עורך

מאמרים

בהקשר

תערוכה וירטואלית

לאן נעלם דיוניסוס? על היעלמותו והופעתו של הדימוי הדיוניסי באמנות מודרנית ועכשווית

מתן אורן

[1]הקדמה:  לאן נעלמה דמותו של דיוניסוס

את עבודתי ארצה לפתוח ולסיים בסדרת ציורים שיצרתי בסוף שנת 2009 המתחקה אחר הרגלי הבילוי והשתייה של צעירים בחדר המדרגות של ביתי במרכז העיר ירושלים כמו אירוע פולחן דיוניסי של פריקת עול ושחרור.

תמונה 1#

מתן אורן, מראה כללי של תערוכת סוף שנה ב', בצלאל, 2009

תמונה #2

מתן אורן, ללא כותרת (תחרות שתיה),שמן על קנבס,190X110 ,בצלאל 2009

באמנות העכשווית קשה למצוא דימויים פיגורטיביים של דיוניסוס ובני לווייתו אשר היו לחיזיון נפוץ החל מאמנות יוונית ועד למאה ה-19. דוגמאות ניתן למצוא בשפע באמנות הברוק אצל טציאן רובנס וקארווג'ו אשר בחרו להתעסק בדימויים של דיוניסוס במפורש, ותיארו את תהלוכתו, בני לוויותו הסאטירים ומפגשו של דיוניסוס עם אריאדנה. בולט העדרו הפיגורטיבי של דיוניסוס על רקע העובדה כי ניתן באמנות העכשווית למצוא ביתר קלות דימויים פיגורטיביים של נרקיס, המינוטאור, לדה והברבור הרמס וארוס אשר שרדו דרך אזכור שמם המפורש אל תוך האומנות המודרנית והעכשווית על כל צורותיה חרף התהליכים שעברה האמנות לעבר הפשטה.  מבין כל אלה ישנו קושי רב למצוא ציור הנושא את שמו ודמותו של דיוניסוס אולם דומה כי דיוניסוס לא נעלם כלל וכלל אלא דווקא הרלוונטיות שלו ונחיצות הדימוי כמייצג שכרות, העדר שליטה וקתרזיס היא שהובילה להצגתו המיוצגת במספר סמלים.

המפתח למציאת דיוניסוס האלגורי אם כן, עובר דרך כתיבתו של ניטשה על דיוניסוס ואפולו כשני ניגודים אשר מהווים היפוך של המחושב והשכלי ליצרי, בין הכניסה לעיר ובין היציאה אל הטבע, בין המסודר והפראי, ובין בעל המידות לבין המוגזם. ניטשה מדבר על סינתזה שאמורה להתרחש בין השניים אשר רק מתוכה נולדת האמנות. הכנסה של היסוד הדיוניסי היצרי שבאדם אל תוך מערכת תרבותית אפולונית.[2]

בשפתו של פרויד אפשר לומר כי הקונפליקט דומה למאבק של הנפש בין האיד לבין הסופר אגו. כך גם מתבצע המאבק בין הדיוניסי לאפולוני כאשר הסינתזה ע"פ ניטשה נוצרת ע"י האמנות ונותנת את האפשרות לחיות בחברה. למעשה ניתן להבין זאת כך שהדרך לעשות אומנות היא לחיות את אותו ניגוד בין שני כוחות אלו ובכך להפוך את החיים לאומנות ואת האמנות לחיים עצמם.

הדימוי הפיגורטיבי של דיוניסוס תורגם בחברה המודרנית לחיפוש אחר היצרי וההולל,חסר השליטה, היוצא והחוזר אל הטבע או היוצא אל מסע למדינות רחוקות (כמו מסעו של דיוניסוס), מוטיבים רבים כמו עלי גפן וקיסוס, השימוש בפרוות, והחשוב מכל העיסוק בדמותו של השותה והסובבים אותו. כולם מיוצגים ברמות שונות בתרבות ומכך גם באומנות ועל כך ארחיב למטה.

מדגה לדוייג – בחיפוש אחר הדיוניסי.

את תחילת מסע החיפוש ארצה להתחיל בחוזרים אל הטבע, האימפרסיוניסטים שיותר מכל זוהו כאומנים שיצאו אל  אל הטבע וחוו אותו. שם בטבע התבצע תהליך היצירה. אך למעשה ניתן לראות בעבודתם יציר מחשבה הפוכה על יציאה זו אל הטבע.  בעודם נמצאים במרחב הדיוניסי הם מתפעלים מאל השמש אפולו, מאורו והשפעתו על הצבעים ומרקמם של דברים ומנתחים באופן רציונלי את הנחת הצבעים על הבד. באותו הינף יד עוסקת חבורת אמנים זו  אשר מכניסה את הציור לעידן המודרני, לתיאור העיר ההתפעלות ממנה וציור בתי עינוגים ושתיית אלכוהול. הכניסה אל העיר והזמנים המודרניים מלווה לרוב בהתפעלות רבה מגשרים, רכבות וכלי רכב אבל גם ממסבאות בארים ובתי עינוגים. בכך הם מציגים את הדיוניסי בתוך המרחב האפולוני – העיר.

אל מולם וכמו בתגובה הפוכה ניתן למצוא את האקספרסיוניזם הגרמני, אמנים כקארל שמידט וארנסט לודויג קירשנר אשר היציאה אל הטבע לא היוותה ערך עבורם, ואולם באופן מהופך  ניסו להכניס את היצרי והפרוע, אל תוך עולם האומנות. הם טענו כי התרבות הקיימת האפולונית עד כה, הביאה את אירופה לחורבן (מלה"ע ה-I) ולכן יש לייסד מחדש את הדיוניסי לתוך התרבות בכדי להגיע לאיזון הנדרש.

בעוד דימויי שתייה רבים של האימפרסיוניסטים לוו ברגשות מלנכוליה  אשר הציגו את הניכור שבעיר, הרי אותו הניכור מיוצג על ידי האקספרסיוניסטים בהנחות צבע פרועות, שימוש בזויות חדות וצבעוניות עזה.  שימוש באלמנטים אלו יוצר אנלוגיה לפעולת ההוללות הדיוניסית כלומר נוצר תואם בין פעולת השתיה לבין פעולת הציור כאקט פראי והולל.

את המעבר והחיכוך בין תקופות אלו והיחס הישיר למיתולוגיה בכלל ולדיוניסוס בפרט ניתן למצוא בעוצמה רבה בעבודות רבות של פיקאסו (Picasso). מפסלו 'כוס האבסינת' המקושר לתרבות השתייה של ימיו ועד כמות נכבדת של רישומים ואף ציורי שמן העוסקים בבכחנליה.

 

תמונה #3

פאבלו פיקאסו,כוס האבסינת,9141, ברונזה צבוע וכפית אבסינת מכסף , 21.5 x 16.5 x 8.5 cm, Philadelphia Museum of Art.

גוף עבודות מעניין בהקשר הזה הינה סידרת הרישומים של האמן בסטודיו או האמן והמודלית שבהן נראה האומן עוטה על ראשו זר של גפן או קיסוס(תמונה 4), אטריבוט המזוהה עם דיוניסוס ובני לוויתו.

תמונה #4

פאבלו פיאסו, האמן והמודלית, 1933 ,תחריט, 33.8X44.3, מוזיאון המומה,נוי-יורק, Abby Aldrich Rockefeller Fund

יש להבדיל, אם כי ניתן ללמוד גם מדמיון זה בין הדימוי של המינוטאור אצל פיקאסו אל בין הדימוי הדיוניסי. ברישומים רבים נראה פיקסו כמינוטאור העוגב על המודליסטית, כנראה כאלגוריה ליצריות וחיבור לרגשות חייתיים. לעומת זאת ניתן להתייחס לדימוי של פיקאסו השוכב לצד המודלית כדיוניסוס ואריאדנה. בכך מתואר הצייר כמושיע של הדוגמנית וכמטאפורה של הצייר כמחלץ של הדימוי מתוך התבוננות במודלית ממש כבסיפור היווני. בנוסף ישנו קשר משפחתי בין אריאדנה אל המינוטאור כשני צאצאים של המלך מינוס מכרתים ובזאת נוצרת סגירת מעגל נוספת בתפקיד הכפול שמשחק פיקאסו עם אותה דמות נשית כמינוטאור וכדיוניסוס. מחיפושיי מצאתי כי פיקאסו הינו מהמאוחרים שבאמנים שמתעסק בדימוי הישיר של דיוניסוס, למרות שניתן למצוא בשנים האחרונות ציורים העוסקים בדיוניסוס אבל הם מתחקים אחר סגנונות ציור שקדמו למאה ה-20.

לאחר מלחמות העולם, בעידן הפופ האמריקני עובר הדימוי שינוי אשר ניתן ליחסו לאמנים כמו אנדי וורהול (Warhol) וג'ספר ג'ונס (Johns) האמריקאים, אשר הופכים את המשקה לאלגוריה לדיוניסוס. ג'ונס יוצק בברונזה שתי פחיות בירה ואחר כך צובע אותן כאילו היו הדבר כשלעצמו, הרדי מייד עובד תהליך של עשייה כך שאינו יכול עוד לחזור להיות בשימוש, בשונה מהמשתנה של דושן שלמרות הפיכתה לפסל היא עדיין ניתנת להתקנה ולחזרה לשימושה הקודם.

תמונה #5

ג'ספר ג'ונס, 1960, ברונזה צבוע,צבע על ברונזה,14 × 20.3 × 12 , Museum Ludwig, Ludwig donation, Cologne

מפחיות השתייה של ג'ונס לא ניתן לשתות. ג'ונס, כאמן קונספטואלי, לוקח את היצר או הדיוניסי שבשתייה וכמו מקפיא או מאלף אותו להפוך לאובייקט. מכניס אותו לשדה האפולוני על פי ניטשה או הורס את האפשרות לסובלימציה באמצעות השתייה ע"פ פרויד.

אנדי וורהול בשתי סדרות מעבודותיו האחת פרסומת לוודקה אבסולוט והשניה סדרת ציורי השתנה, מתמקם בתוך הדיון הדיוניסי בשני אופנים: בראשונה לצד אותן אמירות והתייחסויות לאומנות גבוהה ונמוכה נראה יחס ברור לתרבות של שתייה ולצריכת אלכוהול. וורהול כמסמן טרטוריה תרבותית דרך עשיית הדימויים שלו מחליט להכליל את הוודקה אבסולוט בתוכה ובכך מצרף אותה למאגר של אייקוני תרבות לצד פחיות מרק קמפבל, קוקה קולה ומרלין מונרו. ובעבודת ההשתנה על הלוחות המתחמצנים, מורח וורהול את משטח הציור בפיגמנט של נחושת וקורא לחבריו להשתין על הציור. יש בפעולה זו מן הדיוניסיות כפעולה של ריקון אל מול פעולה של הכנסה, טקסיות ומיניות בתהליך יצור הדימוי אשר יוצרות בדיחה אירונית אך גם יצרית, גברית ומתריסה אל מול המופשט האקספרסיוניסטי של ארה"ב בשנים שקדמו לו. פעולת ההשתנה כחלק מהחיים מעלה גם את דרך העשייה של וורהול ב"פקטורי" כמוקד דיוניסי בתוך הכרך הנויורקי.

שיאו של תהליך הפיכתו של דיוניסוס לאלגוריה ליצר חסר שליטה ניכרת אצל האמן הגרמני הרמן (Nitsch) ניטש אשר באחת מעבודותיו הנמשכת 5 ימים היום השלישי נקרא דיוניסוס. ניטש יוצר טקס ופולחן המקושר לגוף, לפירוקו והרכבתו מחדש וכמו יוצר דת ופולחן מחודשים. כחלק מסדרת פסטיבלים אותם הוא מארגן בעבודותיו נמצא גם המוטיב של היציאה לטבע ועריכת טקסים ביערות כמשחזר פולחן דיוניסי עתיק.

תמונה #6

הרמן ניטש,Theatre of Orgies and Mysteries 1  , 1998

על ידי שימוש באלמנטים מוכרים מהתרבות האירופאית נוצרית (צליבה, יין) והחדרתם לתוך פולחן דיוניסי, אשר התקיימו לפני הנצרות, הוא יוצר ביקורת חריפה על התרבות האירופאית נוצרית, האפולונאית המעודנת (בעלת המידות) של אחרי מאחה"ע ה II בה הוא פועל.

מתוך אמנות הטקס והזמן ארצה לציין שני אומנים מובילים בשנות ה-90 העובדים גם היום אשר עוסקים בפיסול ובוידיאו ואשר עבודותיהם מכילות מוטיבים דיוניסיים. האחד הינו פול מקרטי (Mccarthy), אשר בסרטיו דמויות רבות נמצאות במצב של שיכרות. הבקתה ביער הינה מוטיב חוזר בעבודותיו, פחיות השתייה שכבר הפכו לחלק מהוויה חברתית, לא עוד טקסים פרועים ביערות אלא שישית בירה המחכה לך במקרר סיד ביי סיד בבית הבורגני שלך והופכת את הסדרים האפולניים על פיהם.

אמן נוסף הינו מתיו ברני (Barney) אמן וידאו ופסל אשר ברבות מעבודותיו ישנם מוטיבים דיוניסים מובהקים כדוגמאת הנשים המשחקות באשכולות הענבים במטוס מעל האיצטדיון בסרטו קרמסטר1.

תמונה #7

מתיו ברני, קרמסטר 1 , הדפס צבע, 70.5X85, 1995,  Jochen Littkemann, Berlin

ואישה חצי נמר אשר מופיעה בקרמסטר 3 הנושאת את האטריבוט הדיוניסי של פרוות נמר. סדרת קרמסטר כולה לוקחת את שמה משריר בתחתית האגן והיא למעשה סיפור בראיה ומיתולוגיה מחודשת הבונה את דמותו של ברני כעובר מסע אודיסאי שבדרכו פוגש דמוית קאנוניות מעולם האומנות המגלמות את עצמן בהקבלה עם אלים מהמיתולוגיה היוונית כדוגמת ריצ'ארד סרה הידוע בעבודות מתכת כבדות ויציקת מתכת בפינות מוזיאונים מגלם את עצמו כהפייסטוס אל הנפחים.

לסיום אחזור למדיום הציור עם צייר שמסמל את אחד מאבני הדרך העכשיות לחזרה אל הפיגורה הציורית, כוונתי לצייר פיטר דויג (Doig) ולציורו מטרופולין משנת 2004.

תמונה #8

פיטר דוייג, מטרופולין, גואש וצבע מים על ניר, 34.9X24.8, 2004,The Judith Rothschild Foundation Contemporary Drawings

דויג מרבה להתעסק בציוריו בחיבור בין הטבע לאורבני, למפגשים הנוצרים ביניהם, ולמפגש של דמות האדם עם הטבע. בציורים רבים נראה כיצד היער או סבך של עצים כמו חוסמים את יכולת הראיה של מבנה ארכיטקטוני עירוני ומודרני, בציורים רבים אחרים נראה אדם המטייל ביער ודמותו כמו דמותו של נרקיסוס משתקפת בשלוליות ובאגמים.

בציור המדובר נראה אדם הנשען על עץ ושותה, דימוי שמזכיר ייצוגים רבים של דיוניסוס באומנות. דוייג אינו רק מצייר דימוי דיוניסי אלא כל שיטת הציור בה הוא נוקט הינה מגוונת וחופשית. לצד ההישארות בדימוי ניתן לראות איך הצבע מתמסר לנוזליות שלו ומייצר משמעות נוספת לפעולת הציור עצמה ולקשר שלה עם הדימוי המצויר. כשיכור המצייר שיכור.

לסיכום ארצה לחזור לאותה סידרת עבודות שיצרתי מתוך הבנה שאולי למצוא ציור הנושא את השם דיוניסוס ואת דמותו המפורשת מופיעה בה לא ניתן, אבל עולם האומנות לא חדל לרגע להתעניין באל השתוי, כמו שעד היום אנו הולכים עם מעילים בדוגמה מנומרת, שותים יין לשוכרה, יוצאים למסעות להודו ובחזרה. וחבורות של צעירים יותר או פחות עדיין יושבות בחדרי מדרגות וחיות את הדיוניסי גם אם זה רק לכמה שעות בסוף שבוע.

תמונה #9

מתן אורן,  ללא כותרת(דיוניסוס ואריאדנה), שמן על קנבס,120X90,בצלאל, 2009.

תמונה #10

מתן אורן,ללא כותרת(סאטיר),שמן על קנבס, 100X80 ,בצלאל ,2009.



[1] עבודה זו הוגשה במסגרת הקורס "יצר ויצירה באמנות יוונית" שהועבר על ידי ד"ר רוני עמיר. העבודה מבוססת  על יצירות שהוצגו בתערוכת סוף שנה ב' בשנת 2009 שהוגשה בליווי של המנחים אירית חמו ויצחק ליבנה לשניהם נתונה תודתי. אני מודה גם לאברהם קריצמן על העזרה בעריכת הטקסט

[2]פרידריך ניטשה ,דיוניסוס ואפולו, 1870,יעקב גולומב ,הקיבוץ המאוחד, תל אביב,1990 ,עמ' 17-19


מתן אורן, 1984, נולד בחדרה ובוגר בית הספר "הדמוקטי" בעיר. בשנת 2006 למד שנה במדרשה לאומנות בית ברל וב2007 החל את לימודיו בבצלאל האקדמיה לאומנות ועיצוב במחלקת אומנות. בשנת 2009 יצא לחילופי סטודנטים בווינסנזי ברלין בכיתתה של אנטיה מאייבסקי. לצד הציור שהינו מרכז עיסוקו, נוצר גוף עבודות נוסף המתרחב לתחומי הצילום והוידיאו.

הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, יולי 2011