עורך

מאמרים

בהקשר

תערוכה וירטואלית

גופהּ

נועה סימון

ציורים, רישומים והדפסים מהשנה החולפת. מלבד עבודה אחת ('דראפרי'), כל העבודות הן דיוקנאות עצמיים. הגוף שלי משמש בעבודות בתור מדיום אקספרסיבי. אחד ממקורות ההשפעה שלי הוא האופן שבו גופו של האמן מהווה נקודת מוצא ליצירת האמנות, כמו באמנות גוף, למשל. ברוב העבודות הגוף מופיע לבד, בחלל ריק ולא ממשי; הגוף בעבודות איננו הוויה פיסית שמתרחשת ברגע מסוים, אלא מטאפורה.

 

נושא אחד שאני מנסה לחקור באמצעות הדיוקן העצמי הוא המתח שבין נצחי לבר חלוף. בתוך האמנות מתקיימים רעיונות כמו יופי, אסתטיקה, סימטריה ודימויים ארכיטיפים, שהם מושגים אבסולוטיים, המנותקים מזמן ומהקשר תרבותי. ככאלו הם מייצגים עבורי את זה שהוא נצחי. הגוף, לעומת זאת, הוא אורגני, בשרי ושביר. לפיכך, הוא מייצג את הקיום האנושי כקיום שהוא מוגדר במקום וזמן, היינו – בר חלוף. נקודת השקה בין הנצחי והחולף יכולה להתרחש בקונטקסט של האמנות. למשל, בציור דיוקן מהמאה ה-17. למשל, בפסל מנותץ מהתקופה הקלאסית. יצירות אמנות אלו פוערות חרכי הצצה אל הנצח, ובמקביל הן מעוגנות בכח אל קיום פיסי וזמני.

 

המפגש בין השלמות וזה שאינו יכול להיות מושלם - האסתטיקה והגוף האנושי – מייצר אסתטיקה של פגיעה, של חֶסר, בעבודות שלי. למשל, בתיאור גוף שהוא חסר או פגום, או בתיאור גוף אשר שם דגש על אנאטומיה  - ובכך מזכיר שוב את הפיסיות של הגוף, הגוף כ"סמרטוט בשר" (ויזלטיר). הציור שלי מחפש פצעים יפים, או יופי רב עד כדי לגרום לכאב. התענוג שיכול להימצא רק במה שחסר, הוחמץ או בוזבז.

 

גופה (1.15 MB)

 

 

 

 

עבודות נוספות ניתן לראות באתר בצלאל:

 

 

 

 

 

 

הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, יולי 2010