עורך

מאמרים

בהקשר

תערוכה וירטואלית

אותיות פורחות באויר

עזרי טרזי

בעוד מספר שנים לא רב, מרבית הקריאה בעולם המחובר לאינטרנט לא תהיה בטכנולוגיה של דיו מודפס על נייר. לא נקרא עוד ספרים במובן המקובל – אותיות דיו או צבע המודפסות על ניר עשוי עץ או כותנה מעובדים, אלא ספרים דיגיטליים (E-Books) מקוראים דיגטליים (E-Book Readers). הקריאה עוברת בשנים האחרונות מהפיכה היסטורית שוות משקל להמצאת הדפוס של גוטנברג. טכנולוגיות מסך חדישות של דיו דיגיטלית (E-Ink), אמצעי קריאה כגון מחשבי לוח ומחשבי כף יד בעלי מסכי מגע, כמו גם האפשרות לעבור בין פלטפורמות שונות בהתאם למצב ולמיקום ברצף הקריאה, יוצרים תהליך מואץ המשנה את הרגלי הקריאה באופן יסודי ומהפכני.

על גבי כרטיס בגודל ציפורן ניתן להכיל עשרות-אלפי ספרים במכשיר אחד, ואילו אנטנה אלחוטית או סלולרית המצויה במכשירים אלו מאפשרת הורדה של כל מסמך או ספר נדרש בתוך פחות מדקה. הספר הדיגיטלי 'זוכר' את העמוד שבו נפסקה הקריאה, ואם המשתמש מעוניין בכך באפשרותו להמשיכה באמצעות יישום אחר, למשל כזה המופעל בטלפון החכם שברשותו (Cross Platform). הספר ניתן לשמירה על גבי כרטיסים אחרים, ואם הקורא הדיגיטלי אובד, הבעלות על הספר נשמרת וניתן לשחזרה.

מלבד אמצעי ההפצה והצריכה החדשים, קובץ המקור הדיגיטלי פתוח לעדכון ולשינוי מתמידים. באפשרות הקורא לכוונן את גודל הגופן ולשנות את מספר העמודים; לחפש מלים מסוימות בתוך הספר; לסמן עמודים ספציפיים; לכתוב הערות בגוף הספר; ובחלק מהספרים אף להאזין לתוכן הספר באמצעות קריין דיגיטלי. החיבור בין תמונה לטקסט מקבל משמעות חדשה, וההיפר-קישור (Hyperlink), שאיפיין את ראשית האינטרנט בשנות התשעים, השתכלל לאפליקציות מובְנות במכשירי הקריאה המבצעות פעולות כתרגום, חיפוש חיצוני וקישור לאתרי תוכן כגון ויקיפדיה.

חברות ההפצה הגדולות בעולם (Amazon, Barns & Nobel ונוספות) הקימו בעת האחרונה חנויות מקוונות, ובשנה שעברה עבר היקף מכירת הספרים הדיגיטלים בהן את היקף מכירת הספרים המודפסים. לא מכבר החלה גם חברת Apple למכור ספרים לפלטפורמת ה- iPad וה- iPhone, ואילו- Google, שסרקה מאות אלפי ספרים, מציעה שירות בחינם בתחום זה. בנוסף, נוצרו מאגרים של ספרות קלאסית שפגו זכויות היוצרים שלה, המציעים עשרות-אלפי ספרים בחינם וכך מנגישים לקהל הרחב חלק ניכר מן הקלאסיקות של היצירה האנושית. כל אלה ממקמים אותנו בראשיתו של שינוי דרמטי בעיצוב חווית הקריאה וקוראים להבנה מעמיקה של השלכותיו. השינוי כבר כאן ולתמיד, והוא משפיע לא רק על שיטת ההפצה ועל מרווחי המחיר בין הסופר והמפיץ, אלא גם על סביבת עיצוב מוצר של הספר הדיגיטלי ועל העיצוב הגרפי של התוכן המצוי בו.

ספר דיגטלי ראשון. הגרסה הראשונה של הספר הדיגיטלי היתה ככל הנראה ה-Dynabook, שתוכנן הרחק ב-1968 על ידי אלן קיי במעבדת המחקר Parc של חברת Xerox. בשנות השבעים נחשבה Xerox כחברה החדשנית והמעניינת ביותר באזור פאלו-אלטו שבקליפורניה והייתה אבן שואבת לחובבי טכנולוגית מחשבי-השבבים החדשה. ה-Dynabook, שנחשב המקור למחשב הנייד ולספר הדיגיטלי כאחד, פותח על ידי קיי יחד עם קונצפטים מרחיקי ראות אחרים – כמו הממשק הגרפי, העכבר ותצוגת WYSIWYG ('מה שאת/ה רואה זה מה שאת/ה מקבל') שהיוו הפלטפורמה הקונצפטואלית של Apple, ולאחר מכן גם כל ממשקי ה'חלונות'. במראהו דמה למחשב לוח, אך הרעיון היה מוקדם ובוסרי והטכנולוגיה של אותן שנים לא אפשרה לממש אותו כמוצר. (שנים לאחר מכן היה קיי מעורב, יחד עם קבוצת חוקרים  מ-MIT,  בפיתוח המוצר One Laptop per Child). ההחמצה של Xerox  עשויה להיות ההחמצה העסקית הגדולה ביותר במחצית השניה של המאה העשרים.

לספר דיגיטלי דרוש עיצוב באיכות גבוהה של שלושה מרכיבים: פורמט התוכן, מערכת התוכן הדיגיטלי, וחומרה ומוצר.

עיצוב פורמט התוכן

טקסט דיגיטלי נשמר, בתצורה הפשוטה ביותר, כקובץ TXT – פורמט בסיסי שאינו מכיל מידע גרפי, תמונות או הגדרות אחרות שנדרשות מספר. לצרכים אלו נדרשת טכנולוגיה מורכבת יותר של דפוס דיגיטלי – וזו פותחה על בסיס עבודתו של היזם הישראלי אפי ארזי. בזמן לימודיו ב- MIT (Massachusetts Institute of Technology) היה ארזי בין המהנדסים שפיתחו עבור נאס"א את שידור התמונה הדיגיטלי – אותה טכנולוגיה שאפשרה לשדר את צעדיו הראשונים של ניל ארמסטרונג על הירח. התפתחות טכנולוגית זו סייעה לו להקים, באותה השנה שבה עיצב קיי את הספר הדיגיטלי שלו, את חברת Scitex הישראלית שפעלה תחילה בתחום הטקסטיל והסריגה הממוחשבים והפכה בהמשך לחברה החשובה ביותר בתחום עיבוד התמונה הדיגיטלית לתעשיית הדפוס.

הפורמטים של Scitex לא הפכו, אמנם, לתשתית הספר הדיגיטלי, אך חברת Adobe אימצה את רעיונותיה של Scitex וישמה אותם בתוכנות הדגל שלה, כגון Photoshop ו-Illustrator, שפותחו עבור המחשב האישי שהלך והתפתח בשנות התשעים. בהקשר זה חשוב לציין גם את פיתוח פורמט ה- PDF, שנוצר על ידי Adobe כדי  לאפשר העברה חלקה של קבצים לדפוס וגישה לקבצים מפלטפורמות מחשוב שונות. הפורמט, שפותח ב-1993, מאפשר קיבוע הדוק של ההגדרות הגרפיות, הפונטים, התמונות והדימויים הווקטוריים של התוכן. באמצעות הפצה חינמית של גרסת Reader יכול כל בעל מחשב לצפות בתוכן המעוצב.

פורמט PDF, ששימש את הקוראים הדיגיטליים הראשונים, נותר מרכזי לקריאה ולהפצה של תוכן דו-מימדי גם כיום, כעשרים שנים מאוחר יותר, הן בשימוש אישי והן במקצועי. עם זאת, מכיון שהוא 'פתוח' וניתן להעברה ללא תמורה לספק התוכן, חברות ההפצה של הספרים הדיגיטליים בתשלום אינן מסתפקות בו. לטובת פיקוח על הצריכה יצרו Amazon  ו- Barns & Nobel פורמטים מיוחדים הכולללים הצפנה, תוכנות לשמירה על זכויות היוצרים כגון AZW ו- PDB ופורמטים חלופיים, פתוחים או סגורים, כגון ePUB. המשותפת לכולם היא האפשרות לשליטה בתוכן הדיגיטלי, באופן שיאפשר שמירה על זכויות היוצרים, פיקוח על מכירת התוכן ומניעת החלפה או העתקה ללא תמורה. נעילת זכויות דיגיטלית (Digital Rights Management, DRM) מגנה על כוונתו של בעל התוכן הדיגיטלי להמשיך ליצור ולמכור את יצירתו ולפיכך מהווה תנאי הכרחי לקיום הספר הדיגיטלי. עם זאת, כפי שעולה גם מתחומים אחרים (מוסיקה, וידאו), לא מדובר במלחמה 'קלה' ושבירתה של נעילת הזכויות מאיימת באופן יסודי על תעשיית הספרים הדיגיטליים.

הספר הדיגיטלי מעלה שאלות רבות הקשורות לפורמט התוכן ולשמירת זכויות היוצרים. האם רכישת 'העתק' דיגטלי מוגבלת למכשיר אחד בלבד? האם ניתן לשתף עותק חוקי שנרכש עם מכשירים אחרים שיש לקונה? האם אפשר להמשיך ולקרוא את הספר ללא קטיעה? האם אפשר להעביר את העותק לאדם אחר ללא תשלום, באותו האופן שבו אנו משאילים ספרים לחברים? השינוי הדרמטי בהרגלי השימוש מיצר שאלות חדשות.

עיצוב מערכת של תוכן דיגיטלי

מעבדי התמלילים, שהפציעו יחד עם פיתוח העולם הממוחשב, היו הראשונים ליצור טקסטים דיגיטליים ובכך מהווים 'חלוצי' הספר הדיגיטלי העכשווי. Wang 1200 – מחשב מראשית שנות התשעים, נחשב מעבד התמלילים הראשון. אחריו פותחו מעבדים נוספים, כגון Electric Pencil, Word Star, Word Perfect ואפילו Word של מיקרוסופט, שנולד עבור מחשבי מקינטוש של Apple.

פרוייקט התוכן החופשי המשמעותי ביותר של ספרים דיגטליים הינו 'פרוייקט גוטנברג' (Gutenberg), שהוקם ב-1971 על ידי מיכאל הארט (Hart) מאוניברסיטת אילינוי ופעל על מחשב מסוג Xerox Sigma V. התוכנית היומרנית, שהחלה עם הופעת המחשבים האישיים הראשונים, שמה לה למטרה ליצור עותקים דיגיטליים חופשיים של כל הספרות העולמית שפגו זכויות היוצרים עליה. ראשונה נבחרה הצהרת העצמאות של ארה"ב, שזכתה לעותק דיגיטלי, ואחריה הוצב כיעד ראשוני איתורם של עשרת-אלפים הספרים המאוזכרים ביותר, והעלאתם לפרויקט. קריאת הפרוייקט על שמו של יוהאנס גוטנברג, ממציא הדפוס בן המאה החמש-עשרה, היתה מחווה מתבקשת. שיטת העבודה נסמכה על סטודנטים-מתנדבים, שהחלו להקליד את הספרים בעצמם (טכנולוגיית OCR לסריקה ולזיהוי אוטומטי של אותיות טרם פותחה באותם ימים, ואילו האינטרנט היה בגדר חזון עתידי ולא התאפשרה גישה ממוחשבת לרשת כלשהיא). עם הופעת האינטרנט ב- 1994 יזם פיטרו די מיטצ'לי (Di Miceli), גם הוא בהתנדבות, את בניית אתר הפרוייקט והעלה לרשת קבצים שהיו נגישים לציבור הרחב, לקריאה ולהורדה. עם כ- 35,000 ספרים בקטלוג וכחמישים ספרים חדשים בכל שבוע, פרוייקט גוטנברג 'מעסיק' צבא של מתנדבים וירטואליים שמרחיב את הספריה באופן רציף. עד כה הצליח לקבץ את מיטב הספרות העולמית, החל בתחומים של פילוסופיה, דת ופוליטיקה ועד לשירה ולספרות הקלאסית, עם מקורות באנגלית, גרמנית, צרפתית ואפילו ערבית. הכל פתוח, הכל ללא תשלום, ונגיש לכל אדם שביכולתו להתחבר לאינטרנט.

פרויקט דומה, בעברית, הוא 'פרוייקט בן יהודה' שיזם אסף ברטוב ב- 1999. עוד בהיותו סטודנט שאף ברטוב ליישם את היוזמה של הארט גם על הקאנון של השירה והספרות העברית. בעזרת מאות מתנדבים שמסייעים בהקלדה ובניקוד, מועלים לאתר הפרויקט טקסטים עבריים שפגו זכויות היוצרים עליהם. כך למשל, לאחרונה פגו זכויות היוצרים על כתביו של חיים נחמן ביאליק וכלל יצירתו הועלתה לרשת. פרוייקט נוסף, בשם hebrewbooks.org, מתמקד בהעלאה של ספרות תורנית ומדרשית כקבצי PDF סרוקים.

MIT OCW (Open Course Ware) הוא דוגמא לפרוייקט אקדמי, המאפשר לציבור הרחב גישה דיגיטלית לכאלפיים ספרים מבית ההוצאה לאור של אוניברסיטת MIT הידועה. בדומה, האוניברסיטה הפתוחה בישראל החלה בפרוייקט 'פא"ר' של ספרים וחומרי קריאה פתוחים לכל; פרוייקט אחר הוא Archive.org שמטרתו לרכז ספרים שהדפסתם הופסקה ולהעלותם לרשת; גם Openlibrary.org העלה לרשת מעל מליון ספרים, בתצורות ובפורמטים המתאימים לספרים הדיגטליים; ספרית הקונגרס האמריקאי יזמה את פרויקט Loc.gov, גם הוא של ספרים דיגיטליים להורדה; ובבריטניה פועל האתר nationalarchives.gov.uk, המציע מגוון עצום של חומרים טקסטואליים בפורמטים השונים.

בגזרה המסחרית, החברות המרכזיות הן Amazon ו-Barns & Nobel הפועלות באמצעות אתרי תוכן. באתר של חברת Amazon רשומים, בעת כתיבת הדברים, 615,492 ספרים להורדה בפורמט Kindle, בחינם או בתשלום. בכל חודש נוספים כעשרים-וחמישה אלף ספרים למאגר, ובנוסף זמינים מאה ארבעים ושלושה עיתונים יומיים וארבעים וארבעה כתבי עת שבועיים או חודשיים; ל - Barns & Nobel, רשת החנויות הפיסיות הגדולה ביותר בארה"ב, יש כבר למעלה משני מליון ספרים דיגיטליים ב- NOOKbook Store שהיא מפעילה.

פרויקט מרכזי ויחודי נוסף הוא Google Books, מאגר שחלק מהספרים בו כפופים עדיין לזכויות יוצרים ולכן נגישים תחת הגבלות קריאה והורדה. הפרויקט החל ב-2004 והוא השאפתני ביותר מבין אלו שצויינו עד כה, שכן בכוונתה של Google לכלול בו את 130 מליון הספרים היחודיים הקיימים בעולם. עד כה נסרקו כ-15 מליון מתוכם, באמצעות מצלמת 323Elphel  חכמה המסוגת לסרוק אלף דפים בשעה, וכן באמצעות תוכנות הממירות את הטקסטים הסרוקים לתווים.

הוצאה עצמאית לאור. בנוסף לפרויקטים היזומים שתוארו להלן, קיימים אתרים רבים אחרים בהם ניתן להוריד כתבים וספרים בפורמטים שונים, שנכתבו על ידי אנשים פרטיים והועלו לאתר פרטי, לבלוג, למאגרי תוכן או לחנויות מקוונות. יותר ויותר כותבים מוותרים על הדפסת כתביהם ומעדיפים ללהשתמש באמצעים אלו בלבד, או לחלופין להדפיס כמות קטנה בלבד של כותרים באופן עצמאי. כך הם 'מקצצים' בהוצאות, מנכים את פערי התווך ומרוויחים יותר. דוגמאות לאתרים המסייעים בכך הן- Scribd.com ו- Lulu.com, שמפשטים את התהליך של הפקת ספר בצורה עצמאית. באופן זה ניתן להדפיס עותקים במהדורה מוגבלת ולהפנות אותם למכירה באתר של Amazon בשני הפורמטים – המודפס והדיגיטלי, ללא צורך בהוצאה לאור.

החלוץ בתחום זה היה הסופר סטפן קינג, שבשנת 2000 הציע לרכישה את ספרו 'רוכבים על גבי כדור אקדח' כקובץ דיגיטלי בלבד. כשנתיים לאחר מכן החלו מו"לים כ-HarperCollins  ו- Random House למכור כותרים דיגיטליים באתריהן. כחלק ממגמה זו נוסד ב-2006 גם האתר BookBrowse, המאפשר 'דפדוף' בין המלצות ותקצירי ספרים, ואילו- BooksOnBoard הפכה לחנות הספרים המקוונת העצמאית הגדולה ביותר, המציעה ספרים דיגיטליים בשישה פורמטים שונים.

עיצוב חומרה ומוצר

הספר האלקטרוני ניתן לקריאה ממחשב אישי נייח או נייד, אך מעטים הם המסוגלים לקרוא יותר ממספר עמודים ברצף מעל מסך המחשב. צורת הישיבה ותנוחת הקריאה, איכות המסך והתלות בחיבור לחשמל הן הסיבות העיקריות לכך. בתחום צורת הישיבה ותנוחת הקריאה, חסרונות המחשב בולטים בעיקר בנושא של גודל ומגושמות. המחשב הנייח המוצב על שולחן דורש ישיבה זקופה, ואפילו מחשבים ניידים קטנים אינם נוחים לאחיזה בתנוחת ישיבה המוטה אחורנית, שכן הם מצריכים גישה למקלדת והרכנת הראש. הספר, לעומת זאת, הוא נייד, קל ומאפשר תנוחות קריאה מגוונות ונוחות (השתרעות על ספה, הרמת רגליים, שכיבה על הצד).  התלות בחיבור לחשמל או בסוללה מכבידה על הקורא בעיקר בחללים בהם כמות השקעים קטנה, או לחלופין מגבילה את זמן הקריאה לזה של חיי הסוללה. אחת התמונות הבולטות בשדות תעופה, למשל, היא של נוסעים הלבושים במיטב מחלצותיהם, יושבים על רצפת אולם הנוסעים רק בגלל שבאיזורי הישיבה אין שקעי חשמל.

בעקבות אילוצים אלו החלו מעצבי הקוראים הדיגיטליים להתייחס למחשב כאל מסך בלבד, ובמובן זה היה ה- Daynabook מ- 1968 חזון מדויק להפליא. עם התפתחותם של מחשבי הלוח (Tablet) באמצע שנות האלפיים, ראשית על ידי מיקרוסופט בשיתוף עם יצרני חומרה כ- Toshiba, HP, Dell ואחרים ובהמשך על ידי Apple, שה - iPad שלה היווה 'דחיפה' ממשית לשוק זה, הסתמן כי התצורה העיצובית הרצויה לקוראים הדיגיטליים היא לוח שבו מורכב המסך ישירות על לוח-האם של המחשב. המקלדת עשויה להיות נשלפת, ממוקמת על גבי מסך מסתובב או וירטואלית (על גבי המסך עצמו). גודל המסך נע בין שבעה לעשרה אינץ' והוא עשוי להכיל מאפיינים כגון רגישות למגע, למגע-מרובה (multi-touch) ו/או מסך קפטיבי לשימוש בעט. מחשבי-לוח אלה יצרו קטגוריה חדשה של מוצר ממוחשב, שמחליף שימושים רבים של המחשב הסטדנרטי.

במרבית המסכים של מחשבי-הלוח נעשה שימוש בטכנולוגית LCD, שיוצרת את התמונה באמצעות גביש קריסטלי נוזלי שמאחוריו מסך מאיר בצבע לבן. הבעיה בקריאה ממסכים מוארים מסוג זה (LCD או LED) היא שהאור הבוקע מהם מרצד ובכך מונע מצמוץ ומייבש את העין. במקביל, יש הטוענים שלריצוד יש השפעה על המוח, הגורמת לו להתעייף יותר בקריאה ממסך קורן. מסכים אלה הם גם צרכני אנרגיה גדולים וככל שתאורת הרקע חזקה יותר כך גוברת צריכת האנרגיה שלהם. חסרון נוסף הוא שעוצמת האור במסך נחלשת ככל שהאור ההיקפי באזור השימוש גדול יותר (בחוף הים, למשל, כמעט ולא ניתן לקרוא ממנו).

דיו-דיגיטלית

טכנולוגיית הדיו הדיגיטלית פותחה במעבדות MIT באמצע שנות התשעים והיוותה פריצת דרך בנושא התצוגה. זוהי אמנם תצוגה איטית, בגווני אפור בלבד ובקונטרסט נמוך מזה של ספר מודפס (הצבע ה'לבן' של המסך הוא אפור 15%-25%) אך יחד עם זאת היא מתאימה מאד לקריאת ספרים ארוכה. כושר-ההפרדה (הרזולוציה) של המסך קרוב לשלוש-מאות נקודות לאינץ' (DPI) ומתחרה באיכות דפוס; המסך אינו מרצד או מעייף את הקורא; צריכת האנרגיה נמוכה מאד – מכשירים הפועלים על דיו דיגיטלית זקוקים לאנרגיה רק לצורך החלפת תמונה (מעבר עמוד), וכך שומרת הסוללה שלהם על אורך-חיים של כשבועיים-שלושה; וגם בעת כיבוי המכשיר נשמר העמוד שהוצג אחרון על המסך, עד להדלקה הבאה. בנוסף, מכיוון שהמסך רפלקטיבי (פועל באותו האופן כמו דיו על נייר), התוכן נראה במיטבו גם באור שמש. ככל שההארה גדולה יותר כך גדל הקונטרסט, ומאידך בחושך דורש מסך מסוג זה מנורת קריאה, כמו ספר רגיל.

הטכנולוגיה הוצגה בפניי בעת ביקורי ב-MIT ב-1996 וזכורה לי התחושה שאני צופה במשהו שעתיד לשנות את העולם. הרעיון מאחורי הדיו הדיגיטלית הוא חומר כולסטרולי סינטטי שבתוכו מליוני מיקרו-קפסולות (תשעים-אלף קפסולות באינץ' מרובע). הקפסולות מכילות חלקיקים לבנים המוטענים במטען חשמלי חיובי, וחלקיקים שחורים המוטענים במטען חשמלי שלילי, הצפים בנוזל שקוף. רשת של חוטים עדינים מאד, הפרושה על משטח פילְם פלסטי, מאפשרת ניהול מטענים מדוייק. כאשר מטען שלילי או חיובי מגיע אל המיקרו-קפסולה צפים החלקיקים המתאימים אל עבר המשטח העליון ומשחירים או מלבינים את המשטח. משטח הדיו הדיגיטלית יכול להצמד לאחר מכן למשטחי TFT רגילים מתחום המסכים. בניגוד למסכי LCD, הוא אינו פועל על תאורה אחורית אלא על החזרה רפלקטיבית של האור הסביבתי, כך שככל שהתאורה החיצונית עוצמתית יותר, עולה הניגודיות ומתחדדת התמונה. החסכון באנרגיה מתאפשר משום שמרגע שבו נוצרת התמונה על גבי המשטח, כלומר החלקיקים הסתדרו על פי פקודת כרטיס המסך של המכשיר, אין עוד צורך במטען חשמלי בכדי לשמר את התמונה והיא תשתמר אפילו אם ינותק המסך מהמכשיר. כאמור, הקורא הדיגיטלי זקוק לחשמל רק עבור פעולת ה'דפדוף', אז נוצר מעין 'מצמוץ' האופייני לדיו דיגיטלית.

למרות מעלותיה הרבות, הדיו הדיגיטלית מוגבלת עדיין ביכולת להציג וידאו בזמן אמיתי, וכן באיכות הצג. כאמור, המשטח ה'לבן' הוא למעשה בדרגות שונות של אפרוריות, הנעות בין 15%-20%. הוספה של שכבת מגע (Touch) מעלה את דרגת האפרוריות ומקטינה את ניגודיות המסך. בנוסף, עד לעת האחרונה היו המסכים מוגבלים לצבעי אפור ולא יכלו לתמוך בדימויים צבעוניים.

דיו דיגטלית וסביבה. לספר הדיגיטלי יש משמעות אקולוגית עצומה. כיום מאפשר כרטיס בנפח שמונה ג'יגה לאחסן כשלושת-אלפים וחמש-מאות ספרים, ונפחי הכרטיסים הזמינים בשוק רק הולכים וגדלים. המעבר לספרים דיגיטלים גורם לחסכון מהותי באנרגיה ובמשאבי טבע כגון עץ ומים מתוקים; מצמצם את זיהום הסביבה הנגרם משימושה של תעשיית הנייר בחומרי הלבנה כימים, המוזרמים לאחר מכן לביוב; וחוסך את הבזבוז שבהדפסת כותרים עודפים או פגומים המגיעים בסופו של דבר לגריסה. כמו כן בטל הצורך בשינוע הכותרים, שכן על מנת לחסוך בהוצאות כותרים רבים נשלחים להדפסה במזרח ומשונעים בחזרה למערב במטוסים או באניות, שצריכת האנרגיה שלהם גבוהה. מערכת רכישת הספרים הדיגיטלית פותרת את כל אלו בתהליך אלגנטי, שבו כל אחד מהספרים הדיגיטלים המוצעים כיום לציבור מגיע אל הקורא בפחות מחצי דקה. 

עיצוב קוראים דיגטליים

הקוראים הדיגטליים החלו להופיע בסוף שנות התשעים. אחד הראשונים שבהם, ה- SoftBook, עוצב ופותח ב-1998 על ידי חברת העיצוב IDEO. המכשיר, שעשה שימוש בטכנולוגיה הטריה של דיו דיגיטלית, הכיל זכרון בנפח שני מגה-בייט בלבד (בהשוואה לקינדל העכשווי שמכיל שמונת-אלפים מגה-בייט) והתחבר לחנות המקוונת SoftBook Store ישירות, מבלי להזדקק לחיבור למחשב. הוא נתפס כמהפכני ומשך תשומת לב רבה, אם כי נרכש במשורה (בעיקר על ידי יודעי-חן טכנולוגים מעמק הסיליקון) ולא הצליח לפרוץ ולהשפיע על שוק הספרים. במובן זה הקדים ה-  SoftBook את זמנו, ועשור שלם צריך היה לעבור עד לכניסתה של Amazon לשוק הקוראים הדיגיטלים ושינויו מן הקצה אל הקצה. מבחינה עיצובית, היה בנוי ממסך מגע ומכפתורים שונים המפעילים אותו – הבולט שבהם כפתור הדפדוף הגדול שייחד את המכשיר ונבחר מתוך כוונה להתקרב ככל הניתן לחווית הדפדוף בספר מודפס, ולחקות את תנועת הבוהן המדפדפת. תמכה בכוונה זו יריעת עור שחוברה אל הדופן, ככיסוי המשמש לסגירה ולהגנה על המסך. השימוש בעור (להבדיל מפלסטיק למשל), שבעת הקריאה התקפל אחורנית, העניק לקורא הדיגיטלי את הניחוח המוכר והאהוב של ספר איכותי. הקוראים הדיגיטלים החדשים לא שימרו מגמה זו, אם כי IDEO  עצמה השתמשה ברעיון גם לאחר מכן בעיצוב של PALM V, שכלל חריצים מודולריים שבהם ניתן היה לשתול כיסוי עור, ולאחרונה הציג גם  ה- iPod2, שהושק לא מכבר, קונצפט דומה מאוד של מכסה מתקפל עשוי עור.

קוראים מוקדמים נוספים היו ה- RocketBook, שהשתמש בטכנולוגיה דומה, וכן ה- CyBook שיצא בצרפת באותה שנה. כמה שנים לאחר מכן הקימו כמה מעובדי החברה שהוציאה את CyBook, שחדלה לפעול בינתיים, את BooKeen שהפכה לנציגה החשובה בתחום באירופה. ב- 2003 השיקה BooKeen את ה- CyBook GEN1, שהתבסס על מסך LCD רגיל בגודל עשרה אינץ'. כמה חברות ישראליות ניסו גם הן את מזלן בפיתוח של ספר דיגיטלי בתחילת העשור, אך נעצרו מחוסר יכולת שווקית מתאימה.

ב-2004 הוציאה חברת סוני את Sony Librie, שעשה שימוש בדיו דיגיטלית. שנה לאחר מכן הוא הוחלף ב- Sony Reader, שזכה להצלחה שיווקית מסוימת בזכות ה'גב' החזק של החברה, וב-2006 יצא ה- PRS 505 שהשתמש בדיו דיגיטלית בעלת ניגודיות איכותית יותר והפך לרב-מכר גם באירופה. עם זאת, גם מוצר מוצלח זה לא יצר שינוי דרמטי בהרגלי הקריאה המסורתיים, ו'רעידת האדמה' הממשית בתחום התרחשה רק שנה לאחר מכן, כאשר השיקה Amazon את הקורא הדיגיטלי הראשון שלה, ה- Kindle, ב-2007. הקורא, מבית היוצר של חנות הספרים המקוונת הגדולה והיעילה בעולם, היה לרב-מכר ביום השקתו – ולמעשה בתוך כחמש שעות אזל המלאי שהוצע באתר החברה ונדרשו לה לא פחות מאשר חמישה חודשים על מנת 'להדביק' את הביקוש. התוכן, החנות הידועה והמוצר חברו יחד לרגע שצריך היה לחכות לו כתשע שנים, מאז השקת הקורא הדיגיטלי הראשון.

מהבחינה הטכנולוגית לא היתה ל-  Kindle עדיפות על פני הקוראים הדיגיטליים של סוני, והוא אף היה נחות מהם. עיצובו היה שנוי במחלוקת. חברת Pentagram הגלובלית, שזכתה ליוקרה דווקא בתחומי העיצוב הגרפי והתקשורת החזותית, יצרה אובייקט שלא קלע לטעמם של רבים. בעת השקתו אי אפשר היה מלתמוה שלא לתהות על הבחירה בלבן כצבעו של גוף המוצר, שנראתה כבר אזכשגיאה קריטית. הדיו הדיגיטלית, שבמקום 'דף' לבן מייצרת משטח אפרורי, בלטה על רקע המסגרת הלבנה. עם זאת, מיליונים התגברו על המכשול העיצובי ורכשו את המכשיר.

החידוש העיקרי ב- Kindle היה חיבור סלולרי, שהיה מיועד אך ורק להורדת ספרים בכל מקום ובכל מצב. החיבוריות התמידית הפכה אותו במהרה לאובייקט אידיאלי לקריאת עיתונים והעיתונים המרכזיים בארה"ב נענו לביקוש ויצרו 'חנות בתוך חנות' שסיפקה את העיתון למכשיר בכל בוקר, תמורת דמי מנוי. תוך זמן קצר שיפרה Amazon את טכנולוגית ה- Kindle, החליפה את הממשק באחד פשוט ומהיר יותר ויצרה גרסאות בהן המסך היה גדול יותר. השוק הלך ותפח ואיתו גם חנות הספרים המקוונים, וב- 2010 דיווחה החברה על מכירת ספרים אלקטרוניים בהיקף גבוה יותר מזה של הספרים המודפסים. המהפיכה הסתיימה – ולאחריה נותר רק ביצורה כתשתית תרבותית.

מיד לאחר הוצאת הגרסא השניה של Kindle הוציאה חברת Barns & Noble את Nook – שלבד ממסך צבעוני שמוקם מתחת למסך הדיו הדיגיטלית לא היה שונה באופן רדיקלי מהמוצר של Amazon. ב- 2010 הושקה גרסא צבעונית של Nook, ה- NookColor, שמופעלת בטכנולוגית LCD ומהווה תחרות ל- iPAD  שהשיקה Apple באותה שנה, כחלק מנסיונה לשחזר את הצלחת חנות המוסיקה iTunes לתחום הספרים. חברת Amazon הגיבה בהוצאת הדור השלישי של Kindle, עם טכנולוגיה איכותית יותר של דיו דיגיטלית שנקראת Pearl, המגבירה את הניגודיות ואת איכות הקריאה.

כניסת ה-iPAD  לשוק הקוראים הדיגיטלים התסיסה את הויכוח שככל הנראה לא יסתיים לעולם – בין מצדדי מסך ה- LCD הצבעוני והאיכותי, עם אפשרות המגע והתגובה המיידית, לבין התומכים בדיו הדיגיטלית. ההבדל בין המוצרים מהותי: קוראים דיגיטליים דוגמת Kindle משמשים בעיקר לקריאת ספרים ולפיכך אינם מכילים פונקציות שימושיות רבות, למעט שמיעת קבצי מוסיקה. לעומתם, iPAD  הוא למעשה מחשב לוח משוכלל, הטומן בחובו חוויות רבות ומגוונות. בסיטואציה בה לחיצת כפתור אחת תעביר את הקורא לעולם של ציפורים המושלכות על בתי חזירים (יישום שהפך לפופולארי ביותר מבין כ-300 אלף), או לדהירה במכונית מהירה במסלול 'פורמולה 1', ואילו איתות מ-Facebook או התראה על דוא"ל נכנס יופיעו כמו מאליהם, קריאת ספר באופן ממושך ורציף איננה ברת השגה – גם למי שאינו סובל מהפרעת קשב.

העתיד של עיצוב הקריאה

טענתי בראשית דברי שהקריאה עוברת כיום מהפיכה שוות-משקל לזו של המצאת הדפוס על ידי גוטנברג. כדי להדגים מהפכנות זו אשוב לתהליך המעבר מספרים שנכתבו והועתקו בכתב-יד, שרווחו בעולם עד המאה החמש-עשרה, לספרים המודפסים. בעידן שקדם לדפוס, ארכה העתקת ספר תנ"ך מלא בידי כתבנים מקצועיים כחמישה חודשים. אין זה מפליא שעותק מעין זה היה נחלתם הבלבדית של מוסדות השלטון, מוסדות הדת או האצולה. מרבית תושבי אירופה במאה החמש-עשרה לא ידעו קרא וכתוב וגם אם עבדו כל חייהם, לא היתה ידם משגת להחזיק ספר תנ"ך בביתם; ספריות ציבוריות פעלו רק בערים ספורות והגישה אליהן הוגבלה לבני המעמד הגבוה, שידעו קרא וכתוב. מהפיכת הדפוס של גוטנברג החלה בהדפסת התנ"ך באמצעות מתקן דפוס הבלט – שצירף תווים בודדים לסדרים בשלב עריכת הדפוס. התנ"ך הודפס בעותקים רבים במשך כמה ימים וניתן היה להמשיך ולהדפיס עותקים ככל הנדרש, ללא צורך במיומנות רבה בהפעלת מכונת הדפוס. עלות היצור הוזלה והספר הפך נגיש הרבה יותר.

השינוי לא היה טכנולוגי בלבד, ומעבר לשינויים החזותיים – דרכי עימוד גרפיות חדשות, גופנים ורווחים שונים וסטנדרטים חדשים במראה הספר – הביא איתו הדפוס שינוי חברתי דרמטי בכל מקום אליו הגיע. השכלתם של התושבים התרחבה באופן משמעותי וגישתם החופשית-יחסית למידע הגדילה את יכולתם לחשוב ולחלוק את הידע שלהם ברבים. ללא הדפוס, מהלכים רבים בפוליטיקה המודרנית, במדע ובטכנולוגיה וכן התפתחות הספרות, העיתונות ואמצעים אחרים של לימוד, שיתוף בידע והפצה לא היו מתקיימים באותו האופן ובאותה האינטנסיביות.

ב-1726 סירבה האימפריה העותומנית, שנשלטה בידי אנשי דת, להכניס לפעולה מכונת דפוס בעלת אותיות ערביות שקיבלה במתנה ממלך צרפת. 'קבירת' המכונה במרתף היתה אולי צעד מתבקש בעיני פקידי דת מפוחדים, אך יש הטוענים כי האירוע היה אחד המרכיבים המשמעותיים לנפילת האימפריה, שאיחרה לאמץ ידע טכנולוגי וצבאי ולהרחיב את השכלת נתיניה. ניתן לראות באופן דומה את דחיית 'מכונות' הקריאה הדיגיטלית ואת חיבורן לרשת האינטרנט, בידיי משטרים עכשוויים במדינות שונות בעולם. בעידן בו הידע פרוש בפני כל דיכפין, חלקו ללא תמורה, הפוטנציאל לשינוי דרכי צריכת המידע שלנו הוא רדיקלי. רבים המאמרים הדנים בקשר בין חופשיות הידע ונגישותו, לבין הדרך שבו אנשים חושבים ופועלים. עצם הרעיון שבתוך כרטיס, שאם יפול ארצה כמעט שלא נוכל להבחין בו, מונחים בזכרון בלתי נדיף כל הספרים שאי פעם נכתבו על ידי סוקראטס, אפלטון, דקארט, קאנט, ועוד עשרות מהפילוסופים שידעה האנושות, מעורר בי שוב ושוב התרגשות מסויימת. גם אם אינו מייתר את הספריה או את חנויות הספרים באופן מוחלט, השפעתו על יחסי הכח הקשורים בנגישות המידע היא עצומה.

השאלה הנשאלת בידיי רבים היא האם הספר בעידן הדיגיטלי סיים את תפקידו. ניתן להניח שכפי שיצירות קלאסיות הוחלפו בלהיטים שלא יכולים לארוך יותר מארבע או חמש דקות, כך יקוצרו הספרים לספרות קצרה ולבלוגים. קצב החיים של הדורות הקרובים-לבוא לא יוכל לאפשר את קריאת 'מלחמה ושלום' או 'מאה שנים של בדידות' מכריכה לכריכה, על כל עמודיהם (ומעניין שעצם המושג 'עמוד' אינו קיים עוד בקריאה הדיגיטלית, היות וכל משתמש יכול להתאים את גודל הגופן לצרכיו ובכך לשנות את כמות העמודים וגודלם).

איכות הספר הדיגיטלי עדיין אינה דומה לאיכותו של ספר מודפס, הן מבחינת הצבעים והן ברזולוציה הנדרשת. בשנה הנוכחית עובר הספר הדיגיטלי מיני-מהפיכה נוספת, בדמותו של צג דיו דיגיטלית צבעוני בשם Triton. העתיד אינו מבשר על מהפיכות דרמטיות רבות מעין אלה, אלא על תהליך פיתוח הדרגתי הנע סביב שאלות איכות ומשטח, באופן דומה לתהליך שעבר הצילום במעבר מפילם לרגש דיגיטלי – עד למצב בו הרגשים הדיגיטליים במצלמות האיכותיות של Phase One  או Hasselblad הגיעו לרזולוציה גבוהה יותר מזו שהיתה מוכרת בעולם הפילם (50-80 מליון פיקסלים ויותר). ה'רומנטיקה' של הפילם עודה קיימת, אך רק בשולי עולם הצילום. באופן דומה, הספר המודפס ימשיך בודאי להתקיים כמוצר איכותי, יקר ו'מושחת' במידה מסוימת. הוא יצדיק עצמו רק במקום שבו אין לקורא הדיגיטלי יכולת להתחרות בו, קרי אלבומי אמנות מסוגים שונים, ספרים המציגים צילומים באיכות גבוהה וספרים שהחומריות בהם היא הכרחית.

החוויה האינטימית עם ספר, ריח הדפוס והאיכות החוויתית ה'רומנטית' הקשורה בקריאה עתידה להשאר ברובה חווית קצה שולית. בלבה של הקריאה של העתיד יהיו קוראים דיגיטליים, ואילו לצורך הרומנטיקה תמיד אפשר יהיה לרכוש עטיפת עור מעוצבת ב- 29.99.

* כותרת המאמר לפי שירו של אביתר בנאי, 'אותיות פורחות באויר'. 


פרופ' עזרי טרזי, בוגר בצלאל בעיצוב תעשייתי. וכיהן כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי (1996-2004), ייסד את התואר השני בעיצוב תעשייתי בשני מסלולי התמחות של ניהול עיצוב ואודות עיצוב ומכהן כראש התוכנית מאז 2005. מנהל את 'סטודיו טרזי' שעוסק בעיצוב אסטרטגי, עיצוב תעשייתי ועיצוב ניסיוני ועתידני עבור חברות ישראליות ובינלאומיות רבות. הציג עבודותיו במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם החל מה- MoMA בניו יורק והמוזיאון הלאומי לעיצוב קופר היואיט, ועד מילאנו, לונדון, וריו דה ז'נרו. אוצר עיצוב ותיאורטיקן. ראש סטודיו להתמחות בעיצוב שנקרא d-vision מיסודה של קבוצת כתר. חבר המועצה להשכלה גבוהה החל מ- 2006.

קריאות, אפריל 2011