אבן הבוחן
פרקטיקות חברתיות, מרחבי ייצור ועיצוב תכשיטים במחלקת הצורפות במשכית
מאמר זה מציג את פעילותה של מחלקת הצורפות במשכית, חברה לטיפוח תעסוקת בית בע״מ, שהוקמה ב-1954 ביזמת רות דיין. משכית הייתה אחד המפעלים שאפיינו את בניין אומה ואת המצאת התרבות החומרית והחזותית הישראלית. היחסים בין לאום, אתניות, מגדר ומעמד היו כרוכים בפרקטיקות שעמדו מאחורי עיצוב מוצרי משכית וייצורם. בדומה לפרויקטים אחרים ברחבי העולם, הייתה משכית מעין הטרוטופיה, מרחב מדומיין של ניהול מוצרים ואנשים, שייצרו את החפצים במרחבי התעסוקה הביתית. כך, היצרנים, האומנים, האורגות, הרוקמות והקולעות נותרו לרוב בשולי החברה, ואילו המוצרים שייצרו הובאו לשדרה הראשית על ידי הסוכנים. הזיקה בין פרקטיקות למרחבי הייצור עומדת במרכז הדיון המתחקה אחר פעילותה של משכית על רקע שדה התרבות דאז ומתמקד באקורד הסיום של המחלקה לצורפות. בחינת תולדות המחלקה במשכית כמודל תרבותי ויצרני בעל מעמד מיתי בתחום האומנויות בישראל עשויה לשקף את התהליכים שאפיינו את שדה הצורפות ובו–בזמן לשמש כראי המשקף את משכית עצמה מנקודת מבט חדשה.
למאמר המלא יש ללחוץ כאן
יעל גילעת
ד"ר יעל גילעת, מרצה בכירה לתולדות האמנות וחוקרת אמנות ותרבות חזותית. עמדה בראש המכון לאמנות במכללת אורנים בין השנים 2012-2004 וכיום מלמדת במכללה. ספרה צורפות בכור ההיתוך, אומנויות יוצאי תימן והתהוותה של תרבות חזותית לאומית, 1967-1882, (המכון למורשת בן גוריון, שדה בוקר) זכה בפרס מטעם יד יצחק בן צבי. חיבור נוסף על חייו ויצירתו של הצורף משה בן דוד עומד להתפרסם השנה. כותבת על מגדר, זיכרון וזהות תרבותית באמנות ישראל. לצד מחקרה על דור שנות השמונים באמנות ישראל, עוסקת בחקר הנוף הלשוני בהקשר של פרקטיקות אמנותיות במרחב הציבורי.
