שיחה עם ציפור

 

חיבור זה חוקר את האפשרות ליצירת שיחה בין אדם לציפור שיר.

חוקרות וחוקרים מתחומי האורניתולוגיה, הזואולוגיה, הבלשנות וחקר המוח והקוגניציה ניסו להוכיח כי בעלי חיים מתקשרים באמצעות מערכת דקדוקית שמייצרת משמעות לרצף של צלילים – כלומר שכמו בשפה האנושית, צלילים בודדים הם אבני הבניין שמהן בעלי החיים בונים ביטויים מורכבים יותר, ואלו מוסרים את משמעות המבע. חוקרות וחוקרים מרחבי העולם מאזינים לציפורים, מנתחים את התהליכים המאפיינים את למידת השפה שלהן ואף מנסים להתערב בהם כדי לאסוף עוד ועוד תימוכין לטענה שגם לתקשורת הקולית בין ציפורים – ממש כמו לתקשורת הקולית האנושית – יש משמעות סמנטית. זהו מחקר בין-תחומי מובהק, שמשלב את דרכי ההתבוננות, את מושאי המחקר ואת הממצאים של שדות ידע שונים ומגוונים. אמצעי הקלטה דיגיטליים מאפשרים מעקב אחר מגוון גדול של מינים בטווח רחב של מיקומים גאוגרפיים ובפרקי זמן ממושכים, והתקדמותן של טכנולוגיות המתבססות על בינה מלאכותית מאפשרת ניתוח של שטף אינסופי של מידע.

חרף כל המאמצים, עד כה לא הצליחו המחקרים השונים לאשש את הטענה כהלכה.

אבל הציוצים שבחלון לא מרפים ממני.

כדי לעמוד על ההבדלים בין השפה האנושית ובין שפת הציפורים ועל הדמיון ביניהן עלינו להתחיל ביסודות השפה האנושית, באבני הבניין שלה. צלילים (עיצורים ותנועות) מרכיבים הברות, הברות מרכיבות מילים, וממילים נוצרים משפטים. תהליך הייצור הזה של השפה האנושית נשען על מערכת החוקים המכונה ״דקדוק״. נועם חומסקי, דמות מפתח בחקר התפתחות השפה במאה העשרים, פיתח תאוריה של ״דקדוק אוניברסלי״. לפי התאוריה הזו, מתחת למערכות הדקדוקיות השונות של כל שפה ושפה קיים בסיס אחיד לכל בני האדם, והבסיס הזה מקודד בנו מלידה. על התשתית האוניברסלית הפנימית הזו נשענת רכישת השפה באמצעים חיצוניים כגון הניסיון והחשיפה לסביבה.1 חומסקי וממשיכיו אף טענו כי מערכת החוקים הזו משמשת לא רק לרכישת השפה אלא גם לביצוע מהלכים חישוביים לא לשוניים שחיוניים להישרדות כגון ניווט וספירה ולקיום יחסים חברתיים.2

מחקרים שמשלבים בלשנות חישובית (חקר אלגוריתמי של השפה) ואורניתולוגיה (חקר הציפורים) מנסים להתחקות על התהליכים המאפשרים לציפורים לבנות ביטויים באמצעות הצירוף של אבני הבניין שהוזכרו למעלה.

סברינה אנגסר, ביולוגית אבולוציונית שחוקרת את התקשורת הקולית של ציפורים, בחנה במחקרה על הזנבן ערמוני-הכיפה (Chestnut-crowned Babbler) את בנייתם של מבעים שתפקידיהם מובחנים מתוך יסודות אקוסטיים חסרי משמעות.3 היא מזהה למשל שתי הברות ומסמנת אותן באותיות A ו-B. כל אחת מהן היא חסרת משמעות כשלעצמה, טוענת אנגסר, אבל בצירופים שונים מתקבלות משמעויות שונות: הצירוף AB משמעותו קריאת קשר בזמן תעופה (בעיקר כדי לשמור על מבנה הלהק באוויר); ואילו הצירוף BAB משמעותו קריאה המלווה האכלה בקן.4

איה מארק, צפרית חובבת ומאסטרנטית במכון למדעי החיים של האוניברסיטה העברית, חוקרת את התקשורת הקולית של הבולבול צהוב-השת (המוכר בלעז כ״בולבול ממושקף״, White-spectacled Bulbul). במחקרה מארק בוחנת את היכולת של הציפור לבנות ביטויים אין-ספור מתוך כמות נספרת של הברות. מארק מביטה כמו אנגסר בסדר של ההברות, אבל להבדיל ממנה היא מייחסת לשינויים בסדר ההברות לא ביטויים שונים אלא ניב שונה. כלומר היא משווה בין ביטויים של אוכלוסיות שונות מאותו המין, שנמצאות באיזורים גאוגרפיים שונים. המשמעות מבחינתה של מארק היא שהניב של כל אוכלוסייה מתאפיין בסדר הברות שונה, אך לכולן יש אבני יסוד זהות שהן תולדה של הפיזיולוגיה המשותפת לכל הציפורים ממין זה.5

דינה ליפקינד, זואולוגית שמתמחה בתהליכי למידה בבעלי חיים, מציעה זווית אחרת להסתכלות על היחס בין הברות למבעים באמצעות התצפיות שהיא עורכת בגוזלי הציפור זברה פינק (Zebra Finch).6 בניסויים שערכה ליפקינד היא התערבה למעשה בתהליך ״החונכות הלשונית״ של אב ובנו. בשלב הראשון היא תיעדה וניתחה את האופן שבו הגוזל לומד לחקות את שירת אביו, ולאחר מכן החליפה את האב בציפור מלאכותית כדי להמציא ביטויים חדשים שהגוזל אמור ללמוד. במסגרת הניסוי עיוותה החוקרת את ההיגדים שהגוזל כבר למד – היא שינתה את גובה הצליל של ההברות ואת סדרן. רק אחרי שהתאמן הגוזל כמה ימים על כל אחת מן ההברות החדשות וביצע אותן במדויק הוא התפנה לסידור ההברות בסדר הנכון להפקת ההיגד החדש שלמד. התוצאה של ניסוי זה משקפת בעיני ליפקינד תהליך קוגניטיבי שבו הגוזל מפרק את רכישת השפה לשני היבטים שונים שלה: ההברות (המשולות לאוצר מילים) והסדר שלהן (המייצר את התחביר).

לדידה של ליפקינד, העובדה שזוהי שיטת הפעולה הטבעית של הגוזל אינה מעידה שזו הדרך היעילה ביותר לרכישת שפה. אדרבה, היא מראה כי הניתוק שמבצע הגוזל בין אוצר מילים לתחביר גורם לו להחמיץ הזדמנויות לסדר רצפים ״נכונים״ ממעט ההברות שכבר דייק בהן. חולשה ציפורית זו מעוררת, כך נראה, אי-נחת ברוחו של הומו ספיאנס. חוקרים רבים, מספרת ליפקינד, ניסו למצוא את האלגוריתם המושלם להשוואת רצפים כדי לחשב את מספר הפעולות המינימלי הנדרש כדי להגיע מרצף סימנים מסוים לרצף סימנים אחר. לדבריה, השיטות הולידו כישלונות רבים והצלחה אחת: הוכחה נחרצת שהדבר אינו אפשרי.7

^***

אני קוראת את הפסקאות שכתבתי זה עתה. יש בהן ניסיון לתאר את המחקרים, לחלץ מכל אחד מהם מסקנות, להוציא מהחיבור שלהם עוד מסקנות ולהפיק מהסדר המייצר את החיבור הזה משמעות וידע. אבל האמת לגבי המחקרים הללו, שהם סדרה של דיווחים של האדם על הטבע, היא שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. וההרגשה כי מצופה ממני שבאמצעות מלאכת הכתיבה אשליט בהם סדר, הייררכיה וכפועל יוצא גם משמעות, היא ציפ-ציפ-ציפייה שאני רוצה לכפור בה. אני רוצה ללמוד מהגוזל להתעכב עוד, כמה שצריך, על ליטוש ההברות, לצפות בו בלי לצפות ממנו ליצור מהן מיד מבנה שימושי למסירת משמעות.

רוצה ועושה.

את האימון הראשון אני עושה מול ההרצאה של ליפקינד. הדברים שלה נאמרים במהלך סימפוזיון באוניברסיטת תל אביב. הכותרת מטרימה תפנית בעלילה: ״מציאת הנתיב הקצר ביותר במרחב ההתנהגות״. נתיב זה, אנחנו כבר יודעות ויודעים, לא יימצא. אין קיצורי דרך.

אני צופה בהקלטת ההרצאה שוב ושוב. מדי פעם אני עוצרת את התמונה. דקה 4:59. אני מביטה בליפקינד מבעד למסך. ליפקינד מביטה דרך מסך משלה בשתי ציפורים. בין הציפורים אין מסך. הן מביטות זו בזו. אחת מהן גדולה וצבעונית, השנייה דומה לה אך קטנה ממנה ואפורה. אב ובנו. התמונה קפואה. יש לה עבר ועתיד. רגע לפני כן, האב משך בנוצות בנו, תבע ממנו את מבטו. ״שים לב״. ברגע הבא הוא פצח בשירה. מתלווה לשירה זו ניקור מקורות הדדי. נשיקות? הווידאו ממשיך. אני עוצרת שוב. דקה 12:42. הגוזל בן חודשיים. לידו דמות הורית גרוטסקית: בובת עץ צבועה בסגנון נאיבי, חיקוי חיוור של האב. ההורים שלנו משתנים מול עינינו. לא ברור אם הציוץ של אבא-עץ מגיע מתוכו או בוקע מרמקול שמוקם בחדר. בתמונה נראה הגוזל נצמד בגופו אך מפנה את מבטו אל נקודה מרוחקת בכיוון המנוגד. רגלו הימנית נוטה קדימה בהתאם להפניית הראש. ליפקינד מסבירה: הגוזל מקשיב ולומד. הפריים הבא. דקה 15:05. על המסך מאחורי ליפקינד מוצג גרף. הגרף משקף את הניסיונות החוזרים שעשה הגוזל עד שהגיע מן השיר הראשון שלמד מאביו הביולוגי אל השיר הבא שלמד מאבא-עץ. את המשימה הזאת השלים בחמישה עשר ימים תמימים – רבע מחייו עד כה.

מה אני לומדת מהגוזל? ראשית, לפרק. שנית, לתעדף. שלישית, להתאמן על מה שיש לי לומר שוב ושוב. אבל יותר מכול אני רוצה לחקות את האיפוק שלו מול תעופת האמוק לעבר משמעות.

קודם כול לפרק. אחר כך לתעדף. לתעד עף. ואז להתאמן על מה שיש לי לומר שוב ושוב ושוב. אבל יותר מכול אני רוצה לחקות את האיפוק. שלו. מול תעופת האמוק לעבר משמעות.

אבל יותר מכול אני רוצה לחקות איפוק מול תעופת אמוק לעבר משמעות.

אבל יותר מכול – לחכות. איפוק מול תעופת אמוק לעבר משמעות.

ל-פ-רק. ל-ת-ע-דף. ל-הת-א-מן.

 

רֵא-שִׁית--לְ-פָ-רֵק---שֵׁ-נִית--לְ-תַ-עְ-דֵּף---שְׁ-לִי-שִׁית--לְ-הִִתְ-אַ-מֵּן----שׁוּב-וָ-שׁוּב.

שׁוּב-וָ-שׁוּב. שׁוּב-וָ-שׁוּב. שׁוּב-וָ-שׁוּב.

שׁוּ-בָה-שׁוּב. שׁוּ-בָה-שׁוּב. שׁוּ-בָה-שׁוּב.

שׁוּבָשׁוּבָשׁוּבָשׁוּבָשׁוּבָשׁוּבָשׁוּבָשׁוּבָ. שׁוּבָשׁוּבָה. שׁוּבָשׁוּבָשׁוּ.

בָה-שׁוּ.

אני רוצה לדבר עם ציפור.

איך עושה ציפור? אמא שלי שאלה אותי. אדם מתבונן בטבע. לומד אותו. מתאר אותו בשפתו. מדווח. אדם רוצה לתעד את ממצאיו, לדבר על הטבע עם אחרים. ידע נצבר, ידע נשכח. כדי ללכוד את הידע אדם רושם, שלא יברח.

חמשת אלפים שנה אחורה, יד מצרית מציירת ציפור ורושמת צליל. ברשימת הסימנים של גרדינר (1928), הקודקס המדעי המקובל להירוגליפים של מצרים העתיקה, מצוין ציור של גוזל שְׂלָיו (Quail) כסימון של הצליל ״אוּ״ או ״ווּ״ (U/W).8 מה הקשר בין הציור לצליל? למה המצרים הקדמונים השתמשו בציפור הספציפית הזו? גרדינר משיב על התמיהה הזאת כך: ״סיבה לא ידועה״.9 המדען חייב לקרקע את הטקסט.10 הוא לא יכול להרשות למילים להתעופף. לא אני ולא גרדינר שמענו את שירת הציפור שתקעה יתד בנפשו של אדם שהשתתף בייסוד הכתב האנושי. איך עושה מצרי? שלוש מאות דורות מפרידים ביני ובינו. ציוץ השליו (של ימינו) זמין לי בכל רגע נתון בהקלטה דיגיטלית. הוא נשמע לי כמו wow-weh או wow-wah ומתובל בקריאות pt-pt-pt. והנה גם אני רושמת את הצליל. אני לא יודעת איך הציוץ הזה נשמע למי שהפך אותו לסימן במצרים בשלושת אלפים ומאתיים לפני הספירה. איך עושה מצרי? איך עושה ציפור?

איך עושה ציפור, מתוקה שלי? זיכרון פורח.

אני רוצה לדבר עם ציפור. אני רוצה לשמוע אותה. אני רוצה למסור את מה שהיא מוסרת. האם אצליח? האורניתולוג א״א סונדרס משיב לי תשובה תמציתית: "כלום אפשר לתאר את שירת הציפור בדיוק ובהחלט? לא, וגם לא כל דבר אחר".11 שירת הציפור זהה אפוא ל״כל דבר אחר״, וזו וגם זה נמצאים מעבר לתפיסה. אני מנסה לתאר את מה שאני תופסת באמת, והסימנים הכלליים, המוסכמים, כובלים אותי. בלעדיהם אין לי שפה משותפת עם אחרים, ואיתם אני נאלצת לתת פשר לדברים. איך אתאר כל דבר, לא כל שכן ציוץ ציפור? אניצ מנסה נסה לנסח את המחשבמה עכשיו ביחד עם הביחד אמא ביחד אמא אמא עם הציוץ שבחלון ובראש הכול פופוי עוד רגע פופוי א-פויפוי אריסטו פה נס פופו אריס פופוי אי אפשר.

אריסטופנס, מבועת ומשועשע מזוועות מלחמת פלופונס ומהישגיה, הלך אל הציפורים. במחזה 'הציפורים' הוא מעלה באוב את המלך תראוס, האנס האכזרי של פילומלה שבצערה הפכה לציפור שיר. במחזה שכתב אריסטופנס תראוס מופיע אף הוא בדמות ציפור: דוכיפת. איך עושה דוכיפת? לאריסטופנס היה מושג בראש. הוא העלה זאת על הכתב. המחזאי שומע, מפרק, מעבד וכותב. על הדף יש מרשם פונטי. השחקן יפרש אותו בחזרה מן הכתב אל הצליל. ציוץ-חיה נקלט באוזן-אדם, עובר לכתב-יד ומשם לעין-אדם ואז לפה-אדם וממנו החוצה, שוב אל העולם. וכל התהליך הזה, רק ביוונית, עוד לפני מתרגמים ושחקנים אין-ספור. יקום בלתי נגמר של אוזניים, עיניים, ידיים, פיות.12

ἐποποῖ ποποποποποποποῖ,
 ἰὼ ἰὼ ἰτὼ ἰτὼ ἰτὼ ἰτὼ,

Epopoi popopopopopopoi,
 Io io ito ito ito ito

אֵפּוֹפּוֹי פּוֹפּוֹפּוֹפּוֹפּוֹפּוֹפּוֹי,
אִיּוֹ אִיּוֹ אִיטוֹ אִיטוֹ אִיטוֹ אִיטוֹ

אֵפּוֹפּוֹי.
אֵאאאאאאאאאאאא פּוֹפּוֹ פּוֹפּוֹי.
פּוֹפּוֹפּוֹפּוֹפּוֹפּוֹפּוֹ פּוֹפּוֹי.
אִיּוֹ אִיּוֹ אִיּוֹ אִיּוֹ אִיּוֹ אִיּוֹ. אִיּוֹ אִיּוֹ אִיטוֹ אִיטוֹ אִיטוֹ אִיטוֹ.
פּוֹפּוֹ אִיּוֹ, פּוֹפּוֹ אִיטוֹ,
פּוֹ אִיטוֹ פּוֹפּוֹי,
פּוֹאִיטוֹ.

המשורר האנגלי בן המאה התשע עשרה ג׳ון קלייר זכה לאחר מותו (לבד, בייסורים, במקלט לחולי רוח) לגושפנקה מדעית. חוקרי טבע שקראו את שירתו התרשמו: הוא הקשיב.13 ואני מבקשת להקשיב לו. אז את השיר שלו אני מגלגלת על השפתיים, והוא שורק ומצייץ מתוך הפה שלי:14

– 'Chew-chew chew-chew,' and higher still:
'Cheer-cheer cheer-cheer,' more loud and shrill
'Cheer-up cheer-up cheer-up,' and dropt
Low: 'tweet tweet jug jug jug,' and stopt
[…]
'Wew-wew wew-wew chur-chur chur-chur,
'Woo-it woo-it': could this be her?
'Tee-rew tee-rew tee-rew tee-rew,
'Chew-rit chew-rit,' and ever new.

התרשים האונומטופאי היה לא רק אמצעי פואטי בידיהם של משוררים אלא גם כלי תיעוד קונקרטי בידיהם של חוקרי טבע. ג׳ון ג׳יימס אודובון, נטורליסט ואורניתולוג אמריקאי-צרפתי, מביא בספרו 'הציפורים של אמריקה' (1840) מדבריו של חברו תומס נאטוֹל (Nuttall), המציין כי צייצן היערות נפוץ ביערות האשוח העבותים של קולומביה ומספר על אודותיו:

שמענו [...] מדי פעם בפעם את הקריאה המוזרה הנשמעת כמו "gh-phebéa" ולפעמים כמו הגרסה הגרונית "p h p-phebeé" הנפתחת בנקישה עצורה; פעמים אחרות התגוונו הצלילים והיו ל"p t petoway" נמרץ ולעיתים מהיר. [...] כשניגשו אליו כרגיל או כשקרא שמענו את ה-"pu pu pu".15

סונדרס מדווח כי במרוצת השנים השתמשו אורניתולוגים בדרכים שונות לרישום השמע: הם רשמו את הציוץ בתיאור מילולי ובתיאור אונומטופאי, בתווים מוזיקליים ובשרטוטים של גובה הצליל ומשכו.16 קווים נקטעים, מתקצרים ומתארכים בהתאם למשך הצליל, עולים ויורדים בסולמות מוזיקליים, לפעמים מסתלסלים, לפעמים נופלים במדרגה תלולה.

ועם כל זאת, כדרכו של עולם, הקשבה היא עניין נדיר. על אף ההתקדמות בחקר הציפורים, כתב סונדרס ב-1929, חלק הארי של המחקר עדיין מתמקד בהרגלי קינון, בנדידה ובתפוצה; "שירת הציפורים היא מן התחומים האחרונים הזוכים לתשומת לב מדעית״.17

תשומת לב מדעית נדירה שכזו אפשר למצוא אצל האורניתולוג ריצ׳רד האנט. במאמרו ״הפונטיקה של קול הציפור״ מ-1923 ביקש האנט לייסד מפתח לתיעוד של צלילי ציפורים על בסיס תעתוק לטקסט אנושי. האנט סבר שציפורים מתבטאות כמו בני אדם בהפקת מילים בנות מספר הברות, ולכן פרקטיקת התיעוד בכתב לבדה הייתה מבחינתו נקודת פתיחה ראויה ליצירה של סטנדרט אחיד. הוא יצא נגד הדעה הרווחת שצליל הציפורים אינו ניתן לתיאור ופיתח מעין סטנדרט אוניברסלי של תעתוק המבוסס על הרישום הפונטי הבין-לאומי האחיד (IPA). הוא קיווה שחוקרים יאמצו במרוצת השנים את הסטנדרט שלו כשפה מוסכמת למחקר אורניתולוגי של שירת הציפורים.18 שאיפתו בתחום זה, או שמא שאפתנותו, מתומצתת במאמר במשפט אחד חשוב: "שום מדע ושום ענף מדעי לא הקדים בהתפתחותו את עולם המונחים של עצמו".19 מאמציו לתמלל את שפת הציפורים ולייצר סטנדרט פונולוגי לרישום ציוצים לא נשאו פרי, וכך קרה שגישת התעתוק לא התפתחה: היא נעשית היום ממש כפי שנעשתה במשך שלוש מאות שנה לפחות בשירה ובמדע – כלומר באמצעות רישום אינטואיטואיטואיטואיטואיטיבי על בסיס שמיעה. עם זאת יש לזכור כי מאמציו של האנט נולדו בעידן שבו האמצעים הטכניים הזמינים התבססו על עיקרון של רישום בדיו על נייר. במובן מסוים, הכלל שהנחה את האנט הוא גם הכלל שהגביל אותו: עולם המונחים מתווה את הדרך למדע, אבל בהיעדר האמצעים המתאימים, גם עולם זה יישאר מוגבל.20

***

כשציפור מתעוררת בבוקר היא שרה.

היא נוכחת. היא בקשר עם הסביבה.

אני כאן! שרדתי את הלילה. אני בחיים.
 

***

ציפור שיר בנויה כמו כלי נגינה קטן, מורכב להפליא ומהיר. מערכת הנשימה שלה כוללת זוג של ריאות שאליהן מחוברים עוד תשעה שקיקים של אוויר. לעומת בני האדם, שהצלילים השונים שהם משמיעים מופקים במיתרי הקול ועוברים דרך הגרון, הלשון והשיניים ואז נחתכים בחלקים שונים של הפה, אצל הציפור עיקר הציוץ מיוצר ככל הנראה לפני שהוא מגיע לפה או למקור.21 הגרסה הציפורית של מיתרי הקול לא נמצאת בגרון כמו אצלי אלא ממוקמת הרבה יותר עמוק בחזה ומחוברת לריאות, ולכן הציפור יכולה לא רק לצייץ במהירות על-אנושית אלא גם להפעיל מערכת שירה בשני קולות.22 היא מסוגלת לייצר עיצורים כמו רְרְרְרְרְ או זְזְזְזְזְ או סְסְסְסְ או שְׁשְׁשְׁשְׁ ובו בזמן גם תנועות כמו אִִייייייי או אוּוווווו או אָהההההה.

האנט הציע אופן כתיבה של צלילים כפולים אלה:​​23

ch ch ch ch
whaaaaaaaaaa

יש משהו מכמיר לב בתוצר של האנט: רצף של אותיות שמסמן צלילים שבני אדם כלל לא יכולים להפיק.

אבל ממילא לעולם איננו אומרים את מה שאנחנו כותבים.

השפה הכתובה מתקיימת במרחב אידאי שהמימוש האקוסטי שלו בהכרח מלא שיבושים. אוויר יוצא מן הריאות – לעיתים הוא מרעיד את מיתרי הקול ולפעמים לא. משם הוא נדחס, נעצר, נחתך, חומק, דולף בין הלוע, החיך, הלשון, השיניים, השפתיים, האף – והכול בעת ובעונה אחת.24

לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מבטאים שְׁ ובעצם יוצא לנו זְ׳.

אנחנו חושְׁבים שאנחנו מבטאים שְׁ ובעצם יוצא לנו זְ׳.

אנחנו חו שׁ זְ' בים שאנחנו מבטאים שְׁ ובעצם יוצא לנו זְ׳.

אנחנו חו שׁ זְ' שׁ זְ' שׁ זְ' שׁ זְ' בים שאנחנו מבטאים שְׁ ובעצם יוצא לנו זְ׳.

אימא שלי הייתה מורה לתנ״ך ולח שׁ זְ' בּון.

טקסט כתוב מציג אוסף של סימנים מופשטים, אידאות. השפה הדבורה מנסה לממש את האידאות האלה. בביצוע הקולי של הטקסט דברים משתנים. הלשון, השיניים והשפתיים מאפשרות את הדיבור ומשבשות אותו בעת ובעונה אחת. הצליל האידאי, האידאלי, הנקי, לפני השיבוש, מכונה בבלשנות "פונמה" – יחידת הצליל המדובר הבסיסית ביותר. פונמה יכולה להיות עיצור או תנועה, וביחד הן מייצרות הברות. הפער הזה קיים לא רק בין הכתוב למדובר אלא בין דיבור לדיבור – בשפות שונות כמובן, אבל גם במבטאים שונים ואפילו בתוך אותו מבטא בקרב דוברים שונים. כדי לגשר על הפער בין שפות אנושיות הציע הבלשן דניאל סילברמן את הרעיון של תחליפים פונמיים. תחליפים אלה מתרחשים בטבעיות במִבפְטָאִים שונים: אם בשפה שלי אין צלילים מסוימים שיש בשפה אחרת, אני אשתמש בצלילים הכי קרובים ששפתי מציעה.25 לדוגמה, בעברית נבטא בדרך כלל ציוץ של ציפור כ״צְוִיץ-צְוִיץ״. דוברת אנגלית שתרצה לתאר אותו הצליל לא תשתמש בצירוף צְו שאינו נפוץ בשפתה אלא בצירוף טוּ הנפוץ מאוד בשפתה: טוּיִּט-טוּיִּט, tweet-tweet. ובשפות אחרות:

צרפתית: קוּוִי-קוּוִי
ספרדית: פִּיּוֹ-פִּיּוֹ
טורקית: גִ׳יק-גִ׳יק
גרמנית: פִּיפּ-פִּיפּ
יוונית: צִיּוֹ-צִיּוֹ
רוסית: פִיט-פִיט
יפנית: צ׳וֹן-צ׳וֹן.26

איך עושה יפני? איך עושה ציפור? אני ממוללת בפה את תעתוקי הציוץ הללו, מנסה לגלגל על הלשון את המבטאים של כל דוגמה. כשאני חושבת על הפערים הפונמיים בין השפות האנושיות השונות אני תוהה אם אפשר להחיל את הרעיון של סילברמן גם על הפערים בין שפת האדם לשירת הציפור. אולי זה יקדם אותי בדרך ליצירת בסיס משותף לשפה דבורה אנושית וציפורית? אולי אצליח לחדש את השיטה של האנט? עיון במקורות שונים ושיחות שערכתי עם חוקרים מעלים כי התעתוקים של צלילי הציפורים נשארו עד היום כלי אנושי לחקירת הטבע.27 תעתוקים אלה, מתברר לי, מובאים לא במאמרים רשמיים ולא דרך חקירה בסטנדרטים מדעיים אלא ביומניהם ובפנקסיהם האישיים של החוקרים – באינטואיציה, בהקשבה.

החוקרת איה מארק ששוחחתי עימה בזמן המחקר שערכתי העניקה לי הצצה אל רשימת ציוצים של בולבול צהוב-שת מצפון הארץ מתוך יומן המחקר האישי שלה שכותרתו "זיהוי, ניתוח ואפיון של יחידות בסיס של תקשורת קולית בציפורים". הרשימה של מארק מתועדת באותיות לועזיות ומקוטלגת וממוספרת לפי עקרונות של דמיון צלילי שהיא זיהתה בעת עריכת המחקר.28 ליקטתי כמה ציוצים מתוך הרשימה ויצרתי מהם דיאלוג מצויץ שדימיתי בראשי (סימני הפיסוק במקור, המספר הקטלוגי בסוגריים בצד):

- weet-wout (55)
- tu ti tu (17)
- tu-ti tuyu! (1)
- ti tu-tuyi? (157)
- tu ti twy (48)
- tu ti twy twy (46)
- wa titititititi tio (340)
- ti! (49)

***

הקִדמה הטכנולוגית המואצת של המאה העשרים סיפקה כלים חדשים למאמצי האדם להבין את התקשורת הציפורית. הציוץ החמקני כבר לא מתעופף ונעלם יחד עם הציפור שמפיקה אותו אלא נלכד באמצעות הקלטת שמע שאפשר לקחת למעבדה, לשמוע שוב ושוב, לנתח ולבחון. מטכנולוגיית השמע נגזרת התפתחות מדעית נוספת, שהביולוג פיטר סלייטר מסמן כקו פרשת המים בהיסטוריה של התחום.29 לדידו, אותה נגזרת טכנולוגית האיצה את מחקר שירת הציפורים וכיום מאפשרת לחוקרים לנתח את ההקלטות הקוליות גם באמצעות מכשיר המכונה "ספקטרוגרף", שהתוצר שלו מכונה "ספקטרוגרמה".

ספקטרו-גרמה, משמע רישום של ספקטרום. ספקטרום, משמע היראות, משמע התגלות, משמע רוח רפאים. אני רושמת רוח.

ספקטרוגרמה היא גרף שמתאר תדר של קול (ציר y) על משך הזמן (ציר x). קו אופקי קצר או נקודה מייצגים צליל קצר; קו ארוך מייצג צליל מתמשך; קו מתעקל כלפי מעלה מתאר צליל שתדרו עולה; קו מתעקל כלפי מטה מתאר צליל שתדרו יורד. עוצמת הצליל מתבטאת במידת הכהות של הסימן: שחור מסמן עוצמה גבוהה ולבן מסמן עוצמה נמוכה, וביניהם מנעד של אפורים. לבן מוחלט משמעותו שקט מוחלט.

הספקטרוגרמות המוקדמות של אמצע המאה העשרים הופקו באמצעות מכשירים מכניים שתיארו את הצליל בשרטוט דיו על נייר כמו בפעולת רישום אנושית. יתרונה המרכזי של הספקטרוגרמה לחוקר נובע מן האפשרות לראות בעין דקויות שלאוזן האנושית קשה להבחין בהן. הצליל מגיח לרגע ואז חומק ונעלם, ואילו הרישום הגרפי שלו ״מקפיא״ אותו בזמן ומאפשר לאדם להתבונן בו ארוכות, למצוא בו תבניות, לחקור אותו, לארגן אותו ולסדר את המידע הגלום בו. בעוד התעתוק האנושי של שירת הציפור נותר כלי אינטואיטיבי, נטול אובייקטיביות וסטנדרטיזציה, הספקטרוגרמה דומה יותר לתצלום – תיעוד שיטתי של הצליל שהיא מפיקה. אני מחליטה להיעזר בספקטרוגרמה כדי לתווך בין הצליל הציפורי לכתב האנושי.

אמנם היום יש מגוון ספקטרוגרמות דיגיטליות בצבע, אבל אני בוחרת בשחור-לבן. בספר 'המוזיקה של הטבע' העוסק בין היתר בניתוח ספקטרוגרפי של שירת ציפורים העיר אחד המחברים, הנס סלאבקורן, את ההערה הבאה, העיר ולא פירש: ״גוני האפור נעלמים לרוב בדפוס ומוחלפים בגרסת שחור-לבן״.30 טבעו החמקמק של הדפוס נובע, כמעט נוזל, מבין השורות היבשות, האבקתיות, כאילו מכונת השכפול היא שביקשה מכל סימן להשחיר ולהתגבש או להיעלם, כאילו פיזרה את הרעש מתוך התמונה ודרשה ממנה להידמות לאותם סימני כתב המופקים בכלים המוחזקים בידיים אנושיות. שחור על גבי לבן.
 

ספקטרוגרמה מהקלטה של שירת שחרור, אפריל 2023, כליל

הספקטרוגרמה המוצגת כאן נולדה בחופשה ביישוב האקולוגי כליל שבגליל המערבי. הצטיידתי במכשיר הקלטה ביו-אקוסטי שקיבלתי בהשאלה מהמעבדה לזואולוגיה של יוסי יובל מאוניברסיטת תל אביב ואיתרתי ענף טוב בתוך העצים והסבך המקיפים את הבקתה שבה שהיתי. לקראת שעת הדמדומים מיקמתי את הרשמקול עמוק ככל שיכולתי בתוך צמרת של עץ והשארתי אותו שם למשך כיממה. למחרת חזרתי על הפעולה בעץ אחר. המכשיר הקליט במשך ארבע שעות אחרי השקיעה ולפני הזריחה. מתוך כעשרים שעות הקלטה, שהאזנתי להן בשקיקה ובשעמום לסירוגין, סיננתי כארבע שעות של גיזום עצים של השכן, הקלטות רבות של חתולים, כלבים, חמורים, תרנגולים ועוד חיות שלא הצלחתי לזהות. היו הרבה הקלטות של שקט. היו הרבה הקלטות של ציפורים שנשמעו מענפים ומעצים רחוקים. אבל חלק מן ההקלטות היו מה שחיפשתי – ציפור שיר נחה, מקפצת או מתעופפת בקרבת הענף שלי ומצייצת כאילו לתוך המיקרופון. את ההקלטות האלה העברתי לתוכנה לעריכת סאונד שאיפשרה לי גם לשמוע אותן וגם לראות את הספקטרוגרמה שלהן, שאותה ייצאתי באיכות גרפית גבוהה יותר בעזרת תוכנה אחרת.

אני נמשכת אל הספקטרוגרמה הזאת שוב ושוב. יופייה תואם את יופיו של השיר שהיא רושמת – שירו של השחרור, שלמדתי להכיר משמיעה.

אני מביטה בה ארוכות. רצועה שלכדה ריקוד של צליל. על סרט הצְלילוּם מתוארת מציאות שלא מוגבלת לשדה הראייה הצר של העדשה. הצליל מגיח ונשמע ונחשף מכל כיוון, מבעד לבתים ומאחורי הענפים ומתוך הקינים שרופדו בתחילת האביב בתוך החורים הבטוחים שבעצים. המיה נשמעת מרחוק ומשורטטת בקו חיוור, מנוע רכב אימתני שרגע לפני כן כמעט בלע את שריקתו של השחרור מונח כעת בלאות בתחתית הפריים, מרפד אותו לקראת תעופתם של צלילי השיר השחרורי, המתעגלים בעליצות מעלה ומטה, מסתלסלים באוויר. הגרף הספקטרוגרמי, תיאור פיזיקלי יבש של המהירות שבה האוויר שבקע מיצור חי התחכך באוויר העולם, מצליח בעת ובעונה אחת לתעתק את השירה ולשרטט את המסלול שבו היא נישאת.

אפשר לכתוב לציפור? לציפור אפשר רק לכתוב. ציפור מגיעה לחלוני לביקור קצר ומתעופפת. לא הספקתי לומר לה דבר. יש פער בין מה שאני רוצה לומר ובין מה שאני מצליחה לבטא. יש ספקטרום לפער הזה: תהום, חומה, גדר, חלון. כתב, תצלום, דיבור, מבט. הספקטרוגרמה אינה כתב ואינה תצלום, לא דיבור ולא מבט, ובה בעת היא כולם יחד. בתמונת הטבע הספקטרוגרמית אני מוצאת משהו. אני מבינה שאני יכולה לחלץ אותו אפילו בלי לדעת מהו.

שלום שחרור.

• 1. נועם חומסקי, שפה ושאלות על הידע: הרצאות מנאגואה, תרגום: נועה שובל (תל אביב: רסלינג, 2003), עמ' 140-117. ראו גם: Marc D. Hauser, Noam Chomsky, and W. Tecumseh Fitch, "The Faculty of Language: What Is It, Who Has It, and How Did It Evolve?", Science 298:5598 (22 November 2002): 1569-1579 (להלן: האוזר).
• 2. האוזר, עמ' 1571.
• 3. Sabrina Engesser et al., "Experimental Evidence for Phonemic Contrasts in a Nonhuman Vocal System", PLoS Biol 13:6 (June 29 2015): e1002171 (להלן: אנגסר). התרגום של שם הציפור מבוסס על ג׳ניפר אקרמן, דרך ציפור: מבט רב-מעוף בסודות הציפורים – תבונה, תקשורת, אהבה ולהטוטים, תרגום: תום דולב (רמת השרון: אסיה, 2022), עמ' 386 (מתוך רשימת שמות שנערכה בייעוץ יורם יום-טוב).
• 4. אנגסר, עמ' 4.
• 5. שיחה של המחברת עם איה מארק, 8 באפריל 2023.
• 6. Dina Lipkind, "Finding the Shortest Path in Behavioral Space: On the Morphogenesis of Animal Behaviour", YouTube, January 16, 2019, https://www.youtube.com/watch?v=AaY3Jef1oo4&ab_channel=TAUVOD, accessed March 20, 2024
• 7. שם, 11:00.
• 8. Alan H. Gardiner, Catalogue of the Egyptian Hieroglyphic Printing Type: From matrices owned and controlled by Dr. Alan H. Gardiner (Oxford: Oxford University, 1928), 26
• 9. Alan H. Gardiner, Egyptian Grammar: Being an Introduction to the Study of Hieroglyphs, 3rd ed., rev. (London: Oxford University Press, 1957), 472
• 10. איפה נחתו העיניים שלך? ולאן הן שבות ומתעופפות? והמחשבה?
• 11. A.A. Saunders, Bird Song, Handbook 7 (Albany, NY: New York State Museum), 133 (להלן: סונדרס); מצוטט בתוך: Myron C. Baker, "Bird Song Research: The Past 100 Years", Bird Behavior 14 (2001): 3-50, p. 5 (להלן: בייקר).
• 12. Aristophanes, Birds: A Dual Language Edition, Greek text ed. F.W. Hall and W.M. Geldart, English trans. Ian Johnston, (Oxford, OH: Faenum Publishing, 2017), 30-31. האורתוגרפיות האנגלית והעברית נגזרות כאן מהיוונית.
• 13. Maria Theodora Diakantoniou, "The Notes of a Peasant Poet’s Life: Rootedness, Emotion, and Identity in John Clare’s Bird Poetry" (MA diss., University of Windsor, 2018), 3-6
• 14. John Clare, "The Progress of Rhyme", in Poems by John Clare, ed. Arthur Symons (London: Henry Frowde, 1908), 146
• 15. John James Audubon, The Birds of America, Vol. 1 (New York, J.J. Audubon; Philadelphia: J.B. Chevalier, 1840), 215
• 16. Aretas A. Saunders, "The Song of the Song Sparrow", The Wilson Bulletin 63:2 (1951): 99-109, p. 99; לקריאה נוספת ראו: Peter Marler, and Hans Slabbekoorn, Nature’s Music: the Science of Birdsong, (Amsterdam: Elsevier Academic, 2004), 20-57 (להלן: מארלר).
• 17. סונדרס אצל בייקר, עמ' 5.
• 18. Richard Hunt, "The Phonetics of Bird-Sound", The Condor 25:6 (1923): 202-208, p. 202 (להלן: האנט).
• 19. שם.
• 20. קול קורא שפירסם הבלשן השוודי רוברט אקלונד (Eklund) ב-2017 בסמינר שעסק ביחסי אדם-חיה-מכונה הציע אתגר בממדים תנכיים: גיבוש טבלת "AnimIPA" שתהיה הרחבה לטבלת IPA (ראשית תיבות של International Phonetic Alphabet). IPA היא מערכת סימנים שמקטלגת את כל הצלילים האנושיים בכל השפות הידועות, ואילו אקלונד קיווה ליצור סטנדרט גם לקולות של בעלי חיים. חמש שנים לאחר מכן, בהתכתבות, הוא מביע לפניי סנטימנט אחר: ״היה מעט מאוד עניין בפרויקט (כמעט אפסי), ולכן כלום לא קרה וגם לא סביר שיקרה״ (דואר אלקטרוני, 27 במאי 2023).
• 21. ראו, למשל: John K. Terres, The Audubon Society Encyclopedia of North American Birds (New York, NY: Alfred A. Knopf, 1980), 955.
• 22. Roderick A. Suthers, "Peripheral Control and Lateralization of Birdsong", Journal of Neurobiology 33:5 (1997): 632-652; Tobias Riede, and Franz Goller, "Peripheral Mechanisms for Vocal Production in Birds – Differences and Similarities to Human Speech and Singing", Brain and Language 115:1 (2010): 69-80
• 23. האנט, עמ' 205.
• 24. ראו גם: ברק פז, "בלשנות מודרנית: פונטיקה ופונולוגיה", חוברת בסדרת ״כדאי לדעת״ של בית הספר למדעי המתמטיקה, אוניברסיטת תל אביב, https://goodtoknow.tau.ac.il/linguistics.
• 25. Daniel Silverman, "Multiple Scansions in Loanword Phonology: Evidence from Cantonese", Phonology 9:2 (1992): 289-328
• 26. דוגמאות אלה מבוססות על רשימה של קולות של בעלי חיים שחיבר דרק אבוט (Abbott) ופרסם בעמוד האישי שלו באתר של אוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה. הצלבתי את הרשימה הזאת עם מקורות שמע נוספים כדי ליצור תעתיק עברי.
• 27. ראו גם: Greg Uyeno, "What it Sounds Like When Doves Cry", JSTORE Daily, 29 March 2023, https://daily.jstor.org/what-it-sounds-like-when-doves-cry, accessed 20 March 2024.
• 28. מחקרה של מארק טרם פורסם. מארק מדווחת כי הרשימה מסודרת וממוספרת לפי עקרונות של דמיון צלילי שזיהתה בעת עריכת המחקר, אך בשלב מסוים נאלצה לזנוח את שיטת המספור מפני שמורכבות הצליל לא אפשרה קִטלוג כה פשטני.
• 29. P.J.B. Slater, "Fifty Years of Bird Song Research: a Case Study in Animal Behaviour", Animal Behaviour 65:4 (2003), 633-639, p. 633
• 30. מארלר, עמ' 5.