ניגודים כמנסחי יופי
השתלשלותה של מסורת אמנותית, הערכים המעצבים אותה והכוונות הנרמזות בתוצריה אינם מחוורים לנו בדרך כלל. לא אחת הם נתונים לפירושים רבים הסותרים זה את זה. בהתייחס להנחה זו ערך היפה באמנות איננו מוחלט. ההגדרה המילונית מתארת את היופי כצרוף של תכונות או מראות או צלילים וכדומה, שיש בו כדי להנות את חוש הראיה או את אחד החושים האחרים של האדם. (מילון אבן שושן 'יופי'). אכן, הגדרה סובייקטיבית ולא תוחמת, הנתונה להשפעות תרבותיות,חברתיות, כמו לאופנות משתנות הפוקדות את האנושות מעת לעת.
היטיב לתאר זאת אנטואן דה סנט - אכזופרי, בספרו הנסיך הקטן. וכך הוא כותב:
אם תספרו למבוגרים: 'ראיתי בית נאה בנוי לבנים אדמדמות; בחלונותיו פרחי גרניון ויונים שוכנות על גגו' – לא יוכלו המבוגרים לתאר לעצמם את הבית. הם לא יתפסו את העניין אלא אם כן תאמרו להם: 'ראיתי בית שמחירו עשרת אלפים לירה'. רק אז יקראו בהתפעלות: 'מה יפה בית זה!..
ההתמקדות בניגודים כמנסחי יופי איננה פורמולה מדעית המגדירה תופעה. מדובר בהתבוננות על יצירות אמנות מעוד זווית, המאפשרת פרוק של המרכיבים הקוטביים, הקיימים ביצירה הפלסטית, בשירה, בספרות ובמוזיקה באמצעות פריזמה רעיונית.
בהתייחס לכותרת "היש חן עברי", אצטט מהמרחב הרב תחומי: מהמקורות היהודיים ומיצירתם של אמנים מתחומים שונים, שבמודע או שלא במודע ניסחו את יצירתם באמצעות ניגודים, שאפשר שעסקו גם ביופי.
בספר האגדה, שערכו וביארו ביאליק ורבניצקי , מתואר בניסוח ציורי יופיו של רבי יוחנן (בן הנפח) - אמורא שחי בטבריה באמצע המאה השלישית:
הרוצה לראות יופיו של רבי יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום, ויעטר כליל של ורד אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל – ואותו זוהר מעין יופיו של רבי יוחנן הוא.
(בבא מציעא פד).
'אכן יש חן עברי'
פרופ' צבי ורבלובסקי - חוקר מדע הדתות במאמרו 'המבדיל בין אור לחושך', כותב כך:
...המין האנושי חווה, חש, תופס ורואה את עולמו וסביבתו הטבעיים והחברתיים על מערכות סדריהם וערכיהם... כמערכת של הבדלים זוגיים המובחנים כהפכים... "ניגודים בינאריים". בין הפכים בינאריים אלה אולי הבולטים ביותר, ועל כן גם המשפיעים ביותר על בינויה הסימבולי של תבל ויושבי בה, הם הזוגות אור וחושך וזכר ונקבה, זה כנתון קוסמי – טבעי, וזה כנתון אנושי – חברתי... למותר להוסיף שכל נתון קוסמי – טבעי משמש גם סמל לבינאריות אנושית – חברתית, ולהיפך.
יצירת אמנות, בין השאר, היא פועל יוצא של ניגודים. השחור נותן תוקף ללבן ולהיפך, הכבד נותן תוקף לקל ולהיפך. כך הדק והעבה, החלול והמלא, השקוף והאטום, האור והחושך, היפה והמכוער ועוד. אפשר שהמתח ביניהם מנסח יופי.
אתחיל מבראשית.
אנו מוצאים כי בבריאה, ע"פ התפיסה המקראית, טוב ורע דרים תחת קורת גג אחת.
וכך כתוב בספר ישעיהו (מה ז')
'למען ידעו ממזרח שמש וממערבה, כי אפסי בלעדי, אני ד' ואין עוד, יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. אני ד' עושה כל אלה'
פרק מ"ה בספר ישעיהו פותח בקריאה לכורש מלך פרס, ובהמשכו מופיע פולמוס עם האמונה הפרסית.
במאמרו 'יוצר אור ובורא רע' כותב חוקר המקרא פרופ' ישראל קנוהל:
(אביא את תמצית דבריו)
הנביא מבקש לגלות למלך פרס את האמונה המקראית, שעל פיה העולם אינו דואליסטי, אלא ישנה בו אלוהות אחת. יש אל אחד, שהוא בעת ובעונה אחת יוצר אור וגם בורא חושך, עושה שלום אבל גם בורא רע. זהו החידוש הגדול של הדת המקראית, לפי הבנתו של הנביא, והוא פונה אל המלך כורש ומגלה לו את האמת הדתית הזאת, שהיא כמובן שונה במובהק ממה שהיה מקובל בדת הפרסית.
במקרא יש עימות חריף בשאלה הנוקבת בדבר מקור הרע, מקור החושך בעולם, ובשאלה כיצד מתיישב האור עם החושך. זהו עימות שכוחו בכך שהוא מכיל את הניגודים וההפכים, כשבאחדות הכוללת של ההפכים מתבטא כוחה הגדול של היצירה המקראית.
ומהמקרא לפרושי המקרא
וכך מופיע, בניסוח מופלא, בחיבור 'שמות רבה'. מדרש לספר שמות שנוצר מן הסתם בארץ ישראל, בין המאה ה שישית לשביעית.
שלושה בריות קדמו את העולם: המים והרוח והאש.
המים הרו וילדו אפלה, האש הרה וילדה אור, הרוח הרה וילדה חכמה. ובשש בריות אלו העולם מתנהג: ברוח, בחכמה, ובאש, ובאור, ובחושך ובמים.
ריבוי פנים יש למאמר נשגב זה. אמנה שלושה מהם:
1. סמלים למציאות נשגבה, שאינה ניתנת להשגה של ממש: הם מציינים הוויית סוד, שמעבר לממשות ולהשגה האנושית.
2. תיאורי מצבים והתרחשויות בעולמות העליונים, והאצלה והשראה על העולמות תחתונים, על היקום, ועל האדם היחיד.
3. ישויות הנמצאות בתוך החיים, המשמשות ככלי תקשורת להעברת מסרים אנושיים, אל ומעולמות עליונים – בחפצים ובדימויים מעשה ידי אדם - ובאלו אנו עוסקים.
אור וחושך, ניגודים כמנסחי יופי
בשעה שהקב"ה ברא את העולם וביקש לגלות עומק מתוך סתר, ואור מתוך חושך – היו כלולים זה בזה, ולפיכך מתוך החושך יצא האור ומתוך הסתר יצא ונגלה העומק.
( ספר הזוהר, ח,ג, ס ע,ב )
ביצירתו המונומנטאלית של רמברנדט, באה לידי ביטוי הסיפא של הצטוט מספר הזוהר ... מתוך החושך יצא האור ומתוך הסתר יצא ונגלה העומק.
דוגמאות: משתה בלשצר, ירמיהו מבכה את החורבן, דוד ושאול, שעור באנטומיה.
|
|
לוח הצבעים הכהה והמצומצם בו משתמש האמן, תוך שימוש מודגש ומכוון בגוונים זהבהבים היוצרים את אפקט האור- מוטיב שהפך במהלך חייו המקצועיים של האמן לאחד מסימני ההיכר המובהקים של עבודתו – מדגיש את הניגודים בין האור והחושך המהווים גורם מרכזי בניסוח עוצמות היופי של יצירתו.
רמברנדט מאיר את האובייקטים באור דרמטי וכך מסב את תשומת ליבו של הצופה למוקד ההתרחשות.
ובמעבר חד לאמן ישראלי בן זמננו מוש קאשי. מוש מגלה את החושך מתוך האור, בניגוד לרמברנדט המגלה את האור מתוך החושך. מוש מצייר את עצי החושך שלו ע"י חשיפת האור שברקע, כשהחושך לא בהכרח שחור אלא גם אדום, ומגלה לנו כמאמר ספר הזוהר עומק מתוך סתר.
|
'אכן יש חן עברי'
ב-1954 כותב רנה מגריט על יצירתו 'ממלכת האורות', סצינת לילה תחת שמי יום: יצרתי תפיסות שונות ב'ממלכת האורות', נוף לילי ושמי אור יום. הנוף מוביל אותנו למחשבה על לילה, שמים, על יום. לדעתי, תפיסה בו-זמנית זו של לילה, טומנת בחובה עוצמה שמסוגלת להפתיע ולהקסים אותנו. לעוצמה זו אני קורא פיוט.
יצירותיו 'מפתח הזכוכית' ו'טירה בפירנאים', המציגות סלע הנתלה דומם באוויר, מנסחות ניגוד בין משקל האבן לבין הקלילות המשתקפת מתוך הציור. מגריט מאפיין מצב בלתי אפשרי אחד באמצעות מצב בלתי אפשרי אחר. הניגוד הקיים אינו משתקף בחפצים השונים אלא בין האיכויות השונות של אותו חפץ. משקל האבן אינו יכול להשלים עם הקלילות הנשקפת מן התמונה. על פי מצב רוחו של האמן, המציאות נתונה לשינויים וכן לגוונים שונים בתמונה. האמן מעניק לדברים נופך הגיוני המנוגד לחוקי התפיסה המקובלת.
פן נוסף לניגודיות צבעונית, חומרית וצורנית ניתן למצוא ביצירותיו של האמן הבלגי צ'וק דזהבוז', אחד מאמני הקרמיקה החשובים בזמננו, היוצר ברגישות ובהקפדה מפגשים בין מסה לקו, בין דו לתלת מימד, בין מלא לחסר, ובין סטאטי לדינמי.
בספרו "תמונת העולם של אנשי ימי הביניים" כותב ההיסטוריון המוסקבאי אהרון גורביץ :
...בפולחן הדתי, בשעת מימושו של מיתוס, היו העבר והעתיד נמזגים בזמן הווה לכדי רגע בלתי חולף וספוג משמעות עליונה.
את עבודתי 'מימושו של מיתוס' יצרתי על בסיס הניגודים אותם הצגתי בתחילת המאמר. למרות שלזמן אין ניגוד, הוא מונופוליסט הנע לכיוון אחד, לתולדות הזמן יש ניגודים וכך גם למימושו של מיתוס. המתח והניגוד בין המרכיבים השונים ביצירה, מעין חיית זמן שאבדה מהעולם וחוזרת כדי להנציח את המושג, הניגוד החומרי, המבטים השונים שמצפינים את מימדי הזמן בתקופות שונות, היוו קו מנחה בעיצוב היצירה.
לסיום ,
אפשר שתגידו היה טוב. אפשר שתגידו היה רע. אפשר שתגידו כפי שכותב אלכסנדר פן בשירו 'וידוי' בשפת ניגודים נפלאה.
כן היה זה לא טוב היה רע לתפארת...
