עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

תערוכה וירטואלית

"זקני הואדי"

שי אלוני
22

הקדמה – אום אל נור

הכפר אום אל פחם הוזכר לראשונה במקורות ב- 1265. תושביו התפרנסו מהכנת פחמים מעצי החורש שמצאו בסביבה וערמו בערמות שנקראו משחרות. הערמות בערו  בבעירה פנימית ומכאן מקור השם בערבית שפירושו "אם הפחם" או "מקור הפחם". כיוון שהשם עשוי להתפרש בערבית באופן שלילי ("מקור השחור") לעתים מכנים התושבים את הכפר בשם "אום א- נור" ( "מקור האור"). האור והשחור הם מרכיביו הבסיסיים של הצילום. טקסט זה המלווה את התערוכה המורכבת בעיקר מצילומי שחור-לבן, נקרא כך משום ריבוי ההקשרים שיוצרים גווני השחור והלבן בחברה הישראלית ובהם הקשרים אמנותיים/תיעודיים, והקשרים פוליטיים שבין האזרחים הערבים והמדינה היהודית.

 

עד לפני שנה לא הייתה היסטוריה צילומית לישוב הערבי במרחב ואדי עארה (נחל עירון) ולעיר המרכזית בו – אום אל פחם. כלומר, ההיסטוריה הצילומית לא הייתה מרוכזת בארכיון, לא הוצגה בתערוכה, ולא נאספה בספר. לפני שנה התחלתי לעבוד יחד עם מנהל הארכיון, ההיסטוריון ד"ר מוסטפא כבהא, ביוזמתה וחסותה של הגלריה לאומנות באום אל-פחם, על הפרויקט המורכב ביותר בו התנסיתי מאז תחילת עבודתי כחוקר ואוצר צילום מקומי. לאצור תערוכת צילום במקום כמו ואדי עארה ללא ארכיון פירושו ליצור למעשה את בסיס מאגר הזיכרון החזותי ההיסטורי הראשון של כמאה אלף תושבים. בנוסף, העבודה חייבה מסע הסברה ושכנוע בקרב אנשי המקום כדי שאלה יתרמו את החומר החזותי שברשותם לטובת התערוכה והארכיון, מעשה מורכב לכשעצמו. יחד עם זאת הבסיס הרחב שנוצר לאחר סיום עבודת התשתית מעניק לתושבי ואדי עארה ולצופי התערוכה מבט ראשוני וייחודי על עברו של המקום.

 

העבודה בוצעה בחמישה צירים מרכזיים: איסוף צילומים מבתי התושבים, איתור צילומים בארכיונים בארץ, באנגליה ובארה"ב, איתור צילומים מצלמים פרטיים בארץ, איתור צילומי טלוויזיה, קולנוע ווידאו ופרויקט צילום עכשווי שכלל צלמים יהודים וערבים.

 

זקני הואדי

אחת העבודות המרתקות  שנעשו במסגרת פרוייקט הצילום העכשווי הוא תיעוד זקני ואדי עארה שאת שמותיהם וכתובותיהם אספו אנשי הארכיון: דר' כבהא ומחמוד אע'בריה. את הפרוייקט צילם שי אלוני מקבוצת גבע שהתמחה בצילומי אנשים סלון ביתם. זקני הואדי בגילאים שבין 75 ל 105 התייצבו אל מול מצלמתו של אלוני בסלון ביתם, לבושים בבגדיהם המסורתיים. בהתייצבותם זאת לנוכח נציגו של מלאך ההיסטוריה – הצלם, הם מוסרים הלאה את מורשת הזיכרון שכה חסרה בחברה ערבית. זהו זיכרון הבית הערבי, ביתם שלהם, זיכרון לבושם, את זיכרון מבטם – ולמרביתם את הזיכרון הרשמי האחרון.

 

הכניסה אל ביתם של זקני הואדי מאפשרת הצצה אל ביתו של האחר. האחר שהוא חלק מאתנו – זה שגר משני צדדיו של כביש 65 – הוא כביש ואדי עארה. הצילומים הם גם מאין ייצוגו של מנהג הכנסת האורחים הערבית המסורתית. הכינו לכם כוס קפה עם הל התרווחו בכיסא המחשב שלכם והניחו לעינכם לשוטט בתוך צילומי הזקנים ובתיהם: ציינו לכם הוילונות הצבעוניים, את הקירות הלבנים החשופים, את השטיחים הפרוסים על הרצפה, את הכורסאות והכריות, את האח ואת קומקומי הפינג'אן המתחממים עליו, את הנרגילה, את המסגד ועץ התאנה המבצבץ מבעד לחלון, את התצלומים, התעודות ועצי המשפחה התלויים על הקיר, את המגינים, הגביעים והמזכרות המונחים על השידה, את הצילומים בהם שני בני הזוג יחדיו, את אחיזת הידיים, ואת המבט הישיר של כל המצולמים אל תוך עדשת המצלמה.

 

קראו את שמותיהם, נסו לגלגל אותם על לשונכם, אולי בכלל תרצו ללמוד ערבית:

השייח' תוופיק עסליה, (נ. 1925), אום אל- פחם / עבדאללה יוסף מוסטפא (נ.1930), אום אל- פחם /  מופיד סאלח עבד אל- נג'יב אע'באריה (נ. 1936), מוסמוס / נג'יב צאדק ג'אברין    (נ. 1926), אום אל- פחם / אחמד מוחמד ח'ליל אע'באריה (נ. 1925) ואשתו אמני צאלח (נ. 1928), אום אל- פחם / יוסף אבו חוסיין (נ. 1933) ואשתו תוודד (נ. 1943), אום אל- פחם / אחמד ח'ליל אע'באריה (נ. 1929) ואשתו חדרה חסן אע'באריה (נ. 1932), מושרייפה / ח'אלד צאלח צביחאת, כפר סאלם / סאלם עלי מחאמיד (נ. 1909) ואשתו סמייה ט'אהר חוסיין (נ. 1920), אום אל- פחם.   

שי אלוני בכניסתו אל בתיהם של הזקנים ובגישתו האמפטית מביא לנו מסמך תיעודי מרתק ומצליח לחלץ מכל אחד מהם את ההתמסרות המדויקת שאחריה לא צריך לומר דבר. חשיבות הפרוייקט היא קודם כל בעצם עשייתו והשארת פס זיכרון שנקבע על שנת 2008. כל אחד יקבע לעצמו האם מדובר באויבים או אוהבים. בכל מקרה נראה שנצטרך לחיות עמם ועם משפחותיהם עוד הרבה שנים. נסו לחשוב במושגים של אתרי היכרויות באינטרנט– בחרו לכם מצולם ותאמו עמו פגישה עיוורת אולי מכאן יבוא האור.

 

 

השיח' תוופיק עסליה, (נ. 1925) , אום אל- פחם

 

עבדאללה יוסף מוסטפא (נ.. 1930), אום אל-פחם

מופיד סאלח עבד אל-נג'יב אע'באריה (נ. 1936), מוסמוס

 

נג'יב צאדק ג'אברין (נ. 1926), אום אל-פחם

 

 

אחמד מוחמד ח'ליל אע'באריה (נ. 1925) ואשתו אמני צאלח (נ. 1928), אום אל-פחם

 

יוסף אבו חוסיין (נ. 1933) ואשתו תוודד (נ. 1943), אום אל-פחם

 

אחמד ח'ליל אע'באריה (נ. 1929) ואשתו חדרה חסן אע'באריה (נ. 1932), מושרייפה

ח'אלד צאלח צביחאת, כפר סאלם

 

סאלם עלי מחאמיד (נ. 1909) ואשתו סמייה ט'אהר חוסיין (נ. 1920), אום אל-פחם

 

 

כתב: גיא רז, 2008


צילום והזירה הפוליטית, ינואר 2009