תוספת משלימה

הפרק הראשון בספרו של גלן אדמסון Thinking through Craft עוסק ביחסים שבין אמנות לקראפט. מנקודת המוצא של אדורנו על אודות האמנות כמערכת אוטונומית, אדמסון בוחן את התהוות מערכת היחסים התלותית והמורכבת שבין אמנות לקראפט מבעד למושג "תוספת משלימה" של דרידה. בהמשך לטענתו של דרידה כי "הציור זקוק למסגרת שלו לפחות כשם שהמסגרת זקוקה לציור שלה", אדמסון טוען כי לעומת האמנות האוטונומית, הקראפט שייך לתחום של ה"תוספת המשלימה", שמעמדה המוצנע הוא שמבטיח ויוצר את האוטונומיה של היצירה. לכן, טוען אדמסון, האמנות המודרנית אינה יכולה להתקיים בהעדרו של הקראפט. המאמר בוחן בתחילה את מערכת היחסים בין אמנות לקראפט דרך עבודתו של ברנקוזי, וממשיך בסקירה של סוגיית האוטונומיה בקראפט עצמו דרך היחסים שבין הגוף לתכשיט, המתפקד כ"פסל לביש" מופשט. מנגד, הוא בוחן את תנועת פטרן ודקורציה (Pattern and Decoration), המשתמשת בקראפט בציור כדי לסרב לאוטונומיה של האמנות. מכאן, אדמסון ממשיך ומציג עיצוב קונספטואלי, שמשתמש באמנות כדי לחבל באוטונומיה שלה. בדרך זו המאמר סוקר אסטרטגיות חזותיות ביקורתיות, הקוראות תיגר על היחסים ההיררכיים השגורים בין האמנות לקראפט ויוצרות מערכות יחסים ייחודיות ומתוחכמות בין הממד האוטונומי לממד המשלים. לטענת אדמסון, ניתן לרתום אסטרטגיות ביקורתיות אלו שירות מהלכים אמנותיים חתרניים כדוגמת עבודותיהם של חייז באקר (Bakker) וגורד פטראן (Peteran).

* המאמר תורגם על ידי מאיה שמעוני.