זיכרון חי של סובייקטיביות אפשרית מס' 16

לפני כמה ימים שאלתי את Chat GPT : "מי זו נועה צדקה?".

Chat GPT ענה לי: "נועה צדקה היא צלמת ואמנית".

אֵינִי מְבַכָּה על נועה.

איני מבכה על נועה כלל, איני מבכה על נועה שכבר כמעט אינה מצלמת וכבר כמעט אינה כותבת.

אֲנִי מְבַכָּה על ברוטליות הזמן, התקופה, הדרך,

מבכה על מלחמה וכוח,

מבכה על אין־ספור מעשים ודיבורים של מלחמה וכוח,

מבכה על פעולות החרבה, השמדה, הכחדה, הריסה, הרעבה, עקירה, גירוש, מחיקה,

מבכה על ירי, הרג, הפגזות והפצצות,

מבכה על כל ילד שאינו, כל תינוקת שאינה, כל איש שאינו, בן אדם שאינו,

מבכה על כל חי שהיה ואינו,

מבכה על כל חלק גוף שאינו, נשמה שאינה,

מבכה על כל ילד שרעב, שגווע, מבכה על כל איש שמבקש לאכול ואין,

מבכה על כל אֵין ועל כל אַיִן שחוללה ומחוללת התקופה הַמְּכַלָּה והרעה הזו.

בבוקר יום שני 23.6.25 אסתגר למשך כמה שעות בביתי, אעשה דברים מראש לשולחן ולנייר ואנסה להוציא ולתמלל את כל מה שיימצא בראש.

על שולחן העבודה יהיו עימי צילומים שצילמתי פעם, חלקי הדפסות שהדפסתי פעם, חלקי טסטים שהדפסתי פעם, חלקי קונטקטים שהדפסתי פעם, חלקי משפטים מיומן שכתבתי פעם, צילומים שהדפסתי עכשיו מהרשת מֵהַקּוֹרֶה עכשיו בעזה, מכונת כתיבה, חלקי סדין, חלק של צינור קטן שקוף, חלק מבד רשת, קצת ספוֹג, קצת סוכר, קצת מים, קצת חול, קצת תה, קצת אוכל, מבחנה, צלוחית, תחבושת, מכשיר משאף סימביקורט וכדור תיאוטרד ישן לאסטמה.