מאמר מערכת
ברצוני להקדיש את מאמר המערכת הראשון של כתב העת שיוצא לאור ביוזמתה ובחסותה של 'היחידה לתיאוריה והיסטוריה' בבצלאל, למובן מאליו.
אין חולק על חשיבותו ומרכזיותו של כתב-עת במסגרת אקדמית בכלל, ובמיוחד במסגרת של אקדמיה כמו בצלאל המשלבת תיאוריה מצד אחד ופרקסיס מצד שני. גם אלה מביננו שעוסקים בתיאוריה ורחוקים מעשייה באמנויות ובעיצוב, מכירים בעובדה שאין להם ולזולתם זכות קיום ללא התייחסות לפרקסיס. ומצד שני, העשייה הפרקטית, שכביכול נתפסת כרחוקה מהתיאוריה, איננה יכולה לחיות ללא התוויית דרכי פעולה, ללא הנמקה תיאורטית, ללא דיבור על העשייה, הצגתה ובחינתה.
אלו הן טענות מובנות מאליהן, ודומה שאין צורך לחזור עליהן שוב ושוב, ובכל זאת ביקשנו בגיליון הראשון להציג את הבעיה במלוא היקפה ולאפשר לקורא לבחון אותה כמעט מכל נקודת מבט אפשרית - האם התאוריה והפרקסיס הם בבחינת שני קווים מקבילים, שאינם נפגשים או חוצים זה את זה, או לפנינו שני ענפים הצומחים מאותו שורש ובמקרים רבים אפילו תלויים האחד בשני ללא הפרדה.
כאגורה לפרסום מאמרים אקדמיים, מחשבות, רעיונות, חילוקי דעות ותגובות, מתוך התיאוריה והפרקטיקה של אמנויות העיצוב והסביבה מצד אחד, ושל אמנויות החזותיות מצד שני – רק טבעי שנבקש לבדוק בכתב העת האם שני צידי המטבע אכן משלימים זה את זה ולא רק מנוגדים או סותרים. האם בקיאות בתיאוריה היא תנאי הכרחי לפרקטיקה, ולהפך – האם נחוצה מידה מסוימת של פרקטיקה בכדי לאפשר את התיאוריה. האם מדובר בשתי דיסציפלינות מסומנות ומתוחמות, או שמא ההבחנה ביניהן מלאכותית, והיא איננה תקפה יותר.
יומרני? בלתי ניתן להשגה? סתם מחשבות ללא קרקע מוצקה? לא באסופת המאמרים בכתב העת הנוכחי. לצד שילוב הידיים בין התיאוריה לפרקטיקה, כמעט בכל אחד מן המאמרים המתפרסמים בגיליון הנוכחי נמצא התייחסות לעצם העלאת הבעיה ולמרכזיותה בשיח באמנות, עיצוב, ארכיטקטורה, אופנה, פילוסופיה, וידיאו-ארט, קולנוע וספרות - אם להזכיר אחדים מן הנושאים הנידונים במאמרים המתפרסמים כאן.
ללא יוצא מן הכלל יש לאמנויות החזותיות מצד אחד, ולאמנויות העיצוב והסביבה מצד שני, נציגות מרשימה במאמרים המתפרסמים בכתב-העת, ומבחינה זו בלבד הוא משקף את העניין הרב שיש בבצלאל להתדיינות התיאורטית ולנחיצותה של הביקורת, ואכן חמישה עשר המאמרים המתפרסמים כאן הם בבחינת מתווי דרך לגיליונות שיצאו לאור בהמשך הדרך. נרצה להמשיך לראות בכתב העת במה לבדיקת רעיונות, ברור מושגים, חידוד ועדכון רעיונות, ובה בשעה נבקש גם להציג מחקרים בכל אחד מתחומי הדעת בבצלאל.
זו גם ההזדמנות לומר כמה דברים על אופיו של כתב-העת. הבחירה במדיום המקוון יכולה להתפרש כאילוץ – זול יותר להוציא לאור כתב עת מקוון מאשר על גבי נייר, שלא לדבר על הנזק האקולוגי בצריכת הנייר. עם זאת, הפקת כתב עת מקוון איננה רק עניין כלכלי, אלא היא מבטאת במידה לא מבוטלת את רוח התקופה, הן מבחינת זמינות החומר והיעילות בטיפול המאמרים המתפרסמים בו, אבל גם מבחינה מושגית נפתחה בפנינו דרך להציב את החומרים המוצגים כאן במרחב ידע אין-סופי, שמשכפל את עצמו במאות ואלפי אתרים. נטילת חלק במרחב הידע מאפשרת מבחינה מעשית נגישות למאמרים המתפרסמים בכתב העת מכל מקום – מהבית, מן המשרד ואפילו מבית הקפה, ולא רק מן הספרייה האוניברסיטאית. לא כל שכן מאפשרת נגישות זו שליחת תגובות מיידיות על תכני המאמרים והצגתם בכתב העת במקומם הראוי מבלי לחכות לגיליון הבא, כפי שקורה בכתבי עת המתפרסמים על גבי נייר.
לסיום, מבחנו של כתב עת איננו בגיליון הראשון שלו. ההתמדה וההקפדה על הוצאתו לאור איננה יכולה להיות של בודדים. נחוצה לשם כך מודעות לצורך בקיומו, וזו בלבד הערובה להוצאתו לאור הסדירה.
כמילה אחרונה ומלבד התודות למשה אלחנתי ודנה אריאלי על השותפות בעשייה, חשוב להדגיש כי עריכת הגיליון הנוכחי היא פרי שיתוף פעולה קולקטיבי של העורכים, כמו גם הכותבים הרבים שנענו לקול הקורא.
