המִסְפח הקומוניסטי

במסה הפילוסופית המִספח הקומוניסטי [2006] של בוריס גרויס משתרגת מחשבה פילוסופית-פוליטית עם בעיית האפקטיביות של הביקורת בעידן הניאו-ליברלי, עם אופי המדיה כיום ועם תפיסה של אמנות. עמדתו של בוריס גרויס היא כי על הפילוסופיה ועל האמנות להתמודד עם הווה לקראת עתיד ולא להיוותר בחזקת היסטוריה של פילוסופיה או היסטוריה של אמנות. המסה מנערת שגרת מחשבה וסטריאוטיפים ומדרבנת דיון ועיון אקטיביים.

במסה המאתגרת והמתסיסה הזו גרויס מציג את הקומוניזם כשותף לחלומם של פילוסופים מאז אפלטון לייסד מדינה רציונלית שתנוהל באמצעות כוח הלשון, ומבין את הקומוניזם כניסיון להשתית בסיס חברתי על מדיום הלשון במקום על מדיום הממון. יתר על כן, הוא טוען, הכוח הטרנספורמטיבי של הלשון, מדיום של שוויון, הוא המפתח לכל מהפכה קומוניסטית חדשה. כלומר, לפרדיגמה נגדית לקפיטליזם הנוכחי.

כאנטיתזה לניאו-ליברליזם הגלובלי של הימין המפרק מוסדות חברתיים-אזרחיים דוגמת מדינת רווחה ומפלגה פוליטית, וכאנטיתזה לפעילותם של אנשי שמאל כיחידים, כאינטלקטואלים אינדיווידואליים כל אחד לעצמו, הפרגמטיזם הפילוסופי של גרויס מכַוון לכינון מסגרות פוליטיות של שמאל לא בורגני. וברחל בתך הקטנה: מסגרות פוליטיות מתחדשות ומתרעננות של מחשבת הקומוניזם והמטריאליזם הדיאלקטי – תכלית נועזת באופקיה, גם אם לא פופולרית כיום על רקע פירוק ברית המועצות, על רקע משטר הדיכוי הסובייטי והגולאגים של סטאלין ועל רקע אכזבתם מאז שנות ה-60 של אינטלקטואלים מובילים במערב מן המפלגות הקומוניסטיות ודלדול השפעתן של המפלגות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות בחברות השונות באירופה (ובישראל). וכדברי גרויס בראיון אינטרנטי: "הדיון נדד הרחק מהמסגרות המפלגתיות הגדולות. [...] מה שעושה את השאלות של אפלטון למודרניוֹת הוא שהן הפכו בוערות ופוליטיות, בעיה של חברה כשלם, לא של קבוצת אינטלקטואלים יוונים בכיכר העיר. [...] נקודת המוצא של מרקס היא האי אפשרות של אינטרס משותף. כל השאר נובע מכאן. אם מאמינים באינטרס משותף – 'תשוקה', 'אנרגיה', 'הרוח המוחלטת' וכדומה – המאחֶה חברה כפי שהיא, חושבים במושגים טרום-מרקסיסטיים. מבט פוסט-מרקסיסטי מחייב לראות את השיסוע החברתי - חברה שסועה ללא תקנה ובאופן בלתי הפיך. השאלה שיש לשאול היא כיצד מנהלים את השיסוע הזה".

בוריס גרויס (נולד במזרח ברלין, 1947) הוא פילוסוף, אוצר ופרופסור לאסתטיקה, להיסטוריה של האמנות ולתיאוריה של מדיה באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת קרלסרוהה, גרמניה - וגם אמן של כתיבה. בלשון מבריקה ומדויקת, המשלבת ניתוח חד עם שאלות פילוסופיות, הוא מנסח רעיונות מורכבים ומצבים פרדוקסליים של הווה ועבר ממשיים ומביט אל עתיד. ספרו המפרֶה עתיר התובנות, כוח האמנות [2008], ראה אור בעברית בהוצאת פיתום ב-2009.