 1-5

[28]   ראה "פרופיל" החברה וכניסת המודלים למוזיאוני היוקרה ב:

 Sandra Kuniko, “High-tech Dinosaur Robots in World-class Museums”, Nipponia 10/1999.

E-edition on: http://jin.org.jp/nipponia10/spot01.html

 

[29]  Annon. “Dinanimation: Where Art and Science Bring Dinosaurs to Life” on:http://www.irvinespectrumfocus.com/irvine/sa/dinanimation2.htm. (15/1/1998)

[30]   תחזיות  בדבר עתידם של המוזיאונים בעקבות הסרט פורסמו מיד לאחר הקרנת הבכורה. ראה למשל:

P & CA Cannon-Brookes, “Museum Life after Jurassic Park”, Museum Management and Curatorship 12/3, (September 1993),  243

 

[31] Jane Castello, “Dissecting the Decline of the Dinamation Dinos” Wall Street Journal , May 21, 2001.

[32]  שיחה בע"פ, ניו-יורק, פברואר 1996

[33] Dale A. Russell, and R. Seguin, “Reconstruction of the small Cretaceous theropod

 Stenonychosaurus inequalis and a hypothetical dinosauroid”, Syllogeus,37(1982), 1-43.

[34] Pedro J.E.Casaleiro, “Still the Moving Dinosaur! Evaluation Survey of the Blockbuster Exhibition in Four European Capital Cities”. Museological Review, 4 (1997) ,52-63.

[35] D. E, “Cashcowsaurus”, Scientific American, Vol. 262, No. 4 (April 1990), 55


שמוליק מאירי .,B.Sc בגיאולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים. עבד כגיאולוג שדה, חוקר, מרצה ומפתח תכניות לימודים בגיאולוגיה. לימודי תואר שני בחוג להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, אוניברסיטת תל-אביב. תעודה במוזיאולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. .Ph.D - Department of Museum Studies, University of Leicester, UK,
מלמד בבית ספר לתקשורת, המכללה האקדמית ספיר ובתכנית ללימודי תעודה במוזיאולוגיה באוניברסיטת ת"א. תחומי עניין: היסטוריה ותיאוריה של מוזיאונים והתרבות החזותית של המדעים.

המודל: בין מדע לאמנות, נובמבר 2007