עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

תערוכה וירטואלית

על זנבה של ארנבת

אביגיל ריינר
לקרוא תמונה: 'על זנבה של ארנבת'

לקרוא תמונה: 'על זנבה של ארנבת'

אביגיל ריינר

 

"על זנבה של ארנבת" הוא שירהּ של המשוררת דליה רביקוביץ', שהופיע באנתולוגית שירים לילדים חגיגה של שירים.[1] הפיכת השיר לספר העומד בזכות עצמו נעשתה במסגרת תרגיל בקורס איור בהנחיית המאיירת בתיה קולטון (Kolton), במסגרת לימודיה של המאיירת שמרית אלקנתי (Elkanati) במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. הספר יצא לאור ב-2012 בהוצאת "עם עובד", לאחר תהליך ממושך של איור מחדש של עמודי הספר תוך שיתוף פעולה עם העורכת דלית לב (Lev) והמעצב קובי פרנקו (Franco) .

כמו רבים משיריה של רביקוביץ', גם השיר "על זנבה של ארנבת" מתאר מסע אל מרחבים רחוקים ומדומיינים. בעוד שבשיריה האחרים של רביקוביץ' המרחבים והמסעות נדמים כאמצעי לבריחה מן המציאות היומיומית הכואבת,[2] בשיר זה קיים אלמנט תמים וילדותי, המאפשר הזדהות עם הילד שמייצר לעצמו עולם פנטסטי תוך כדי מסע במקומות שונים ברחבי העולם, חיפוש ותנועה מתמדת ("נסעתי באוטו וגם ברכבת", "ואפשר גם לשוט בספינת מפרשים", "נגיע בערב לנמל קפריסין", “פעם אטוס לצרפת במטוס”, “ואגיע עד ארץ האסקימוס” וכו').

            שיר המסע של רביקוביץ' מקבל חיזוק בעזרת בחירת הפורמט הפנורמי של הספר. אלקנתי מעידה שכבר בשלבים הראשונים של האיור היא בחרה בפורמט הרוחבי לספר: "הרגשתי שלטקסט מתאימות סצנות פנורמיות של נוף עם הרבה התרחשות ותנועה".[3] בחירה מושכלת זו מאזכרת אלבומי מסע קלאסיים שעל פי רוב מעוצבים בפורמט פנורמי.

            המאיירת בחרה לא רק לאייר את מושאי השיר של רביקוביץ' אלא גם להוסיף סיפור מסגרת כדי לחזק את הממד הממשי מול הממד הדמיוני: גיבור הספר נמצא בדרכו לגן הילדים המקומי-ישראלי, כשבמהלך המסע אל הגן והשהות בו, הנוף משתנה ומתחלף בחיות אקזוטיות ונופים מדומיינים. על-ידי איור של סיפור מסגרת שאינו מופיע מילולית בשיר של רביקוביץ', המאיירת מאפשרת לקורא להזדהות עם סיטואציה מוכרת: הרצון לברוח מן המציאות השגרתית (הנסיעה לגן הילדים), אל מרחב אחר ושונה, רווי בחוויות (כל מה שמחוץ לגן הילדים).

            גורם נוסף המחזק את הקשר בין הטקסט לדימוי הוא ריבוי האלמנטים (ריבוי צמחים, חיות, דמויות, טקסטורות וכדומה) המוביל את הקורא להתעמק ולחפש את פרטי הפרטים, אלה שמצויים במלל ואלה שהוסיפה המאיירת בעצמה ללא קשר ישיר לטקסט של רביקוביץ'. הרחבת השיר לפי ראות עיניה של המאיירת ניכרת מהשלמת פרטים באיור שלאו דווקא מצויים בטקסט, פעולה המדגישה את הפן ה'פרשני' של עבודתה. החוקר יוסף שוורץ (Schwartz) מציג אופי כזה של איור כמאפשר חירות יצירתית בניגוד לאיור הקשור ישירות לטקסט:

"איורים אלה לא רק ממחישים את התמליל ומוספים לו ממד, כי אם גם מפרשים אותו לפי נטייתו של המאייר. הם אף מפרשים דברים שהתמלילי אינו נוגע בהם... המאייר עצמאי יותר ושואל: מה מצוי מאחורי המילים?”[4]

הדימויים בספר על זנבה של ארנבת נמתחים מקצה עמוד עד קצהו השני. רובם ככולם מייצרים קומפוזיציה בתנועה מימין לשמאל, עם כיוון הקריאה. פעולת הדפדוף בין כפולה לכפולה מושכת אחריה תנועה הנוצרת על ידי קומפוזיציות אלכסוניות הנמתחות מקצה אחד של הכפולה אל קצההּ השני, על-ידי מבטם של בעלי החיים והדמויות לכיוון הצד השמאלי של הדף ובעיקר על ידי חיתוך עקבי של הארנבת שמזנקת ובורחת מהדף הנוכחי אל עבר הכפולה הבאה ומושכת אחריה את האלמנטים הנותרים כולם.

            אשליית התנועה לאורך הספר כולו נראית כהשראה ישירה ספרי קומיקס (תמונה 1). אחד המרכיבים הדומיננטיים בפורמט זה הוא אשליית הזמן, הנוצרת על-ידי ריבוי פריימים המרכיבים תנועה או לחילופין מעבר של תנועה בין פריים אחד לשני. אשליית התנועה באיוריה של אלקנתי היא מרכיב נוכח ביותר בספר: המרחב החזותי מהווה מסגרת של התרחשות בזמן, מרכיב אשר שוורץ קורא לו "הדימניזציה של התמונה".[5] שוורץ טוען שקיימים כמה אופנים של יצירת דימוי לשם קריאה מסוימת. אופן אחד הוא קווי, כזה שמאלץ את המסתכל לקרוא תמונה מימין לשמאל, לפי כיוון הקריאה. אופן אחר הוא של צורה הנעה ממקום למקום על גבי אותו משטח, שמטרתה ליצור אשליית תנועה רציפה המייצגת התרחשות בזמן. מסיבה זו האיורים "מעוררים רושם של קינטיות רבה".[6] באיוריה של אלקנתי ניתן להבחין בשני המרכיבים הללו, המובאים יחד ויוצרים תזזיתיות אשר מחזקת את הציר האופק על גבי שטח כפולת העמודים.

 

תמונה מס' 1

סקיצות מוקדמות לכפולות העמודים. מתוך: "תמונת פרופיל - שמרית אלקנתי", הפנקס,

2012  http://ha-pinkas.co.il/.

 

            דוגמה נוספת למרכיב התנועה היא אפיון גיבורת השיר, הלוא היא הארנבת, שמופיעה תמיד בתנועה. היא מאורכת, מקפצת, מזנקת, ורק אוזניה מציצות ומופיעות בצורה אופקית, כאילו רוח מנשבת ומנפנפת אותם לצדדים. דמות הארנבת מופיעה לרוב בחלק העליון של הקומפוזיציה, קרוב לשמיים האינסופיים (תמונה 2), היות והיא מייצגת עבור הילד את הבריחה, את החופש הנוצר כתוצאה מהפנטזיה. המאיירת מולי בנג (Bang) טוענת שהשימוש בחלקו העליון של הקומפוזיציה אינו מקרי, והוא מייצר תחושת חופש, רוחניות ושמחה.[7]

 

תמונה מס' 2

שימוש בחלק העליון של הדף; דליה רביקוביץ', על זנבה של ארנבת, עם עובד, עמ 212, 2012

 

במקביל לאפיונה הייחודי, דמותה של הארנבת מאזכרת גם סיפורי ילדים שעושים שימוש בתכונותיה התזזיתיות: עליסה בארץ הפלאות עם הארנב הממהר ומיץ פטל עם הארנב החמקמק שבכל פעם רואים רק חלק ממנו. מרכיב נוסף המדגיש את התנועה בספר הוא הילד, גיבור הספר, שמופיע לאורך הספר כולו בליווי כלי רכב שונים. בראיון עמה, מעידה המאיירת שהיא נמשכת לאיור של כלי רכב: "אני אוהבת לצייר מכוניות. הרבה פעמים כשאני נתקעת בעבודה אני מציירת מכונית ואז דברים מסתדרים איכשהו”.[8]

            נדמה שאיוריה של אלקנתי מושפעים ממי ששם דגש עצום על תנועתיות באיוריו, הלוא הוא המאייר הבריטי רנדולף קלדקוט (Caldecott) בן המאה ה-19. קלדקוט נחשב על-ידי רבים ל"גדול המאיירים". המאייר מוריס סנדק, בנאום קבלת הפרס על שם קלדקוט בשנת 1964, מציין את הייחודיות העצומה של איוריו של קלדקוט:

No one in a Caldecott Book ever stands still. If the characters are not dancing, they are itching to dance. They never walk, they skip…[9]

המשיכה של אלקנתי לאייר אלמנטים בתנועה אף היא מובהקת ביותר, ובאה לידי ביטוי בכלי רכב ממונעים, בדמויות רצות במרחבי כפולת העמודים ובבעלי החיים המקפצים. היות ולא קיימת כפולה אחת סטטית בספר (למעט העמוד האחרון בספר, שבו נדמה שהארנבת מגיעה “למנוחה ולנחלה”, מאיוריה של אלקנתי מתקבלת התחושה שעל ידי פריסה של כפולות הספר כולן ניתן יהיה להרכיב סרט נע).

 

האופי הייחודי של האיור בספר מתבסס על טכניקה של ציור בעזרת תוכנה בסיסית המותקנת חינם על כל מחשב – הצייר (Paint). אף על פי שקיימות תוכנות משוכללות לאיור בעזרת מחשב, אלקנתי בחרה לעבוד עם התוכנה הבסיסית והפכה את מגבלותיה ליתרון עצום. הקו הדיגיטלי המרוסק[10] נחשב למוגבל ולא איכותי ועל כן ברוב המקרים מאיירים ינסו להימנע ממנו. אולם באיורים של אלקנתי הקו מאפיין את הספר כולו. בעולם שבו אנו רגילים להתרשם מתעלולי פוטושופ[11] שנועדו לכסות על המציאות האפורה והלא מחמיאה, אלקנתי מראה עד כמה השימוש בטכנולוגיה בסיסית ובעלת מגבלות יכול לייצר יופי ואסתטיקה מתוחכמת. הטכניקה הנבחרת מכניסה אותנו באופן מושלם לתוך עולם הילדים בעידן הדיגיטלי של ימינו, שעושים שימוש בתוכנות ציור בסיסיות כגון הצייר.[12]

הקו המרוסק באיורים משכנע לא רק כקו הנוצר משימוש במחשב אלא כקו השואב השראה מטכניקות איור ותיקות כמו התחריט, שבו על מנת לייצר דימוי יש צורך בחריטה של קוים על גבי משטח (נספח ג'). בשני המקרים הקו מאוד דומיננטי. לעתים הקו הוא כה בסיסי ופשוט, עד שנראה כאילו הוא סקיצה ולא התוצר הסופי. הדבר מגיע לקיצוניות במילוי שטחי הצבע לאורך הספר על ידי אוסף קווים ולא על-ידי מילוי השטח באופן אחיד. דבר זה יוצר, למרות הדו-ממדיות שבהדפסה ממד טקטילי שמעורר רצון לגעת ולמשש את האיור.

ישנה תחושה של דחיסות ודחיפות באיורים. כמעט שלא נשאר חלל ריק למעט אזורי הטקסט. הדחיסות המאפיינת את האיורים מזכירה את מוטיב “אימת החלל הריק” באמנות המיקנית, שהתפתחה בין מצרים ליוון העתיקה בסביבות האלף השלישי לפני הספירה. המוטיב הנ”ל ניכר בעיקר בכדים מצוירים שעליהם נדחסו דימויים זה לצד זה ללא רווחים או חללים ריקים. היות והתנועה במרחב המאויר מוכתבת על-ידי החלל שבין הצורות,[13] עצם הדחיסות שבאיורים מדגישה את אותה תנועה, בקומפוזיציות השונות.

 

תמונה מס 3

מתוך: קרטר, התקופה הגאומטרית, מלחמה ותהלוכת לוויה, מאה 8 לפנה"ס

University of Wisconsin-Milwaukee, Classical Mythology Through Art  http://www.crestonhall.com/mythology/images/0100/102b.jpg.

 

            סגנון הדמויות של אלקנתי מזכיר תקופות נאיביות בציור, שבהן הציור התאפיין בשטיחות ללא פרטים, תפיסת נפח, עומק או פרופורציות מציאותיות. קו המתאר השחור המקיף את כל הדמויות בספר תורם לדו-ממדיות ולשטיחות המרכיבים, ובכך הוא מחזק את האפיון הילדותי של האיור. מאייר חשוב שעשה שימוש בסגנון קו כזה הוא וולטר קריין (Crane). במאמר הסוקר את מפעל חייו, כותבת סוזאן מאייר (Meyer) שהוא הושפע מסגנונות דקורטיביים שונים כגון עיצוב כדים ביוון העתיקה וציור יפני קלאסי.[14] המשותף לשני הסגנונות הללו הוא קו מתאר שחור דומיננטי שתורם להשטחת הדמויות ולביטול הנפח שלהם. ניכר באיוריה של אלקנתי שהיא עושה שימוש דומה בסגנוּן הדמויות האנושיות בספר ובעיקר בדמות גיבור הספר. הגיבור מופיע לרוב בפרופיל, ראשו תמיד גדול באופן משמעותי מגופו ואיבריו אינם מפורטים – פרצופו מורכב מקווים פשוטים, ממש כשם שילדים מציירים דמויות כאילו היו עשויות גפרורים. אפיון זה מדגיש את היותו ילד קטן בעל ראש גדול מאוד ביחס לשאר גופו, ממש כשם שהפרופורציות של תינוקות אינן זהות למבוגרים חוסר הפרופורציה של אבריו מדגיש גם את כובע הטיסה הייחודי של הגיבור, “כובע קסמים", המאפשר לו לצאת למסע הפנטסטי המתואר בשיר (תמונה 5).

 

 

תמונה מס' 4

ספר ילדים שנכתב ואויר על ידי וולטר קריין והודפס על ידי אדמונד אוונס:

Walter Crane, Baby's Own Aesop, London, New York: Frederick Warne & Company, Ltd., 1890.

 

 

תמונה מס' 5

אפיון דמות הילד; דליה רביקוביץ', על זנבה של ארנבת, עם עובד, 2012, עמ' 12‑13.

 

עיצוב הספר "על זנבה של ארנבת" הוא ללא ספק אחד מהמאפיינים הדומיננטיים שבו, אשר מבדילים אותו משאר ספרי הילדים הישראלים שראו אור לאחרונה. בתהליך ההוצאה לאור של ספרי ילדים ישנה לרוב חלוקת תפקידים ברורה: המאייר אחראי על הדימויים, העורך אחראי על עיבוד הטקסט, על הכוונת המאייר ועל תיווך הקשר עם המוציא לאור והמעצב אחראי על בחירת הפורמט, על עיצוב הטיפוגרפיה ביחס לדימוי ועל הפקת הדפוס. נדמה כי שיתוף הפעולה במקרה של "על זנבה של ארנבת" הוא מוצלח במיוחד דווקא בגלל הזליגה בין בעלי התפקידים והתמיכה ההדדית. אלקנתי מציינת בראיון עמה שהסקיצות לאיורים הועברו הן לעורכת בהוצאת הספרים והן למעצב. אחרי התייעצויות רבות עם קובי פרנקו, מעצב הספר, היא המשיכה לעבוד על הספר כך ש"הסקיצות השתנו שוב ושוב".[15]

            מרכיב נוסף בשיתוף הפעולה הוא לקיחת האחריות של המאיירת על עיצוב הטיפוגרפיה, דבר שבדרך כלל נתון בידי המעצב הגרפי. הגופן שבשימוש בטקסט עוצב על ידי המאיירת באופן ייחודי עבור הספר, על-מנת להתאים את הטיפוגרפיה באופן מושלם לאיור (תמונה 4). הוא מורכב מאותו קו מרוסק שמאפיין את האיורים בספר אך גם שואב השראה מטיפוגרפיה קלאסית בעלת תגים (”סריפים") בקצוות האותיות. הקשר האינטגרלי בין עיצוב האות לאיור הוא מרכיב שהופך את הספר ליוצא דופן, היות ורוב ספרי הילדים משתמשים בגופנים קלאסיים כגון "פרנק-ריהל", “נרקיס" או "הדסה"[16] וזאת על מנת לייצר מקסימום קריאות ובהירות עבור הקורא ובעיקר על מנת שלא לחרוג ממוסכמות עיצוב ספרי הילדים ולהסתכן בבעיית שיווק.

תמונה מס' 6

סקיצות לגופן "ארנבת", בתוך: שמרית אלקנתי, "יום עבודה #1: גופן ארנבת", אאא בית לטיפוגרפיה עברית, 7.9.2012, יום-עבודה-גופן-ארנבתhttp://alefalefalef.co.il/

 

            שיתוף הפעולה בין העורכת, המאיירת והמעצב מזכיר את שיתוף הפעולה המוצלח בין המאייר וולטר קריין והמו"ל אדמונד אוונס (Evans). סוזאן מאייר מעידה עליהם שהיו "צוות מוצלח"[17] ומתארת את הדו-שיח המקצועי שלהם שייצר שיטות דפוס ייחודיות ותרם ליצירת סדרות רבות של ספרים מאוירים במחירים מוזלים “לעם". במקרה של קריין כמו במקרה של אלקנתי, המאייר לקח אחריות רבה על עיצוב הספר ולא רק על איור הדימויים, ועל כן ניכרת בספר אחדותו האמנותית על כל מרכיביו – החל מחוויית הקריאה, דרך הצפייה בדימויים וכלה במרכיבי הדפדוף – עובדים יחד במטרה ליצור עולם שלם, אחיד ומרתק.

 



[1] מנחם רגב (עורך), חגיגה של שירים, תל אביב: עם עובד, 1977.

[2] דוגמה לכך ניתן לראות ב: דליה רביקוביץ', "שני איים לניו זילנד", אהבה אמתית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 72-71.

[3] "תמונת פרופיל – שמרית אלקנתי", הפנקס, 2012, http://ha-pinkas.co.il/.

[4] יוסף שוורץ, "ההקשרים בין התמליל והאיור בספרות ילדים", הד הגן, כרך ל"ח, חוב ב-ג, תשל"ד, עמ' 240.

[5] שם, עמ' 251.

[6] שם, עמ' 251.

[7]  Molly Bang, Picture This: How Pictures Work. NY: SeaStar, 2000, p.54

[8] "תמונת פרופיל - שמרית אלקנתי".

[9] Maurice Sendak, Caldecott & Co., NY: Michael di Capua Books, Farra, Straus & Giroux, 1998, pp 145-146

[10] קו שנעשה על גבי קובץ ברזולוציה נמוכה ובו רואים את יחידות הגרפיקה הבסיסיות, הפיקסלים, ממנו הקו מורכב

[11] תוכנת ציור מקצועית ממוחשבת.

[12] יובל סער, "לרכוב על ארנבת", מוסף גלריה, הארץ, 9.9.2012, http://www.haaretz.co.il/gallery/kids/1.1819953.

[13] Molly Bang, Picture This, p. 85

[14]  Susan E. Meyer, A Treasury of the Great Children’s Book Illustrators, NY: Abrams, 1983, p.216

[15] "תמונת פרופיל - שמרית אלקנתי".

[16] דוגמאות לשימוש בגופנים אלה ניתן לראות בספרים כגון ד"ר סוס, חתול תעלול, ירושלים: כתר, 1957; נירה הראל (עורכת), שרשרת זהב: שירי מופת לילדים, תל אביב: אחוזת בית, 2007; שירה גפן, על עלה ועל אלונה, תל אביב: עם עובד, 2002.

[17] Meyer, The Treasury, p. 82

 


אביגיל ריינר, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מסיימת בימים אלה את לימודי התואר השני ביחידה למחקר התרבות, אוניברסיטת תל אביב. היא מעצבת גרפית, בעלת סטודיו המתמחה בעיצוב לשדה התרבות והאמנות )The Studio( ומרצה לטיפוגרפיה ועיצוב ספרים במחלקה לתקשורת חזותית ב"שנקר"

איור: דיאלוג בין טקסט לתמונה, יולי 2013