אובייקט? ביקורתי?

מי שנכנס באביב 2014 למפעל הסוכר הנטוש – "Domino Sugar Factory" – בברוקלין ניו יורק, נתקל בפסל אדיר ממדים, מעשה ידיה של האמנית האפרו-אמריקאית קארה ווקר (Walker). ספינקס לבן דמוי אישה, ספק שומר, ספק כלוא, מקדם את פני הבאים בחזותו השעטנזית. ההכלאה טמונה כבר בהיסטוריה החידתית של הספינקס. הספינקס המצרי הקדום הוא יצור מיתולוגי המאחה יחד ראש פרעה וגוף אריה, וחופן בין כפות רגליו מקדש. ווקר נטלה את פסל האבן האדיר שניצב בדממה רועמת מול קברי הפרעונים, וחצבה מדמותו האגדתית היברידיות מסוג חדש.

קארה ווקר (Kara Walker), A Subtlety, or the Marvelous Sugar Baby, an Homage to the unpaid and overworked Artisans who have refined our Sweet tastes from the cane fields to the Kitchens of the New World on the Occasion of the demolition of the Domino Sugar Refining Plant, 2014

ההיברידיות החדשה מגלמת את תמונת המראה ההופכית של זו העתיקה; האובייקט שיצרה ווקר אינו מדמה את האדם כאלוהי ונשגב אלא חושף דווקא את רמיסתו. הספינקס החדש הוא אובייקט המנכיח את קיומו של האדם כאובייקט. לא כל אדם, אלא אדם מסוג מסוים, אדם אישה, אדם שחור. התשובה חרוטה בגוף האריה. זה הפך תחת ידיה של ווקר לנשא של סטיגמות חזותיות ששימשו לייצוג האישה השחורה בתרבות האמריקאית. מחזיתו של הפסל מפציעים תווי פנים "פרימיטיביים", גסים, מוגזמים, תווים שמופיעים באינספור פסלים, ציורים, קריקטורות וסרטים. מעל המבע העז נכרכה מטפחת גדולה ועבה, שהייתה לתו ההיכר של המנקה השחורה. אחוריו האדירים של הפסל הם הד לדימויה המיני של האישה השחורה, על הגודש העסיסי-הבלתי-ניתן-לשליטה המתפרץ ממנו. תנוחת הכריעה רבת העוצמה של האריה רק מעצימה את נחיתותה. האישה השחורה ניבטת ממנו פסיבית ודמומה, רמז לבעלות/בעילה לה היא כפופה. האובייקט הפולחני ששימש להאדרת השליט והאל, היה לתהליך אובייקטיפיקציה אלים של אלפי נשים שחורות ביבשת הלבנה.

ולבסוף החומר. מאות טונות של סוכר גבישי לבן ששימשו את ווקר לבניית הפסל עצום הממדים. גושי הסוכר הלבנים התמקמו מחדש במפעל הסוכר שננטש (מפעל בו התרחשה שביתת הפועלים הממושכת ביותר בחיי העיר), מסמנים פרולטוריון לא לבן בעליל שדוכא באכזריות במטעי הסוכר. כשבעלי החוות הלבנים נחו על כורסאות הקש בפטיו המוריק של אחוזתם, הפך הסוכר הלבן לזהב ולדם (של בעלי ההון והעבדים בהתאמה). החומר המתוק אינו אדיש. גם צבעו הוא חלק ממרחב מסומן ומתויג שנבט במרחב חברתי כוחני. כשמישל פוקו (Foucault) תוהה אודות "התנאים החומריים של המחשבה" (אצל מילס [2003] 2005, עמ' 94), תוהה ווקר אודות המחשבה הטבועה בחומר.

כמו יצירות קודמות של ווקר, גם עבודה ביקורתית זו הציתה דיון אודות פוליטיקת הזהויות השחורה והאופנים בהם ראוי לייצגה. ובעיקר האופנים בהם בחרה ווקר, בהשאלה מבאבא (Bhabha), להפגין את הצבע הפוליטי שלה (ראו: קישור). שאלות אלו מתמקדות, לכאורה, בתוכן הביקורתי בלבד, אך הן אינן נפרדות מן הצורה והחומר המעניקים לביקורת את "נפחה", תרתי משמע. רבות כבר דובר על תפקידם ומעמדם של אובייקטים שמייצגים השקפות ביקורתית ועל האופנים בהם עשוי ה"אובייקט הביקורתי" להפיק או לזקק (בהשאלה מתהליך זיקוק הסוכר), אמירה ביקורתית. גם המעמד של האובייקט הביקורתי ביחס לאובייקטים "אחרים" שמוסרים מסרים (ביקורתיים) אחרים נידון בהרחבה, כמו גם סמכותו המוסרית. האובייקט הביקורתי אף נאלץ לעמוד, ועודנו עומד, במבחנים רבים. כך למשל, יופיו ("האסתטיזציה של הזוועה") עומד לו לרועץ, כמו גם מיצובו הפטרוני ("להתבונן בסבלם של אחרים"), ותופעת הריבוי וההצפה ממנו הוא סובל בעשורים האחרונים ("good news is bad news"). אלו הן רק חלק מהמלכודות שניצבות לפתחו של האובייקט הביקורתי ומערערות את מעמדו כאפשרות ביקורתית בת קיימא. ולמרות זאת, ווקר בוחרת באובייקט. ולא סתם אובייקט, אלא באובייקט עצום (10.5 מטרים גובהו), אשר משך אל המפעל הישן אלפי צופים. צוות צילום תיעד באמצעות מצלמות נסתרות את תגובתו של הקהל השחור והלבן לתערוכה. עבודת הווידיאו שהופקה בעקבות התיעוד חשפה אינספור טלפונים ניידים שהונפו אל על בתנוחת הסלפי הידועה, ופתחו שוב דיון חדש-ישן על אובייקט, מבט, גזע וביקורת ועל מה שביניהם.

ביבליוגרפיה

מילס, ש' [2003] (2005). מישל פוקו. תרגום: אהד זהבי, רסלינג: תל אביב.

Clover, H. (2014). Kara Walker addresses reactions to "A Subtlety" installation. Jezebel.
http://jezebel.com/kara-walker-addresses-reactions-to-a-subtlety-installat-1646613230 Retrieved (1.3.15).