שמחה ואפלה סביב שולחן האוכל הביתי
שולחן האוכל הוא אובייקט דומם המשמש את דיירי הספרֵה הפרטית בחיי היום־יום הדומסטיים. כנגזרת ישירה מתפקידו, השולחן משמש כמשטח האכלה והזנה, אך לרוב מתרחבת הגדרתו גם לשימושים תכופים אחרים הכוללים פונקציות בנאליות כגון משטח לקיפול כביסה, שולחן עבודה או כתיבה. הכול קושר את השולחן סביב התארגנות חיי המשפחה במרחב הבית. ואולם למרות הבנאליות שעולה מהשימוש בו כרהיט, האינטראקציות שמתנהלות סביבו הופכות את שולחן האוכל הביתי ממשטח קונקרטי למרחב רגשי ונפשי שסביבו מתלכדים חיי בני המשפחה לכדי קהילה. במאמר ייבחנו ייצוגיהם האמנותיים של האמן הצרפתי פייר בונאר (Bonnard) והאמן הישראלי יאן ראוכוורגר, כאשר במרכז עבודותיהם מגלם שולחן האוכל תפקיד ודימוי מרכזי, פרטי ואינטימי, שותף פעיל וגועש בחיי הבית והמשפחה. ההסבה אל השולחן כמרחב משותף תחשוף את הדינמיקות, התפקודים ומערכות היחסים בין בני המשפחה. ואולם אל ייצוגים ביתיים אלו ולצידן של החוויות המשפחתיות מחלחלים מוטיבים אחרים, יסודות שליליים, אלביתיים, החותרים תחת ״ההבטחה הגדולה״ שמושגי הבית והמשפחה נושאים עמם. כך השהייה סביב שולחן האוכל מתבררת בכפל פניה. ברגעי ההתכנסות נחשפים הבקעים והשסעים, מתגלים ההיעדרויות והחסכים הרגשיים, והישיבה סביב השולחן כמרחב מלכד מתאפיינת בשניותה: האינטימיות דרה בשכנות עם הניכור ואל טקסי הלכידות מגיחות הבדידות והאפלה.
מיכל קרייזברג
ד״ר מיכל קרייזברג, חוקרת אמנות, מגדר ואופנה. סיימה תואר שלישי בתוכנית הבין–תחומית באוניברסיטת תל אביב. מחקריה והרצאותיה עוסקים ביחסים במרחב הביתי בשילוב תיאוריות מתחומי האמנות, המגדר, הפסיכואנליזה ותיאוריות חלל פנים בית. מרצה במחלקה ללימודי תרבות חזותית וחומרית בבצלאל, בתוכנית הבין–תחומית לאומנויות באוניברסיטת תל אביב וביחידה להיסטוריה ופילוסופיה במכללת שנקר.