הערות על פורמליזם קווירי

בשיחה שקיימתי לאחרונה עם איימי סילמן (Sillman), בפתיחת הנהר העצל תערוכת היחיד הפרובוקטיבית של לַיידי צ'רצ'מן (Churchman) בגלריה לאמנות של אוניברסיטת בוסטון, שאלתי אותה על מצב הציור. ב־2011 התייחס מגזין ארטפורום (Artforum) למה שכינה "אפקט האב־אקס" (AbEx, אקספרסיוניזם מופשט) בניסיון לבדוק את מצבו הנוכחי של אותו סימן היכר נערץ ומושמץ של האמנות המודרניסטית. לאן הגיע הציור מאז? שאלה זו הטרידה אותי מאז המפגש הראשון שלי עם הציורים, ההדפסים והפסלים של ניקול אייזנמן (Eisenman).1 דומה שהעיסוק של אייזמן בתולדות האמנות, בתוספת הנטייה שלה לאבסורד ולחתרנות, ערערו את כל מה שידעתי על אודות אמנות עכשווית. חוויתי זעזוע דומה כשחשבתי על סילמן והמיזוג הבלתי ניתן לפענוח של פיגמנט וסטייה – ומכשירי אייפון – שהיא מציעה. עם פתיחת תערוכה משותפת עם איימי סילמן במכון לאמנות עכשווית בבוסטון, ותצוגת עבודותיה של אייזנמן בקרנגי אינטרנשיונל, 2013, ו-ניקול אייזנמן: מאוהבת בנמסיס שלי במוזיאון לאמנות עכשווית בסנט לואיס ב־2014, נראה שאנחנו ניצבים על סיפה של פרקטיקה אמנותית חדשה.

הקדשתי מחשבה רבה לניסיונות לאפיין את הרגע הטעון הזה, אבל רק כשסילמן השיבה לשאלתי על מצב הציור: "זה כמעט פורמליזם קווירי," מצאתי את המילים שהייתי צריך.2 הביטוי לכד משהו מהפכני, תחושת ציפייה מוחשית לשינוי כה נחוץ שנמצא כבר ממש מעבר לפינה. אי אפשר להסביר את התנועה לקראת פורמליזם קווירי שחזו סילמן ואייזנמן והאמניות.ים אליז אדיבי (Adibi) וליידי צ'רצ'מן במאמר אחד או מבעד לעדשה פרשנית אחת. כאן אני מקווה להציע לקט מחשבות נפרדות שיתלכדו לשאלה או לנקודת פתיחה לבחינה נוספת, אבל לעולם לא לתשובה.

1. פורמליזם קווירי הוא פרדוקס. לפורמליזם נחוץ אובייקט מרכזי בעוד שהקוויר דוחה את רעיון המחבר ומונחים אוניברסליים. הקוויר מערער על יחידאיות ואילו המדיום תובע אותה. מציאת משמעות בהיבטים הפנים־מדיומליים משמעה התמסרות לעצמיות של המדיום, ליכולתו לסמן משהו. אולם האם זה לא בדיוק מה שהקוויר מצליח לעשות? האם זה לא אותו הדבר שעליו נלחמנו – היכולת להביע את העצמי שלך, לדבר, להיות מובן לאחרים כסוכן מאוחד? אולם הקוויר דוחה את האחדות. הוא שואף להגיע ל"סובייקט קווירי" תוך כדי שהוא תוקף את עצם הרעיון של קיום הסובייקט (subjecthood). איפה, אם כך, נמצא האיזון?
2. הפער הזה, הבלתי ניתן לגישור בין המונחים "קוויר" ל"פורמליזם" הוא בדיוק המקום שממנו שואב הפורמליזם הקווירי את כוחו. קוויריות מייצגת תערובת לא בטוחה בעצמה של התגלמות יחידאית ולקיחת בעלות נלהבת על הזהות העצמית מתוך סירוב ליחידאיות.3 אנו יכולים לומר את אותו הדבר גם על המדיום.
3. אם המדיום הוא המהות של אובייקט האמנות, ההיגיון הפנימי שלו, הרי שהוא הופך לסוג של פוליטיקת זהויות אסתטית. לאורך כל תולדות האמנות, ההשתקעות של הפורמליזם במדיום סבלה ממודעות היסטורית מצומצמת ומנטייה להעדיף ערכים פטריארכליים נורמטיביים. הקריאה שהציע קלמנט גרינברג לאמנות של ג'קסון פולוק, המורשת שאותה ירשו סילמן ובנות דורה, מגלמת את ההערצה לספציפיות מדיומלית והרואיוּת אמנותית של אמצע המאה ה־20. הצבע הופך אנלוגי לנפש (הסטרייטית, הגברית) של האמן, לסמכות שלו לבטא את עצמו. הרי זה מקור הצורך הדחוף להתקדם משם למושגיוּת ולביקורת מוסדית, לא?
4. ועדיין, כדי להיות אמן נדרש עיסוק ישיר במדיום. אני מאמין באמת ובתמים שאמנות אינה רק תוצר של מבנה חיצוני – ואין זה משנה עד כמה מבוסס (ונכון) היה השימוש שנעשה בו לחשיפת מנגנוני דיכוי ממסדי, הסחרה (קומודיפיקציה) וקפיטליזם. במובן מסוים, שחומק מהגדרה, האמנות אינה חדירה לעולם שבחוץ. אי אפשר לברוח מהחומרים, וגם אם אין סיבה להעריץ מיומנות טכנית (או קשר אינטימי עם המכחול, הספוג או העיפרון). גם אין לזלזל בה כ"לא מספיק פוסט־מודרנית". באופן דומה, אי אפשר לברוח מהמדיום של גופנו, גם אם הוא מתואר יותר ויותר במושגים של הבנייה חברתית, מלאכותית ופרפורמטיבית.
5. ולכן, הקוויריות והמדיום הם קווים מקבילים. לעולם לא יפגשו אבל המסלול שהם מתווים תוחם כר פורה לדיון בזהות ובאמנות חזותית.
6. כדי להגיע להבנה של פורמליזם קווירי צריך לעסוק בצורות הקיום, הייצוג וההבעה שחשף ה"קוויר". בראש ובראשונה זהו כמובן כינוי גנאי שעבר "ניכוס". יש מי שרואים בו כינוי כללי ולא ספציפי באופן מביש; אחרים חושבים שהפתיחות שלו דווקא יפה ונחוצה. הקוויר הוא הבֵּין־לבֵין, זה מובן מאליו. בחוגים מסוימים, "קוויר" היא מילה גסה שמזכירה שנים ארוכות של נטייה מודרניסטית לזכריות והטרו־נורמטיביות. ההזדהות כפורמליסט, לעומת זאת, לא מציבה אף אחד בסכנה.
7. אי אפשר לעשות "קוויריזציה" של דברים. גם אם תנסו עד מחר למצוא דמות גאה באותלו , לא תוכלו לעשות "קוויריזציה" של שייקספיר. הקוויר אינו השלכה של תיאוריה על מקור סורר כלשהו, ופורמליזם קווירי אינו הקוויריזציה של הפורמליזם או הפורמליזם של מי שמזדהים כקווירים. הקוויר אינו דורש שמישהו "יפרש" או "ימצא" אותו. אבל אם אף אחד לא עושה זאת, אז מי כן?
8. "קוויר" אינו מונח כללי כלשהו שמקנה נקודות "תקינות פוליטית", למרות שהוא כן רלבנטי להרבה יותר א.נשים ממה שאפשר לצפות. הוא נוגע בשאלות של גזע, מעמד, אימפריאליזם ופוליטיקה. עם זאת, תפקידו אינו בלתי מוגבל; הוא חייב להיות מעוגן באיזשהו מקום, אבל איפה?
9. הקוויר אינו נמצא מעבר להומוסקסואל, ללסבית או לטרנסג'נדר.ית, והוא גם לא "מתקדם" יותר מפוליטיקת הזהויות של שחרור להט"ב או הגל השני של הפמיניזם. הקוויר נשען על ההיסטורי. בעת ובעונה אחת הוא מושגי ועכשווי ותוצר של שנים רבות של עבודה פיזית. ביהירותנו אנו חושבים עליו כעל תוצר של הרגע הנוכחי שבו אנו חיים, אבל למעשה הוא לא שייך לאף רגע.
10. המונח "הקהילה הקווירית" הוא חיוני ובו־בזמן גם נגוע בנטייה להדיר קבוצות שלמות. המילה "קהילה" מרמזת להסכמה או התאמה בין רבים, ולעיתים קרובות הובילה למחיקת הבדלים מהותיים, תוך הנצחת אפליה ממסדית מבלי משים. אולם, היחידים שיכולים להבין צורה מסוימת של דיכוי הם מי שחוו אותה על בשרם, ומציאת קהילה היא חלק חיוני מתהליך היציאה מהארון של רבים.
11. סדרת גני הבירה של אייזנמן מגלמת את סוג הסולידריות של הפורמליזם הקווירי. בראיון עם בריאן שוליס (Sholis) היא תיארה אותה כקבוצה מגוונת ואנטי־אוטופית של חריגים: "בשנה שעברה, כשציירתי את סצנת גן הבירה הראשונה שלי, מיד רציתי להמשיך לצייר אותן, לצייר אותן כל החיים... לשם אנחנו הולכות כדי לפגוש אנשים, כדי לדבר על כמה העולם הוא מקום דפוק. בריא להסתכל על העצב שקיים בעולם, ובעצמך, ולהשתהות עליו לזמן מה."4 פורמליזם קווירי לא קיים לכשעצמו. הוא חי למען אחרים תוך שהוא משמר עצמאות שברירית.

Nicole Eisenman, Beer Garden, 2007, Oil on canvas, 65 x 82 in (165.1 x 208.3 cm), Courtesy the artist and Koenig & Clinton, New York.

Amy Sillman, Williamsburg Portraits, 1991-92, Ink, gouache, and pencil on paper, Set of 32: 8 x 11 inches each, Courtesy of the artist and Sikkema Jenkins & Co., Photo: John Berens.

12. הקוויר נמצא בתוך ומחוץ לגבולות הזכריים, ההומופוביים של עולמנו – תופעה שאובייקט האמנות אינו מחוסן מפניה. הקוויר זקוק ללא־קוויר, או ל"סטרייט" על מנת להתקיים. הומוסקסואליות נתפסה לא רק כסטייה אלא גם כהיפוך – מה שמוצאים כשמרימים את הסלע מכוסה האזוב של היחסים החברתיים התקינים, ומסתכלים בצמחייה וביצורים המבעיתים שחיים תחתיו. הקוויר מגדיר את עצמו ביחס ואל מול הלא־קוויר, אבל אין הוא חייב להיות מייד במצב של אנטגוניזם.
13. הקוויר הוא לא צורת קיום או אמצעי דקונסטרוקציה והקוויר.ית לא צריך להיות נתון במצב תמידי של תרגול המיניות שלו.ה. הקוויר.ית לא תמיד נגד; לפעמים הוא פשוט רוצה לישון עד מאוחר ולהתכרבל יחד בשבת בבוקר. לפעמים הלחץ הוא פשוט בלתי נסבל. לפעמים "להיות קוויר" יכול להיות מאוד מתסכל, מטריד אפילו. האם לנצח אצטרך להסביר את עצמי?

Amy Sillman, Untitled Cartoon from Amy Sillman: Visiting Artist, 2002, Ink and gouache on paper, 9 1/2 x 9 3/4 inches, Courtesy of the artist and Sikkema Jenkins & Co., Photo: John Berens.

14. הקוויר זקוק לגוף, אבל הוא גם דוחה את הטבע המגובש של הגוף. הוא מתעקש על פרטים ספציפיים אפילו בזמן שהוא פועל ככוח מתרחב ומתפשט. הקוויר כרוך בעור, אבל אינו מוכל בו, בדומה לדיו, עיפרון וגואש ב-N & O v3 (2006). הסימונים של סילמן מדממים וזולגים בתוך ובין גופים, אולם הדימוי משמר מורפולוגיה מסוימת שמגולמת בצורות האדריכליות שבוקעות מתוך היושבים. או אולי ההיפך הוא הנכון, והגופים בוקעים מתוך הפיגומים של סילמן. איכשהו, הגופים של סילמן סופגים את המחווה ומתנגדים לה, ובכך מעלים שאלה שאין לה תשובה – איפה מתחיל המדיום ונגמרת הגופניות?

Amy Sillman, N & O v3, 2006, Ink, colored pencil and gouache on paper, 17 x 14 inches, Courtesy of the artist and Sikkema Jenkins & Co., Photo: John Berens.

15. הקוויר הוא כוח מחבר וקטיעה חסרת רחמים, פעולה התייחסותית ודחייה של העולם שמחוץ לעצמי. המדיום יכול לשרת את שתי המטרות הללו; הוא גם אינטימי וגם בודד. כפי שאמרה הלן מולסוורת' (Molesworth) על העבודות בתערוכה Amy Sillman: one lump or two יש אצל סילמן אלמנט של "ניסון להתחבר למשהו שאנחנו לא יכולים להתחבר אליו".5 סילמן מהדהדת תחושה זו: "אני מאוד מתעניינת בדברים שמתפצלים לשניים."6 כמו התפרצות האנרגיה שנוצרת כאשר אטומים נקשרים או מתפרקים, העניין של סילמן בזוגות הופך את הגוף, את המחווה ואת מבנה המדיום למקור כוח מאוחד. היא מתארת אמנות וזהות ברגע של שחלוף (רקומבינציה) והרס בו־זמניים.
16. ב־צל, למשל, צבע הופך לגוף ותוחם את הגוף. נאמן לתפקידו, הצבע זורם ומתערבב, אבל סילמן עוצרת את תנועתו. היא זונחת את הצבע; החזרה האחרונה שלו היא שתי דמויות חסרות זהות אינדיבידואלית. למרות שהדמויות אולי מבקשות לאבד את עצמן זו בזו, הן לא מצליחות לגשר על מרחבי בד הציור. הצבע של סילמן הופך לאשת לוט שנידונה לחיות לנצח כנציב מלח, כעונש על הפקפוק באל.

Amy Sillman, Shade, 1997-98, Oil and gouache on wood, 50 x 60 inches, Courtesy of the artist and, Sikkema Jenkins & Co., Photo: John Berens.

Nicole Eisenman, Sloppy Bar Room Kiss, 2011, Oil on canvas, 39 x 48 in (99.1 x 121.9 cm), Courtesy the artist and Koenig & Clinton, New York.

17. הקווירי יכול להיות אמונה עמוקה, הערכה עצמית נלהבת שמחלחלת לחיי היומיום, לגוף ולמיניות שלך. ועדיין, הקווירי מתרחב לתוך התרבות, ובעבודתה של סילמן הוא מעורב בתהליך האמנותי עצמו. סילמן ציירה זוגות שונים שהכירה ודמיינה מחדש את הרישומים כציורים מופשטים על בד, כמו C (2007). C מתקרב למחוזות המושג ואקספרסיביות חסרת גבולות תוך שמירה על קווי המתאר (להבדיל מהתחימה) של גופים "אמיתיים". כפי שמציינת אווה לייר בורקארת (Lajer-Burcharth) בטקסט התערוכה Amy Sillman: one lump or two, "דרך ייצוג מחדש חוזר ונשנה, הפיגורציה הופכת להפשטה – גופים מצומצמים, מבוטלים, הופכים לצורות, לקווים, לצבעים ולכוחות," מהלך שאפשר לזהות לאורך הקריירות של סילמן ואייזנמן.7 סילמן מציגה סוג של סאדו־מזוכיזם ציורי. למרות שהגוף הופך ללא יותר מעיסה, הוא עדיין שומר על שלמותו. הגוף (הקווירי) נולד מחדש כצבע.

Amy Sillman, C, 2007, Oil on canvas, 45 x 39 inches, Collection of Gary and Deborah Lucidon, Photo: John Berens.

18. מכאן נובע שהקווירי הוא גם א‏־חומרי וגם גשמי. הוא מושגי ותלוי במדיום. הוא דה־קונסטרוקטיבי ומתבסס על סמכות המחבר. הוא העצמי והאחר, יחד לנצח נצחים, אבל לא תחומים זה על גבי זה, הוא ריבוי מדיומים א־היררכי, אבל הוא לא פוסט־מדיומלי. בדומה לקוויריות עצמה, גוף העבודות של הפורמליסט.ית הקווירי.ת משוקע במרחב שבין ובתוך פרדוקסים. סילמן אמרה: "אני מתעניינת בבו־זמניות, בנוכחות הסימולטנית של הפשטה ופיגורציה, חלל עמוק וחלל שטוח, גבוה ונמוך, דברים מזוהים, חכמים, נרטיביים, מיתיים ודברים עממיים, דביליים, די מטופשים, מופרכים – בכל הדיאלקטיקה הזו."8
19. אחרי כל הניסיונות הללו להגדיר את הקווירי, האם נוכל לחזות מה תהיה התוצאה של ההתנגשות בין "הקווירי" ל"פורמליסטי"?
20. בתור התחלה, באותו האופן שהקווירי לא דורש "יציאה מהארון" או "הזדהות", פורמליזם קווירי לא צריך להחצין את עצמו או לחשוף את התכנים שלו לעולם. הוא נמצא איפשהו בין גילוי והצהרה עצמית להשתקעות במה שלייר בורקארת מכנה "פנימיות לא ממוקמת ובלתי מוחשית."9 מה המשמעות של "יציאה מהארון" מדיומלית?
21. אין בכוחן של אנדרוגיניות או נזילות לבטא את השפע הרגשי, ההיסטורי, החברתי־פוליטי והאמנותי של הפורמליזם הקווירי. המונח אנדרוגניות מקדם חזון מונוליתי של קוויריות שנשענת על הכרעה חזותית נורמטיבית. הקווירי אינו מסתכם במניית מספר הדמויות שמגדרן אינו מוגדר ביצירת אמנות כלשהי. המילה "נזילות" גרועה לא פחות מ"אנדרוגניות" כאשר נעשה בה שימוש נכלולי על מנת ליצור אשליה של מחקר פרוגרסיבי. פורמליזם קווירי לא קשור לערבוב של תפקידים מגדריים. עבור א.נשים קוויריים מסוימים, תפקידים מגדריים הם חלק מרכזי בחוויה המינית שלהם.ן. לא רק זאת, אלא זהות מגדרית/מינית, יכולה לא ליפול בחשיבותה מן החיים עצמם – כפי שלימדו אותנו א.נשים טרנסים.ות חלוציים. נזילות, כשמשתמשים בה בחוסר אחריות, יכולה לשלול חוויית חיים.
22. כדי לזהות פורמליזם קווירי לא מספיק לאמוד את הנטייה המינית של האמן.ית, למרות שמיניות יכולה להיות היבט רלבנטי. פורמליזם קווירי לא תקֵף רק ביחס לאמנים.ות "קוויריים", והוא בהחלט לא מזהה אמנות שנוצרה על ידי אמנים.ות קוויריים עם "אמנות קווירית". יתרה מזאת, נטייה מינית היא לא משהו שהאמן.ית צריך.ה לגלם בכל עת. למרות שקיימת חובה מוסרית להכיר במגדר ובמיניות (האישי תמיד היה ותמיד יהיה פוליטי), אישיות האמן.ית לא צריכה להיות כלואה בביוגרפי. אפשר ליצור אמנות "בתור" אמן גאה יום אחד אבל לא "בתור" אמן גאה למחרת.
23. אליס אדיבי, שלא מזדהה כקווירית, ביקשה להבין, לפענח ולפרק את ההיסטוריה המונוליתית של הגריד דרך תקיפתו (או שמא מדובר במחווה מחושבת?) באמצעות טפטופי צבע, שמנים צמחיים ודבק ארנבות. היא משלבת היבטים מושרשים ומבוססים של השיח המודרניסטי, כמו המחווה האקספרסיבית והגריד הדטרמיניסטי שקדושת מעמדם אינה נופלת מזו של הבינריות המגדרית עצמה. בכך מצביעה אדיבי על האפשרות למפגש בין העצמי לאחר ללא ביטול הספציפיות של אף מהם. אדיבי מתקרבת למרחב שמתארת גייל סלמון (Salamon) ב־ Assuming a Body: Transgender and Rhetorics of Materiality, שהוא "המקום שבו אני מתמודד.ת עם האחֵרות של האחר מבלי להשמיד או לבטל את ההבדל או לשכפל את האחר בדמותי."10 האין זה הפרויקט של הפורמליזם הקווירי?

Elise Adibi, Aromatherapy Painting, 2013, Rabbit skin glue, graphite, oil paint and blue tansy essential, plant oil on canvas, 20 x 20 inches, Courtesy of the artist and Churner and Churner, Photo: Heather Latham.

24. אתנחתא קצרה. האם פורמליזם קווירי יכול להיתפס רק על ידי מבקרים קוויריים? האם יש אפשרות מוסרית לדבר על פורמליזם קווירי אך ורק אם ההיסטוריון או המבקרת הם קוויריים? אני מקווה שלא. האם אני כותב את זה רק משום שאני עצמי הומו? אין לי קדימות בכל הנוגע לשאלות של מגדר ומיניות. לאף אחד אין, בלי קשר לביטוי המיני או המגדר שלהם.ן.
25. פורמליזם קווירי הוא טרגי והרסני ושפל; הוא פוגע בתפיסת המהוגנות והסדר התקין שלנו. הוא מסוכן וסקסי וזועם ומגעיל ומגוחך. בגיליון ה־Lewiston Daily Sun מתאריך ה־3 ביולי 1906 דיווח הכתב על תאונת רכבת קטלנית:

סולסברי, אנגליה, 2 ביולי – ידיהם של החונטים מלאות עבודה היום, ועד מחר רוב הגופות של עשרות אמריקנים שקיפחו את חייהם ברכבת פלימות' אקספרס יהיו מוכנות להישלח לקבורה בארץ שאותה עזבו זה לא מכבר.... החקירה היום הייתה עניין פורמלי ממושך ומייגע... הליך שוודאי נראה משונה בעיני אמריקאים הרבים שנכחו אבל כנראה קשור לפורמליזם הקווירי שמאפיין מקרים כמו אלה במדינה שלנו.11

פורמליזם קווירי הוא ההיפך הגמור מפורמליות אבל הוא לא חסר חשיבות או פחות ערך מביקורת "רצינית". כל המחקר האקדמי הכן מגיע ממקום של תשוקה, זעם ואובססיה; הוא תמיד מוכן לגעת במוות, אולי בהרס שלו עצמו. לפי בוב ניקאס (Nickas), "ספק, אם כן, הוא אחד הנושאים המהימנים והאמינים ביותר של [סילמן]."12 אין המדובר, עם זאת, בביישנות או הססנות. חוסר הבטחון של הפורמליזם הקווירי הוא מעשה אמיץ באופן רדיקלי, חגיגה חסרת מורא של שבריריותם של החיים. אהבה, גופים, צבע, נייר ובד – כולם מתפרקים רק כדי להיוולד מחדש.

26. סילמן תוקפת את המדיום והמצע שבהם בחרה, בין אם זה נייר, דיו, צבעי שמן, בד או מסך מגע של טלפון חכם, כדי להגיע להיגיון או לבלבול הפנימיים שלו. אם נחזור ללייר בורקארת, בתיאור סדרה מסוף שנות ה־90 ותחילת שנות האלפיים שמשלבת דמויות אנושיות והפשטה, ניכר שסילמן ממקמת את הגופניות (הקווירית) הזו במדיום עצמו:

אלימות נוכחת גם בצורתם הסופית של ציורים אלה – מסלולי צבע עזים, סוחפים, ישרים שמפלחים את השדה הייצוגי – וגם ברישומי ההכנה שמציגים גופים שהתזות דיו שחורה מעוותות אותם, שלא לדבר על עצם ההיגיון של גריעה, או ביתור, שמגדיר את התהליך שאימצה סילמן בסדרה זו.13

27. באופן דומה, בפרויקט הווידאו טיפולים ציוריים (2010), עורך צ'רצ'מן הקבלה בין בד ציור לשק גופה, בין פסל לגוף מת. עבור צ'רצ'מן, כל דבר הוא מדיום מסוג כלשהו – עור, תיקיות משרדיות, ענפי עץ. גופים וצבע מדממים יחד, לעיתים מתלכדים לפסל יפהפה, אבל לעיתים קרובות יותר לבלגאן מלוכלך וצואתי. בטיפולים ציוריים אין מקום לאידיאליזם – אסתטי, מיני או אחר. הריקוד הזכרי של פולוק הופך למפגן חסר יומרות של ארוטיות פוחזת שהיא בה־בעת מגרה ודוחה. סילמן משחזרת:

הם [צ'רצ'מן ושותפתו אנה רוזן] ביצעו עם ועל גופינו דברים מוגזמים וצבעוניים, כמו לטבול בננה בקופסת צבע סחלב לבנדר ולהצמיד אותה לתחת שלנו, או לגרור מגרפה ששיניה מכוסות בצבע ירוק וחום לאורך רגלינו, או לתת לאימייל צהוב כרום לטפטף מפיסות דיקט אקראיות ולהיקוות בתחתית גבנו, או לזרוק עלינו גרגירים ירקרקים־אפורים כלשהם.14

פורמליזם קווירי הוא מבולגן ובמקביל, משמר יופי פרוורטי. הוא מכיר באי הוודאות של השיח האמנותי ושל החיים עצמם. הוא לא מפחד לבכות או לחטוף מכות. כמו שאמא שלי תמיד אמרה: "אם אתה לא מדמם, אתה בסדר גמור." יש משהו נפלא ביכולת של הפורמליזם הקווירי לא להיות בסדר, להיות פגוע, לחשוף את הבזות שגלומה גם במברשת הצבע וגם בגוף.

28. פורמליזם קווירי מבין היסטוריה ומתייחס אליה. יש לו היסטוריה משל עצמו; הוא נלחם למען היסטוריה משל עצמו, אבל בכך הוא הורס את ההיסטוריה. סילמן מעמידה את מורשת הקאמפ ביחס לאקספרסיוניזם מופשט:

הייתי אומרת שזה בדיוק בגלל שלאקספרסיוניזם מופשט כבר יש קשר לפוליטיקה של הגוף, ושזה היה עוד יותר מפתה כשנראה שהוא מתחיל לקרוס תחת כובד הרטוריקה של עצמו שמסגרה אותו כסטרייטי וכגברי באופן מיתי, במירכאות כפולות. ההידרדרות של האקספרסיוניזם המופשט לדרגת קלישאה הייתה קרקע פורייה, חרב פיפיות, שאם לצטט את סוזן (סונטאג), "מעוררת סימפטיה נחוצה." אקספרסיוניזם מופשט היה כמו איזה גבר סטרייט לגמרי שנהיה גיי.15

29. אייזנמן, שגם לה היכרות מעמיקה עם תולדות האמנות והתרבות, הצביעה על האבסורד שגלום בהרואיזם קלאסי בעבודה שהציגה בתערוכה קרנגי אינטרנשיונל 2013. לפעמים צריך פשוט לשנות פוזה, לרדת מהפדסטל ולצאת להפסקת סיגריה. בגני בירה, לצד פסל זה, שאבה אייזנמן השראה מהסגנון של האימפרסיוניסטים הצרפתיים, עם משיכות מכחול שיצרו אירוע אופטי מסתחרר.16 למרות המחווה שלה, היא אינה "משוטט", וזה אינו הנשף במול דה לה גאלט (Bal du moulin de la Galette, ציור של אוגוסט רנואר משנת 1876 – הערת המתרגמת). משוחררת מהרוח היומרנית שמאפיינת את האמנות העכשווית, אייזנמן משחקת עם אמיתות (טרואיזמים) מתולדות האמנות מתוך מיזוג של יראת כבוד ותסכול.

Nicole Eisenman, Prince of Swords, 2013, Plaster, wood, burlap, ceramic and crystal, 77 x 46 x 27 in (195.6 x 116.8 x 68.6 cm), Photo: Greenhouse Media, Courtesy the artist and Koenig & Clinton, New York.

30. בכל זאת, לא ברור אם פורמליזם קווירי הוא "קאמפי", למרות שהוא כן עוסק במורשת הקאמפ כפי שסילמן מציינת בתבונה. אנו חיים בתקופה של אירוניה, פרפורמטיביות צעקנית ונאיביות תרבותית – חרושת תרבות קאמפית של ממש. אייקוני תרבות פופ כמו לנה דל ריי וליידי גאגא הפכו להתגלמות הנוירוזות של דור ה־Y (המילניאלים), שהקושי שלו ליצור תרבות משלו השאיר אותו נסחף לנצח בעידן הדיגיטלי. קאמפיות הפכה לחלק בלתי נפרד מן התרבות האמריקנית לא פחות מהמשטר הקפיטליסטי עצמו, ובכך אולי איבדה מחתרנותה. ברוח הסדרה 30 Rock, יש משהו מגניב בלהיות אאוטסיידר לא קול עד דמעות אך עדיין מעורר קנאה. אבל עם זאת, סילמן לגמרי צודקת. בפורמליזם קווירי, הקאמפ שמר על הכנות המהפכנית שלו, ובה בעת, הפך לחלק מהמיינסטרים. פורמליזם קווירי הוא נאו־קאמפ ופוסט־קאמפ.
31. פורמליזם קווירי הוא לא לגמרי תיאורטי אבל הוא בקיא ושולט בתיאוריה. "תיאוריה" היא במידה רבה אנטי־פמיניסטית ואנטי־קווירית, אולם פורמליזם קווירי חייב לעסוק בתיאוריה על מנת לפורר אותה. אפילו פרויד היה אוהב את החזון הפסיכוסקסואלי המצחיק־מריר בארוחת ערב של יום ראשון של אייזנמן.

Nicole Eisenman, Sunday Night Dinner, 2009, Oil on canvas, 42 x 51 in (106.7 x 129.5 cm), Courtesy the artist and Koenig & Clinton, New York.

32. הפורמליזם הקווירי יכול להיות מיוצג גם ברמת הנושא וגם ברגע המשמוע (סיגניפיקציה). הוא נופל איפשהו בין ייצוג לתיאוריה, בין השפעות סוציו־פוליטיות למקור אסתטי. לדוגמה, אני עם הר מכוער של סילמן (2003) הוא אולי ייצוג המטען שהצטבר לאורך שנים רבות של "היסטריה נשית" או "היפוך הומוסקסואלי", כמו גם של השתקפות ההטיות האלה באמנות. ועדיין, פורמליזם קווירי מייצג את ההזדמנות להרפות מעט מההיסטוריה הזו כשהיא הופכת לנטל מכביד המייחס ליצירת האמנות "משמעות" מסוימת. חייבים להתבונן מעבר להנחה הפרשנית הראשונית ביחס לתוכן, מבלי לדחות את הדבר "המיוצג". הפורמליזם הקווירי הוא כן באופן ילדותי, אבל בה־בעת מלא שקרים, חלומות ואפשרויות.   
33. לצד ההיבטים האישיים, הגשמיים, האנושיים שלו, אני עם הר מכוער גם מזכיר את הארוטיקה הסוערת של הצבע עצמו. ההר – שהוא בעת ובעונה אחת מופשט ונוף – מלא בצבעים, בקווים וברעיונות אורגיאסטיים. הוא מתפרץ, פשוטו כמשמעו, על רקע הסימון הבסיסי ביותר – קו האופק – כמו פצעון חדש. בכך, ההר הוא לא רק ייצוג אישי פסיכואנליטי אלא גם כוח משבש ששוכן בתוך המבנים החומריים של הסצנה ומהותי להם.

Amy Sillman, Me and Ugly Mountain, 2003, Oil on canvas, 60 x 72 inches, Collection of Jerome and Ellen Stern, Photo: John Berens.

Nicole Eisenman, Conscious Mind of the Artist, (Subconscious Decision and Actions in Progress), 2007, Oil on canvas, 39 x 48 in (99.1 x 121.9 cm), Courtesy the artist and Koenig & Clinton, New York.

34. מעל לכל, פורמליזם קווירי אינו מוגבל לאמן.ית, לקבוצה או למדיום אחד. הוא מייצג דרך חדשה לדון באמנות באופן מכיל ועשיר בניואנסים. תולדות האמנות וביקורת האמנות צריכות ריענון, וסילמן, אייזנמן, אדיבי וצ'רצ'מן, בין השאר, מובילים שינוי נחוץ שמתנסח ומתגבש מזה עשורים. כל שדרוש לפורמליזם הקווירי הוא נכונות להקשיב ולראות. הכניסה לטריטוריה לא נודעת הוא מהלך מפחיד; פורמליזם קווירי מבקש מאיתנו לאמץ דרכים לא מוכרות להתייחסות לגוף שלנו ולגופים שסביבנו. הוא מפציר בנו לחשוב באופן ביקורתי על איך אנחנו מגדירים את עצמנו. ההסכמה לצאת למסע הזה עשויה להניב פירות מרגשים ובלתי צפויים.

מאנגלית: מאיה שמעוני

• 1. לדיון ביחסים המתפתחים של אייזנמן עם פוליטיקת הזהות הלסבית ראו מאמרי:
  "Queered in Every Sense of the Word: Sexual Multiplicity in Nicole Eisenman’s Beer Gardens," Tuesday Magazine, Spring  2012.
• 2. חוקר הספרות אריק סבוי (Savoy) השתמש במונח "פורמליזם קווירי" ביחס לעבודתו של הנרי ג'יימס והיחסים המורכבים בין מיניות לביקורת. ראו לדוגמה:
  Eric  Savoy, "The Jamesian Turn: A Primer on Queer Formalism," in Kimberely C. Reed and Peter G. Beidler (eds.),  Approaches to Teaching Henry James’s Daisy Miller and The Turn of the Screw (New York: The Modern Language Association of America, 2005).
  "פורמליזם קווירי" גם שימש את רוברט סולסר (Sulcer) לתיאור הטבע הדו־ערכי, המשתנה, של המבקר הגאה בספרות המאה ה־19. ראו:
  Robert Sulcer, "Ten Percent: Poetry and Pathology," in Richard Dellamorai (ed.), Victorian Sexual Dissidence (Chicago and London: The University of Chicago Press, 1999).
  אין ספק כי השימוש במונח בהקשר של לימודי ספרות ראוי לבחינה מעמיקה יותר, שכן הוא קשור גם לאמנות חזותית.
• 3. אשלי טמפל וסטפני גרלנד הן שהצביעו בפני על תפקיד הבעלות, (ownership), ביחס למגדר ולמיניות.
• 4. Nicole and Brian Sholis, "Nicole Eisenman," Artforum,  September 2008.
• 5. Helen Molesworth, Press preview for Amy Sillman: one lump or two, ICA/Boston, 1 October 2013.
• 6. שיחה בין איימי סילמן להלן מולסוורת', המכון לאמנות עכשווית בבוסטון, 21 בנובמבר 2013.
• 7. Ewa Lajer-Burcharth, "The Inner Life of Painting," in Helen Molesworth  (ed.), Amy Sillman: one lump or two, exh. cat (New York: Prestel Publishing; Boston: Institute of Contemporary Arts, 2013), 85; Helen Molesworth, "Amy Sillman: Look, Touch, Embrace," Kunsthaus Bregenz, February 16, 2013, 51, 53.
• 8. Judith Olch Richards (ed.), Inside the Studio: Two Decades of Talks with Artists in New York (New York: Independent Curators International and Distributed Art Publishers, 2004), 247.
• 9. שם, 91.
• 10. Gayle Salamon, Assuming a Body: Transgender and Rhetorics of Materiality (New York, NY: Columbia University Press, 2010), 140.
• 11. Google news archive.
• 12. Bob Nickas, Painting Abstraction: New Elements in Abstract Painting (London and New York: Phaidon, 2009), 224.
• 13. Lajer-Burcharth, "The Inner Life of Painting," 85.
• 14. Amy Sillman, "AbEx and Disco Balls: In Defense of Abstract Expressionism," Artforum, Summer 2011.
• 15. שם.
• 16. Nicole and Brian Sholis, "Nicole Eisenman."