על סדרת הספרים Meridian

סדרת הספרים מרידיאן (Meridian) – הרואה אור באוניברסיטת פרינסטון – מתמקדת בעיקר באסתטיקה, תוך קידום אג'נדה ברורה של מתן רוח גבית למה שמכונה פילוסופיה "קונטיננטלית". עורכי הסדרה שמו להם למטרה להנגיש לקורא האנגלית את מיטב ההגות הקונטיננטלית. לאורך השנים ראו בה אור תרגומים של מיטב ההוגים הקונטיננטליים המסורתיים. על אלו ניתן למנות את Literary Essays (המאמרים הספרותיים)1 של ארנסט בלוך (Bloch), The Meridian (נאום המרידיאן) של פאול צלאן (Celan), Sound Figures (פיגורות קול) של תיאודור אדורנו (Adorno)
ו –Writings on Art and Literature  (כתבים על אמנות וספרות) של זיגמונד פרויד (Freud).

בנוסף להנגשת הקלאסיקה הקונטיננטלית, מתוך ניסיון לכונן מחדש את השפעתה, הסדרה גם מנגישה לקורא טקסטים קונטיננטליים עכשוויים. באופן זה הפכה הסדרה לשופר ההגות הקונטיננטלית באמריקה. במסגרת זו ראו אור בסדרה ספרים משל עמנואל לוינס (Levinas) God, Death and Time, Of God Who Comes to Mind, Outsidethe Subject (אלוהים, המוות והזמן, על אלוהים העולה על הדעת, מחוץ לסובייקט); ז'ק דרידה (Derrida) Aporias, On the Name (אפוריות, על השם); ג'ורג'יו אגמבן (Agamben) Homo Sacer, Opus Dei (הומו סאקר, אופוס דאי); ז'אן-לוק ננסי (Nancy) The Muses, The Birth to Presence (המוזות, הלידה לנוכחות); פיליפ לאקו-לבארת (Lacout-Labarth) Typography, Poetry as Experience (טיפוגרפיה, השירה כניסיון); מוריס בלאנשו (Blanchot) Friendship, The Work of Fire (חברות, עבודת האש); פרנסואה ליוטאר (Lyotard) Lessons on the Analytic of the Sublime (שיעורים על האנליטיקה של הנשגב) ואלאן באדיו (Badiou) Handbook of Inaesthetics (ספר הכיס של האינאסתטיקה).

ספרו של באדיו – שתרגומו ראה אור בסדרה ב-2005 – מהווה ניסיון להרחיב את מחשבת האירוע שלו גם על שדה האמנות. הספר נפתח בניסיון נועז של באדיו לקטלג את מכלול ההגות האסתטית לדורותיה לתוך שלוש סכמות עיקריות, שאותן הוא מכנה הסכמה הדידקטית, הקלאסית והרומנטית. כך, אפלטון והמרקסיזם משתייכים לסכמה הדידקטית; אריסטו והפסיכואנליזה משתייכים לסכמה הקלאסית, בעוד היידגר משתייך לסכמה הרומנטית. עיקר טענתו היא, כי טבע האמנות עדיין חומק משלוש סכמות אלו, וכי כדי לעמוד על טבעה האמיתי יש לחשוב אותה במונחים של באדיו עצמו, היינו, כאירוע חד פעמי וחסר תחליף הקודם לשם. בהמשך הספר מפעיל באדיו טענה זו על טקסטים משל בקט (Beckett), מלארמה (Mallarme) ופסואה (Pessoa).

הסדרה גם מקדמת כותבים עכשוויים באנגלית, ובכך תורמת ליצירת הגות אמריקאית מקורית היונקת מהמסורת הקונטיננטלית. מיטב החוקרים האמריקאים, שחלקם מוכרים גם בארץ, פרסמו ספרים בסדרה זו. על אלו נמנים שושנה פלמן (Felman) Writing and Madness (כתיבה ושיגעון); מתרגמי דרידה אלאן באס (Bass) Interpretation and Difference (פרשנות והבדל) ופגי קאמוף (Kamuf) Book of Addresses (ספר הכתובות); ג'ודית באטלר (Butler) A Life with Mary Shelley (חיים עם מרי שלי) ומארק פרומנט-מוריס (Froment-Meuris) That is to Say: The Poetics of Heidegger (הפואטיקה של היידגר). נוסף לכך, בסדרה רואים אור גם טקסטים של אמנים פעילים, וזאת בניסיון לעודד את ערעור הגבול בין פרקטיקה לתיאוריה.

בכך תורמת הסדרה תרומה לא מבוטלת ליצירת אלטרנטיבה אמיתית לים הפילוסופיה היישומית והאנליטית ההולך וכובש את האקדמיה האמריקאית. בעולם האקדמי של אמריקה כיום ניתן לאתר עוד כמה מעוזים המקדשים את המחשבה הקונטיננטלית. אחד מהמעוזים המובהקים הוא אוניברסיטת דה-פאול בשיקגו. אליו מצטרפות גם אוניברסיטת סאני-סטוֹניבּרוּק ובית הספר החדש למחקר חברתי שבמדינת ניו יורק. מעוזים אלו הצמיחו אנשי אקדמיה קונטיננטליים מובהקים כמו ג'ון סליס (Sallis), דייוויד ווד (Wood), ג'ון קפוטו (Caputo) ודון איידה (Ihde) (שהתארח בבצלאל בשנת 2014 במסגרת הכנס "פוסט-פנומנולוגיה" שנערך בתוכנית התואר השני לתיאוריה ומדיניות של האמנות). גם אוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה ידועה במסורת הקונטיננטלית המפעמת בה. באוניברסיטה זו החל דרידה את הקריירה האקדמית שלו. כיום יושבת שם ג'ודית באטלר (Butler), הממשיכה את מסורת המחשבה הקונטיננטלית, תוך הישענות על הגל (Hegel) ופוקו (Foucault). אפשר למנות ברשימה זו גם את אוניברסיטת אינדיאנה, המשמשת כיום כמרכז התרגום של היידגר לאנגלית.2

מאז ומתמיד ניזונה האקדמיה האמריקאית משני ערוצים: מצד אחד, היא ספגה לתוכה מהגרים אירופים דוגמת ליאו שטראוס (Straus), חנה ארנדט (Arendt), פאול דה-מאן (de Man) ומקס הורקהיימר (Horkheimer), אשר הביאו עמם את מסורת המחשבה הקונטיננטלית. מצד שני, פיעמה בה רוח הפילוסופיה הבריטית מבית מדרשם של ברטרנד ראסל (Russell) וגילברט רייל (Ryle), שהיא אמפריציסטית ומכאן גם אנליטית. אך דומה שאיזון קדוש זה הולך ומופר בעשורים האחרונים, וזאת לא רק בשל היסודות האנליטיים שעליהם יושבת האקדמיה באמריקה, אלא גם בשל יישור הקו שלה עם השיח השלטוני הקפיטליסטי, אשר רואה לנגד עיניו את שורת הרווח בלבד.

זה לא סוד שמזה זמן רב מתקיים בשדה הפילוסופיה עימות בין פילוסופיה "אנליטית" לפילוסופיה "קונטיננטלית". החל מימי החוג הווינאי, שפעל בשנות ה-20 של המאה שעברה – ושבו כיכבו דמויות כמו לודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein) ורודולף קרנפ (Carnap) – הפילוסופיה האנליטית שמה לה למטרה לטהר את הפילוסופיה מכל שייר ושריד של עיסוק במטפיסיקה מעורפלת. עיסוק זה מסבך את הפילוסופיה בשיח ספקולטיבי הנגרר למחוזות העמומים של הספרות והשירה. עיקר הבעיה של הפילוסופיה נעוץ בשפה. אם רק ניתן יהיה לטהר את השפה הפילוסופית מכל אותן עמימויות לשוניות שבה לקתה, בעיקר אחרי הגל, כי אז ניתן יהיה לייצר שיח פילוסופי חמור, שבסיוע הלוגיקה יוביל לשפה בהירה ומדויקת. זאת, באמצעות רדוקציה חריפה של תפוצת המסמנים, עד למצב שבו כל מסמן בשפה יצביע על מסומן אחד בעולם. לאחר שתיפטר מבעיית העמימות הלשונית, שהיא בעיית הבעיות שלה, תוכל הפילוסופיה לייצר אמיתות ודאיות, אם כי מצומצמות בהיקפן ובטווח החלות שלהן.

מנגד טוענת הפילוסופיה הקונטיננטלית, כי הפילוסופיה האנליטית יוצרת שיח רזה עד אנורקטי, המתעלם מהשאלות הגדולות של הפילוסופיה, תוך שהוא נוטל ממנה את ההדר שלה, כמו גם את ייעודה המסורתי להתבונן במכלול החיים האנושיים ולהעניק להם משמעות. כל זה קשור בהשתבללות הפילוסופיה האנליטית בשפה, עד למצב שבו היא מצטמצמת לכלל משחקי שפה ותו-לא. כמשחק שפה המוכר ליודעי ח"ן בלבד, הפילוסופיה גם נותרת מסוגרת במגדל השן האקדמי וכושלת מלהשפיע על מכלול חיי התרבות. הדברים מגיעים לכדי אבסורד, שבתוך חוג אחד לפילוסופיה יכולים להתנהל למעשה שני חוגים – זה האנליטי וזה הקונטיננטלי – אשר מדברים בשפות שונות ומייצרים שיח שונה לחלוטין אשר נבדל בהנחות היסוד שלו.

למרות ניסיונות כאלו ואחרים להראות כי אין בעצם עימות בין הפילוסופיה האנליטית לקונטיננטלית, וכי השתיים אומרות בעצם אותו דבר באופנים שונים, ניתן בהחלט לומר, כי אנו עדים כיום לסוג של "ניצחון" הפילוסופיה האנליטית על הקונטיננטלית. עדות לניצחון זה מהווה כמות החוקרים והמחקרים המדברים בשפה אנליטית, לעומת כמות החוקרים והמחקרים המדברים בשפה קונטיננטלית. המצב כיום הוא, שהחוקרים המזוהים עם הפילוסופיה הקונטיננטלית מרגישים שהם נדחקים לפינה בידי תכתיבים אקדמיים מצד הפילוסופיה האנליטית המולכת בכיפה.

ניצחון הפילוסופיה האנליטית קשור באֶפִּיל ה"מדעי" שלה, כתוצאה מאפשרותה לייצר לכאורה שיח לוגי חמור ובר אימות. בכך מושגים שני דברים: ראשית, הפילוסופיה מצליחה להתגבר על רגשי הנחיתות העזים שלה לנוכח המדעים המדויקים, כמי שמייצרים שיח שהוא גם בר כימות ומדידה וגם בעל יישומיות בחיים המודרניים. דוגמה מובהקת לכך הוא מקרה פיצוח סודות האטום: לא רק שעלה בידה של הפיסיקה המודרנית לפוגג את המסתורין הסובב מזה אלפי שנים סביב החומר והאנרגיה, ולא רק שעלה בידה לקשור בין השניים בנוסחה מתמטית פשוטה, אלא גם שנוסחה זו עתירה ביישומים טכנולוגיים אפשריים, החל מפצצת האטום וכלה בהפקת חשמל.

שנית, הפילוסופיה מיישרת בכך קו לא רק עם השיח המדעי-טכנולוגי אלא גם עם השיח של השלטון. המתודות המדעיות הניזונות מכימות וממדידה נדדו גם לשיח הסוציו-אקונומי ממנו ניזון השלטון. השלטון מדבר כיום באופן "מדעי" במונחים סטטיסטיים של עשירונים וחציונים, ממוצעים ואחוזים. לדידו, רק מה שהוא בר מדידה הוא בר קיום. מה שחומק ממדידה ומכימות נחשב על ידיו כלא ראוי להתייחסות במקרה הטוב וכאיום סמוי על אושיותיו במקרה הפחות טוב. זו אחת הסיבות למאבק הסמוי שמנהל כיום השלטון – לא בצווים ובמאסרים אלא בייבוש כלכלי שקט – בכל צורת שיח שאינה מדברת במונחים של כימות ומדידה מהסוג של הפילוסופיה במובנה המסורתי, כמו גם מהסוג של האמנות והפסיכואנליזה.

ראוי לאזכר בעניין זה את המקרים של סגירת החוג לצרפתית באוניברסיטת תל אביב ואת האיום בסגירת החוג לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן-גוריון. הפילוסופיה הרווחת כיום בחוגים לפילוסופיה מיישרת קו עם השלטון בניסיון לביות הפילוסופיה אל תוך שיח קווזי-מדעי הנשען על כימות ומדידה. בכך היא מתחמקת מייעודה המסורתי, הכרוך בקידוש הביקורתיות, הטלת הספק, הרוח החופשית והמחשבה העצמאית, גם אם תמצא את עצמה בסופו של יום כמי שהולכת נגד הזרם. היה זה סוקרטס – הפילוסוף ששילם בחייו על דעותיו – שדימה את הפילוסופיה לזבוב היושב על גב סוס השלטון, תוך שהוא עוקץ אותו ללא הרף.

• 1. כותרות הספרים תורגמו על ידי לעברית.
• 2. ברצוני להודות לד"ר ליאת פרידמן, ראשת התכנית לתואר שני למדיניות ולתיאוריה של האמנויות, בצלאל, על השיחות עמה, שסייעו לי רבות בהבהרת מפת הפילוסופיה הקונטיננטלית בצפון אמריקה.