הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, יולי 2010

עורך

מאמרים

בהקשר

תערוכה וירטואלית

הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, יולי 2010

אוריה בס, ללא כותרת (מחווה לטקאשי מורקאמי), 2009, 70 x 50 ס"מ, עבודת מחשב מודפסת על קנבס

גיליון קיץ 2010 הוא הרביעי מתוך 17 גיליונות 'היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים' הבנוי על טהרת עבודותיהם של הסטודנטים.

לשערו של הגיליון בחרנו ביצירתו של אוריה בס, תלמיד השנה השנייה במחלקה לתקשורת חזותית. נראה שאין כדימוי זה, שאותו יצר אוריה במהלך הסמסטר הראשון ללימודיו במסגרת הקורס "מבוא לפיתוח צורה" ותחת הנחייתו של בוריס זיידמן, כדי ללמד על בצלאל, בכלל, ועל 'היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים', בפרט. כשביקשנו מאוריה להעניק ליצירתו שם, הוא התלבט בין מספר אופציות:
"Little (Jew) Boy", "Little Jew", "Little Boy", "Bass-Murakami".

והנה, בחרנו באופציה האחרת שהציע: "ללא כותרת", דווקא בשל אותה מורכבות מתעתעת המתקיימת ביצירה ובתהליך הצפייה בה. מבט ראשון יעלה על פניו של הצופה חיוך, שמקורו בתגובה חושית לצבעוניות ולדמויות החמודות. מבט שני ישגר אותו ליצירותיו של האמן והמעצב היפני הנודע טקאשי מורקאמי ולתערוכה שכותרתה "Little Boy" משנת 2005, ויאתגר אותו לשאול שאלות הנוגעות במתח האינהרנטי בין העתקה להשראה ובין מקור למקוריות. מבט שלישי יביאו לכדי זעזוע, שכן כל המרכיבים שאליהם הגיב עד עתה חוברים להם יחדיו: הוורוד והמתוק, פצצת האטום — "Little Boy" — והשואה הגרעינית שאותה ידעה יפן (ושבהשפעותיה עסקה התערוכה האמורה), מזה, ושואת יהודי אירופה (שאותה מגלמים כאן שערו של מחנה ההשמדה אושוויץ, בגדי האסירים והטלאי הצהוב), מזה. או אז יבחין הצופה בדמות שאותה הוא אינו מזהה – דמותו של אוריה עצמו, השזורה בינות לעננים ומנהלת מעין מאבק כוחות עם מורקאמי ומשחק מחבואים עימנו. התוצר מושך ומרתיע, גורם לאותה "צביטה בלב", שעליה דיבר איתנו אוריה, ובו בזמן מאלץ לחשיבה על אודות פוליטיקה ויחסי כוחות, היסטוריה, זיכרון והנצחה, זיקות בין תרבותיות, אתיקה ואסתטיקה ויכולתה של האמנות לשאת את כל אלו על גבה.

וכך, שוזרת יצירתו של אוריה בין המעשה (שנלמד בסטודיו) להלכה (שעליה מופקדת, בעיקר, המחלקה להיסטוריה ותיאוריה), בין המיומנויות הטכניות לשאר הרוח ובין עולם האמנות ושיח התרבות לדיבור על אודות האֲני ומציאת המקום הפרטי, האישי, המקורי. 'בהיסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים' מתפרסמים טקסטים אקדמיים לצד תיקי עבודות של אמנים מהארץ ומהעולם. מבחינות רבות, הגיליונות המוקדשים לעבודותיהם של הסטודנטים מהווים את גולת הכותרת של העשייה שלנו, שכן הם נותנים במה למי שבאים מהשטח ופניהם להשפעה על השטח וחושפים את רב-גוניותה של עשייתם.

השער הראשון מוקדש ליצירה העיונית ומוצגים בו שמונה מאמרים המבוססים על עבודות סמינר מצטיינות שעליהן שקדו הסטודנטים במהלך השנה השלישית ללימודיהם במחלקה להיסטוריה ותיאוריה. די בעיון מרפרף כדי ללמוד על תחומי הדעת האינסופיים שטורדים את מנוחתם: תולדות האמנות והיסטוריה של המחול, הקולנוע, הצילום, המוסיקה והאופנה; סוגיות ביהדות ובפילוסופיה; היבטים שונים של מגדר, גלובליזציה, לוקליזציה וגלוקליזציה והמתח שבין ה"גבוה" ל"נמוך" או בין הממסדי לחתרני.

השער השני, "בהקשר", הוא אולי ליבו הפועם של הגיליון, שכן הוא שוזר בין יצירתם המקורית והייחודית של הסטודנטים בבצלאל לבין ההנחיה (במובן המלא והעמוק ביותר של המלה) שלה הם זוכים מן המורים המלמדים במקום הזה – במחלקות ה"אם" כבמחלקה להיסטוריה ותיאוריה.

השער השלישי מוקדש לתיקי עבודות של הסטודנטים. ושוב, נוכל למצוא ייצוג למחלקות השונות, ובעיקר לתחומי העניין והעיסוק המגוונים. חלק מן העבודות נעשו במסגרת קורסים כאלו ואחרים וחלקן הן פרי של עבודה מתמשכת יותר או כזו שנעשתה מחוץ לכותלי האקדמיה. נפגוש כאן עבודות אישיות עד-מאוד לצד עבודות הנושאות אג'נדה פוליטית-חברתית-תרבותית, עבודות שמקורות ההשראה שלהן מצויים בשדה שבו הן עצמן מתקיימות לצד עבודות שיוצריהן תרו אחר השראה בשדות שונים של התרבות. העבודות כולן מרגשות ומאתגרות.

וכפי שאנו נוהגים בשנים האחרונות, גיליון הסטודנטים יושק, יעלה לאתר ויוצג על גבי מסך במסגרת תערוכת סוף השנה. זו דרכה של המחלקה להיסטוריה ותיאוריה להודות לסטודנטים. בגללם ולמענם אנחנו פה.