מאיה אטון

האם ההכרזה על מות האובייקט הייתה מוקדמת מדי?

תשוקתנו לחיי נצח מתגלמת באובייקט: בנוכחותו שהיא נוכחות של קבע, בחומריותו ובעיקר ביכולתו לאשש עבורנו את המציאות. ההכרזה על מות האובייקט משנה את תפיסתנו את האובייקט. אני מבקשת להתייחס לכך באמצעות ספר המדע הבדיוני של פיליפ ק' דיק (Philip K. Dick), יוביק (UBIK), שתורגם לעברית ויצא לאור בשנת 1969 בהוצאת מסדה. עלילתו של הספר מתרחשת ב-1992. בשנה עתידית זו, כפי שרואה אותה דיק, התקדמה הטכנולוגיה במקביל לכישוריה של האנושות: בני אדם חיים על הירח, יכולות פאראפסיכולוגיות הן דבר שבשגרה ויש חצי-חיים לאחר המוות: Cryonic suspension הוא מצב המאפשר למת לשמור על מוּדעות חלקית ותקשוּר חלקי עם אלה החיים עדיין עלי אדמות.

תחילה אנו מתוודעים לגלן רונציטר, המנהל יחד עם אשתו המתה-למחצה, אלה, את Prudence Organization, חברה החוסמת יכולות טלפתיות. גלן רונציטר וקבוצת האנטי-טלפתים שלו נשכרת לשמור על מתקנים סודיים בירח. המשימה מתגלה כמלכודת, רונציטר מחוסל והקבוצה ממהרת להחזיר אותו לכדור הארץ, להקפאה במצב של חצי-חיים. לאחר מכן מתחילים חבריה לחוות שינויים במציאות ולא ברור להם האם הם חיים או מתים; המציאות והחפצים שבה מתחילים לנוע אחורנית בזמן, עד שהקבוצה מוצאת את עצמה בשנת 1939. במסגרת ניסיונם להבין מה גורם לנסיגה המואצת בזמן מגלים בני החבורה את המוצר המסתורי "יוביק" (UBIQUE – בכל מקום ובכל זמן), האמור לעצור את חזרתה של המציאות למצבה הקודם. במרדפם אחריו הוא משתנה תדיר ומופיע בכל תקופה בצורה אחרת – טלוויזיה, רדיו ופרסומות – ובמצב צבירה שונה: ספריי, שיקוי ועוד. התעלומה אינה נפתרת בסוף הספר: לא ברור האם הצליחו חברי הקבוצה לשים את ידם על "יוביק", מי מהם חי, מי מת ומי חצי מת. יש תחושה שהסופר שומט את הקרקע מתחת לרגלי הגיבורים והקוראים כאחד בכל פעם שנדמה שהנה נמצא היגיון כלשהו, שאפשר להבין את המציאות החדשה. אין פתרון, אין מציאות סטאטית, יש רק השתנות מתמדת.

"יוביק" משקף את התנועה האי-ליניארית של המציאות. הוא מאותת לנו שאיננו יכולים לסמוך על יכולתם של האובייקטים להישאר אובייקטיביים ויציבים, שכן הם תלויים במציאות סובייקטיבית. אין פירושו של דבר שהאובייקטים חדלים להתקיים, אלא שקיומם חדל להיות סטאטי, קבוע וליניארי. יש להם כעת יכולת להשתנות, להֵעלם ולחזור, להתכלות ולנוע בזמן ובמציאות המשתנה בעצמה. גם אנו ניחנו ביכולת הזאת, מאחר שאנו מוּנָעים ממפגשנו עם הסביבה והחוץ, ולרוב אנו מגיבים לה יותר משאנו פועלים עליה.

התנועה האי-לינארית במציאות מובילה אותי פעמים רבות בתהליך העבודה שלי. היא מושפעת מתפיסת ה"ריזום" של דלז וגואטרי. ה"ריזום" הוא דבר אורגני, הנמצא בגדילה ובהתפתחות מתמדת. אין לו נקודת התחלה מוגדרת, נקודת סיום או מרכז יחיד. זהו מצב המציע דרגות שונות של סביכויות וקשרים, צמתים והסתעפויות, המאפשר טשטוש גבולות והגדרה מחודשת של המדיום. 

האם וכיצד משפיעים השינויים בתפיסת האובייקט על עבודתך?

אני שמה דגש רב על מיצב תלוי חלל. העבודה אל מול חלל נתון ובזמן נתון מנטרלת את המעבר מן העבודה בסטודיו אל ההקמה, ההופך לתהליך מתמשך. האובייקט נטמע לרוב במיצבי רישום מִתכַּלים חלקית, המכילים בדרך כלל רישום קיר, אובייקטים, רדי מייד, הדפס וסאונד, השלכה של פעולת הרישום על תפיסת החלל. יכולת ההתמתחות של הרישום לעבודת חלל, לעבודה פיסולית ולסאונד מכניסה תכנים נוספים, הנובעים מן החומרים עצמם וחוזרים אל הרישום. למשל: דימויי הקשרים שנבעו מתוך עבודה פיזית עם חבלים באו מתוך רישום קווי; בחינה של כוח הכבידה ברישום הגיעה דרך העשייה הפיסולית בחלל. האובייקט מתַפקד כאיבר בתוך מכלול זה. מצד אחד נוכחותו הבודדת היא מינורית, והוא נזקק לתמיכה של יתר החלקים במיצב; מצד שני האובייקט מקבל גמישות, הוא מצליח לחמוק מהגדרה ובזכות זה שומר על חיי נצח.