פתח דבר: דימויים אסורים

הקדמה

בכוחם של דימויים לעורר רגשות וזעם עד כדי כך, שיש מי שיבקשו להסתירם ואף להרוס אותם. קרל שמיט(Carl Schmitt)  קבע כי המדינה אינה יכולה להימנע ממעורבות בתחומים שאוצרים בקרבם רלוונטיות פוליטית, תחומים שמשליכים על התנאים שמגדירים את האחדות הפוליטית. הדברים האלה היו כה משמעותיים בעיני שמיט, עד כי כבר בשנות השלושים של המאה העשרים הוא רמז לכך שיש לפקח על הקולנוע ואף לצנזר אותו. לדידו, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה להותיר ללא בקרה את האמצעים המשפיעים על ההמונים (Böckenförde 1997). 

צנזורה עשויה לנבוע ממניעים רבים: לאומיים, מוסדיים, משפחתיים, אתניים, מגדריים, מעמדיים, רגשיים וכיו"ב. היא מתעוררת בכל פעם שנעשית פעולה המבטאת ניסיון לחצות את מה שנתפס כקו הגבול המוסרי של התרבות והחברה. קו גבול זה, כפי שסבור גם סטיבן דאבין(Dubin 1992) , גמיש עד כדי כך, שהאוונגרד השטני של העבר הופך לגיבור הפולקלור של ההווה. לעיתים מאבקים בצנזורה כרוכים באיום על ערכים קיימים. בתגובה לאירוע שמעורר דרישה לצנזורה עולה הדרישה לשליטה ולניוד של כוח.

מקרי צנזורה ודרישות לצנזורה אינם נדירים בישראל. לדוגמה, עמי שטייניץ אצר את התערוכה אסור, עבודות אמנות שצונזרו בישראל (1997–1998), שכללה עבודות שצונזרו מאז קום המדינה. שטייניץ התייחס, בין היתר, לציור המופשט עוצמה של יוסף זריצקי (1958), לביטול הקטלוג לתערוכת היחיד של דוד ריב במוזיאון תל אביב (1983) בגלל סדרת ציורים שדימו את צבעי דגל פלסטין סמוך לדגל ישראל ולמקרים רבים אחרים בתולדות האמנות הישראלית (סימון 2004). ב-1997 ציירה טטיאנה סוסקין, אמנית בוגרת בצלאל, חזיר, והצמידה לו את הכיתוב "מוחמד" באנגלית ובעברית, בעודו דורך על ספר שכותרתו ״קוראן״, גם היא כתובה בשתי השפות. סוסקין הפיצה את הכרוזים ותלתה אותם בחברון. היא ריצתה שנתיים מאסר בגין ״ניסיון לפגוע ברגשות דת, במעשה גזענות״, ונוסף על כך, בניסיון להשחתת מקרקעין וכן בסיכון חיי אדם בנתיב תעבורה (גלובס 1997).

להלן רשימה חלקית של מקרי צנזורה בשדה האמנות מהשנים האחרונות: עבודת חמסה עם הכיתוב ״אטבח אל יהוד״ של גל ווליניץ הושחתה על ידי סטודנט בעת הצגתה בתערוכה כוחה של מילה בגלריה של מכללת ספיר (2014) (גליל 2014); המשטרה עצרה כמה פעמים את נטלי כהן-וקסברג בעקבות עבודותיה, באשמה של ביזוי סמלי דת ושלטון ופגיעה ברגשות הציבור (2014) (אשכנזי 2014); הדגל הלבן הנעוץ בישבנו של אריאל ברונז בוועידת הארץ הוביל לחקירת משטרה של האמן בגין עבירה על חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (2016) (אשכנזי 2016); הפנים בדמותה המעורטלת של שרת המשפטים איילת שקד, בעבודתו מרובת החלקים של ים עמרני, כוסו, ובסופו של דבר הוסר כל הלוח הכולל את דמותה של שקד מהתצוגה בתערוכת הבוגרים במכללת שנקר (2016), וזאת בעקבות הנחיית נשיאת המכללה, שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, לכסותה או להסירה (ליטמן 2016); בירושלים הוצגה התערוכה ברבריות (2018–2019) על רקע הניסיון לצנזר ולרדוף את גלריה ברבור, ובה נכלל ״ארכיון הצנזורה״, שהורכב מעשרות עבודות שצונזרו ללא שום התערבות אוצרותית. ואולם הסתבר שהתערוכה עצמה כללה צנזורה עצמית שהפעילו האוצרים, כשגרעו מהתערוכה את פרויקט האינטרנט של היוצרת מאירה אשר, שבו הזמינה אמנים להלחין את שירה של המשוררת דארין טאטור התקומם עמי (אידלמן ואמיר 2018).

מוזיאוני חיפה מסתבכים שוב ושוב באירועים הכוללים צנזורה של יצירות אמנות ופיטורי אוצרות. להלן תיאור חלקי: ב-1995 הוצגה במוזיאון חיפה העבודה של ניר הוד התאבדות אורתודוכסית, ולאחר שנקבע שהעבודה פוגענית היא צונזרה (ריבה, 2015); בתערוכה ארבעה פרקים על מים (2004) ביקשו חברי ההנהלה לכסות חלק מעבודתה של דגנית ברסט שהתבסס על תמונה של מחבל מתאבד (יודילוביץ׳ 2004); פיטורים ועזיבות של אוצרים במוזיאון חיפה הם דברים שבשגרה – כך במקרים של רותי דירקטור (2011–2014) (בוגנים 2013), לאה אביר (2015) (ליטמן 2015) ולאחרונה, גליה בר אור, אוצרת הפירמידה בחיפה (2017–2019) (ריבה 2019ב). הגל האחרון של ויכוח חריף בסוגיית הצנזורה הוא הסרת הפסל מק'יֵשוּ (McJesus) מהתערוכה Shop It! להלן השתלשלות העניינים:

ביום חמישי 9 בינואר 2019 התכנסו כמה עשרות מפגינים ברחבת מוזיאון חיפה לאמנות כדי להפגין נגד אשכול התערוכות Shop It!. במהלך ההפגנה הושלך בקבוק תבערה לעבר המוזיאון. ביום המחרת הפגינו מאות נגד התערוכה והתנגשו בכוחות המשטרה, כשניסו לפרוץ למוזיאון במחאה על הצגתו של הפסל, שהחשיבו כחילול הערכים המקודשים לנצרות. הפסל מק׳ישו של האמן הפיני יאני לינונן (Jani Leinonen) מציג את רולנד מקדונלד, הליצן/קמע של תאגיד המזון מקדונלד'ס, כשהוא עקוד לצלב על פי נוסחי הייצוג המוכרים של ישו הצלוב.

בד בבד פנו ראשי הכנסייה בחיפה לבית המשפט המחוזי בעיר על מנת שיורה להסיר את היצירה הנדונה ושתי יצירות נוספות המוצגות בתערוכה סחורה מקודשת במסגרת אשכול התערוכות Shop It!, וזאת בעילה של פגיעה ברגשות הציבור. אחרי ההפגנות הצטרפה לדרישה גם שרת התרבות מירי רגב, שכתבה לנסים טל, מנכ״ל מוזיאוני חיפה, כי הצגת הפסל ״לא יכולה לחסות תחת חופש הביטוי". עוד התריעה כי "ישנם כללים, המוסדרים בחוק יסודות התקציב, שעל פיהם עלולה להיפגע התמיכה במוסד תרבות". תגובת המנכ״ל הייתה, ש״התפקיד שלנו הוא לעמוד כחומה בצורה נגד צנזורה. אנחנו לא נגיד לאמנים איך ליצור" (ריבה 2019א).

לאחר משאים ומתנים בין ראשי הכנסייה בחיפה לבין העירייה והמוזיאון, הוסכם להותיר את הפסל בתערוכה, אך לשנות את תנאי התצוגה שלו כך שרק מי שמעוניין יוכל לראותו. בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה טענה האגודה לזכויות האזרח כי התערבות ראשת העיר חיפה עינת קליש-רותם בתהליך הייתה שלא בסמכותה. ואולם בית המשפט דווקא חיזק את עמדתה של ראשת העיר וקבע כי עומדת לה הסמכות והחובה למנוע פגיעה ברגשות האוכלוסייה העיר, לרבות מצדם של גורמי תרבות ואמנות הפועלים בתחום השיפוט של העירייה. משלא נרגעו הרוחות, פרסמה ראשת העיר בדף הפייסבוק שלה (16.1.2019) את ההחלטה להסיר את הפסל בתואנה טכנית, שלפיה הסתיים חוזה ההשאלה של היצירה מהגלריה בפינלנד.

הפסיקה של בית המשפט המחוזי בחיפה עוררה דרישה של שרת התרבות לאפשר סמכות צנזורה לפוליטיקאים עירוניים ולאומיים כמותה. יש לציין, שבעבר כיהנה השרה מירי רגב בתפקיד הצנזורית הצבאית הראשית ולאחר מכן אף כדוברת צה"ל. במכתב שהפנתה השרה ליועץ המשפטי לממשלה, עו״ד ד״ר אביחי מנדלבליט, כתבה: ״למדינה, על כל זרועותיה כולל לשרת התרבות, יש וצריכה להיות הסמכות להתערב לצורך הסרתם של תכנים פוגעניים ברגשות הציבור, ככל שהמדובר במוסדות ציבור שהם בבעלותה או בתמיכתה של המדינה. להחלטה הזאת כולנו פיללנו" (שפיגל 2019). בתגובה למכתב השרה נשלח ליועץ המשפטי מכתב חתום על ידי מאות אנשי אמנות, אמנים ואוצרים, שביקשו לשמור על חופש היצירה וחופש הביטוי, ולדחות את בקשתה של השרה.

ב-26 במרס 2019 הגישה האגודה לזכויות האזרח ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע להצגת הפסל מק'ישו. בערעור נטען, ש״הזכות החוקתית לחופש הביטוי מחייבת לתת למוסדות תרבות עצמאות בנוגע לתוכן האמנותי המועלה בהם, וכי לראשת העירייה אין סמכות להורות למוסדות תרבות להסיר יצירות מסוימות״. עוד טענה האגודה, כי הפסיקה של בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (האגודה לזכויות האזרח בישראל 2019).

על רקע האירועים האלה החלטנו לפרסם את אסופת מאמרי התגובה דימויים אסורים, ובו מאמרי תגובה שדנים ברצף האירועים בחיפה ומנתחים אותם, אך גם בוחנים את התוקף, המורכבות ו(אי)-הלגיטימציה של פעולת הצנזורה. אני מודה למעין אמיר ולאורי ברטל על שנרתמו למלאכה בפרק זמן קצר מאוד ואפשרו לפרסם את התגובות במסגרת בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית. תודה גם לרונית מילאנו, עדי לוריא חיון, ואורית לב-שגב על התגייסותם ותגובתם לאירועים במהירות הבזק ובאופן מאיר עיניים.

צילומי הצבה בתערוכה ״סחורה מקודשת״, באצירת שקד שמיר
התערוכה היא חלק מאשכול התערוכות Shop It!
מוזיאון חיפה, אוגוסט 2018 
צילום: סטס קורולוב, באדיבות מוזיאון חיפה

*התערוכה Shop It! נערכה במוזיאון חיפה לאמנות בין התאריכים 4.8.2018–17.2.2019

ביבליוגרפיה

אידלמן ר׳ ואמיר י׳ (2018, 29 בדצמבר). ברבריות שלטונית, צנזורה ואמנות רדיקלית. ערב-רב. https://www.erev-rav.com/archives/49183 נדלה (27.5.2019).

אשכנזי, א׳ (2014, 27 במאי). המשטרה עצרה צעירה שהצטלמה עושה צרכיה על דגל ישראל. וואלה חדשות. https://news.walla.co.il/item/2798122 נדלה (27.5.2019).

אשכנזי, י׳ (2016, 27 במאי). נחקר במשטרה האמן אריאל ברונז, שתחב דגל לישבנו בוועידת ישראל לתרבות. הארץ. https://www.haaretz.co.il/gallery/1.2875361 נדלה (27.5.2019).

בוגנים, א׳ (2013, 30 בדצמבר). רותי דירקטור עוזבת את תפקיד האוצרת הראשית של מוזיאון חיפה לאמנות. הארץ. https://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.2203540 נדלה (26.5.2019).

גלובס (1997, 31 בדצמבר). ביהמ"ש הרשיע את טטיאנה סוסקין מפיצת כרוז החזיר בחברון. גלובס. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=109467 נדלה (26.5.2019).

גליל, א׳ (2014, 31 בדצמבר). אטבח אל יהוד׳, לא מה שחשבתם. כיפה.

https://www.kipa.co.il/חדשות/דעות/אטבח-אל-יהוד-לא-מה-שחשבתם/ נדלה (26.5.2019).

האגודה לזכויות האזרח בישראל (2019, 27 במאי). פרשת מק׳ישו בחיפה: ועכשיו הערעור. אתר האגודה לזכויות האזרח בישראל. https://www.acri.org.il/single-post/202 נדלה (27.5.2019).

יודילוביץ׳, מ׳ (2004, 23 ביוני). מוזיאון חיפה: תמונת המחבל כוסתה. Ynet. https://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2936784,00.html נדלה (27.5.2019).

ליטמן, ש׳ (2015, 27 במאי). מוזיאון חיפה החליט להפסיק את עבודתה של האוצרת הראשית לאה אביר. הארץ. https://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.2530053 נדלה (27.5.2019).

ליטמן, ש׳ (2016, 24 ביוני). ים עמרני הסיר את ציור המחלוקת עם דיוקן העירום של השרה שקד. הארץ. https://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.3016926 נדלה (26.5.2017).

סימון, י׳ (2004, 28 באפריל). מדינת ישראל נגד האמנות הישראלית. גלובס. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=791415 נדלה (26.5.2019).

ריבה, נ׳ (2015, 29 באוקטובר). מה יש למעצבים לומר על רצח רבין. הארץ. https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.2763844 נדלה (27.5.2019).

ריבה, נ׳ (2019א, 27 במאי). פרשת 'מק'ישו': הכנסייה פנתה לביהמ"ש, האמן רוצה להחרים את ישראל. הארץ. https://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.6837899 נדלה (27.5.2019).

ריבה, נ׳ (2019ב, 1 בפברואר). אמנים בחיפה מתקוממים על פיטורי האוצרת גליה בר־אור. הארץ. https://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.6897747 נדלה (27.5.2019).

שפיגל, נ׳ (2019, 13 בפברואר). השרה רגב ליועמ"ש: אמץ את החלטת המחוזי כקו מנחה ואפשר הסרת עבודות אמנות. הארץ. https://www.haaretz.co.il/news/local/1.6934455 נדלה (27.5.2019).

Böckenförde, J. B. (1997). The Concept of the Political: A Key to Understanding Carl Schmitt's Constitutional Theory. Canadian Journal of Law & Jurisprudence, 10, 1, 5-19.

Dubin, S. B. (1992). Arresting Images. Impolitic Art and Uncivil Actions. London: Routledge.