עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

תערוכה וירטואלית

ביקורת ספרים

'גותיקה כנענית': שיחה עם דורין פרנקפורט מעצבת אופנה

יעל כהן
גותיקה כנענית, דורין פרנקפורט

 

קולקציית חורף 2009/2010 של מעצבת האופנה הישראלית דורין פרנקפורט, נוצרה בהשראתה של הציירת אביבה אורי שנפטרה לפני 20 שנה. עיצוב אופנה בהשראת יוצרת ומדיום מתחום משיק, יצר קולקציה מרתקת ומעניינת מבחינות רבות. החיבור בין פרנקפורט לבין אורי החל מטקסט של אורי בשם 'הקו': "אני שומעת את הקו כמין צליל אחיד-סמיך, נוקב, מורכב מרבעי טונים, מאלפי פרודות, אודיסאה בחלל של ליגטי, צליל שמתקרב לאינסוף ושולח קרניים לכל עבר. הקו זה אני".[1]

טקסט זה היווה עבור פרנקפורט את תמצית החשיבה העיצובית והוביל אותה לתחקיר רחב ומקיף סביב דמותה הרב-גונית של אורי כיוצרת, כאישה וכאייקון אופנה.

 

אורי, ציירת אשר יצירותיה השפיעו השפעה מכרעת על אמנים רבים בארץ, נולדה בצפת ב- 1922, נודעה כרשמת מקורית בעלת כתב יד איכותי וייחודי, שהחל מרישום בגיר שחור על נייר לבן, ועבר תהליך מסגנון מוקדם תחילתו פיגורטיבי לעבר הפשטה לקראת שנת 1959. "...זהו רישום מעודן, שתהליכו מבוסס על אגירת מתח ופריקתו, שחרור היד ובלימתה, לחץ וריחוף, אטימות ואווריריות, עוז ורכות". "סיסמוגרף נשמה", נכתב על רישומיה של אביבה אורי, או "שדה מגנטי הבונה בתוכו זרמים עצבניים של חיים".[2]

 

דימוי 1: דיוקן עצמי  אביבה אורי, שנות ה-50, גיר פחם שמנוני על נייר, 50 X 70 סמ', אוסף מנשה קדישמן, תל אביב

 

דימוי 2 : אישה עם פרחים אביבה אורי, ראשית שנות ה-50, עיפרון וגרפיט על נייר, 37 X 50 סמ', אוסף דליה ניב, רמת גן

 

משמעותו של תהליך העיצוב לטענת פרנקפורט, היא היכולת ליצור דיאלוג עם הסביבה, עם החברה, ובקולקציה הנוכחית עם דמותה המורכבת של אורי כאמנית מופלאה ומעניינת, מתוך מקום של כבוד והוקרה ומתוך הבנת מקומו של המעצב בדיאלוג.

 

פרנקפורט הרואה בתהליך העיצוב מכלול של עשייה אין-סופית המחייבת פתיחות וענווה מצאה באורי דמות שונה ומקורית בנוף המקומי של אותם ימים "במראה גותי יוצא דופן שהתאפיין בפנים צבועות לבן, איפור עיניים שחור מודגש ותכשיטים אתניים אשר גרמו לאורי להיראות כמי שהמציאה עצמה שוב ושוב בסביבתה, מצאתי בה דמות מסתורית, מרתקת, מיתוס שמשך אותי לנבור ולגלות אותו".

רחל ימפולר, בתה של אורי מתארת את מראה אימה "ההופעה הייתה מורכבת מבגדים שחורים ורחבים, תמיד במידת אקסטרה לארג', שעה שהיא עצמה הייתה רזה שחיף, ולכן ריפדה עצמה בצמר גפן...כל זה נתן לה ביטחון והסוואה. וכשם שהסוותה את גופה כך גם התאפרה בצורה דרמטית: העיניים והגבות היו מודגשות בעיפרון שחור, כי העיניים היו החשובות לה ביותר. הן היוו את 'הסוד', ובאמצעותן חשה שיש לה יכולות לפתות את העולם בנשיות שלה".[3]

 

תיאור דמותה הייחודית של אורי מופיע גם במאמרה של גליה בר אור, אוצרת המשכן לאמנות עין חרוד, בקטלוג התערוכה לכבוד אורי: "אביבה אורי עיצבה לעצמה דימוי ארכיטיפי, שלזמן לא היתה נגיעה בו – מוגן מפגעי העבר ומשגרת חיים של קטנות, עמיד בפני עקבות הזמן החולף, ההתבלות והזיקנה. בנוף מקומי שגור של מכנסיים קצרים וסנדלים שטוחים, אביבה אורי איפרה לה פני מסיכה לבנות, צלליות עיניים כהות ומודגשות, עטרת שיער כהילה שחורה ולבשה תמיד שחור".[4]

 

פרנקפורט, מעידה כי חלק ניכר ממקורות השראתה נובעים מחוויות מקומיות. לטענתה "שפה עיצובית, כמוה כיצירת כתב יד אישי באמצעות הבנה עמוקה בכתב ידם של אחרים, דבר היוצר בסופו של דבר את הייחוד והמקור של התהליך העיצובי". את תהליך העבודה החלה במחקר רחב סביב דמותה של אורי  "'קראתי כל פיסת מידע אודותיה. החל מביקורות אמנות ועד מדורי רכילות ,שהיו רבים. נפגשתי עם ביתה, רחל ימפולר ועם גליה בר אור, ולאט גיבשתי את דמותה של אורי. זה היה השלב בו בחרתי את השם לקולקציה 'גותיקה כנענית' שהתבסס על המראה החזותי של אורי".

 

 פרנקפורט החלה לחפש חומרים מתאימים לקולקציה ולפתח בדים שיענו על הצרכים שהחלו לקבל הגדרות רעיוניות וחומריות. במקביל עבדה מול דף לבן, עם תחושות בטן חזקות ופלטה צבעונית בראשה ויצרה את הסקיצות הראשונות לקולקציה.

" העבודה העיצובית על הקולקציה החלה ממקום מסוגנן, מובן וקריא. סגנון שהתכתב עם דמותה של אביבה אורי. עיצבתי גזרות נקיות, מתרחקות מצללית הגוף, מרובדות ובעלות נפח. בשלב זה נראה היה כי הגבולות ברורים והבחירות העיצוביות מוגדרות כמעט מראש."

 

את הדגמים הראשונים בקולקציה בחרה לצלם בבית הוריה. בית שלדבריה ומנקודת מבטה, מזוהה עם תקופתה של אביבה אורי והמשקף את 'דלות החומר' כתפיסה רווחת. בבית זה מצאה פרנקפורט את החיבור האישי שלה ל'גותיקה הכנענית' – צלחות נחושת גדולות תלויות על הקירות, ספריית עץ סגפנית עמוסת ספרי אמנות, פסלים פרימיטיביים, חפצים וריהוט כהים משימוש.

 

דימוי 3: צילום הדגמים בבית ההורים, מתוך קולקציית  'גותיקה כנענית'

 

דימוי 4: צילום הדגמים בבית ההורים, מתוך קולקציית  'גותיקה כנענית

 

בשלב בו הרגישה שהתקרבה יותר לחידת דמותה של אורי, החליטה פרנקפורט לפתחה מחדש, לנקות את האיפור ולפתח את הקולקציה למקומות פחות מובנים, ניסיוניים יותר. "אין ספק", היא  מודה, "שבשלב זה נוצרו דגמים רבים אשר חלקם נגנזו. הבגדים החלו יותר ויותר לאתגר אותי, רציתי שהבגדים לא יהיו מובנים מאליהם, שמצד אחד יגלו ומצד שני יסתירו. חזרתי לטקסטים המקוריים המתארים את חידת דמותה של אורי. באחד הטקסטים מסכמת רחל ימפולר את חיי אימה "היא הגיעה לעולם כשהיא זקוקה למידה של דחייה על מנת לעצב את יצירתה, ובו בזמן פחדה מהחיים. תמיד ריפדה את גופה  ברפידת צמר גפן עבה, כדי לא להיחשף למגע, להישאר ב'רחם'. ומכיוון שהיא מורכבת מדמויות שונות, הרי שמעולם לא הייתה מוכרת במאת האחוזים. לאף אחד, ובוודאי לא לעצמה".[5]

 

פרנקפורט בחרה להמשיך וליצור גזרות מורכבות יותר,בקווים מעוגלים, הנראות ממבט ראשון פשוטות אך ככל שמתעמקים בהן, צצים לעין השכבות ורבדים החומריים החבויים. כמו כן מימד הנפח, שהיה חלק מרכזי מדמותה של אורי, קיבל בקולקציה פרשנות דרך חיבור בין סוגי בדים שונים, כיווצי בד במקומות בלתי קונבנציונליים ושימוש בעודף בד באזור הצוואר ובאימרת השמלות. שילוב מעניין במיוחד שיצרה הוא הטמעת הצעיפים בתוך הבגדים עצמם, מעין הכלאות בין הבגד לצעיף העוטף אותו ואת הגוף על מנת ליצור נפח וטשטוש גבולות בין הבגד, לגוף, ללובשת. גם צווארוני החולצות והשמלות מקבלים חשיבות הן בצורתם והן בעיטור הרקמה המתכתי המזכיר תכשיטים אתניים. "עם כל זאת", מוסיפה פרנקפורט, "חשוב היה  לי לשמור על קו עיצובי נקי, רך המעניק צללית מפוסלת לגוף וגורם ללובשת מידת אצילות שלא באה על חשבון הרגשת הנוחות".

 

דימוי 5: עיטור רקמה מתכתי על אחד הדגמים, מתוך קולקציית  'גותיקה כנענית'

 

הפלטה הצבעונית שנבחרה נבנתה מבסיס משולש של שחור (משחור פחם ועד שחור משופשף)- אפור (מכסף ועד עכבר)- ולבן (מלבן גיר ועד לבן מבריק). בתוך פלטה זו קיימות הבלחות של חום בסיסי, זהב עמום, כחול נילוס וכחול לילה עמוק. גם מבחינה חומרית השתמשה פרנקפורט במגוון רחב של בדים – החל מגברדין ויסקוזה, צמר לבד, כותנה דקה, סריג מלאנג', תחרת צמר ועוד.

 

דימוי 6: פלטה חומרית, מתוך קולקציית  'גותיקה כנענית'

 

"תהליך העיצוב עצמו עבור כל דגם היה ניסיוני ושונה מעבודתי בדרך כלל. בחלק מהדגמים המחויטים נוצרה תחילה הבטנה הפנימית ועליה 'הולבש' הבד עצמו, תהליך הפוך מהמקובל.

בחלק מהדגמים הושמטה לחלוטים הבטנה הפנימית, דבר שאינו מקובל בסגנון מחויט".

 

המראה הדרמטי של הקולקציה התקבל מהבדים עצמם, "אריגים וסריגים בעלי מרקמים שונים יוצרים מראה רך ודרמטי כאשר הם נלבשים בשכבות, בדים צמריריים במגע מכובס מייצרים מראה רך ופגיע, רקמה מוברשת מעניקה טקסטורה מקורית והכול משתלב לכדי הרמוניה כפי שמצאתי אותה באותו טקסט ראשוני של אורי: "קו הוא תחושה, יכולת מישוש, קרן שעדיין איננו יודעים את מהותה. אך אני רואה אותה בבירור. כל מה שאנו עושים, מתווים, חורטים, מעורר בכי באי-יכולתנו, באי-יכולתה של ידיעתנו, סוף קו, יש סוף?".[6]

 

דימוי 7: ז'קט תחרה המורכב על ביטנת סריג בהירה המדמה את צמר הגפן בו  אורי ריפדה את בגדיה,  מתוך קולקציית  'גותיקה כנענית'



[1] לויטה דורית,  אביבה אורי, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, הקיבוץ המאוחד וכתר, עורך הסדרה: מרדכי עומר.

[2] לויטה דורית, סיפורה של אמנות ישראלית, הוצאת מסדה, 1980, עמ' 201-206.

[3] רחל ימפלור, קומי אורי כי בא אורך,  הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 112-113.

[4] גליה בר אור וז'אן פרנסואה שווריה, אביבה אורי, המשכן לאמנות עין חרוד, הוצאת אבן חושן, 2002, עמ' 159.

[5] רחל ימפלור, קומי אורי כי בא אורך,  הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 10.

[6] לויטה דורית,  אביבה אורי, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, הקיבוץ המאוחד וכתר, עורך הסדרה: מרדכי עומר.


מצבי יצירה: צורפות ואופנה, אפריל 2010