זוג או פרד, אביב 2012

עורך

בהקשר

תערוכה וירטואלית

כנס: להחזיר את הדיוקן: דימוי זכרון שואה, יערך בבצלאל ביום 6.05.2012 ראה פרטים כאן במדור כנסים/אירועים

עזרי טרזי, שולחן ניו-בגדד, 2005-2003, חיתוך עשרות פרופילי אלומיניום שונים לרוחב והלחמת ארגון, התזת חול וצפוי אנודייז. מידות: 100 על 300 על 70 ס"מ

מפגשים בין חוקרים ויוצרים, בין תיאוריה ופרקטיקה, בין מתודולוגיה סדורה לבין מחשבות, רגשות ואסוציאציות עומדים במוקד הגיליון הנוכחי של כתב-העת היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים, המבוסס על הכנס "זוג או פרד: יוצרים / חוקרים / משוחחים" שהתקיים בינואר 2011. כל אלו חושפים את תבנית יחסי הגומלין המורכבים המתקיימים בבצלאל, ולא רק בה, בין היצירה לבין הרפלקסיה אודותיה. הם מגלים טפח מן המורכבות של בתי הספר לאמנות, עיצוב ואדריכלות המשמשים כמעבדה מרתקת למחקר בסביבה חזותית.

בגיליון מספר אחד של כתב העת "היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים" שעלה לאוויר לפני שבע שנים ויותר, ביקשנו לדון בהקשרים המורכבים בין תיאוריה לפרקטיקה. הצגנו שם בין השאר את השאלה: "האם התיאוריה והפרקטיקה הם בבחינת שני קווים מקבילים, שאינם נפגשים, או חוצים זה את זה, או שלפנינו שני ענפים הצומחים מאותו שורש ובמקרים רבים אפילו תלויים האחד בשני ללא הפרדה?". בגיליון הנוכחי אנו מבקשים לשוב ולדון בשאלה זו אולם הפעם מנקודת מבט שונה, כזו המניחה דגש על הדיאלוג המתהווה בזמן היצירה וכמובן גם לאחריה בין יוצרים לחוקרים. גיליון זה מכיל שורה של ראיונות עומק שערכו חוקרי תיאוריה עם יוצרים וביקשו לחשוף בה בעת לא רק את עבודת היוצרים אלא גם את המתודולוגיה של ראיונות עומק, המאפשרת דרכי גישה חדשות לרבדים שונים של תהליך היצירה. מתודולוגיה מחקרית זו היא איכותנית ומקורה במדעי החברה. מתודולוגיה זו התבססה בעידן הפוסט-מודרני וביקשה להציב חלופה לגישות הכמותנית והבהביוריסטית אשר הגיעו לשיאן בשנות הששים ולגישות ההיסטוריות-איקונוגראפיות שהיו נהוגות בחקר הדימוי החזותי. גישה איכותנית זו מזוהה עם חשדנות מסוימת באשר ליכולת להסיק מסקנות כלליות וגורפות ודוחה את היומרה על פיה ניתן לכאורה לזהות אמת אחת או טענה אובייקטיבית שיכולה להתנסח כמסקנה תיאורטית סגורה ומוחלטת. כאשר השקפת עולם כזו מושלכת על המחקר האקדמאי, היא חותרת, בראש ובראשונה לשבור את הנרטיבים התיאוריים הגדולים ואת הגבולות בין הדיסציפלינות האקדמיות.

ראיונות העומק שנערכו במסגרת הכנס "זוג או פרד" מציגים סוג חדש של מחקר אקדמי בתחום האסתטיקה והתרבות החזותית. מחקר מסוג כזה מאמין בגישה אינטר-דיסציפלינארית, הנסמכת, בין השאר על הצגתם של נרטיבים אישיים וייחודיים. בה בעת מתאפיין מחקר מסוג כזה בנכונות להכלתם של פורמאטים לא אקדמיים בהכרח כפי שבאים לידי ביטוי בהכללתו של שיח פופולארי כמרכיב לעיון בתיאוריה. סוג כזה של מחקר מעניק תשומת לב ליסודות "מינוריים" "זרים" או מוכחשים כחלק בלתי נפרד מ"מבנה" המציאות ובכך מבקש להציג את התרבות כמערכת של נרטיבים המונחים זה לצד זה באופן לא היררכי. מובן מאליו כי יש בעמדה מחקרית כזו כדי להציע תמהיל בין האמונה המודרניסטית בהתבוננות אובייקטיבית לבין ראיית התיאוריה ככזו בה נלקחים בחשבון גורמים רבים ככל האפשר ומתאפשרת קיומה של תיאוריה בעלת קצוות פתוחים. ראיית התיאוריות כארעיות ועל כן כמי שמציעות דרך אחת מיני רבות להתבונן על העולם הנלמד היא בבחינת אמונה העומדת בבסיס מתודולוגיה זו. במצב זה הופכת התיאוריה לשיקוף של אוריינטציה המניחה דגש על התהליך ולא על מבחן התוצאה.

הראיונות המוצגים בגיליון זה מביאים ידע מקומי וחוויות ישירות ומפורטות שהדגש בהן הוא על הייחודי בכל תהליך של יצירה. בחרנו לפיכך להותירם על כנם ולשקף באמצעותם גם רגשות, אסוציאציות וזיכרונות של המרואיין לצד ראיית עולמו של המראיין. כל זאת מתוך השקפתנו כי אופיים החמקמק, הפרגמנטארי והמשתנה אינו מאיים עוד על אמינותו של המחקר אלא מעבה ומעמיק אותו, ובמידה רבה הופך אותו לנגיש יותר. באמצעות הראיונות קיווינו לחשוף עולם שלם של משמעויות המייצגות ובונות את המציאות. מחלקם עולה בבירור כי היצירה אינה נובעת רק מתוך עולמו הפנימי של היוצר, אלא מכילה בתוכה מעגלי כוח וקשרים שונים עם המציאות (לעיתים עם לקוח, או יצרן) הבאים לידי ביטוי בצורה חזותית בעבודתו. כלומר, כל תהליך יצירה אינדיבידואלי מייצג חלק מן המציאות בה פועלים היוצרים ולפיכך גם ראיון עם יוצר אחד הוא בעל משמעות רחבה יותר מתיעוד תהליך יצירה בודד, כאשר מתגלה מורכבות האינטראקציות שלו/ה עם הסביבה. לכן כל מקרה מבחן כזה הוא בעל חשיבות גם אם הוא אינו מייצג את האחרים, כיוון שהוא מייצג חלק מסוים של האמת ושל התופעה. לפיכך טוען ברייסון כי המחבר/היוצר אמנם אינו המקור היחיד של היצירה, אבל בניגוד לסברה הפוסט-מודרנית של "מות המחבר" הוא מסביר כי המחבר הוא חלק משרשרת של מסמנים הבונים את התרבות והמציאות בה הוא יוצר.

בגיליון זה מתוארים אובייקטים ותהליכי יצירה של תשעה יוצרים שונים מתחומים מגוונים: דרור פימנטל מראיין את דויד גינתון, ברוך בליך מראיין את נועה צדקה וטל דקל מראיינת את אסתי עלמו על תהליכי היצירה באמנות. מרב רהט את טל גור על תהליך היצירה בעולם העיצוב. אוהד לנדסמן מראיין את צחי פרבר על תהליך יצירת רומן גראפי. מיכל פיק-חמו מראיינת את ג'ד נאמן על תהליך יצירת סרט קולנוע. גיא שטיבל מראיין את מולי בן ששון על התהליכים שעבר בעיצוב אולם במוזיאון יד ושם ואורי ברטל מראיין את פיליפ בולקיה על תהליך יצירת מותג. כל אחד מהראיונות מאיר לנו את המציאות בה פועלים היוצרים. כל אחד מהם הוא ייחודי ועם זאת מתאר עולם ומלואו.