מודל-עבודה

מודל עבודה :

דימויי המודלים שהפעילו אותי בחלק מעבודותיי הם אלה אשר מתייחסים לייצוגים של נוף מתורבת ואיקוני – עמק יזרעאל (שקופיות 1-2), נהלל (שקופית 3) או עמק החולה (כניסיון לביית טבע; שקופית 4). ההתייחסות למקום הספציפי בהקשר זה נעשית בתיווכו של הייצוג (תצלום אוויר, גלויה, תרשים קרקע) כמקור לעבודה, ומכאן שכנקודת מוצא היא נותרת מרוחקת – מעין התבוננות "יד שנייה", מניפולטיבית, פרזנטטיבית ולא אישית על המקום. בחירת החומרים נעשית גם היא מתוך עולם חומרים תעשייתי ואנונימי – בצורת חומרי האם-די-אף, שטיחים, פי-וי-סי, פרספקס, אקרילן וצמר פלדה.

מקורות נוספים לעבודות מתבססים על ייצוגים הנקשרים דווקא לעולם המנוגד לאותו טבע מבוית – ייצוגים דידקטיים שונים של אסונות טבע – רעידות אדמה (בעבודה "רעידות", 2007, שקופיות 4-5) או גלי צונאמי (ב"צונאמי וקו פי פי", 2006, שקופית 6). בהקשר זה, הייצוג הסכמטי כמו אונס את האלמנט ההרסני והלא-מוסבר לתוך תבנית בהירה מסוג "step by step". בכך, הייצוג, מעצם טבעו, מעקר את האסון ומנתק אותו מכל חוויה רגשית שאנו חווים לגביו. הניסיון הדידקטי לתרגם את אסונות הטבע למסגרת הסכמטית הבהירה שואף לייצר הבנה בנוגע למתרחש, אך זהו בדיוק המקום בו גדל הפער בין הייצוג המתאר למציאות המתוארת, עד כדי נתק מוחלט. דימוי זה קוסם לי בדיוק בגלל מופרכותו או כישלונו הבלתי-נמנע.

בספר אמן "אמנות לעם" ישנו ניסיון להמיר את תהליך עשיית אמנות לתבנית של "step by step" (שקופיות 11-14). כפי שהסכמה או התרשים היו מניע לעבודות כמו "דוגמאות של שברים" (שקופייות 7-8) או "צונאמי וקו פי פי", כך מנסה הספר להפוך את תהליך העבודה האמנותי – הנקשר למימד הרגשי-ספונטני, דיפוזי והבעתי – לכזה הנמסר ומועבר כידע שיטתי ושקוף אשר נובע ומבוסס על תרבות "עשה זאת בעצמך". יכולת עשייה שאיננה מבוססת על המושג כשרון, אלא על מודל עבודה הניתן ללמידה וליישום.      

מצגת להורדה:

Gal Weinstein (1.15 MB)