עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

תערוכה וירטואלית

ביקורת ספרים

משוב

שאהידים

מיקי קרצמן

כבר בראשית האינתיפאדה הראשונה (1987), החלו להופיע ברחובות הגדה ועזה פוסטרים של השאהידים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, השאהיד הוא לא המתאבד הפלסטיני, אלא כל מי שנופל חלל כתוצאה מהסכסוך.

 

 

 

העיניים של השהידים התבוננו בך בכל מקום שתלך, בסמטאות הצרות של מחנה פליטים בלאטה, או באזור בתי הקפה האופנתיים של רמאללאה.

 

 

 

במרחב הציבורי כמו במרחב הפרטי, לא תמצא בית או עסק שאין בו תמונה של שאהיד. מרגע מותו, מתחילים מיד בהכנת הפוסטר, לוקחים תצלום עדכני ככל האפשר, מוסרים אותו לתנועה הפוליטית איתה הזדהה השאהיד, מנסחים טכסט שמגנה את ההרג ומהלל את החלל, מדפיסים ותולים בכל מקום.

 

 

 

בדרך כלל התצלום שייבחר הוא פורטרט שמישיר מבט למצלמה, לקוח מתוך אלבום משפחתי, תמונת מחזור, אירוע משפחתי, או צילום סטודיו, שמאד נפוץ בגדה המערבית וברצועת עזה. סוג של צילום כזה, בהקשר הנתון, מייצר מבט ישיר אל הצופה אשר לעיתים נראה אפילו כמבט מתריס או אפילו מלגלג. הצופה מודע היטב לפער בין זמן הצילום לייצור הפוסטר, אך לא מצליח לנתק את המבט, את ההבעה של השאהיד מאירוע המוות.

 

 

 

אלמנט גרפי נוסף אשר יחזור לעיתים תכופות הוא דימוי של כיפת הסלע (קבת אלצח'רה), כמו בא להזכיר לקהל הצופים את סיבת המוות, שהיא גם הסיבה הרשמית לפרוץ האינתיפאדה השנייה.

 

 

 

לעיתים קרובות התצלומים מעובדים ב"פוטושופ": הדבקות של ראש השאהיד בגוף של לוחם, שימוש ב"שכבות" בכדי להטמיע את הפורטרט באתרים או פני שטח שונים, וכיוצא באלה.

 

 

 

עד כמה שידוע לי לא נעשה שום מחקר בנושא הפוסטרים של השאהידים, אף שבעיני זהו נושא מרתק. זאת גם עילתה של תערוכה וירטואלית זו, המבקשת להביא מספר דוגמאות של כרזות שצילמתי ברחובות ושל תמונות ששימשו ליצירת הכרזה. בכך אני מבקש להציע  נושא הראוי למחקר תרבותי.

 

****

 

 

 

 

 

 

לצפייה בתערוכה הוירטואלית (בפורמט של מצגת) לחץ על הקובץ המופיע למטה; טעינת המצגת אינה מיידית ויש להמתין בסבלנות.

שאהידים (1.15 MB)

ימין, שמאל ורוח הקודש, אוקטובר 2008