אולי זה אפילו באמת

תמליל חזותי

שיתוף PDF
יש מושג בקולנוע שנקרא "השעיית הספק".
אני מנסה להשעות את הספק שלי כבר חודשים.
יש שנים עשר ציורים בשנייה של אנימציה.
ויש לי תשעים שניות לרוץ לממ"ד במקרה של אזעקה.
לוקח לי לפחות שתי דקות לצייר פריים,
וגם אין לי בכלל ממ"ד,
כלומר לו הייתה נופלת כאן רקטה, לא הייתי מספיקה לצייר אפילו שתים עשרית של שנייה של אנימציה.
אפשר לקרוא לזה "פרספקטיבה".
אם אני מצליחה לגרום למוח שלי להאמין לאשליה של תנועה,
אולי אצליח לגרום לו להאמין גם לאשליה של תקווה?
אני מנסה להבין אותו, את המוח שלי, ומה גורם לו להאמין.
בקולנוע יש עיקרון שנקרא "התמדת הראייה".
זה אומר שהמוח זוכר את התמונה שהראו לו לפני רגע.
נראה לי שהפעם הוא צריך דווקא לשכוח.
צריך להתקרב כדי שלמוח יהיה אכפת.
בלימודים קוראים לזה "יחס מרחק־רגש".
אני די קרובה לסרט הזה...
וגם לעזה...
אולי לא מספיק.
כדי שהאשליה תעבוד, המוח צריך לראות כל תמונה בנפרד,
שיהיה בין התמונות רגע של חושך.
זה יכול להיראות כאילו הדברים נשארים במקום,
או אפילו כאילו הם הולכים לאחור,
אבל זה גם מה שיוצר אותה –
את אשליית התנועה.
תראה, מוח –
אתה מאמין?
אתה מאמין לאשליה?
אולי זה אפילו באמת.
  • יעל בונה

    בוגרת המחלקה לאמנויות המסך, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. סרט הגמר שלה, "אולי זה אפילו באמת", זכה בפרס סרט האנימציה הקצר בפסטיבל חיפה, 2025.