עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

תערוכה וירטואלית

Executions

גיא בן ארי, המחלקה לאמנות שנה, ד'

סדרתExecutions  היא סדרה מייצגת לעבודות שנעשו במהלך השנתיים האחרונות של לימודי תוארBFA  במחלקה לאמנות ע"ש בלאנש ורומי שפירו בבצלאל.

Guy_Ben-Ari_1.jpg

 

 

 

הבחירה שלי היא בדרך כלל בדימוי קפוא מתוך רצף נע של דימויים. תמונה קפואה מתוך וידאו, בדרך כלל מהטלוויזיה, כמעט תמיד מעולם המדיה.

Guy_Ben-Ari_2.jpg

 

 

 

ההקפאה של הפריים מתוך רצף של תנועה, יש בה מעין עצירה על הקצה, בלימה ברגע האחרון לפני נפילה לתהום לא ידועה, סף החרדה. [המחשבה היא על ההגדרה לאקניאינית של הפנטזיה, בעלת אופי של סרט נע שממחיש איווי, המוקפא על סף הסירוס].

Guy_Ben-Ari_3.jpg

 

 

 

בשימוש בדימויים איקוניים מהתקשורת אני לוקח בחשבון שהצופה אינו נתקל בדימוי בפעם הראשונה אלא נזכר בו, ועם הזיכרון של הדימוי המקורי עולות גם הקונוטציות והמחשבות שמלוות אותו.

Guy_Ben-Ari_4.jpg

 

 

 

העניין שלי הוא בסיכוי לעורר את מחשבתו לגבי הדימוי המוכר. לציור יש את הכוח להפריך את ה"אמת" שמוסרת האינפורמציה הויזואלית הזו, ולחשוף את העונג שנוצר בתהליך הזה.

Guy_Ben-Ari_5.jpg

 

 

 

 

הציור מתייחס לפריים בודד, ויוצר מתוכו פריים חדש, שונה בהכרח, מתוכו צומחת הזדמנות להשתהות רגע נוסף על הדימוי המוכר, להבין את קסמו, כוחו והמסרים שהוא נושא עימו.

Guy_Ben-Ari_6.jpg

 

 

 

ההתייחסות היא לקסם של מסך הטלוויזיה, ליכולת שלו לשאוב את המבט של הצופה אליו, להפנט ולהשהות את הרגע.

Guy_Ben-Ari_7.jpg

 

 

 

הכח של המסך מסקרן אותי גם בהקשר (ביקורתי) לאופ-ארט. היכולת המופלאה להשפיע פיזית על הצופה באמצעים טכניים, בלי לספק כל תוכן או נפח.

Guy_Ben-Ari_8.jpg

 

 

 

אני מתעניין באדישות של הצופה אל מול ההצפה האינסופית בדימויים, אינפורמציה ופורנוגרפיה בתקשורת היום, ובאפשרות למתוח את סף הגירוי של הצופה. 

Guy_Ben-Ari_9.jpg

 

 

יש לי עניין ביכולתו של השימוש בדימוי לנקוט עמדה, אך עמדה בעלת שתי פנים, כזו שמכריזה שכל אמת היא חלקית, תוך מחשבה על מידת האיום והאלימות אשר נישאות בדימוי ובשימוש בו בציור.

Guy_Ben-Ari_10.jpg

מחוץ לפרוטוקול: גיליון סטודנטים, יולי 2009