אישה יפה נעלה נעלה

על הדהודה של הפרשנות הפסיכואנליטית לסינדרלה ונעלה בסרטים 'אישה יפה' ו'תפוס את הכלה'

הנעל של סינדרלה אוצרת בקרבה את סוד הצלחתה של האגדה. המחקר הפסיכואנליטי ראה באגדה זו סיפור על גבר ואישה המתמודדים בהצלחה עם התסביך האדיפאלי. כף רגלה של סינדרלה הייתה תחליף סימבולי לפין הזכרי, ואילו נעלה ייצגה את הנרתיק הנשי. באמצעות ההחלקה של כף הרגל לנעל ניתנה ההבטחה לחוויית העונג הצפויה לאחר החתונה, וכך השתחרר הנסיך מחרדת הסירוס הידועה והנסיכה ויתרה על הקנאה במה ש"יש לו" ו"אין לה". פרשנות זו הפכה לחלק מעלילת הסרט אישה יפה, שבו הגיבורה מצהירה על זהותה כסינדרלה. אך לא הכול כמו באגדה.
הסוף הטוב של אישה יפה לא התקבל בברכה במרחבי התודעה הביקורתית הנשית. המחאה הפמיניסטית רצתה לראות גיבורה שלא רק מסייעת לבחיר לבה, אלא אף משקמת את עצמה במו ידיה. חוקרים רבים גם ביקרו את הפרשנות הפסיכואנליטית הן למיתוסים קדומים נוסח אדיפוס המלך הן לאגדות עם עתיקות נוסח אגדות האחים גרים, על שום היותן משקפות נקודת מבט  היררכית־פטריארכלית. לפיכך, אפשר לראות את הסרט תפוס את הכלה כפתיחת דלת לתיקון העמדה המפלה. סינדרלה של תפוס את הכלה נסה על נפשה מחופתה שלוש פעמים, ולבסוף משקמת את עצמה בעזרת זהות מקצועית. במקום נעל מוזהבת, היא מעניקה לבחיר לבה את נעלי הריצה שבעזרתן נסה בבהלה. האם אכן נפתרה המצוקה הנשית?

למאמר המלא יש ללחוץ כאן

אליה ברטל

ד"ר אליה ברטל, מרצה במחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל ובמחלקה לאמנות יהודית באוניברסיטת בר אילן. חוקרת את האמנות המודרנית והפוסטמודרנית והאמנות הישראלית על הקשריהן הפילוסופיים, הפסיכולוגיים והספרותיים. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בהשפעת ההגות הניטשיאנית על שירתו האקספרסיוניסטית של אורי צבי גרינברג. השתתפה בכתיבת ספר האוסף של אמנות ישראלית במוזיאון תל אביב.