מחוץ לפרוטוקול: גיליון סטודנטים, יולי 2009

עורך

מאמרים

בהקשר

ביקורת

תערוכה וירטואלית

מחוץ לפרוטוקול

אלה ליטביץ', "מעוז לקקן, אל מול החווה הסינית", 2008

גיליון הקיץ הנוכחי הוא השלישי במניין 13 גיליונות הפרוטוקולים שראו אור עד היום, בו מתפרסמים מאמרים המבוססים על עבודות סמינר מצטיינות שנכתבו על ידי הסטודנטים במהלך לימודיהם במחלקה להיסטוריה ותיאוריה של בצלאל. גם הפעם עולה גיליון זה לאוויר במקביל לתערוכת הבוגרים של בצלאל, וזאת כדי להבליט את ערכה הייחודי של הכתיבה האקדמית הצרופה בבצלאל ואת מקומה של עבודת הסמינר כצומת דרכים בין התיאוריה לפרקטיקה.

חמשת המאמרים המתפרסמים בגיליון הנוכחי, הרחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב, מייצגים לצד העניין האישי של הסטודנטים את מיומנותם המחקרית בבדיקת סוגיות לכאורה מעשיות, את כושרם להבחין בין עיקר לטפל, בין שאלת המחקר והשערותיו, בין ממצאי המחקר ומסקנותיו, והחשוב מכל – עצם הצגת נושא המחקר בשפה הכתובה, שכידוע לכולנו היא איננה מהמיומנויות החזקות של הישראלי המצוי.

קשת המאמרים מכסה נושאים רבים ומגוונים. מאמרה של רעות שטרן לוקח אותנו אל עולם התכשיטים החתרני שנוצר בעקבות מוסיקת הראפ – תכשיטים שנענדו על השיניים ונועדו לבטא קשרים סמויים בין תרבות ההיפ-הופ לבין תוצרים שלכאורה אין בינם לבין מוסיקה זו כל קשר ישיר. ברוח זו מוצג עולם האמנות בידי ענבל טג'ר, אשר טוענת כי מוקדי הכוח בעולם האמנות גורמים להיפוך תפקידים בו האמן היוצר 'זוכה' למעמד של מוצר, בעוד צרכן האמנות, שנמצא מחוץ למערך מוקדי הכוח, הוא בסופו של חשבון הסובייקט הקובע את מעמדו של האמן ויצירתו. דואליות זו בין האובייקט (המוצר) לסובייקט (היוצר) בא לידי ביטוי גם במאמרו של יונתן אסולין, הבוחן זיקות בין הכלי, במקרה זה המחשב, לבין התוצרים שעוצבו בתיווכו. כאן מועלית השאלה האם ועד כמה מושפע העיצוב שנעשה באמצעות המחשב על תכניו ומהותו של המוצר המוגמר, ואם כך הוא האם נידונו לשליטתו של המחשב. טלי זכרוני מעלה שאלה דומה, אם כי בתחום דעת אחר. במאמרה היא בוחנת את מירקם היחסים בין מרכז העיר הישן של ירושלים, לבין מרכזים אחרים שהוקמו במשך השנים בפריפריה של העיר והאם האמצעים שננקטו לצורך החייאתו של המרכז הותיק אכן יעילים. העיר, במקרה זה ירושלים, מוצגת במאמרה כזירת ניסוי בה לוקחים חלק תנאי העיר הטבעיים לעומת ההכוונה מלמעלה, שנועדה להחזיר לה באופן מלאכותי את אופייה המקורי. מאמרה של יערה צח לוקח אותנו למקום אחר. היא עוסקת בסוגיית ייצוגי טראומות באמנות, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה. מקרה המבחן שלה הוא איב קליין, אשר מסתייע בשפת העדות כדי להתמודד עם משברים בהיסטוריה.

כמקובל בכתב העת, אנו מייחדים מדור מיוחד – 'בהקשר' – ובו מוצגות עבודות ייחודיות. הפעם מדובר במספר קורסים וסדנאות שנלמדו בבצלאל החורגים מעבר לשגרת הלימודים הרגילה. איתן שוקר ואלדד סידור מדווחים על הקורס 'אמנות, אקטיביזם ומרחב ציבורי' ובו פרוייקטים נבחרים שנערכו במשך כחמש שנים, שכל כולם נועדו לבחון את תבניות עולם האמנות הישראלי. גל ונטורה לימדה קורס-סדנא באופיו ובו נידונה שאלת האוטו-פורטרט ולצד דיון תיאורטי באשר למעמדו ואופיו של ז'אנר אמנותי זה, התבקשו הסטודנטים לצייר את עצמם. קורס אחר הוא של אלנית קבסה ועזרי טרזי, שחברו יחדיו בהוראת קורס לתואר שני בעיצוב תעשייתי, אשר עסק במעמדם של השוליים בקביעת סדר היום של העיצוב התעשייתי, במהותו של המוצר התעשייתי ובמעמדו של המעצב.

במסגרת התערוכות הוירטואליות אנו חושפים הפעם תיקי עבודות מאת שבעה סטודנטים, ובהן סדרות בצילום, בקריקטורה ובציור.

גיליון זה, חותם פעילות ענפה של שנה, בה ראו אור שלושה גיליונות שהיה בהם לא מעט מהפרובוקציה ומאי ההליכה בתלם: ימין, שמאל ורוח הקודש: על אמנות, דת ופוליטיקה, הצילום כזירה פוליטית, ומושג הזמן באמנות ובמדע – הם עיקרי הנושאים בהם דנו הגיליונות האחרונים. חברי המערכת לא היו תמימי דעים במקרים רבים באשר לפרסום מאמר זה או אחר ולא אחת הוצתה אש בקרב העושים במלאכה עד כדי מהלומות מילוליות קשות. התנהלות זו, קשה ככל שתהייה, מעידה על מעורבות ואכפתיות מצידם של חברי המערכת, ונהמות הקרב בסופו של דבר התבררו כסערות בכוס תה, עד לפעם הבאה....

ולבסוף, ממש בימים אלה, יוצאת לאור האסופה פרוטוקולאז' 2009 המבוססת על ששת הגיליונות הראשונים של היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים. זהו כתב עת מודפס במהדורה מוגבלת במתכונת המוכרת טרם עידן האינטרנט. בכוונתנו להתמיד בשנים הבאות בהוצאה לאור של כתב-עת זה ולפרסם בו מדי שנה מיקבץ מאמרים שראו אור בפרוטוקולים.