מגן דויד כתום עם צלב קרס
במאמר אני עושה שימוש במושגים כמו : "טיפול","העברה","הדרכה","הלם" ,"יפה", "מסור","איכותי", "נקי","פנימיות","מישמעת","רגישות","יד טובה","אמינות" ועוד... ברור לי שהללו ראויים לדיון כבד ומורכב ואילו אני משתמש בהם בקלות בלתי ניסבלת. אני מקווה שלמרות השימוש הזריז הם יהיו לעזר בלהעביר מס' מחשבות על הציורים והפסיפסים שלי.
מעבודותי בשנים האחרונות בחרתי להראות לכם 2 ציורים מסידרת מגן דויד כתום עם צלב קרס שבהם אדום,כתום,שחור ולבן יוצרים מופע צבע דרמטי (דגל הרייך ה- 3) לצד פסיפסים "קשים" מאבני ארץ ישראל (אי"ה). פסיפס "הקצב","דיאלוג","יונה",
"חיילים קופצים","מיתנחלים" ושני דיוקן עצמי בשמן על בד, כולם הוצגו "בשבעה חטאים" בגלרית טל אסתר ב- 2002.
א. באדומים, "ההסתרות" - בדיוקן ובפסיפסים, "החשיפות":
הציורים והפיסיפסים מבוססים על קריקטורות ערביות שעברו "טיפול אלגנטי","טיפול אמנותי" : שיוף דק לצבע הבסיס הלבן (הגרונד),ציור הקריקטורה בסופרלאק שחור,שיכבה דקה של צבע שמן לבן שקוף,עליו קרום דק אדום בשמן על שיכבת הסופרלאק הלבן המשוייף. "טיפול בשכבות " של אדום מעורבב עם לאקות מעין"קרומים אדומים"של צבע שמן אדום ומעט צהוב ,"נקיים מלבן"- נותנים כתום חם . השכבות האדומות, נקיות.
יוצא אדום חריף, אדום נחוש, טרי בריא , עם שקיפות של דימום .
כשמביטים היטב ניתן לזהות שמתחת למישטחים האדומים מצוייר חייל יושב
על פודיום של מנצחים עם מגן דויד .
בציורים הקפדה על "יד טובה" , היוצרת "מישטחים מופשטים " אדומים בוהקים ,
"דמויי פורמייקה" ,ציור שמן בטעם של פעם ,חם ,חומרי,הרבה "קראפט" ,שמדיף ריח (צבעי שמן, טרפנטין אורנים ולאקות),ציור אמין ויפה שבו מגולף מגן דויד עם צלב קרס בלבן.
ב. היפה שמסתיר קריקטורה
בתוך הציורים האדומים פנימה אני "משתמש" בקריקטורות caricare) באטלקית- הפריז,היטעין יתר על המידה) אני חונק בשכבות האדומות, מסתיר מהישירות הבוטה ,הפלקטית ומהמקומיות הקונקרטית .האיור/הקריקטורה שהוסתרה בציורים האדומים יוצאת לחזית בדיוקנאות העצמיים באופן ישיר,אמיץ ומכוער להפליא(כנראה הכנה לזיקנה).
הציורים והפסיפסים מעלים שאלות על כוחו של הדימוי הישיר , הגוזמה הקומיקסית "התמימה" של שחור לבן ואדום, של טוב ורע , מה כוחו של הדימוי בעידן דיגיטלי ואינטנסיבי של שיכפול, צילום וכו'... .
בציור ובפסיפסים ניפגשים דימויים אגרסיביים "כועסים" של ציור "מגוייס", "מעורב" , "לוחם עם דם בעיניים", שמטלטל ,שמנסה להשפיל ,להכניע , "לנצח בקרב" .
דימוי ללא חמלה , לא נעים לצפייה ,המנסים לצלוף ולפגוע בנפש ובלב האוייב הצופה.
הצייר יהיה למעליב ,מפחיד ,דוחה ותוקף ."הכיעור המטופל" ,כמו חזיזים במגרש כדור רגל , פרובוקציה מתסיסה צבע ואור.
"החזיזים הציבעוניים", גוייסו לציורים שמיתייחסים למציאות פוליטית חיצונית אגרסיבית לוחמנית וכוחנית ,שמיתייחסים למציאות פנימית ,אישית, גם מסוכסכת ,ציורים יפים שיהיו לציור מדמם, למישטחים עם סמלים חד משמעיים שמיזוגם יהיה לפצצה עצמית , ( מגן דויד, צלבי קרס) . המיפגש האסתטי עם "הפרעה" , מביא פיצוץ, אחריו ההלם.
ציורים עם קרום מבריק, עם גלזורה בוהקת ,יפה, שמכה מתחת לחגורה עם קריקטורה ,ההלם.
ג. יפות ומכוערות
הציורים והפסיפסים רוויים מלאכת כפיים, טכניקה טובה וחיספוס שיוצרים "יופי אמין"
האם הציורים והפסיפסים עושים תיקון "לכיעור" באמצעות הצגתו וחשיפתו ? ,האם נוצר מראה חדש ,רענן של "יפה" ? . האם "הטיפול האמנותי" לאיור נמוך ,מעיתון לציור שמן גבוה, עושה לוולגרי ולדחוי תיקון ?
האם האיור נושך ,מכה בהלם את האסטתי ,אולי "היפה" בציור מגן עלי מלהיות חד מדי ,מחוצף מדי ומכאיב מדי ,"לא תרבותי" .
"היפה" של הציור והפסיפס הוא "המגן" שמאפשר מעט דיון , מעט ריחוק . הציור והפסיפס "היפים" הם המגוננים ,המתווכים לדיבור בדימויים שחדירתם כואבת , זה בהפתעה, מבלבלת . הציור/הפספסים מאפשרים "היפוכים" , "ממשתף פעולה " ,"מתועמלן מגוייס" "משמרן למהפכן" שלמעשה מחבר קריקטורה תוקפנית לציור גבוה ,מדושן עונג ושמרן.
האם ייתכן שציור יהיה אמין ומזייף ביחד ,מועיל ודחוי ביחד ? יפה ומכוער, טוב ורע ?מפחיד ומרגיע ביחד ? הפגישות המנוגדות הללו כאילו מציגות בלתי אפשרי ,אי סדר שמאחד ניגודים, למישטח אחד ,הציור.
ועוד שאלות : האם הציור מטפל ?, מתקן סתירות , האם הציור מטפל באמן ?, האם התבוננות בציור מטפלת בציבור,בקהילה,בחברים,בצופים ?
ד. היפה ההלם והטיפול
בעבודותי יש "טיפולים" בקריקטורות שעוברות חליצה מהעתונות היומית הערבית(בעיקר מתחילת שנות ה- 90) ומקבלות "טיפול",,ביצוע אישי ?,כתב יד של האמן ?,
 |
"טיפול מגביה?" "אמנות גבוהה?" שמעביר איור לציור "יפה" נטול זמן ומקום ,עקרוני. הקריקטורה "הדוחה" עוברת "השתלה" למרחב אוניברסאלי, עקרוני, בין עולמות מסוכסכים באמצע "קרב" באמצע דימום שנראה יפה , יש כאן "הלם".(מינאטורות פרסיות) .
השימוש בקריקטורה "כמשוגע הכפר" , "כליצן החצר" , מפחית חששות ומאפשר יצירת ציור שמתחפש לאמין ,מסורתי ,ממושמע ,מעמיק , רב שכבות ,איכותי וליפה.
בציורים האדומים המבט פנימה "הזום אין" מפתיע בגלל שמתגלה לאט שמתחת לקליפות והשכבות האדומות , מבצבץ האגרוף של הקריקטורה ,יש פאנץ ליין ,יש הלם.
בפסיפסים ובדיוקנאות, לקריקטורות יש "העברה לחזית הציור " , ההצבה בחזית את האיור הפיגורטיבי עם רעיון ברור ,קונקרטי ופלקטי לא מבהיר , מטעה,מתחפש לתעמולה .
במיקרה של הפסיפסים, תהליך העבודה הוא מהאיור לציור ולפסיפסים באבן מקומית ,"קשים","משופשפים",כמו ג'ינס,כמו ארכאולוגייה, שתולים כאן ועכשיוו .
מעיתונות לפסיפס, מעכשיוו להיסטורי "לנצחי" .
"היסטורי" עם הפרעות של המציאות מכאן ועכשיו,יש כאן הלם.
כמה מילים לסיכום התנועה בתהליך: מדימוי פיגורטיבי קריקטורלי , שמתחיל מקריקטורה ממכונות צילום ,שמתחיל נזירי , רזה והופך ל"גבוה ושמן".
השיכפול הרב של הדימויים מהעיתון מציג אסתטיקה (וורהולית),עכשווית ומפתה. הריבוי שיוצר צינון אסתטי ללא הפתעות(היכרות וביטחון).
הציור הבסיסי ,המשוכפל ,הפיגורטיבי ,פוגש נושאים רגישים, מפתיעים,"יפים". האגרסיביות של האיור מתרככת ב"הדפסות,מונוטייפים", וברישום- בהעתקה של האיור המוכן,"הרדי מייד" שיהיה לעיתים ראשון ופנימי בתוך הציורים האדומים , ומוסתר ואחרון בפסיפסים,"ישר בגבות",ישיר.
 |
האיור הפנימי בציור האדום מוסתר בקרומים אדומים והמגן דויד וצלב הקרס יוצאים בלבן מבפנים, בחריטה על העור האדום .הסמלים יפים, קורנים,מבריקים כמו ניצנוצים של אור. בפסיפס האיור הפיגורטיבי חיצוני בעל ניראות קשיחה באבן צבעונית חשופה ובולטת ,אבן לא מבריקה ,מאט אדמדמה מירושלים,שחור מערד ולבן מחברון.
הציור כלוליין גמיש שבודק קצוות וגבולות מטשטש בין ילדותי לבוגר , מערבל בין טוב ורע , בין יפה ומכוער , בין טרי ורקוב , חזק וחלש , מערבל בין מנצח ומפסיד , חיים ומוות.
הציור מפריד ומבהיר גבולות מחד ומטשטש ופוגע בסדרים קיימים מאידך.
תהליך שנותן יפה ונהיה הלם וצריך תהליך מחדש
אני מצייר ציור ועושה פסיפס ,תנועה בין מדיומים ובין אסטרטגיות אמנותיות, מנסה לנסח משפט ,הסכמה (פנימי).
וכשיש נוסח בהסכמה יש עדנה לרגע ומיד נוצר צורך לשבור עלמנת לשמור את התנועה את התהליך, את אי השקט .ניסיון ייצור נוסף לתיקון האי שקט ,הוא עוד נסיון לתקן את הניפוצים הקילקולים.
וכשנחתמת עבודת הציור או הפסיפס היא באה מהסכמה ,מהשלמה ,מדבר שנבנה ,משיטה , מסדר ,ויש יפה ,יש סטטי יש אירגון ושיטה מנוסחת – יש יפה.
וכשיש יפה יש פיצוץ שאחריו בא ההלם ושבגללו צריך תיקון ,טיפול.תהליך העבודה ממשיך.
חד גדיא ,חד גדיא...
שני דברים : 1 .מתנצל שהייתה בדברים יהירות.
2.לא בריא לאמן לדבר על הציור שלו: יש חטא של מכירה , חטא של מציאת חן חנופה ובסוף עיוורון .
"אני בירברתי הרבה מאוד על ציור שלי ודיברתי הרבה שטויות ואני הייתי בכל הצדדים האפשריים של עולם האמנות גם הייתי מורה גם הייתי מדריך גם הייתי מבקר ,כתבתי בעיתון העיר ואז עוד לא קראו לזה אוצר אירגנתי תערוכות בלי סוף, ואחד הדברים שלמדתי זה שהאדם האחרוןשמעניין אותי לשמוע עמה שיש לו לומר על האמנות שלו זה האמן בעצמו" רפי לביא, מתוך סרט המייסטרים 2006 .
דברים שהושמעו בכנס היחידה להיסטוריה ותאוריה "הלם היפה",בצלאל 5.4.2006
דויד וקשטיין הוא צייר
