פרקטיקה של רקמת מחבר: משכית כמקרה מבחן*

משכית הייתה מיזם עסקי ופרקטיקה אידאולוגית. היא נגעה במרקם הממשי של חיי היום–יום, בחומרים, בצורות, במיומנויות ובטכניקות עבודה שהובאו ממקומות ומזמנים אחרים, על מנת להסב אותם לאמירה רלוונטית ובעלת תוקף בסביבה פיזית ולאומית מתגבשת. משכית מיקמה את עצמה בצומת המפגש בין ידע, הכרוך בעבודת היד המסורתית, לתביעת השוק לעולם צורות חדש שיהדהד את רוח הזמן ולצורך לאומי במענה לייצוג המקום. כיצד זה נעשה? כיצד יושבו מרכיבים סותרים לכאורה זה עם זה? ומה נגזר מהתכתם זה אל זה? משכית שיווקה מטפורות של זיכרון היסטורי ודגמים של התערות במקום, שנוסחו בשפת עיצוב עדכנית. דרכי פעולתה — תהליכי הייצור, מאפייני התוצרים ומערכות ההפצה — נבחנות במושגים של רצף ושינוי, מסורת מומצאת ואותנטיות בשני מובניה: אותנטיות של המקור ואותנטיות של החדש. בשולי הדיון עולות סוגיות המנסות לעמוד על הטיפולוגיה של מגוון סוגי הצעות להגדרת זהות במונחים חזותיים, לאתר מנעד של נקודות חיבור בין תפיסת הזהות המקומית של משכית לתפיסה של היהודי החדש בדמות יליד המקום ולתהות על עקבותיו של מבט קולוניאליסטי בדרכי פעולתה של משכית לצד גילוי סימנים מוקדמים של תפיסה ב–תרבותית.

* מאמר זה מבוסס על קטלוג התערוכה משכית: מארג מקומי, אוצרת: בתיה דונר, מוזאון ארץ ישראל, תל אביב, 2003 .