מחפרפרת לנחש: קרטוגרפיה של היעלמות

היפרד מחבריך בתחנת הרכבת
לך בבוקר העירה במעיל מכופתר
מצא לך דיור וכשחברך ידפוק:
אל, הו אל תפתח את הדלת
אלא
טשטש את העקבות!
[...]

מה שאתה אומר, אל תגיד פעמיים.
אם תמצא מחשבה שלך אצל הזולת: תכחיש אותה.
מי שלא נתן חתימתו, מי שלא השאיר שום תמונה
מי שלא היה בשעת מעשה, מי שלא אמר דבר
איך אפשר לתפוס אחד כזה?
טשטש את העקבות!

כשתחשוב למות, דאג לכך
שמצבה לא תוצב ולא תבגוד במקום בו שכבת
על ידי כתובת ברורה, המצביעה עליך
ועל שנת המוות שדרסה אותך!
שוב פעם:

טשטש את העקבות! (ברכט 1978, עמ' 77)

בחודש פברואר השנה נחשף כי הממשלה האוסטרית מוחקת את הנתונים של הפליטים העוברים בשטחה בדרכם מסלובניה אל גרמניה (Langley 2016). השלטונות גרסו כי מחיקה זו נובעת מרצון לשמור על פרטיותם של הפליטים, רצון טהור לשמור את המידע הרגיש שלהם מאובטח. ואולם לטענת רבים הרציונל האמתי שבבסיס מחיקה זו הוא הרצון להתנער מכל שמץ של אחריות עתידית לגורלם של הפליטים הרשומים. בעולמנו, הרישום מהווה עדות לא רק לקיום אלא גם לאמפתיה, להיותך אדם פועל.

המקרה של ממשלת אוסטריה מגלם היטב את הקשר הגורדי שבין מעקב לאזרחות, בין אנונימיות לפליטות ובין מדינה לזכויות. כל אלו מקבלים זווית חדשה לבחינה דרך הפריזמה של אזרחות אלגוריתמית.

בשנת 2015 הציג האמן וחוקר הטכנולוגיה הבריטי ג׳יימס בריידל את המושג "אזרחות אלגוריתמית" בפרויקט Citizen-Ex.1 משמעותו של מושג זה היא האופן שבו אנו מופיעים באינטרנט כאוסף של פיסות מידע המתפרשות על פני מדינות רבות, אזרחויות רבות וזכויות משתנות בכל אחד מהאזורים השונים על פני כדור הארץ. בכל פעם שאנו מתחברים לרשת, משמעות החיבור היא מעבר דרך ״זמן, חלל וחוק״, כפי שבריידל מגדיר זאת, כאשר המידע שנשלח מהמחשב האישי חג מסביב לעולם וחוזר לחיקנו מעובד לאחר שאוחסן, קוטלג ונשמר למעקב בתחנות ומיקומים מסוגים שונים.

לדוגמה, גוגל הוא תאגיד אמריקני, ולכן כל פיסת מידע המקושרת לגוגל נופלת בתחום הסמכות של החוק האמריקני ושיפוטו. במובן כלשהו, כל משתמשי ג׳ימייל שאינם אמריקנים נעשים אמריקנים מבחינת סוגיית האזרחות שלהם. בעת גלישה רנדומלית קצרה, האדם הממוצע מחליף, משכתב, נמחק, מתגבש ומתדפק על פתחי מדינות שונות ותחומי השיפוט שלהן. הוא נודד לחופיהן, נכנס בשעריהן, נרשם ומזדהה בוויזת הגולש שלו – כתובת ה –I.P. – כפליט.

מסאית ואמנית הווידאו היטו שטיירל, במאמרה ים הדאטה (A Sea of Data), מציינת את האמצעים שבהם המנגנון המדיני מתיימר למדוד את מידת המסוכנות של פליט. ניתן לראות בנקל כיצד אותם האמצעים בדיוק, כפי שאנו יודעים כיום לאחר חשיפות סנודן, נמצאים בשימוש גם לבניית הפרופיל של כל אחד ואחת מאתנו, להרכבת הזהות האלגוריתמית שלנו:

ההפניות הצולבות מתוך מסדי נתונים בלתי רשמיים, כולל מקורות בדארקנט, משמשות להפקת "ציון", המחשב את ההסתברות שייתכן שפליט יהיה טרוריסט. [...] כרטיסי אשראי, ציונים אקדמיים, ציונים המדרגים אינטראקציה בפורומים ברשת וכו׳, קיטלוג אנשים לפי אינטראקציות פיננסיות, התנהגותם ברשת, מידע שיווקי ומקורות אחרים. סוגים שונים ומגוונים של קלט מותכים יחד לכדי מספר יחיד – סופר-דפוס – שאולי ישמש לציון מידת האיום או לציון ״כנות חברתית״, כפי שתכננו הרשויות הסיניות שיינתן לכל אזרח ואזרח במהלך העשור הקרוב.
 (Steyerl 2016, p. 50)

הפרויקט של בריידל מתגלם בתוסף הדפדפן שיצר, המאפשר לגולשים ליצור ולהוריד למחשב האישי את פרופיל האזרחות האלגוריתמית שלהם. היסטוריית הגלישה משנה ברציפות ובהתמדה את הרכב האזרחות הזאת, ולפיכך בהדמיית הדרכון שבריידל מציג בפנינו מופיע ריבוי של מדינות ומחוזות. אל מול הנתונים האלה עולה השרירותיות של האלגוריתם – בכל פעם שאנו נרשמים כאזרחי מדינה כלשהי, ביכולתה להחליט עד לאיזו רמה היא מזהה אותנו או מרגלת אחרינו. לדוגמה, ה-NSA האמריקני2 אינו יכול מבחינה חוקית לרגל אחר אזרחים אמריקנים, אבל אם הזהות האלגוריתמית של גולש היא היברידית, ויותר מ-50% מהאתרים שהוא מבקר בהם אינם אמריקניים – יש בכך כדי לפסוק שהוא אינו אזרח ארצות הברית, על כל המשתמע מכך בנוגע לשלילת זכויות האזרח שלו.

עבור מושג האזרחות כפי שלמדנו להכיר אותו כל שנדרש הוא להיוולד במקום מסוים על פני כדור הארץ, ואולם האזרחות האלגוריתמית אינה מבוססת על לידה במקום כלשהו או על תהליך ביורוקרטי מורכב, אלא על מידע.3 במובן זה, גם אם לא כל בני האדם בעלי אזרחות, כל משתמשי האינטרנט מחזיקים בזהות אלגוריתמית, בין מרצונם ובין לאו.

הנזילות של הזהות האלגוריתמית, שהולכת ותופסת משקל סגולי גדל והולך בעידן דיגיטלי, מכריחה אותנו להתמודד עם העובדה שבאינטרנט כולנו פליטים הנתונים למרותם של אזורי שיפוט משתנים. אנו חשופים לגחמות של כל מדינות ושלטונות העולם, בלא הגנה מספקת והבנה מעמיקה של זכויותנו. אנו, האזרחים האלגוריתמיים, נעשים חסרי הגנה מול השקיפות שבה רואים אותנו מנגנוני הכוח, המשקיפים על הרגלי הגלישה שלנו ומזהים אותנו באמצעותם.

במסה העקרונית של הקולקטיב האנונימי-אנרכיסטי הצרפתי תיקון (2001 Tiqqun) עוגן נידונות טקטיקות שונות להתנגדות לכוח הכפייה של הזיהוי. עקרון הפעולה של טקטיקות אלו הוא היעשות-ערפל:

ערפל הוא תגובה חיונית לציווי הבהירות, השקיפות, שהוא טביעת היד הראשונה של כוח אימפריאלי בגוף. להפוך דמוי-ערפל משמעו שאני סוף-סוף לוקח את תפקיד הצללים המונעים ממני להאמין בכל הבדיות על אודות דמוקרטיה ישירה. [...] להפוך לאטום ועמום כערפל משמעו להכיר בעובדה שאיננו מייצגים דבר, שאיננו בני-הבחנה; [...] משמעו לפתוח את עצמך לאפשרויות שהן עדיין בחזקת בלתי-נודעות. משמעו להיאבק בכל כוחך בכל מאבק להכרה  (Tiqqun 2001, P. 32)

אם כן, המאבק הוא על היות לא-מיוצג; לחמוק מתנועת הרישום האובססיבי של העידן הדיגיטלי. הערפל מאפשר את הטשטוש והספק, את איתור הפרצה בגדר הגבול, את הירידה מהרפסודה המאולתרת אל החוף בלי איתור של הכוחות המפטרלים, ובאותו אופן – את ההתחמקות מהטבעת סימנים בהיסטוריית הדפדפן ואת בניית מסכת האנונימיות מול האלגוריתם היודע-כול.

המטפורה [של הערפל] היא גם רפרנס להתנגדות לעריצותה של השקיפות, שהשליטה כופה. הערפל מטלטל את כל הקואורדינטות הרגילות של התפיסה. הוא הופך לבלתי אפשרית את ההבחנה בין מה שנראה ומה שבלתי נראה, בין מה שהוא מידע ובין מה שהוא אירוע. זו הסיבה לכך שהוא מייצג את אחד התנאים לאפשרותם של אירועים להתרחש. הערפל הופך את המרד לאפשרי (שם).

היותך בגבול המעורפל, בין נראה ללא-נראה, משמעה הנקודה שבה אינך שוהה בחסותו של ספק רשת כלשהו, למרות הכבלים התת-ימיים של האינטרנט.4 זו נקודה ללא סלולרי, ללא חיבור, שאין בה נראות וגם לא מדידה.

ביסוס אזור של עמימות, מקום שאנשים יכולים להלך בו ולהתנסות בחופשיות בלי להכניס את זרמי המידע של האימפריה, משמעו יצירה של "סיגנגולריות אנונימית״, לשחזר את התנאים לאפשרותה של חוויה – חוויה שלא תשוטח מיד בידי מכונה בינארית המצמידה לה כיוון או מטרה, חוויה דחוסה שיכולה להמיר תשוקות ואת הרגעים שבהם תשוקות אלו מנכיחות את עצמן למשהו שמעבר לתשוקה, לתוך נרטיב, לתוך גוף מלא. [...] אכן, הדבר החשוב עבורנו הוא שיהיו לנו אזורי עמימות, בקיעים פתוחים, רווחים ריקים, בלוקים שחורים בתוך המטריקס הקיברנטי של הכוח. מעתה, הלוחמה יוצאת הדופן שתושת על האימפריה, ברמת מקום נתון, קרב או התפרעות, תתחיל עם בנייתם של אזורים התקפיים עמומים (שם).

היעלמות המונית

מול העמימות ניצבת השקיפות, שנועדה לכסות על הכול, לזהות כל דבר במלואו, למספר ולקטלג אותו. הפליט שואף לחמוק מזיהוי זה: כפי שמציינת פרנסס סטונור-סנדרסStonor-Sanders 2016) ), פליטים רבים נעים במסעם בלי מסמכים מזהים, לא רק מכיוון שבארצות המוצא שלהם אין מסמכים כאלה, לא רק מפני שבהתמודדות עם סכנות המסע פעמים רבות מסמכים אלו נלקחים או נשדדים מהם, אלא גם בשל ההבנה שרב הסיכוי שמסמכים אלו ישמשו את הרשויות כדי לשלוח אותם חזרה למקום שבאו ממנו. הבנה זו גורמת לפליטים רבים להרחיק לכת ולא להסתפק בשרפת מסמכי הזיהוי שלהם לצורך השמדתם: הם ישרפו במצתים או בטיפות חומצה גם את קצות אצבעותיהם או יעוותו אותם בעזרת סכיני גילוח – הכול כדי להימנע מסכנת הזיהוי הביומטרי והגירוש שעלול לבוא בעקבותיו. ״נשקו של החלש״ – כך קוראת סטונוור-סנדרס לשיטות להפעלת אלימות עצמית מצד הפליטים.

לצורך השגת השקיפות, יש צורך במספר גדל והולך של טכניקות שיקוף: שיקוף האמת, שיקוף העובדות, בד בבד עם יצירתו של הגוף הנראה והנתון למבט בוחן. הטכניקה הבסיסית ביותר המשמשת למעבר בין גבולות היא האשְרה – הוויזה. ככל הנראה, וכפי שמציינת סטונור-סנדרס, מקור המילה ויזה במילה הצרפתית visé, שפירושה הוא: ״שכבר-נראה״. כניגוד הרחוק ביותר מהוויזה כמושג, הפליט הוא העד של הבלתי נראה, המוסתר, המודחק, הנשכח.

גל הפליטים הנוכחי הוא הגל של הנעלמים, המוכנים להיעלם והמסתכנים בהיעלמות עבור עתיד כלשהו; עבור עצם האפשרות לעתיד. לפי ההערכות, ב-25 השנים האחרונות איבדו את חייהם במסע אל עבר אירופה יותר מ-20,000 איש. ב-2014 לבדה נספרו 3,729 בני אדם שטבעו, וב-2015 טבעו 3,771.5 על רצפת הפרלמנט האירופי היה מי שפרש מגילה עם שמותיהם של 17,306 פליטים שטבעו בים התיכון בין 1990–2012. מגילת הנייר הפשוטה השתרעה על פני עשרות מטרים ויצרה ויה-דולרוזה מפוארת של כישלון: כישלון ההתמודדות עם ההיעלמות ההמונית.

ההיעלמות הבלתי מוסברת של מיליוני אנשים היא היעלמותו של הלא-מודע המבקש להגן על עצמו מהשקיפות המלאה. כמו פעולת הטרור, גם ההגירה ההמונית משאירה סימני שאלה רבים יותר מתשובות. כיום הלא-מודע נמצא תחת מתקפה מסיבית:6 הוא נחקר, מתוחקר, מתושאל, וחווה עינויים במרתפים; הוא קבור במפרץ גוואנטנמו. יותר מכול, פנימיות זו היא שנמצאת כיום תחת חשד, בדיקה קפדנית. המטרה היא האחדה של החלומות, הרצונות והדמיונות בד בבד עם השמדת המרחב הייחודי של הלא-מודע.

ואולם הלא-מודע מבקש להחזיר מלחמה: הוא נעלם מכוחות השוק, מהלוויינים המקיפים את כדור הארץ, מתקשורת ההמונים, מהמל״טים והמטוסים הסובבים אותו ומבקשים לשקפו, להציפו, להפוך אותו לנראה, למודע, וכך להשמידו. כמו המטוס המלזי האבוד בטיסה 370 של Malaysia Airlines, התת-מודע מבקש להיבלע בים האפל, הגדול והסוער. הוא מבקש להימלט מהזיהוי, מהביומטריקה והביופוליטיקה, מהשיום והביוש. הלא-מודע כמוהו כנער ללא שם, ללא מספר זיהוי, ללא דרכון או בעל דרכון מזויף, האובד לעד בים האגאי, וכמו בשיר של ברכט, אינו משאיר אחריו מצבה, קבר, אנדרטה או אפילו רישום במסד נתונים.

היעלמות המונית, חטיפה או התאבדות7 הן דרכי מילוט שאינן נהירות לנו. במקרים כאלו אנו זקוקים שוב לעמימות, לשאלות, לעקבות מטושטשים, כדי להתגבר על השקיפות המלאה הבלתי מובנת. כך גם הנדידה – תנועה גאו-פוליטית המונית, שאמנם ניתן להסבירה אך לא לפרשה. כולן דרכים המוליכות אל המחטף העצמי שמאפשר מחד גיסא, את הופעתה של התבונה, ומאידך גיסא, את התנועה.

למעשה, הפליט הוא היחיד שמסוגל לנוע במרחב. זו הזהות היחידה, אולי שלילית, שמאפשרת תנועה. התייר רשאי לנוע, בדרך כלל לתקופה מוגבלת, רק בין אטרקציות: הוא חיה מתחלפת, בעלת תוחלת חיים קצרה; המהגר לרוב צד הזדמנויות, עודנו נתון במרחב המתעתע של הבחירה האנושית; ואילו הפליט כלל אינו בוחר: יעדו אינו ידוע או נתון, וכל שיש לו היא הדרך.

התנועה מגיעה בה-בעת עם הופעת החדש, והיא גם סממן שלו. תנועה מתרחשת בגוף שלרוב נע בכוחות עצמו ומשרטט בעצמו את המפה שלו: תנועה היא זימון החדש על ידי התמקמותו החוזרת ונשנית של הגוף. התנועה היא ההיריון של החדש בתוך הגוף. הזמן נדרש כדי לאפשר את התנועה, אבל הוא מאפשר גם הגעה, התמקמות, התבייתות. התנועה של הפליט היא ההבדל בין נסיעה להגעה.

תנועתו של הפליט החדש, כניסוחם של דלז וגוואטרי, היא הרה-טריטוריאליזציה של אירופה. זה השרטוט מחדש של אירופה הן כרעיון8 והן כגאוגרפיה, כיבוש מחדש של היבשת על ידי תנועה, עצירה והתמקמות, ועל ידי הפקתו מחדש של הגוף החברתי של אירופה. הפליטים ככלל, ובייחוד בתקופה הווירטואלית שלנו, הם היחידים שמחזיקים ברשותם מפה אמִתית – מפת גופם, המפה של אירופה. אירופה נצרבה בזיכרונם, בגופם, בהווייתם.

הענן המלוכלך

תנועת הפליט אינה עוצרת. ברשת שפיתחה ממשלת ספרד כדי להילחם בטיפוס הבלתי פוסק על הגדרות המוצבות בינה ובין מרוקו פעורים חורים זעירים, שלא ניתן להחדיר דרכם אצבעות בן-אנוש. בתגובה יצרו הפליטים ווים שאִפשרו להם לטפס על הרשת בעודם נשרטים עד זוב דם. ממשלת צרפת ניידה לאזור ה׳ג׳ונגל׳ בקאלה קרוואנים למגורים מסודרים של הפליטים החונים שם ומבקשים להיכנס לצרפת, בלגיה או בריטניה. בתגובה שרפו הפליטים את המבנים והעדיפו לשוב אל האוהלים המאולתרים כדי שלא להיתקע ולהיעלם בסבך הביורוקרטיה. הגדר שהציבה הונגריה, ארבעה מטרים גובהה, צוידה בחוט תיל בגימור תער. בתגובה איגפו הפליטים את המדינה מכיוון קרואטיה (Baczynska & Ledwith 2016).

תהליך ההסלמה המתמדת והדרך שבה הוא משפיע על התנועה מתבטא ב״חברת הבקרה״ של דלז, הממפה את השתנות החברה לפי יחסה לכסף: מעבר מ״חברת הסגר״, המאופיינת במשמעת כספית של מטבעות יצוקים שמתייחסים לשער הזהב, ל״חברת בקרה״, שבה הנתונים האין-סופיים על האוכלוסייה משתקפים בשערי חליפין צפים. כך הוא מתאר את השתנותה של התנועה:

חפרפרת המטבעות הישנה היא החיה של סביבות ההסגר, ואילו הנחש הוא החיה של חברות הבקרה. עברנו מחברה אחת לאחרת, מחפרפרת לנחש, מבחינת המשטר שבו אנו חיים, אבל גם מבחינת אופן חיינו ומבחינת יחסנו לזולת. האדם של המשמעת היה יצרן מקוטע של אנרגיה, ואילו האדם של הבקרה הוא גלי יותר, נתון במסלול, לכוד באלומה מתמשכת (דלז 2004, עמ' 238).

כך עולה כי הפליט, המגלם באופן הרדיקלי ביותר את האדם הלכוד ב״אלומה מתמשכת״, הוא היחיד המסוגל להשתנות. הוא זהוּת במצב צבירה חומרי בלבד, סובייקט שמרודד למהותו החומרית, נטול כל ממד של הרוח. בהיותו מנושל, הוא נקי מכל קישוט או מניירה לאומיים, תרבותיים, סינתטיים. הפליט הוא תוצר של תנועת הטבע בהיסטוריה ותנועת ההיסטוריה בטבע. הוא טבע-אדם, טבע-אדם חשוף, טבע-אדם שעליו נכתבת היסטוריה.

בדרכו של הפליט, הוא לא יהסס אף להקיף את כדור הארץ כדי להגיע לאירופה. כזה הוא מסעם של הפליטים הסורים שעושים את דרכם ללבנון, ובמקום להשקיע הון עצמי בסכום הנדרש להברחה, טסים לברזיל ומשם נעים לגיניאה החדשה, קולוניה צרפתית שבגבולותיה מתאפשר להם להתחיל בתהליך של בקשת מקלט בצרפת. מסעות מסוג זה מתועדים במיצב הווידאו של בושרה חליל, המוצג ב-MoMA בימים אלו עד אוגוסט 2016. כמה מסכים התלויים על קירות המוזאון מקרינים תצלומי תקריב מוגדלים של מפות, שעליהן משרטטים פליטים שעדויותיהם מוקלטות את המסלול שעשו לאירופה, בעודם מספרים וממללים את הפיתולים והקווים הנמתחים באינטנסיביות בין יבשת אחת לאחרת, בין קו גבול למשנהו. מושג היבשת מתפורר כאשר מתברר שלא מדובר בישות גאוגרפית רציפה, אלא ברשת של נקודות על הכדור, הנתונות בקשר מעורפל זו עם זו. מפת העולם מצוירת ומשורטטת מחדש לפי נתיבי הפליטות: כך נראית היסטוריה בפעולה.

השינוי המתמיד בנתיבי הבריחה של הפליטים, בדומה לחוות נמלים שמשמשת למשחק אצל ילדים בגיל בית הספר היסודי, משמעו נחילים המוניים המשנים סימולטנית את כיוון התנועה בתגובה למכשולים שמוצבים בפניהם. אכן, אין פלא שהמילה ״נחיל״ הופיעה במדיה שוב ושוב, והיא שמשכה תשומת לב אל ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון (Taylor 2015), כשהשתמש בה ביחס לפליטים. כך מציג אותה הפילוסוף יוג׳ין ת׳אקר:

מחקרים במדע הרשת, אינטליגנציית נחילים וביו-מורכבוּת מגדירים ארגון-עצמי כלידתו של דפוס גלובלי מאינטראקציות מקומיות. הגדרה פרדוקסלית זו הופכת את הנחילים למעניינים מבחינה פוליטית, טכנולוגית וביולוגית, מכיוון שהיא מעוררת בין-לאומיות-ללא-התכווננות, עשייה-ללא-עושה ושלם הטרוגני. בנחילים אין פיקוד מרכזי, אין יחידה או סוכן המסוגלים לחקור, לתצפת ולשלוט בנחיל כולו. אף על פי כן פעולותיו של הנחיל מכוונות, התנועה בעלת מוטיבציה ולדפוס יש מטרה. זה פרדוקס הנחיל ( (Thacker 2004, p. 2

מכיוון שההחלטות השונות של הממשלות הן לא פעם אימפולסיביות ואף סודיות, וזאת כדי להימנע מביקורת של ארגוני זכויות אדם, נותר לנו להסיק כי אפילו יותר מתזוזת בני אדם במסעם ממקום אחד לאחר, המעבר המשמעותי של תנועת נחילים מסיבית זו הוא מעבר המידע.

השגת המידע חיונית עבור הפליט והמשך מסעו. בסתיו 2015, הרבו מתנדבים קרואטים מארגון Open Net להסתובב באזורים שבהם התרכזו הפליטים, כשבתרמילי הגב שלהם נשאו לא אוכל, לא תרופות וגם לא שמיכה ללילה – אלא נקודות אינטרנט פתוחות מסוג 3G, המאפשרות לכל מי שנמצא ברדיוס קרוב דיו להתחבר לרשת (Dewast 2015). אלו חסידי אומות עולם החדשים,9 המספקים לפליטים את המצרך שהם זקוקים לו באופן נואש ומחברים אותם שוב למחזור המידע, שבלעדיו תעצור התנועה.

חלקיקי המידע הבלתי נראים אופפים את הפליטים המנסים להיכנס להונגריה, נכשלים ומשתחלים אליה דרך פרצה בלתי צפויה בקרואטיה. ענן המידע המלווה אותם רחוק מלהיות הענן הנקי של אייטיונס וג׳ימייל10 – זה ענן מאובק שנמצא תחת כפות רגליהם של הפליטים, דוחק בהם ונושא אותם. ענן זה מטלטל לסוריה יחידות מידע שממצבות בתודעה את גרמניה כארץ המובטחת; הוא אחראי לנייד חדשות על פרצה חדשה בדרך לשוודיה, פסיקה יעילה במקדוניה או ליידע על מסלול בין סלובניה לאוסטריה שיהיה רלוונטי ב-48 השעות הקרובות. כך, הממשיות הפיזית של המידע מסמנת את הפליט כחומר הפלסטי של ההיסטוריה.

הסובייקט הפוסט-טראומטי

לאחרונה עמד במרכז הדיון הפליטי של הבחירות בארצות הברית קו הגבול בין מקסיקו לאריזונה, עם הכרזתו המהדהדת של דונאלד טראמפ על חומת הענק שהוא מתעתד להציב בין שתי המדינות. המסע שצריכים לעבור מי שבורחים ממרכז אמריקה לצפונה – ממקסיקו עצמה או מגואטמלה, הונדורס ואל-סלבדור הדרומיות יותר – עושה בהם שמות. המהגרים מכונים Pollos, ״עופות״, ומבריחיהם מכונים Polleros, "מוליכי העופות" (Anderson 2016). בשנים האחרונות ה"עופות" נדרשים לחצות את הגבול בליווי טלפונים סלולריים, מה שמאפשר ל"מוליכי העופות" להישאר בשטח הבטוח של מקסיקו במקום לחצות את המדבר עם לקוחותיהם. התמונה המתקבלת סוריאליסטית במפגיע: פליטים הנתונים בסכנת ציד מיָּדית מצד משטרת הגבולות האמריקנית מסתתרים בין קקטוס לאבן כשבידם טלפון סלולרי חבוט ויכולת קליטה מפוקפקת, וקול רחוק מדריך אותם בחציית המרחק עד למקום בטוח.

התלות הקיצונית במכשיר הסלולרי במהלך המסע הזה הולידה את הפרויקט של האקטיביסט ריקרדו דומינגז: מאגר טלפונים סלולריים פשוטים שחולקו באזור הגבול המקסיקני וצוידו ב-GPS המספק הוראות ניווט, הנחיות למאגרי מים ומזון וגם קטעי שירה אקספרימנטלית שנועדו לספק השראה ל"עוף"-הפליט בדרך המתוחה, שרבים לא שבו ממנה. שיקוף מסוג אחר של אותו המסע אנחנו מוצאים במיצב הווידאו של אלפרדו סלאזר-קארו (Caro), Border Crossing Beta 2.0, המדמה את המסלול שעל הפליט לעבור ממקסיקו בדרכו למדינת אריזונה. בעבודה זו, המסך האלקטרוני אינו תלוי על הקיר הלבן והמוכר אלא מוצב בתוך גבעת חול קטנה ומוטה באקראי על צדו. הצופה שולט במה שמוקרן על המסך באמצעות לוח כפתורים פשוט, המזכיר שלטים של משחקי וידאו, ובדומה למשחקים אלו ביכולתו להחליט לאן לזוז ולאיזו זווית להפנות את המצלמה הווירטואלית. ההעמדה המגוחכת של הטכנולוגיה בתוך הפיזיות של גרגירי החול מקבילה לשילוב המסוכן בין הטלפון הסלולרי למדבר. למרות המשחק המתעתע של נקודת המבט, התוצאה של העבודה הפוכה לחלוטין מיצירת הזדהות עם ה״עוף״ הנתון במסעו: היא מנכיחה ומגבירה במידה מרבית את עמדת השליטה של הצופה, המביט במתרחש כבמשחק שנועד לשעשע אותו.

בעשור האחרון חלה תאוצה ניכרת: שנת 2006 היא קו פרשת מים, עם החלת חוק "הגדר הבטוחה" (Secure Fence Act), שבעקבותיו בנה ממשל בוש חומת מחסומים בין מקסיקו לארה״ב. באותה השנה, לראשונה בהיסטוריה חלה עלייה חדה בשווי שוק האמנות העולמי והוא נאמד ביותר משבעה מיליארד דולרים. בשנת 2015 כבר נותר הסכום הזה הרחק מאחור: בשבוע אחד של מאי גרף בית המכירות הפומביות כריסטי׳ס לבדו יותר ממיליארד דולר (Milliot 2015).

מול הפיתוחים הטכנולוגיים של השלטון ובד בבד עם התרחבותו של השוק הסוחר ביצירתיות – עולם האמנות – אנו רואים כיצד עולה כפורחת היצירתיות המשתרגת של טכניקות הפליטים.11 צוללות מאולתרות נבנות כלאחר יד, מפוח עלים משמש חבורת פליטים במדבר כדי לטשטש את עקבותיהם ואופנועי ים נקנים ב-199 דולר באתר אמאזון. הרעב לחדש אינו יודע שובע, כאשר ממול ניצבות העיניים הרואות-כול של המשטר.

המשטר מצדו, ממשיך ומגביר את המהירות של משחק הפינג-פונג: לא רק בארצות הברית עם סנסציית החומה של טראמפ, אלא גם באירופה מוצגים בקצב הולך וגובר חידושים מתקדמים שנועדו למנוע הגעה של מהגרים בלתי חוקיים, לפגוע בהם ולגרשם. ממערכות מעקב מתקדמות ועד להרשאה שניתנה ב-2013 לפקידי הגירה בבריטניה לפרוץ אל מכשירי טלפון של מהגרים ולחלץ מהם מידע ככל שיעלה על רוחם (Townsend 2016). לדוגמה, החידוש האחרון הוא פרי יוזמה של חברת הסטארט-אפ Converus: גלאֵי תנועת אישוֹן שישמשו כפוליגרפים מתקדמים לחקירת פליטים סורים יבחינו בין אמת לשקר ו״יוודאו״ כי אינם מעורבים בפעילות טרור. מוצר הדגל של החברה, שכבר זמין לרכישה, זכה לשם EyeDetect. מפתחיו מסבירים כי הוא בעל יתרון גדול על הפוליגרף ביכולתו לנטר ולסרוק אלפים רבים במהירות יחסית (Neighbor 2016).

ללא הפליט אין קיום ליכולת המדידה של האלגוריתם, שכן המדידה מחייבת רשת של חוקים וכללים הקובעת את קווי הגבול של הטריטוריה. אלמלא הפליט, כל המערכת של ביורוקרטיית הגבולות לא הייתה יכולה להיאכף – הפליט הוא זה שחוצה את מעברי הגבול, משאיר עקבות, טביעות אצבעות, מידע ביומטרי ומטה-דאטה המשמש למעקב, מכתיב ומזהם את המכניזם הביורוקרטי של המדינה והחוק הבין-לאומי.

הפליט הוא גוף שקועקע, הוטבע, נסרק ונמדד באמצעות מכונת המדינה – הוא נושא אתו את הסימנים, הצלקות והפצעים שמקורם בהליך המדיני, בעודו ממתין באזורי גבול, בעמדות ביטחון ובבדיקות רקע במתקני מעצר. הוא הלא-נודע, השארית, הלא-מיוצג, האובייקט שעולה על גדותיו במדינת הייצוג הדמוקרטית, שתמיד שואפת לשקיפות מלאה וידע מרבי על אודות אזרחיה, לפי המתכונת המודרנית של שליטה, פיקוח ובקרה.

הפליט הופך את הזהות, ולכן את ההכרה ואת היכולת להכיר, לאפשריות. דרכו הופכת הזהות עצמה לנראית, מעבר לכל הסימנים התרבותיים, הלאומיים והדתיים. לכן השלב הראשון בכל מאבק, בכל התנגדות, הוא היטמעות והזדהות מוחלטת עם הפליט, עם הבלתי-מזוהה והבלתי-מזדהה.12 הפליט הוא האובייקט הכללי של ההכרה – ניתן לזיהוי מידי אך לעולם נחבא, נראה ובלתי נראה בעת ובעונה אחת.

הפליט הוא מבשרה של תודעה חדשה, של סובייקטיביות חדשה. הוא הלוח החלק של הטבע, שנמחק בסדרת טראומות נוראות. הוא נמחק וטושטש על ידי הטראומה, והיא גם הכינה אותו לקראת הבשלת החדש בתוכו גופא. תנועת הפליטים ההמונית היא צלצול הפעמון המבשר את בואו של החדש, שבימים אלו נכתב בגופו של הפליט. ביטוי חדש זה של טראומה זוכה לתיאור בספרה של הפילוסופית ההגליאנית קתרין מלאבו, הפצועים החדשים (The New Wounded):

 [לאדם] אין אפשרות להיות נוכח בפירוק של עצמו או בפצע שלו. בניגוד לסירוס, אין ייצוג, אין תופעה, אין מודל של היפרדות שיאפשר לסובייקט לצפות מראש, לחכות לְ, לפנטז על מה שיוכל להוות שבר בקשרים הסרברליים [המוחיים]. לא ניתן אפילו לחלום על כך. אין זירה עבור הדבר הזה שאינו אחד. המוח אינו צופה בשום אופן את אפשרות הנזק שיקרה לו עצמו. כאשר הנזק הזה מתרחש, זה עצמי אחר אשר מושפע, עצמי "חדש" שיסודו בהכרה שגויה (Malabou 2012, p. 235).

קרטוגרפיה חדשה בעידן הפוסט-אימפריה

הפליט של ימינו הוא סך טכניקות ההיעלמות, ההתחמקות והמחיקה האפשריות בעידן פוסט-סנודן, הוא העתיד של כל אחד מאתנו, כפי שנחזה בסרט ילדי האדם (Children of Men) של אלפונסו קוארון (Cuarón) מ-2006. הוא סך הניסיונות לתנועה בלתי-מתוצפתת במרחב, סך הניסיונות ללכת לאיבוד, להישכח: להיות הסטייה הסטטיסטית במסד הנתונים.

כיום נדמה שהטריטוריה, הלא-מודע של היבשת, מתעוררת ומחזירה מאבק, קוראת תיגר על יחסי הכוח בינה לבין המפה. הטריטוריה זועמת, חסרת מנוח, מתנערת מעצמה והופכת לנחש מפלצתי, להידרה נוראה המורכבת מחלקיקי מידע, אבק, נתונים, סיבים אופטיים וחוטי חשמל, מפצעי וחתכי גדרות תיל, הודעות טקסט וחיפושי גוגל, מטה-דאטה ולילות ללא שינה: הידרה המאחדת בין השמים המופלאים של הענן הדיגיטלי ובין הקרקע של אדמת הפרולטריון הנוודי החדש, הפגיע, המגולם בפליט.

זו כוראוגרפיה המונית שחושפת את סך הטקטיקות האפשריות כנגד קפיטליזם המעכב ומארגן מחדש את דפוסי התנועה: זו אוניברסליות חדשה של תנועה, שאינה מפלה בין פליט לפליט, מהגר למהגר, זר לזר, אחר לאחר. דפוסי תנועה חדשים נוצרים, מהירים יותר מהזמן של המבט המכמת והממספר, דפוסים אפופי-ערפל שבעטיים אנו לומדים מהפליט שוב ושוב כיצד לטשטש את העקבות, כיצד ליצור תנועה שמוחקת את עצמה ונוטעת עקבות חלופיים, שגויים, מהתלים,13 כיצד באמצעות הטראומה הסובייקט הפוסט-טראומטי לומד למחוק את עצמו בכל פעם מחדש, מוותר על כל סימפטום ופריווילגיה של זהות. זה הלקח החשוב ביותר על התנועה העכשווית: תנועה חופשית אפשרית כיום רק דרך מחיקה עצמית של עקבותיה.

מדובר בכוראוגרפיה של היעלמות, התחמקות וטשטוש, שבמובנים רבים היא תגובה לעשורי המלחמה בטרור של המערב. מחול שהוא תוצר של המלחמה האין-סופית, שהיא גם מלחמת הזיהוי הביומטרי הראשונה, מלחמה שפתח המערב נגד סובייקט מופשט, שכעת חוזר אליו בגרסתו הטראומטית. כוראוגרפיה של הצטמצמות – ננו-תנועה בננו-עולם: התמזערות לגודל מינימלי, אינפיניטיסמלי, למספר שנמצא מעבר למידה, ויצירת מיעוט של כוח פועל במקום הכוח הריאקטיבי של הייצוג – לא מייצג, פרלמנטרי, דמוקרטי-ליברלי, אלא הכוח האקטיבי של התנועה.

הפליט הוא העתיד של כולנו, ולכן כדאי ללמוד אותו: כיצד ניראה בעתיד, כיצד נפעל, נצפין, נחליף סודות, מילות קוד, רמזים. בראש ובראשונה, הפעולה של הפליט היא פירוק המרחב המושלם של המפה – תנועה שניתן לתאר כתנועה קרטוגרפית, ובדרך דומה תנועת ההמונים של הפליטים אל אירופה היא קרטוגרפיה חדשה. כמו בסיפור הקצר הידוע של בורחס, מדע המפות נוצר כאן מחדש כמדע שאמנם מופיע אחרי טענתו ההופכית של בודריאר כי המפה מקדימה את הטריטוריה, ואולם זה מדע שדווקא מחזיר לנו את הטריטוריה במובנה העכשווי, הפוסט-אימפריאליסטי, מעבר למפות של גוגל: כקרטוגרפיה של נתיבי המילוט, המעקף, טשטוש העקבות, ההתפזרות ואי-ההתמצאות, כחלק מהמסע המפרך, האודיסאה הבלתי נגמרת, אל הרעיון הנצחי שהוא אירופה.

מפה של כתמים שחורים, מחסומים ארעיים, חורים חוקיים, פרצות משפטיות, גבולות פתוחים וסגורים – כל אלו מסתכמים בחורים אמיתיים במפה עצמה: תלוליות, מחילות, מנהרות ונקבים, הפוערים אותה ומאפשרים את זרם הנחיל. המפה – מרחב מנוטר ומדיד של מפות גוגל, משטח חלק ודו-ממדי של השליטה האלגוריתמית14 - היא שנמצאת תחת מתקפה.

המפה החדשה שהפליט אוחז בה נועדה להחזיר את הלא-מודע, הדמיוני והאפשרי אל הטריטוריה; היא נועדה להחזיר את הנסתר והעמום אל החיים החברתיים. היא משורטטת מנקודת המבט הפגיעה של הגוף ולא של המטוס-הזעיר-ללא-טייס הבלתי-מנוצח, בעל המבט האנכי וההיררכי. הקרטוגרפיה הזאת נועדה ליצור, בהמשך להנחיות של Tiqqun, איים ערפיליים של עמימות, לתבוע מחדש בעלות על המפה של המדעים המדויקים, של עריצות האלגוריתם, ולהשיב אותה אל מקורה הסימבולי, אל מקורה כמבעה האסתטי של האוריינטציה; כקנה מידה שיחידת הבסיס שלו אינה יחידת המידע הבדידה של המספר, כי אם הגוף.

 

ביבליוגרפיה

ברכט, ב' (1978). טשטש את העקבות. גלות המשוררים, מבחר שירים 1956-1914. תרגום: בנימין הרשב, הקיבוץ המאוחד: תל אביב.

דלז, ז׳ (2004). פוסט-סקריפטום על חברות הבקרה. תיאוריה וביקורת, 24, 235-240.

Anderson, B. (2016). Remote Control. VICE. https://www.vice.com/en_us/article/brian-anderson-skate-world Retrieved (7.8. 16).

Baczynska, G. & S. Ledwith (2016). The Walls go up in Europe. Reuters Investigates. http://www.reuters.com/investigates/special-report/migration/#story/48 Retrieved (3.5. 15).

 

Dewast, L. (2015). Volunteers Bring Wi-Fi to Refugees in Europe on Backpacks. http://abcnews.go.com/International/volunteers-bring-wi-fi-refugees-europe-backpacks/story?id=33953223 Retrieved (30.6. 15).

Langley, A. (2016). Austria Dodges Asylum Claims by Dumping Migrant Fingerprints. http://www.dw.com/en/austria-dodges-asylum-claims-by-dumping-migrant-fingerprints/a-19029764 Retrieved (3.5. 15).

Malabou, C. (2012). The New Wounded: From Neurosis to Brain Damage. New York: Fordham University Press.

Milliot, C. (2015). Post-Sale: Christie’s Week of Impressionist, Modern, Post-War & Contemporary Art Sales in New York totals US$1.726 Billion. http://www.christies.com/about-us/press-archive/details?PressReleaseID=7907&lid=1 Retrieved (7.8. 16).

Neighbor, J. (2016). A Startup Wants to Use Eye Tracking to Detect If Syrian Refugees are Terrorists. https://motherboard.vice.com/en_us/article/eyedetect-converus-eye-tracking-lie-detector-syrian-refugees Retrieved (7.8. 16).

Sanders, F. S. (2016). Where On Earth Are You. London Review of Books, 38, 7-8.

Steyerl, H. (2016). “A Sea of Data: Apophenia and Pattern (Mis-)Recognition. http://www.e-flux.com/journal/72/60480/a-sea-of-data-apophenia-and-pattern-mis-recognition/#_ftn12 Retrieved (3.5. 15).

Taylor, M. (2015). Calais crisis: Cameron Condemned for 'Dehumanising' description of Migrants. https://www.theguardian.com/uk-news/2015/jul/30/david-cameron-migrant-sw... Retrieved (30.6. 15).

Thacker, E. (2004). Network, Swarms, Multitudes, Part Two. http://www.ctheory.net/articles.aspx?id=423 Retrieved (30.6. 15).

Tiqqun (2001). The Cybernetic Hypothesis. https://theanarchistlibrary.org/library/tiqqun-the-cybernetic-hypothesis Retrieved (3.5. 15).

Townsend, M.  (2016). Revealed: immigration officers allowed to hack phones. https://www.theguardian.com/world/2016/apr/10/immigration-officials-can-hack-refugees-phones Retrieved (7.8. 16).

• 1. פרויקט Citizen Ex הוצג במסגרת פסטיבל Web We Want של סאות׳בנק סנטר במאי 2015, והוזמן על ידי ארגון The Space.
• 2. National Security Agency
• 3. בין הפרויקטים האמנותיים שמבקשים לבחון את סוגיית האזרחות בעולם החדש ניתן למנות גם את NSK, הפרויקט בן 30 השנה של קולקטיב אירווין (Irwin), שבדה מדינה חדשה, המונה יותר מ-14,000 דרכונים רשומים המסתובבים ברחבי העולם. כמו כן, ב-2015 חזינו בכינונה של המיקרו-אומה החדשה Liberland, פיסת קרקע בין סרביה לקרואטיה שניטש עליה קרב בעלות רב-שנים בין שתי המדינות, בלא הכרעה, עד שהפוליטיקאי הצ׳כי ויט ג'דליקה (Jedlička) הכריז על השטח בן 7 הקמ״ר כמדינה על טהרת האידאולוגיה הליברטריאנית. לליברלנד יש דגל רשמי, ויותר מרבע מיליון בני אדם הגישו בקשה לקבלת אזרחות בה. נוסף על כך, ראו גם את הפרויקט New World Summit של האמן יונאס סטאל (Staal), שמאז 2012 פועל כדי לגבש ״חלופה פרלמנטרית״, המערבת את הכוחות שבדרך כלל מוּדָרים מסדר היום של המערב הדמוקרטי: תנועת הנשים הכורדיות, תנועת העצמאות הבאסקית, התנועה הלאומית הדמוקרטית של הפיליפינים ועוד. בסיס הפרויקט של סטאל מצוי במרכז לאמנות עכשווית באוטרכט.
• 4. נקודת הגבול בין רואה ללא-נראה מקבלת פרשנות אמנציפטורית במניפסט המכונן Balconism של האמן ההולנדי קונסטנט דולארט משנת 2014, שפורסם כהודעת שגיאה בדפדפן כתעלול אקטיביסטי. נקודה זו עבורו היא המרפסת: ״להישאר בלתי נראה, באמצעות בחירה בהירה יותר היכן להיראות. אנחנו בתוך העכשיו החדש והאמיץ, התכוננו לבחור את המרפסת שלכם, לחמוק מהסגר החמים של הרשת החברתית, לפנות, לדבר עם אנשים מחוץ לבועת האלגוריתם״.
• 5. נתון רשמי של ארגון ההגירה העולמי (International Organization For Migration), מתוך הודעה לעיתונות ב-5.1.2016.
• 6. לקריאה נוספת על מיקומו של הלא-מודע כיום בספֵרה התרבותית-פוליטית, ראו את ספרו של הפסיכואנליטיקאי האיטלקי מסימו רקלקטי, אדם לא-מודע (2010 L 'uomo senza inconscio) ואת ספרו של סמו טומציץ', הקפיטליסט הלא-מודע (The Capitalist Unconscious), שמציע קריאה לאקאניאנית מדוקדקת במרקס (2015 Verso).
• 7. לפי ארגון הבריאות העולמי, בארבעים השנים האחרונות עלה שיעור ההתאבדויות ברחבי העולם ב-60%. הנתונים אינם  כוללים ניסיונות התאבדות, שתדירותם רבה פי עשרים מהתאבדויות ׳שהצליחו״. ראו עוד על המגפה העולמית של התאבדות בפרספקטיבה של הכלכלה הניאו-ליברלית, בספרו של המרקסיסט האיטלקי פרנקו ״ביפו״ בררדי, גיבורים: רצח המונים והתאבדות (2015 , Heroes: Mass Murder and Suicie, Verso).
• 8. כך כתב ב-1933 הפילוסוף הצרפתי ג׳וליאן בנדה בחיבורו החשוב "Discours à la nation européenn" על הרעיון שבבסיס אירופה המודרנית: ״אירופה תיווצר לאור הדברים שתאמר, לא לאור מי שאתה. אירופה תהיה תוצר של רוחך, של רצונך, לא תוצר של היותך, מכיוון שאין דבר כזה כמו היות אירופי״.
• 9. חסיד אומות עולם נוסף ברוח זו הוא איליאס פאפאדופולוס, שבנה בכפר יווני הגובל במקדוניה תחנת רשת עצמאית, המאפשרת התחברות לאינטרנט סלולרי מרחוק, ומתוחזקת על ידי פאנל סולארי. פאפאדופולוס, מהנדס חשמל יווני, בנה את התחנה ב-5,000 יורו מכספו שלו. דוגמה נוספת היא המיזם Peng, שתכננה קבוצת גרמנית – פרויקט המעודד הסעת פליטים בטרמפים בכלי רכב פרטיים, וכך חציית הגבול שלהם במכונית הופכת קלה ומהירה יותר.
• 10. לקריאה נוספת על הגנאלוגיה של הענן הדיגיטלי כמבנה כוח ושליטה, ראו "פרהיסטוריה של ענן" מאת טונג-הוי הו (Hui Hu, T. (2015). A Prehistory of the Cloud.  Cambridge: MIT Press.).
• 11. מחוות יצירתיות המכוונות לטשטוש עקבות אינן מנת חלקם של פליטים בלבד אלא גם תמה נוכחת בעולם האמנות. להרחבה, ראו: The Design Observer ,Dodging, Dazzling and Divulging
• 12. לפי דיווחים של ארגוני הגירה, פעמים רבות הכרעה בנוגע להענקת מקלט לפליט תלויה בסיפור שהוא מגולל, כך שבסיטואציה כזו של פערי שפה, תרבות, ותקשורת, אמצעי הזיהוי האחרון, לעתים היחיד, הוא הנרטיב: האופן שבו הפליט מספר את עצמו וחוזר אל הטראומה שלו. בסופו של דבר, מה שמבחין בין פליט ללא-פליט הוא ערך-האמת של העדות שלו. מנקודת מבט זו, הפליט הוא מי שמשמש כעד ובכך מאפשר את הפיכתו לסובייקט.
• 13. עקבות מהתלים בדומה לאלו ששתלו האמנים הסלובניים Janez Janša - צייר, אמן פרפורמנס ובמאי, שבשנת 2007 שינו יחד את שמם במשרד הפנים ל-Janez Janša, הלוא הוא גם שמו ראש הממשלה הימני של המדינה באותה עת. הם שלחו מכתב רשמי לראש הממשלה ובו הצהירו על האקט וחתמו בשמם החדש.
• 14. משטח השליטה האלגוריתמית אינו נחלתו הבלעדית נחלתו של המשטר, אלא גם של גופים שהולכים ומכרסמים בשליטתו – התאגידים והתאגידים בהתהוות. לדוגמה, במקרה של Uber, כפי שמראה המחקר של אלכס רוזנבלט: ״אחרי החיבור של חוויות של אלפי נהגים, למידה של ההתנסויות שלהם בשעות הלחץ, פניות מהפלטפורמה, איומים בהפסקת עבודתם בשל הדירוג שלהם או בשל סירוב לנסיעות נכנסות, הגיעו רוזנבלט ועמית למונח ׳ניהול אלגוריתמי׳ כדי לתאר את הדרך שבה Uber שולטת בנהגיה בעיקר דרך מערכת של פקודות אוטומטיות״ ("How Uber Conquered London״, גרדיאן, אפריל 2016).