רשתות לאומיות ומקרי גבול: גיאוגרפיה והיסטוריוגרפיה של מאבקים להגדרה עצמית מקוונת

בשנות התשעים של המאה הקודמת, עם כניסתה של רשת האינטרנט לשימוש מסחרי היא נתפסה כמדיום שקורא תיגר על מדינת הלאום (Barlow 1996). ואולם שני עשורים לאחר מכן, כבר קשה לחשוב על הרשת כעל מדיום גלובלי בלי להתייחס להיבטים של אסדרה (רגולציה), משילות ושליטה על ידי מדינות-לאום (Goldsmith & Wu 2006). לעומת החזון האוטופי המוקדם, שראה ברשת מרחב מבוזר, רשתי ושוויוני, המטשטש הבדלים בזמן ומרחק גיאוגרפי, מחקרים חדשים מקעקעים את ההנחה הגלובלית אגב חשיפת המרכיבים המקומיים, הלאומיים והפוליטיים של הרשת (Rogers 2012).

תפקידה של מדינת הלאום בעיצוב הרשת הגלובלית אינו מסתכם רק באסדרה, בצנזורה ובמשילות, אלא מתבטא גם ביצירת מוסדות שימור של תרבות לאומית דיגיטלית. החל מאמצע שנות האלפיים חלה עלייה דרמטית ביוזמות של מוסדות מורשת תרבות לאומיים כגון ספריות לאומיות, ארכיונים ומוזיאונים, ליצירת ארכיוני רשת לאומיים במגוון ארצות ברחבי העולם. יוזמות אלו טומנות בחובן את ההנחה שלפיה לרשת הגלובלית עשויות להיות היסטוריות מקומיות מקבילות, המורכבות ממקורות שעשויים לשמש את ההיסטוריונים של המחר בחקר הנרטיב והמורשת התרבותית הלאומיים של זמננו (Brügger 2014; Hockx-Yu 2011).

ואולם בעוד המחקר של ארכיוני הרשת הלאומיים תופס תאוצה בקרב היסטוריונים של האינטרנט, עדיין ניכר הצורך בבחינה ביקורתית של הרעיון של הרשת הלאומית כיחידה אונטולוגית ממשית. האם ניתן לפרק את הרשת ממרכיביה הגלובליים ולזקק מהם היבט לאומי מובחן? האם להיסטוריונים של המחר יהיו כלים מספקים לנתח את ההיסטוריות של הרשת הלאומית בהקשר הרחב יותר של ההיסטוריה של האינטרנט?

מחקרים המבקרים את ההשקפה הגלובלית על ההיסטוריה של האינטרנט קוראים להעניק תשומת לב רבה יותר להטיות בחומרים המרכיבים את ארכיוני הרשת (AlSum, Weigle, Nelson & Van de Sompel 2013; Ben-David & Amram 2018; Thelwall & Vaughan 2004) ולהתמקדות היתרה בהיסטוריוגרפיה של הרשת האנגלופונית, שמקורה במדינות צפון העולם העשירות (Goggin & McLelland 2010). בהמשך למחקרים אלו, המאמר הנוכחי בוחן בדרך ביקורתית את מושג הרשת הלאומית ואת ההיתכנות של היסטוריה לאומית רשתית באמצעות התמקדות בשתי מדינות הממוקמות בשולי הרשת, המהוות מקרי גבול, תרתי משמע – פלסטין וקוסובו. מטרת ההתמקדות בשולי הרשת כפולה: מטרה אחת היא הניסיון לענות על הקריאה של גוגין ומקלילנד לטפח חלופות מקומיות לנרטיב ההיסטוריוגרפי ההגמוני של האינטרנט, המתמקד בצפון הגלובלי;1 המטרה השנייה היא לבחון בדרך ביקורתית אם הכלים המשמשים כיום לתיחום ולניתוח רשתות לאומיות מותאמים לא רק למדינות ריבוניות מבוססות ויציבות, אלא גם למדינות בהתהוות או למדינות השרויות במאבקים להכרה עצמית בגבולותיהן הריבוניים הן בזירה הבין-לאומית והן במרחב המקוון. במילים אחרות, אבקש לטעון כי העקרונות שמעצבים את הרשת הלאומית מושתתים על הנחה סמויה של ריבונות. אתגור מונח הרשת הלאומית באמצעות התמקדות בהיסטוריית הרשת של מקרי גבול – לאומים שריבונותם וגבולותיהם הגיאוגרפיים והמקוונים עדיין שנויים במחלוקת – מבקש לחשוף את הגיאופוליטיקה הסמויה שעומדת בבסיס מופעים רשתיים, ובכך לאפשר הבנה תיאורטית רחבה יותר של מקומה של מדינת הלאום בעיצוב מרחבים מקוונים והיסטוריה מקוונת.

הנחת היסוד של ריבונות כעיקרון המעצב מרחבים מקוונים מתבטאת באופן שבו ארכוב הרשת מתבצע בספריות לאומיות ברחבי העולם (Hockx-Yu 2015; Zierau, Brügger & Moesgaard 2014). ארכיון רשת לאומי הבורר מהרשת הגלובלית את החלקים הרלוונטיים למורשת לאומית מקומית, מבסס את הרשת הלאומית כאובייקט קיים בעולם וגם מקבע אותה ככזו עבור הדורות הבאים. תיחום רשתות לאומיות באמצעות סיומת שם המתחם (Country-Code Top Level Domain, ccTLD) של כתובות אתרי אינטרנט, מבנה אף הוא את הרשת הלאומית כמרחב ריבוני הנתון לשליטה פנימית של מדינת הלאום (Mueller 2010). זאת מכיוון שמעמד ריבוני המגובה בהכרה בין-לאומית מצד האומות המאוחדות הוא תנאי מקדים להקצאת שם-מתחם לישות מדינית, וקושר בפועל נוכחות רשתית לאומית פורמלית עם מעמד ריבוני (Ben-David 2016).

במחקרים קודמים בחנתי את המרחב המקוון של פלסטין ושל יוגוסלביה כשדות של מחלוקות, שבאמצעותם ניתן לחשוף את פוליטיקת הבניית הגבול של הרשת (Ben-David 2010; 2016). בהשוואה לשמות מתחם לאומיים אחרים, יוגוסלביה ופלסטין הן מקרי קיצון הפוכים זה לזה, המאתגרים את הנחת הקיום של הרשת הלאומית. מחד גיסא, פלסטין היא מדינה לא-ריבונית שנמצאת בעיצומו של מאבק להגדרה עצמית, אך בעלת נוכחות פורמלית במרחב המקוון באמצעות שם המתחם "ps". מאידך גיסא, יוגוסלביה היא מדינה שחדלה להתקיים שנה לאחר שקיבלה את שם המתחם "yu" , אך נוכחותה הפורמלית ברשת תחת שם מתחם זה נמשכה עד שנת 2010. בשני המקרים – האחד של מדינה בהתהוות והאחר של מדינה בקריסה – אין תואם בין הרשת הלאומית לבין מעמד ריבוני וגבולות בין-לאומיים. להלן אנסה לאתגר את רעיון הרשת הלאומית עוד יותר, באמצעות ניתוח ההיסטוריה המקוונת של קוסובו – מדינה שהכרזתה החד-צדדית על ריבונות מסרביה שנויה במחלוקת, אבל בשונה מפלסטין, אינה מיוצגת ברשת באמצעות שם מתחם לאומי. בהמשך לכך אשאל: כיצד העדר הנוכחות הפורמלית של מדינה ברשת מכונן את ההיתכנות להיסטוריוגרפיה שלה?

ספרות מתחום חקר המדע והטכנולוגיה (Science and Technology Studies), מציעה לבחון מרחבים של מחלוקות (Latour 2010; Venturini 1999) או מקרים שבהם טכנולוגיה ותשתית קורסים או חדלים לפעול (Barry 2009; Bowker, Baker, Millerand & Ribes 2006) כהזדמנות לפרק את "הקופסה השחורה", שבדרך כלל מונעת הבנה עמוקה של הדינמיקה החברתית, הפוליטית והכלכלית בבסיסן של תופעות טכנו-מדעיות. כדי לחקור את ההווה והעבר המקוונים של קוסובו, אני רואה ברשת הלאומית "קופסה שחורה" במובן הלטוריאני: אובייקט מדעי מוסכם, אשר הופך לבלתי נראה מעצם הצלחתו (Latour 1999), ומציעה את "פתיחתה של הקופסה" כמתודה לחקירה ביקורתית של ההיסטוריות של הרשת הלאומית. עצם העובדה שקוסובו היא רשת לאומית, שבשונה מאחרות, נעדרת ממרחב הרשתות התחומות בשם המתחם הלאומי ccTLD ואינה נתמכת על ידי מערכת DNS, חושפת את מערכת הקשרים בין (גיאו)פוליטיקה, סטנדרטים והטכנולוגיות שעומדות מאחורי הרשתות הלאומיות.

לפיכך, המאמר הנוכחי פותח בדיון על הפוליטיקה הגלומה בתיחומה של הרשת הלאומית ועל תפקידם של הפוליטיקה והמוסדות המסדרים בקביעת גבולותיה של הרשת הלאומית. עקרונות אלו יודגמו באמצעות הסבר על העדר הנוכחות של קוסובו ממרחב ה-ccTLD, בהשוואה לתהליך ההכרה המוצלח שהוביל לנוכחות הפלסטינית, התחומה בסיומת ps.

לאחר "פתיחת הקופסה השחורה", כלומר, חשיפת הפוליטיקה של הרשתות הלאומיות של קוסובו ופלסטין, אעסוק בהשפעות של פוליטיקה זו על היסטוריוגרפיה של רשתות לאומיות. חלק זה של המאמר מאתגר את ה-ccTLD כאובייקט טכנו-מדעי המשמש "סמן-גבולות דיגיטלי"  (digital border-marker)של רשתות לאומיות, ובהעדרו, מנסה לשרטט לפחות נרטיב חלופי אחד של ההיסטוריה של הרשת הקוסוברית באמצעות כלים ושיטות אחרים. ההיסטוריוגרפיה של רשת לאומית נטולת שם מתחם שתוצג להלן היא למעשה הצעה שנייה לחקר ההיסטוריות של רשתות לאומיות: מכיוון שההיסטוריה של רשת לאומית שזורה למעשה בהיסטוריה של הרשת עצמה, המקורות העיקריים ועצמי-הרשת (web-objects) שבהם נעשה שימוש לחקר ההיסטוריה של הרשת הלאומית צריכים להתאים לחשיבותם היחסית בתקופה ההיסטורית הספציפית של הרשת, שבה המחקר מתמקד. לפיכך, הניתוח ההיסטורי המוצג להלן מבחין בין תקופות שונות בהיסטוריה של הרשת, כאשר בכל אחת מהן מושם דגש על טכנולוגיות עיקריות, פלטפורמות ושחקנים שמעצבים את נוכחותה (או העדרה) של קוסובו ברשת. המאמר חותם בדיון רחב יותר, המנסה לקשור בין ההיסטוריה של הנחת הרשת הלאומית לבין השינויים בתביעות לריבונות מרחבית ולהגדרה עצמית של הרשת בכל תקופה נחקרת.

סטנדרטים בין-לאומיים והמאבק להכרה כמדינה ברשת

אף שרוב המערכות הסוציו-טכניות, בייחוד אלו שמערבות הקצאת משאבים מוגבלים, שנויות במחלוקת, מדיניות הקצאת שמות המתחם של ICANN, תאגיד האינטרנט להקצאת שמות ומספרים (Internet Corporation for Assigned Names and Numbers, ICANN), עוצבה לעשות בדיוק את ההפך, כלומר, להימנע ממחלוקות. כדי למנוע פולמוסים סביב שאלת הלגיטימציה לבעלות על ccTLDs, ככלל אצבע, מדיניותה של ICANN נסמכה על התקן הבין-לאומי 3166-1 ISO לרישום שמות וקודים לארצות. כדי לעמוד בתקן 3166-1 ISO, על מדינה או טריטוריה להיות מוכרת רשמית על ידי האו"ם. מבחינה היסטורית, המוסכמה הטכנית של קוד שתי הספרות למדינה סייע בפתרון הוויכוחים בין אלו שמעוניינים לתבוע לעצמם מתחמים ברשת השייכים למדינות ולטריטוריות קיימות (Mueller, 2004), אך במהלך השנים נחשף כשדה של מחלוקת כאשר אצל לאומים בעלי סטטוס ריבוני משתנה חלו שינויים לאחר שהרשת כבר החלה לשרטט את גבולותיהם (Yu 2004). דוגמה לכך היא מקרה הבוחן של מתחם ps, אשר הוקצה לרשות הפלסטינית ב-2003 (Ben-David 2010).

בשונה מהפלסטינים, קוסובו מעולם לא קיבלה ccTLD, וזאת למרות היפרדותה מסרביה ב-2008 והכרזת העצמאות החד-צדדית שלה, המוכרת, נכון להיום, על ידי 133 מדינות (Kosovo Thanks You 2008). למעשה, הדרך להכרה של קוסובו באו"ם חסומה בשל וטו רוסי (Randazza 2015). בעקבות זאת, קוסובו אינה יכולה להתווסף לרשימת תקן 3166-1 ISO, שתי האותיות הסופיות שלה אינן יכולות להיות מוכרות רשמית ואין לה ccTLD.

אף שלכאורה, הכללתה של פלסטין והדרתה של קוסובו מרשימת התקן 3166-1ISO  נראות שרירותיות, בחינה של הייצוגים הטכניים והביורוקרטיים של מדיניות האו"ם, חקירה של הסטנדרטים הבין-לאומיים ורשימות מערכות המונחים חושפות את מערכת היחסים המורכבת בין סטנדרטים, מערכות יחסים בין-לאומיות, שחקנים פוליטיים ועיצוב הגבולות הדיגיטליים יחד עם הגבולות הלאומיים. השוואה בין קודי המדינה הרשמיים של קוסובו ופלסטין על ידי איחוד אירופה וארצות הברית היא דוגמה לכך. במסמכים הרשמיים של מועצת אירופה, הקוד לפלסטין הוא PS והקוד לקוסובו הוא XK, אבל הערת השוליים הנלווית לכל קוד חושפת את היחס השונה לשתי המדינות. הערת השוליים על קוסובו מסבירה ש-XK הוא לשימושים פרקטיים בלבד, מכיוון שאינו נמנה עם קודי המדינות בתקן 3166-1ISO , ואילו ההערה על פלסטין מבהירה כי "הסימון לא יפורש כהכרה במדינת פלסטין ולא יפגע בעמדות הפרטניות של המדינות החברות בנושא זה" (Eurostat n.d.). לארה"ב יש רשימת קודי מדינות משלה – תקן הישויות הגיאו-פוליטיות, השמות והקודים (National Geospatial-Intelligence, GENC) – ובו כמה מדינות המסומנות באופן שונה מרשימת המדינות המסומנות בתקן הבין-לאומיISO 3166-1 (שם). גם ברשימה זו פלסטין וקוסובו הן מקרים מיוחדים. ארה"ב אינה מכירה רשמית בפלסטין, ואת הקוד PS מתקן 3166-1 ISO מחליפים הקודים הרשמיים WE ו-GZ לגדה המערבית ולעזה, בהתאמה. לעומת זאת, קוסובו מוכרת רשמית על ידי ארה"ב ומסומנת ברשימת GENC כ-KV (ראו טבלה 1).

השוואה בין ההכרה הרשמית בפלסטין ובקוסובו לבין קוד המדינה שלהן ברשימות תקן רשמיות

מלבד הפוליטיקה, שמכתיבה ייצוגים של מרחבים שנויים במחלוקת ברשימות הקודים של מדינות ובעקבות זאת את ייצוגם הרשמי ברשת, אשר מסומן על ידי ccTLD, טכנולוגיות ושחקנים אחרים לוקחים חלק בעיצוב המרחבים הדיגיטליים-טכנולוגיים של מדינות. בפרט, אני מתייחסת לתקן איגוד הטלקומוניקציה (Telecommunication Association, ITU) לקודי חיוג, ובשנים האחרונות, לתפקידן המרכזי של ענקיות האינטרנט כגון גוגל ופייסבוק כשחקנים גיאו-פוליטיים.

ב-1998, החלטה 99 של ה-ITU, התאגיד האחראי לתקינה הבין-לאומית של תשתיות הטלקומוניקציה, תדרי רדיו ושידורי לוויין, העניקה לפלסטין מעמד של מדינה משקיפה (Palestinian Ministry of Telecommunication and Information Technology 2003; Faris 2006)2. ההחלטה התבססה על מגילת הזכויות של האו"ם וההצהרה העולמית בדבר זכויות אדם ועל החלטה A/52/250 של העצרת הכללית של האו"ם בדבר השתתפותה של פלסטין בעבודת האומות המאוחדות (International Telecommunication Union 1998). ההחלטה מבוססת על שלושה שיקולים: (1) ה-ITU פועל במטרה להשכין שלום וביטחון בעולם באמצעים של שיתוף פעולה בין-לאומי והבנה טובה יותר בקרב אנשים; (2) ה-ITU מעוניין להשיג מטרה זו באמצעות הסכמה אוניברסלית; (3) רוב חברי ה-ITU (אם כי לא כולם) מכירים בפלסטין כמדינה.  

לעומת היחס לפלסטין, ה-ITU הקצה קוד חיוג לקוסובו רק בשנת 2016, שמונה שנים לאחר ההכרזה על עצמאותה, לאחר שהושגו הסכמות בין בלגרד לפרישטינה. גם כאן נוספה הערת הסתייגות שלפיה "אין בהקצאה זו משום קביעת דעה מראש על עמדתה או מעמדה (של קוסובו), ובהתאם להחלטה 1244 של מועצת הביטחון של האו"ם (UNSCR) והשקפתו של בית המשפט הבין-לאומי (ICJ) על הצהרת העצמאות של קוסובו" (International Telecommunication Union 2017). לפיכך, אותו הארגון שהסביר את החלטתו להקצות מרחב טכנולוגי רשמי לפלסטין בכך שרבים מחבריו מכירים בריבונותה, דחה את הענקת קוד החיוג הבין-לאומי הרשמי של קוסובו עד שהגיעו להסכמות עם המדינה שערערה על ריבונותה, למרות העובדה שרבים מחבריה הכירו בריבונותה של קוסובו.

בשונה מ-ICANN, ארגון ה-ITU הוא סוכנות-בת של האו"ם. ניתן להסביר את הטיפול השונה שלו בקוסובו ובפלסטין בכך שהתקנים של ITU מיושמים על ידי כל מדינות האו"ם. במובן זה, במקרה הפלסטיני יכלו התקנים הבין-לאומיים להבחין בין טריטוריות אחרות מאלו שהוסכמו בין ישראל לרשות הפלסטינית בהסכמי אוסלו ולהעניק להן סמכות, אבל במקרה של קוסובו, הווטו הרוסי על הכרת האו"ם בעצמאותה של קוסובו הביא להתקבעות סביב ההסכם הזמני שהושג עם סרביה, לאחר שזו הסכימה להכיר במרחב טכנולוגי זה כמרחב "גיאוגרפי" ולא כמרחב בין-לאומי (B92.net 2016).

ההפרטה של הרשתות הלאומיות

ההחלטה של ארגונים ותקנים להעניק קוד מדינה רשמי או סמכות טכנולוגית לטריטוריות שנויות במחלוקת תלויה במדיניות הרשמית של כל ארגון, ואולם כיום, ענקיות האינטרנט כמו גוגל ופייסבוק הן בעלות השפעה דומה בקביעת נוכחות מקוונת של אזורים שנויים במחלוקת, אך בהיותן חברות טכנולוגיה, הן אינן נדרשות להצהיר מהי המדיניות העומדת מאחורי החלטותיהן. לדוגמה, פייסבוק הוסיפה את פלסטין ואת קוסובו לרשימת המדינות הרשמיות שלה ב-2010 ו-2012 בהתאמה. ב-2010 הוסיפה גוגל שירות מקומי ל-Google.ps וב-2013 שינתה את שם השירות מ- "Google Palestinian Territories" ל - Google Palestine"". עד היום, לקוסובו אין שירות מקומי של גוגל (ראו טבלה 2). מעניין לציין, כי שמות המדינות קוסובו ופלסטין אינם מופיעים במפות של Google Maps. חרף מחאותיהם ובקשותיהם של משתמשים, פייסבוק וגוגל לא נימקו את החלטותיהן כתוצר של מדיניות כלשהי.

השוואה בין ההכרה הרשמית בפלסטין ובקוסובו על ידי ה- ITU, פייסבוק וגוגל

ההשוואה בין הייצוגים השונים של פלסטין וקוסובו במרחבים המקוונים הרשמיים והמסחריים מחזירה אותנו לאחור, לבעיית חקר ההיסטוריה של רשת לאומית נעדרת ccTLD.

ראוי לציין כי מאבקן של פלסטין וקוסובו להשגת מרחבים רשמיים ברשת החל בנקודות זמן שונות בהיסטוריה של הרשת. מאבקם של הפלסטינים החל ב-1999, כשה-ccTLD שימש כ"תעודת זהות" טכנולוגית היחידה של מדינות ברשת. הפלסטינים הצליחו לקבל ccTLD ללא מעורבותה של ישראל, בשל מעמדה של הרשות הפלסטינית כמדינה משקיפה באו"ם, ורישומה בשל כך ברשימת תקן 3166-1ISO . לעומת זאת, המאבק הקוסוברי החל כמעט עשור לאחר מכן, ב-2008, כאשר רשתות חברתיות ופלטפורמות מקוונות אחרות כבר היו מבוססות ובעלות שימוש נרחב. הווטו באו"ם הסיט את מאבקם של הקוסוברים מניסיון להשיג קוד ccTLD (כפי שעשו הפלסטינים) למאבק להכרה רשמית על ידי אותן פלטפורמות מקוונות.

מיזם Digital Kosovo הוא דוגמה להתמקדותם של הקוסוברים בפלטפורמות מקוונות במקום ברשת הפתוחה (the open web). תחת מימון התחלתי של קרן IPKO (the Internet Project Kosovo Foundation) ובתמיכתם של משרד החוץ של קוסובו, המועצה הבריטית ושגרירות נורבגיה, מטרתו המוצהרת של Digital Kosovo היא לקדם את "הנוכחות הדיגיטלית של קוסובו באתרי אינטרנט רבים בעולם, כך שאזרחי קוסובו יוכלו ליהנות מכל מה שיש לאינטרנט להציע, בדומה לכל אזרחי העולם" (Digital Kosovo n.d.).

מעניין לציין, שהגישה של Digital Kosovo היא מעשית יותר מדיפלומטית. המטרה היא לקדם את הכללתם של אזרחי קוסובו במגוון שירותי רשת על ידי פנייה לכל שירות בבקשה להכיר בקוסובו. באתר המיזם, כפתור call-for-action מאפשר למבקרי האתר לשלוח בקשות אוטומטיות מרשימה נגללת של פלטפורמות מקוונות שונות כגון eBay ,Hotels.com ,Kickstarter ו-Google. בעמוד אחר ישנה רשימה של הצלחות (ראו תמונה 1). עד היום, 111 חברות רשת (web companies) מכירות רשמית בקוסובו, ובהן Facebook, Amazon, LinkedIn, Adobe ,Digital Kosovo, n.d.

לפיכך, בהשוואה למאמצי הפלסטינים לדחוף לכיוון הכרה רשמית בעזרת דיפלומטיה בין-לאומית והתקנים הנגזרים ממנה, המאמצים של קוסובו משקפים את תהליך ההתמסחרות שעבר על הרשת במאה ה-21. אף על פי כן, האתר של Digital Kosovo נמצא בתוך המתחם הגנרי .org. סוגיית ההכרה בנוכחות המקוונת של קוסובו באמצעות הקצאת קוד ccTLD אינה מוזכרת ביוזמה זו.

הווטו הרוסי על הכרת האו"ם בקוסובו הוא בעל השפעות מרחיקות לכת על נוכחותה כרשת לאומית. העדר ההכרה מונע מרישומה ברשימת תקן 3166-1ISO . מכיוון שמדיניות ICANN להקצאת קוד ccTLD נסמכת על תקן זה, ייצוגה הרשמי של קוסובו ברשת נמנע ממנה. עם זאת, בחלוף השנים, תהליך התמסחרות האינטרנט ועלייתן של פלטפורמות כגון גוגל, פייסבוק ואמזון יצרו מרחבים טכנולוגיים חדשים שבהם קוסובו יכולה להיות מוכרת רשמית. חרף העובדה שלא ניתן לסמן אתרים מקוסובו על ידי סיומת של שתי אותיות, היא מוכרת כמדינה רשמית בפייסבוק; ניתן למצוא אותה באמצעות פלטפורמות שירותי מיקום, והמשתמשים הקוסוברים יכולים בקלות לציין את שם מדינתם. בשביל היסטוריוני הרשת, תהא זו מטלה לא-פשוטה לזהות מהו אתר קוסוברי, אך נתונים מפייסבוק עשויים להיות מקור ראשוני רלוונטי לחקירה של ההיסטוריה הדיגיטלית של קוסובו.

בהמשך המאמר אציג ניסיון לתפוס את המורכבות (ולעיתים קרובות את הסתירות) בתיחום המרחב (spatialities) של הרשת הלאומית של קוסובו בתקופות שונות בהיסטוריה של הרשת. הניסיון לחקור רשת לאומית של מדינה הנאבקת להכרה ונעדרת קוד ccTLD טומן בחובו את העירוב של בעיית סימון הגבול עם בעיית המורשת. הניתוח המוצג להלן מתמודד אפוא עם האתגרים הנוצרים בשל בעיות אלו. טענתי היא כי מחקר של רשת לאומית נטולת קוד ccTLD מאתגר את מושג הרשת הלאומית, ובהתאם לכך הוא נדרש לטרמינולוגיה שונה מזו שמשתמשים בה למחקר של רשתות לאומיות יציבות בעלות ריבונות מדינתית. על כן, במקום למפות ולסמן את גבול התיחום של הרשת הלאומית של קוסובו, אנסה לשרטט טריטוריה לא-מוכרת ולתאר את האתרים שייתכן שההיסטוריה המקוונת של קוסובו התקיימה בהם אף שהם אינם מייצגים תמונה שלמה וחד-משמעית. בכוונתי להאיר כמה מרחבים היסטוריים אפשריים של הרשת של קוסובו, ולתאר את התפתחותם לאורך זמן.

דף הבית של digitalkosovo.org

שרטוט רשת לאומית לא-מתוחמת

ככלל, כל מחקר על אודות רשת לאומית מתמודד עם בעיית התיחום: כיצד הרשת הלאומית מוגדרת? היכן היא נמצאת? האם ניתן להתייחס ל- ccTLDכסמן גבול, או ישנם מרכיבים חשובים נוספים לרשת הלאומית, שנמצאים במקומות אחרים ברשת? לדוגמה, רוג'רס ועמיתיו תיארו את הרשת הלאומית של איראן כמאורגנת באמצעות שורה של כלים רשתיים הנושאים משמעות תרבותית בעיני משתמשים איראניים (כגון: Google Reader, Google web search), אשר דרכם ניתן לדרג רשימות אתרים איראניים או אתרים בשפה הפרסית (Alexa Google Ad Planner) (Rogers et al. 2012). עם זאת, תיחום אינו תנאי מספיק. לפי Brügger (2017), ישנם אתגרים נוספים בחקר רשתות לאומיות כמכלול. אתגרים אלו נקשרים לתיחום הרשת הלאומית מעבר ל-ccTLD וגם לחקירת הרשת הלאומית בגישה היסטורית בעלת הקשר. הבעיה נעשית מורכבת יותר במקרה של ההיסטוריה הדיגיטלית של מדינות לא-ריבוניות. בהעדר הסיומת הלאומית הרשמית, התיחום המבני של הרשת לאיתור לאומיות של אתרים אינו תקף, ומדינות כמו קוסובו נטולות נוכחות ברשת.

אני מבקשת לעצור לרגע ולהתמקד במילה "נוכחות", ולעמוד על משמעותה הכפולה: (1) משמעות מרחבית – נוכחותה של רשת לאומית במובן של חלקה במרחב של הרשת העולמית (World Wide Web);
(2) משמעות טמפורלית – נוכחות של הרשת הלאומית בנקודת זמן מוגדרת. הנראות של אתרים ברשת האינטרנט היא התנאי המרכזי לפוטנציאל השימור שלהם. קוסובו חסרת כל נוכחות רשמית ברשת הן במובן המרחבי והן במובן הטמפורלי. ללא קוד ה-ccTLD, משימת התיחום של הרשת הלאומית כרשת של אתרים המקושרים ביניהם, כפי שהתבצעה במגוון מחקרים קודמים, הופכת בלתי-אפשרית (Baeza-Yates, Castillo & López 2005; Ben-David 2013; Hale et al. 2014; Tolosa, Bordignon, Baeza-Yates & Castillo 2007). בעקבות זאת, העדר הגבולות הרשמיים והטכניים מביא לקיפוח ההיסטוריה הלאומית המקוונת של מדינות כמו קוסובו.

כמו כן, מכיוון שהגבולות הטכניים של הרשת הקוסוברית אינם ידועים, אין גם טעם רב בהערכת גודלה ואופן התפתחותה, כפי שנעשה עבור רשתות לאומיות של מדינות אחרות. תחת זאת, אני מבקשת להציג גישה רפלקסיבית המשתמשת במגוון מקורות המתוארכים לנקודות זמן שונות, אשר ההיסטוריה שלהם מנותחת בשיטות שמתאימות אף הן למעמד הטמפורלי של כל מקור. במילים אחרות, הכלים לחקר ההיסטוריה של רשת לאומית מאומצים בהתאם להיסטוריה של הרשת הרחבה והכלים הרלוונטיים לה בכל נקודת זמן.

היסטוריית הרשת הלאומית של קוסובו דרך שינויים בהסדרים המרחביים של הרשת

אף שהרשת צעירה יחסית, היסטוריונים של האינטרנט כבר הציעו חלוקה היסטורית של אובייקטים דיגיטליים כמו ספאם או טוויטר (Rogers 2013; Brunton 2013). ברוח זו, ניתן להבחין בין שלוש תקופות אנליטיות בהיסטוריה של הרשת, אגב קשירתן לתקופות שונות בהיסטוריית הרשת הלאומית של קוסובו. לכל תקופה מיוחסים אובייקטים דיגיטליים – מקורות ראשוניים שהיו רלוונטיים או חשובים באופן מקומי להיסטוריית הרשת הלאומית של קוסובו – ומוצעת מתודה מותאמת מבחינה טמפורלית לחקירת סוגי הנתונים ההיסטוריים.

אציין כי ההבחנות האנליטיות שאני מציעה הן גסות ומכלילות: "הרשת המוקדמת" (~1996–2001), "הרשת הפתוחה" (~2001–2008) ו"הרשת המסחרית" (2009 ואילך). בו-בזמן, הבחנות אלו מאפשרות לנו לסמן מגוון מקורות עיקריים שדרכם ניתן לאתר את היסטוריית הרשת הלאומית של קוסובו בנקודות זמן שונות. באשר למגוון המקורות שנאספו בתקופות השונות, כל סוג מקור מייצג סוג מוגדר של זרימת מידע ופרקטיקות של משתמשים המאפיינים כל עידן, אך הם אינם כוללניים. כלומר, הם משמשים כאן כמעין דוגמה אפשרית להיסטוריה נתונה ממגוון היסטוריות של הרשת הלאומית הפוטנציאלית של קוסובו.

השנים 1997–2001 מסמנות את תופעת התפוצצות הידע הגלובלי וטכנולוגיות התקשורת במערב, בד בבד עם היותן השנים המכוננות וההרסניות של המלחמה בקוסובו. אף על פי שבשנים אלו הייתה הרשת בחיתוליה, טכנולוגיות חדשניות אלו שירתו את כל הצדדים המעורבים במלחמה (Keenan 2001). לא בכדי, ההתהוות המקבילה של ההיסטוריה של קוסובו וההיסטוריה של הרשת משתקפת בכינויה של מלחמת קוסובו כ"מלחמת האינטרנט הראשונה" (Wired 1999). לדוגמה, קפוריו (Caforio 2000) מיפה מגוון אתרים שהופעלו על ידי מקורות יוגוסלביים וקוסובריים, והראה כיצד ניסה כל אחד מהם למסגר את הדיווחים מהשטח על פי הנרטיב שלו. מהצד הקוסוברי, היו אתרים חתרניים מעטים כמו alb-net.com. אתר זה נוצר לראשונה בשנת 1997 כאתר סטודנטים הלומדים באוניברסיטת פרישטינה, במחאה על זכותם ללמוד בשפתם האלבנית; ב-1998 הפך האתר ל-Kosova Crisis Center, המוקדש להפצת מידע על אודות קוסובו במהלך המלחמה (Alb-net.com, 1999). אף שסביר להניח שהאתרים הופעלו מאלבניה או ממקדוניה (Caforio 2000), אחת מפעולותיהם המרכזיות הייתה תפעול של רשימות דיון מגוונות (discussion lists) שהפיצו מידע על קוסובו דרך השרתים של אוניברסיטת בופאלו בארצות הברית: (Albanian, Albanews, Alba-net, Alb-net.com 1999). בהתחשב במיעוט האתרים הקוסובריים ובקושי לזהותם, נראה מתאים אפוא לראות ברשימות הדיון הפופולריות את אחד האובייקטים הדיגיטליים הראשוניים לחקר תקופה זו בהיסטוריית הרשת של קוסובו.

התקופה השנייה בהיסטוריית הרשת, שאני מכנה בבוטות "עידן הרשת הפתוחה", מקבילה לעידן שלאחר המלחמה בקוסובו ועד להתנתקותה החד-צדדית מסרביה. עם צמיחתם של הרשתות החברתיות, הבלוגים ותוכן המיוצר על ידי משתמשים. תקופה זו מכונה גם "web 2.0". עם זאת, במחקר הספציפי על היסטוריית הרשת של קוסובו, אני מתמקדת ברשת הפתוחה, כלומר, באתרים שניתן להגיע אליהם דרך מנועי חיפוש ומעקב אחר קישורים. ואולם בהעדר שם המתחם, הניסיון לתחום את הרשת הלאומית של קוסובו ברשת הפתוחה משול למציאת מחט בערימת שחת.

התקופה השלישית, תקופת "הרשת המסחרית" מתייחסת ל"הגירת" תוכני הרשת הפתוחה אל פלטפורמות הרשתות החברתיות לאחר 2008. מבחינת ההיסטוריה של קוסובו, תקופה זו מקבילה לתקופה שלאחר המאבק להכרה בין-לאומית בעצמאותה של קוסובו. כאן, בין מגוון מקורות אפשריים, אני מתמקדת בפייסבוק כמקור ראשוני המותאם לתקופה, שמתעד את המאבקים להשגת נוכחות רשמית בפלטפורמות מקוונות (כאמור, בשונה מהמאבק לקבלת שם מתחם לאומי, ccTLD). זו גם דוגמה לתפקיד הנוכחי של פלטפורמות כמו פייסבוק כשחקניות גיאו-פוליטיות המעצבות את הרשתות הלאומיות והגבולות הבין-לאומיים המקוונים (ראו טבלה 3).

שלוש תקופות בהיסטוריית האינטרנט של קוסובו

הרשת המוקדמת: ניתוח גיאוגרפי של מקורות קוסובריים ברשימות התפוצה ההיסטוריות של Alb-net

ב-1997 עדיין הייתה קוסובו חלק מיוגוסלביה בשליטתו של מילושביץ, ונתונה בעיצומה של מלחמה אתנית אכזרית. באותה עת הייתה הרשת מדיום צעיר שנאבק למקם את עצמו כמרחב ציבורי פתוח וגלובלי, בעוד כוחות פוליטיים וכלכליים כבר מעצבים את הרשת ומחליטים על זרימת המידע. כפי שצוין לעיל, במהלך מלחמת קוסובו תוארה פעילות מקוונת בקוסובו וביוגוסלביה  במונחים של מלחמת מידע, כאשר שחקנים מכל צד השתמשו באתרים על מנת לדווח על התפשטות הכוחות בשדות הקרב, לתאר את הנרטיב ואת המטרות שלהם, בעודם משתמשים לעיתים במידע מוטעה ובתקיפות שרתים, כגון המתקפה הסרבית על השרתים של נאט"ו (Nuttall 1999; Caforio 2000; Keenan 2001). הלחימה המתמשכת בקוסובו אופיינה גם בהתמוטטות של תשתיות תקשורת ובגישה מקוטעת לאינטרנט, לטלפון ולדואר אלקטרוני. המקורות הרשמיים של כל צד השתמשו ברשת כמרחב של מאבק על תשומת הלב של המערב, ובו-בזמן רשימות תפוצה התפשטו בדואר האלקטרוני וסיפקו מידע חיוני מאנשים ופעילים בשטח, שנתפסו על ידי עיתונאים ואנשים רבים ברחבי העולם, שהצטרפו לרשימות אלו, כדרך חדשה לקבלת דיווחים על המלחמה. לפיכך, המידע המאורכב על אודות Alb-net.com – רשימת התפוצה הקוסוברית והאלבנית, שהייתה מקור מידע עיקרי על קוסובו במהלך המלחמה – מנותח להלן כמרחב מקוון פוטנציאלי שדרכו ניתן לספר את היסטוריית הרשת הלאומית של קוסובו (Elison 2000; Guensburg 1999)3. ארכיון רשימות הדיון שימש מקור לדליית מידע על אתרים קוסובריים שפעלו בשנות המלחמה. ניתוח שיוך גיאוגרפי של אתרים הוא מעשה שכיח בתיחום רשתות לאומיות (Rogers et al. 2012; Ben-David 2014, Brügger 2017), אבל ישנה מגבלה מתודולוגית בניתוח שיוך גיאוגרפי של אתרים ללא שימוש בנתונים היסטוריים על אודות בעלי האתרים (who is). על אף שהאתרים שנותחו הופיעו ברשימות התפוצה בין 1997–2000, ניתוח השיוך הגיאוגרפי בוצע רק בנובמבר 2016, כמעט עשרים שנה לאחר מכן. סביר להניח כי בתקופת זמן ארוכה זו נעלמו כתובות אתרים, השתנו בעלים של אתרים או מיקום גיאוגרפי. לכן השיוך הגיאוגרפי של מקורות אלו נכון לרגע ביצוע הניתוח יותר מאשר לעבר. לפיכך, כפי שאראה להלן, תוכנן של קבוצות הדיון האינטרנטיות היה עשוי להיות מפורסם על ידי קוסוברים מהשטח, אבל מבחינת השיוך הגיאוגרפי, רוב כתובות האתרים שפורסמו בקבוצות אלו הן של אתרים בין-לאומיים, שאינם תורמים ידע חדש ומשמעותי על המקורות הקוסובריים שפעלו באותה העת.

כפי שניתן לראות באיור 2, לא היה ניתן לבצע שיוך גיאוגרפי של 41% מהאתרים, דבר המצביע על הקושי בחקר ההיסטוריה של הרשת בהעדר מידע רלוונטי ממקורות חיצוניים משלימים.

מיקום גיאוגרפי לפי ניתוח Whois, נכון לנובמבר 2016, של כתובות האתרים שנמצאו ברשימות הרשימות של Alb-net

הרשת הפתוחה: איתור מחט בערימת שחת

בתקופה השנייה (~2001–2008) נעשה ניסיון לאתר את נוכחותה של קוסובו ברשת הפתוחה בעזרת שאילתות במנועי חיפוש מתקדמים ובעזרת ארכיון האינטרנט. כפי שאדגים להלן, ואולי כצפוי, ניסיון זה נידון לכישלון.

הניסיון הכושל עשוי להיות קשור לשימוש בשיטות שבהן נהוג לנתח ולסמן רשתות לאומיות באמצעות קוד ה-ccTLD שלהן. בדרך כלל שיטות אלו כוללות רשימה התחלתית של אתרים (seed list) שאושרו כשייכים לרשת הלאומית ומעקב אחר התפשטותם באמצעות ניתוח קישוריות. על מנת להתמודד עם המורכבות בקביעת הרשימה ההתחלתית של האתרים הקוסובריים נעשה שימוש בכמה שאילתות מתקדמות במנוע החיפוש גוגל, כך שישיבו רשימה של אתרים אשר מאזכרים את המילה "קוסובו" ומנוע החיפוש קובע כי מקורם בקוסובו. כפי שאראה להלן, ישנו אי-סדר בסטנדרטים ובפורמטים אשר קובעים את מיקומם של אתרים ממדינה זו, ולכן השאילתות שלי לא הניבו רשימה משמעותית של אתרים שישמשו אותי כנקודת התחלה לניתוח רחב יותר.

אף על פי כן, לאחר ניסיונות חוזרים ליצור רשימה של אתרים ממשלתיים, מסחריים ואתרי ארגונים מקוסובו, מתגלה תבנית מעניינת של מוסכמות בשמות אתרים קוסובריים: בהעדר קוד ה-ccTLD הפורמלי, אתרים קוסובריים רבים הרשומים בסיומות הגנריות org. ,net.  או com. "דחפו" את הסיומת הלאומית "KS" או את שם המדינה (Kosovo, Kosova) אל גוף ה-URL (כתובת האתר) עצמו. לדוגמה, האתר של הגוף החקיקתי הקוסוברי רשום בכתובת kuvendikosovers.org ;pc-ks.net היא חנות מקוונת שממוקמת בפרישטינה; הכתובות של רוב האתרים הממשלתיים של קוסובו מסתיימות בראשי התיבות RKS rks-gov.net – (Republic of Kosovo). לפיכך, בשאילתות שבוצעו לאחר מכן, חיפשתי כתובות אתרים הכוללות את אותם שמות קוד מוסכמים בכל מתחם גנרי. הרשימה ההתחלתית שהתקבלה כללה 1,083 אתרים קוסובריים. בעזרת כלי לחילוץ קישורים חיצוניים של ארכיון האינטרנט (Open Media and Information Lab 2017) הרחבתי את הרשימה ההתחלתית וגיליתי עוד 3,363 כתובות אתרים ייחודיים עם אותן מוסכמות בשיום הכתובת.

איור 3 מראה את התפלגות כתובות האתרים הקוסובריים דרך ארכיון האינטרנט Wayback Machine. ניתן לראות שישנו מתאם בין ריבונות לבין נוכחותה של הרשת הלאומית. למעשה, הטבלה באיור 3 ממחישה את הקשר של ההיסטוריה של קוסובו עם ההיסטוריה של הרשת. ב-2008, לאחר הכרזת העצמאות של קוסובו, גדל בדרמטיות מספר כתובות האתרים הקוסובריים, אבל לאחר שפייסבוק הוסיפה את קוסובו לרשימת המדינות שלה, חלה ירידה במספר הכתובות. אף שלא ניתן לאמת מתאם נצפה זה, הוא עדיין מאשרר את תאימותה של היסטוריית הרשת הלאומית של קוסובו עם החלוקה לשלוש תקופות שנזכרה לעיל. לאחר הצהרת העצמאות, ניתן להסביר את העלייה החדה במספר האתרים שבהם שם המדינה מופיע בגוף כתובת האתר כחלק מיוזמות של כינון אומה: ישנם 635 אתרים מסחריים המסתיימים ב-ks.com, 114 המסתיימים ב-ks.org, 35 אתרים ממשלתיים המסתיימים ב-rks-gov.net (ואתר הנשיא מסתיים ב-ksgov.net). נוסף על כך, 149 כתובות כוללות את שם המדינה המלא (Kosovo או Kosova), מהן 83 במתחם .com 5 ב-org , 12 ב-eu ו-7 במתחם info. באופן דומה, הירידה במספר כתובות אלו לאחר 2011 עשויה להיקשר עם עלייה במספר הדפים הקוסובריים בפייסבוק, אשר, כפי שאטען להלן, מציעה למדינה חסרת המתחם את יתרונות ההכרה והנראות ברשת.

התפלגות אתרים שנשמרו ע"י ארכיון האינטרנט, שבכתובתם מוטמע שם המדינה קוסובו בין השנים 1996 ו- 2016

חוסר יכולתה של הרשת הפתוחה להוות תשתית דיגיטלית שתתמוך ברשת הלאומית של מדינה ללא ccTLD לאורך זמן מומחש גם כאשר בוחנים את רשת הקישוריות של רשימת האתרים. גרף הרשת שנוצר מהרחבת רשימת הכתובות מראה כי האתרים הקוסובריים שכללו את שם המדינה בגוף הכתובת ברשימה ההתחלתית שממנה נוצרה רשת הקישורים תופסת רק 6.81% מהרשת. במילים אחרות, עד מהרה התמלאה הרשת ברשתות נושאים (issue networks) בין-לאומיות רחבות יותר, שהקדישו חלק מפועלן לקוסובו. לדוגמה, האתרים המקושרים ביותר על ידי הרשת (outdegree) הם ארגונים לא-ממשלתיים (NGOs) כגון Human Rights International או One World, אתרי תקשורת פאן-אירופיים כמו euractiv.com, או Nodo50, ספקית אינטרנט לתנועות חברתיות (ראו איור 4). מעניינים במיוחד הם האתרים הרשומים בשם המתחם net. במרכז הרשת, האתר trepca.net הוא דוגמה בולטת לפוליטיקה אחרת של שמות המקומות על פי המוסכמות של שמות כתובות האינטרנט הקוסובריים. אתר זה הוא פורטל המוקדש לעצמאותה של קוסובו, ומדריך לאתרים קוסובריים. הוא נקרא על שם מכרות טרפקה (Trepča), קומפלקס תעשייתי גדול הממוקם במיטרוביצה (Mitrovica), אשר נמצאת בלב המחלוקת בין קוסובו לסרביה (Hedges 1999; Pula 2004).

גרף רשת קישורים יוצאים (outlinks) שנוצר מרשימת כתובות האתרים שבהם מוטמע שם המדינה קוסובו, כפי שנשמרו על ידי ארכיון האינטרנט בין השנים 2007 ו- 2011

הרחבת הקורפוס דרך קישורים חיצוניים בארכיון האינטרנט הצליחה לקלוט חלק מהשחקנים הבין-לאומיים שהיו מעורבים במישרין בקוסובו בשנת עצמאותה הראשונה והיו חשובים לעיצוב נרטיב היסטוריית הרשת הלאומית שלה. עם זאת, שיטה זו אינה מספקת תובנות משמעותיות על אודות הרשת הקוסוברית עצמה. בהמשך למאמציי לתיחום הרשת, ערכתי ניתוח שיוך גיאוגרפי של כתובות IP של רשימת הכתובות שחולצו עם שמות המדינה בגוף כתובת האתר, ובחרתי רק את אלו שממוקמים בפרישטינה (347 כתובות). לאחר מכן מיפיתי את שמות המדינות שנמצאות בתיעוד נתוני הבעלות על האתרים האלה (who is). כפי שניתן לראות באיור 5, הניתוח הגיאוגרפי חושף את מורכבותם של סטנדרטים בין-לאומיים, מוסכמות שיום והגיאופוליטיקה שתוארה בתחילת המאמר. לפי הרשת הפתוחה, פרישטינה היא עיר במדינות רבות: רוב הכתובות המשויכות לפרישטינה רשומות כנמצאות באלבניה (147) ובסרביה (84). 54 כתובות ממוקמות בקוסובו, מהן 51 כוללות את הסיומת של הסטנדרט האמריקני KV ו-3 את הסטנדרט האירופי XK. במילים אחרות, לא זו בלבד שהעדר שם המתחם הפורמלי מקשה על תיחום המדינה דרך רשת קישוריות, אלא הוא גם יוצר אי-סדר בסמני-גבולות דיגיטליים אחרים.

התפלגות שמות המדינה של כתובות אתרים שרשומים בפרישטינה

הרשת המסחרית: ריבונות בחסות תאגידית

כפי שנטען לעיל, הרשת הפתוחה מקנה עדיפות מבנית לריבונות. שיטת השיום באינטרנט, ה-DNS, מבנה את הרשת באמצעות קודים היררכיים ומותירה מדינות השרויות בתהליכי שינוי או במחלוקת כגון קוסובו, כשהן מפוזרות בין שמות מתחם גנריים ובתוך מיקומים גיאוגרפיים, סטנדרטים בין-לאומיים ומוסכמות שיום סותרים. לעומת זאת, פלטפורמות הרשתות החברתיות הכירו בנראות המרחבית של מדינות. במקום סטנדרטים בין-לאומיים וארגונים בין-לאומיים ללא מטרות רווח כמו ICANN, אשר מכתיבים מלמעלה את הקודים של מתחמי-העל לטובת הרשת הפתוחה, במרחב הרשתות החברתיות כל פלטפורמה מחליטה בעצמה על הקודים ברשימת המדינות הייחודית לה. הפוליטיקה מאחורי בחירת רשימת המדינות בפלטפורמות אלו אינה שקופה, והיא מונחית על ידי אינטרסים תאגידיים ופרגמטיות טכנולוגית ולא על ידי דיפלומטיה בין-לאומית וסטנדרטים. עדות לכך הם מאמצי היוזמות הקוסובריות שהוזכרו לעיל, המתבטאים בפניות נפרדות לכל פלטפורמה, בתקווה לשכנע אותן להוסיף את קוסובו לרשימת המדינות שלהן.

ב-2011 הוסיפה פייסבוק את קוסובו לרשימת המדינות שלה, ובכך קיבלה קוסובו הכרה דה-פקטו ברשת החברתית, שבאותה העת היו חברים בה יותר מ-500 מיליון משתמשים (Digital Buzz 2011). מאגר המשתמשים הבין-לאומי העצום של פייסבוק הביא להכרה מקוונת רחבה בקוסובו, יותר ממה שאיפשרה הרשת הפתוחה. בפייסבוק, סוף-סוף היה ניתן לחפש משתמשים ודפים שמקורם בקוסובו על פי מיקום, ואי-הסדר במוסכמות השיום נפתר (כלומר, בפייסבוק, פרישטינה היא תמיד עיר בקוסובו, ולא באלבניה, בסרביה או במדינות אחרות).

כך למעשה, פייסבוק מספקת למדינה נטולת שם-מתחם מרחב שיכלול באופן רשמי את הנראות המרחבית הלאומית שלה, תחת תנאי השימוש של הפלטפורמה. הרשת הלאומית של קוסובו בפייסבוק עוברת סטנדרטיזציה כמו כל מדינת לאום אחרת, הפעם תחת ההרשאות והמגבלות של הפלטפורמה. לדוגמה, דפים ציבוריים יכולים להיכלל בקטגוריות מסוימות בלבד כגון "מקום או עסק מקומי", "בידור" או "קבוצת עניין או קהילה". אמנם ארגון כזה אינו שונה בהרבה מארגון ה-DNS, בחלוקה למתחמים כגון .org לאתרי ארגונים או .gov לאתרים ממשלתיים. אך בשונה מהרשת הפתוחה, פייסבוק היא היחידה שקובעת את הקטגוריות, ומספר הקטגוריות ושמותיהן משתנה במהירות בחלוף הזמן.

בעזרת אתר socialbakers.com, זיהיתי את מאה דפי הפייסבוק המובילים בקוסובו, ומיפיתי את רשת הלייקים ("Likes") ההדדית שלהם (ראו איור 6). בדומה לרשת כתובות האתרים הקוסובריים ברשת הפתוחה, גם כאן התמלאה הרשת במהירות בשחקנים בין-לאומיים, כאשר הנקודה הגדולה ביותר ברשת היא דף הפייסבוק של שגרירות ארה"ב בפרישטינה. תחת אשכול (cluster) דפי הפייסבוק של פוליטיקה אמריקנית, ניתן לראות גם את הדף של הבית הלבן ומשרד החוץ האמריקני. מתחת לאשכול הפוליטיקה האמריקנית, ישנו אשכול נוסף של פוליטיקה אירופית ומפלגות פוליטיות. שני אשכולות בין-לאומיים נוספים כוללים דפי מעריצים של דמויות הוליוודיות ושל אוניברסיטאות בבריטניה. שני אשכולות אחרים נקשרים למדיה אלבנית ולמוזיקאים ולהקות אלבנים/קוסוברים. במרכז הרשת, אם כי בקישוריות די רופפת, נמצא אשכול ארגוני חברה אזרחית מקוסובו.

מכיוון שהרשת ממפה "לייקים" הדדיים בין מאה דפי הפייסבוק המובילים מקוסובו, היא כנראה בנויה על פי העדפותיהם וטעמם של קוסוברים בפוליטיקה, בבידור, במדיה ובמוזיקה. ייתכן שהיא חושפת את הקהילה התרבותית הנמרצת סביב מוזיקאים אלבנים וקוסוברים, אשר יכולים להיות נושא למחקר עתידי. אך יותר מכול, מה שניכר בבירור הוא הנראות הקוסוברית בתיווכן של הרשאות הפלטפורמה. בתוך פייסבוק, הרשת הלאומית של קוסובו מעוצבת בעזרת קטגוריות ונושאים שהוכתבו על ידי הפלטפורמה. הרשת הלאומית השוכנת בתוך פייסבוק היא ריבונית רק לכאורה, שכן חוץ מנראותם של משתמשים ודפים מקוסובו במיקום הגיאוגרפי הנכון ותחת שם המדינה, פייסבוק אינה מאפשרת לקוסובו כל יכולת הגדרה עצמית וסמכות שיפוטית על דפיה הרשמיים.

רשת "לייקים" הדדיים של מאה דפי הפייסבוק המובילים בקוסובו. מקור: Socialbakers.com, חילוץ נתונים דרך אפליקציית Netvizz

מסקנות

היסטוריית הרשת הלאומית של קוסובו שהוצגה לעיל היא נרטיב אחד משלל נרטיבים אפשריים אחרים. הנרטיב שהוצג מתמקד בהתפתחות הֶסדרים מרחביים שונים שהרשת איפשרה ועיצבה בנקודות זמן שונות. המרחב הראשון והמוקדם הודגם באמצעות הפוליטיקה שעומדת בבסיס הקצאת שמות המתחם הלאומיים, המסתמכת על הכרה במדינה על ידי האו"ם. המרחב השני מתבטא בהטמעת העקרונות שמארגנים את הרשת הפתוחה על פני גבולות לאומיים, במיקום הגיאוגרפי וברישום האתרים. המרחב השלישי, המאפיין את העת הנוכחית, מתעצב באמצעות הכללתם ובנייתם של מרחבי רשת לאומית בתוך פלטפורמות של רשתות חברתיות מסחריות. בכל שלושת ההסדרים המרחביים האלה, קוסובו הייתה בבחינת היוצא מן הכלל בשולי הרשת, שדה למחלוקת או להתמוטטות טכנולוגית במקום שבו מסופר הנרטיב ההיסטורי הכללי על קשרים בין מדינות לאום.

לפיכך, הניתוח הרפלקסיבי המוצג לעיל אמור להוות ניסיון לתחום רשת לאומית יוצאת דופן לעומת מדינות אחרות, ובכך לאתגר את מונח הרשת הלאומית ולחשוף את מאבקי הכוח והגיאופוליטיקה הסמויים הנמצאים בבסיס טכנולוגיות רשתיות. גיאופוליטיקה זו, הסמויה מהעין, היא בעלת השפעות נרחבות לא רק על עיצוב נוכחותן של מדינות במרחבים מקוונים, אלא גם על פוטנציאל התיעוד והזיכרון ההיסטורי שלהן.

עם זאת, האתגר המתודולוגי שהציב המאמר הנוכחי – ניסיון לשרטט היסטוריה אפשרית של רשת לאומית שבאופן מובנה היא נטולת רישום בעבר ההיסטורי של הרשת, שנעשה דרך התבוננות בשכבות הרשת עצמה, האופייניות לכל תקופה היסטורית שנחקרה – הצליח במידת מה להצביע על מקומות פוטנציאליים שבהם מורשת תרבות דיגיטלית לאומית עשויה להימצא ולהיחקר בעתיד, אף על פי הרשת עצמה אינה מספקת רמזים מבניים וטכנולוגיים למיקום שבו הם עשויים להימצא.

 

ביבליוגרפיה

Baeza-Yates, R., Castillo, C., & López, V. (2005). Characteristics of the Web of Spain. Cybermetrics, 9(1), 1–41.

Barlow, J. P. (1996). A declaration of the independence of cyberspace. Davos: Electronic Frontier Foundation. Retrieved from https://www.eff.org/cyberspace-independence.

Bordignon, F., Tolosa, G., Baeza-Yates, R., & Castillo, C. (2007). Characterization of the argentinian web. Cybermetrics, 11(1), 3.

Ben-David, A. (2014). Mapping Minority Webspaces: The Case of the Arabic Webspace in Israel. In D. Caspi & N. Elias (Eds.), Ethnic minorities and Media in the Holy Land (pp. 137–157). Vallentine-Mitchell Academic.

Ben-David, A. (2016). What does the Web remember of its deleted past? An archival reconstruction of the former Yugoslav top-level domain. New Media & Society. https://doi.org/10.1177/1461444816643790

Brügger, N. (2017). Probing a nation’s web domain: A new approach to web history and a new kind of historical source. In G. Goggin & M. McLelland (Eds.), The Routledge Companion to Global Internet Histories (pp. 61–73).

Brunton, F. (2013). Spam: A shadow history of the Internet. MIT Press.

Elison, W. (2000). Netwar: Studying rebels on the Internet. The Social Studies, 91(3),127–131.

Digital Buzz (2011, January 18). Facebook Statistics, Stats and Facts for 2011. Retrieved from https://web.archive.org/web/20190825035525/http://www.digitalbuzzblog.co....

Eurostat. (n.d.). Tutorial:Country codes and protocol order - Statistics Explained.

Retrieved January 8, 2018, from http://ec.europa.eu/eurostat/statistics explained/index.php/Tutorial:Country_codes_and_protocol_order

Guensburg, C. (1999). Online access to the war zone. American Journalism Review, 21(4), 12–12.

Hale, S. A., Yasseri, T., Cowls, J., Meyer, E. T., Schroeder, R., & Margetts, H. (2014). Mapping the UK webspace: fifteen years of british universities on the web. In Proceedings of the 2014 ACM conference on Web science (pp. 62–70). ACM. Retrieved from http://dl.acm.org/citation.cfm?id=2615691

Hedges, C. (1999). Kosovo’s next masters? Foreign Affairs, 24–42.

Keenan, T. (2001). Looking like Flames and Falling like Stars: Kosovo,’the First Internet War’. Social Identities, 7(4), 539–550.

Pula, B. (2004). The emergence of the Kosovo “parallel state,” 1988–1992.

Nationalities Papers, 32(4), 797–826. https://doi.org/10.1080/0090599042000296131

Randazza, M. J. (2015). Kosovo’s Digital Independence: Time for Kosovo’s CCTLD. Wis. Int’l LJ, 33, 667.

Rogers, R. (2012). Mapping and the Politics of Web Space. Theory, Culture & Society, 29(4–5), 193–219. https://doi.org/10.1177/0263276412450926

Rogers, R. (2013). Digital Methods. Cambridge, MA: MIT press.

Rogers, R., Weltevrede, E., Niederer, S., & Borra, E. (2012). National Web Studies: Mapping Iran Online. Retrieved from https://mappingiranonline.digitalmethods.net/Mapping_Iran_Online.pdf

• 1. צפון הגלובוס. מונח שמעיד על החלק השבע של העולם (global north), בניגוד לדרום הגלובלי, הרעב והמתפתח.
• 2. ITU השתמש בשם המדינה Palestine.
• 3. הרשימות נגישות דרך ארכיון האינטרנט Wayback Machne , נדלה (14.6.2018), https://web.archive.org/web/20010608090613/alb-net.com/mailman/listinfo