איגור ארונוב על קנדינסקי המוקדם

ווסילי קנדינסקי נחשב בתולדות האומנות כמהפכן גדול, אמן שיצר אומנות מופשטת וביסס את יצירתו על חשיבה תיאורטית נרחבת. רבים רואים אותו כחלוץ בתחומו, תחום האומנות המופשטת. מספיק לערוך חיפוש קצר במחשב ולראות עד כמה היצירה של קנדינסקי ודמותו היא כר פורה למחקרים אקדמיים ולכתיבה פופולארית נרחבת. ייחודיותו כאמן שביסס את יצירתו על תפישה פילוסופית נרחבת ומגובשת היא שמשכה ומושכת כותבים רבים לעסוק בו.

אכן, רבים, עד כה, תיארו את תהליך התפתחותו האמנותית, את השלבים השונים של יצירתו ואת הדרך שעשה בהתפתחות הרעיון שהרוחניות מתבטאת בצורה מופשטת. ספרו של איגור ארונוב: "Kandinsky's Quest" שעניינו מחקר בסימבוליזם האישי של האמן, 1907-1866 מהווה בהקשר זה תקומה ייחודית. הספר יצא לאור בשנת 2006 בהוצאת פיטר לנג המכובדת, בסדרה מדעית מרשימה שאותה ערך משך שנים רבות פרופסור משה ברש.

מבחינות רבות, מהווה הספר פריצת דרך בכך שהוא מתמקד בתקופה שעד עתה הוזנחה בקרב חוקרי קנדינסקי והיא, התקופה שלפני שנת 1908. התקופה שלאחר שנה זו, שבה עסק בעיקר במופשט, ועד מותו בשנת 1944 נחשבת במחקר כשיא יצירתו. לעומת זאת השנים המכוננות של יצירתו בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים נחשבות בעיני רבים כחשובות ומהותיות פחות. הדבר נכון בוודאי לגבי העיסוק בסמלים שביצירתו המוקדמת, עניין שזכה להתעניינות מחקרית מינורית. כל זה נכון היה עד למחקרו של איגור ולתפישה שהוא מציג במחקר.

הספר מתמקד אם כן בתקופה הפיגורטיבית של קנדינסקי, עד לשנת 1908, ובוחן את מערכת הסמלים של האמן, נושא שהוזנח עד כה כמעט לחלוטין במחקר. טענתו של איגור הנפרסת על פני דפי הספר היא כי אם נבין את הסמליות שבה הוא משתמש, נבין גם את המופשט שלו. אם נבין את המוקדם, הרי נבין גם את המאוחר. הרעיון המחקרי המרכזי והחשוב בספר הוא שיש להבין את המרכיב האישי והאינטלקטואלי בחייו של קנדינסקי ורק אז לבחון כיצד אלו הופכים לסמל באומנות שלו. הצורות המופשטות שבהן הוא משתמש מעבירות מסר שאותו חשוב להבין. התקופה המוקדמת של יצירתו, עם כל עומס האירועים האישיים הסוערים והמעצבים, היא אם כן המסגרת לפעילותו הפיגורטיבית בתקופה המאוחרת והמורכבת יותר של חייו.

ואכן, איגור מביא בספר שפע של דוגמאות לאירועים בחיי האמן ולדרך שבה הם מצאו ביטוי באומנותו לפני 1907. סיפור חייו של קנדיסקי ובעיקר ילדותו מנותחים על ידי איגור שמראה בצורה משכנעת כי לשנים מעצבות אלו הייתה השפעה מכרעת על יצירתו המאוחרת. כך למשל נתפשת המהפכה הרוסית כסמל אפוקליפטי ביצירתו והתחושה האפוקליפטית באה לידי ביטוי בדימויים סמליים רבים. מנגד, גם חייו הסוערים ומלאי התהפוכות באים לידי ביטוי בולט בסמליו וביצירה שלו. איגור, למשל, מדגיש את המשברים האישיים שעבר בילדותו – העובדה שאימו עזבה אותו בגיל צעיר והוא נשאר עם אביו ועם דודתו. הייתה זו טראומה קשה ששינתה את חייו ועיצבה את יצירתו. בזיכרונותיו מתאר קנדינסקי נסיעה עם הוריו לאיטליה, בגיל שלוש או ארבע, נסיעה שבסופה התפרקה משפחתו. ביצירתו המאוחרת יותר מיתרגמת נסיעה זו ליצירה שחורה וטראומה פסיכולוגית זו עוררה אצלו כמיהה מאוחרת לאהבה אידיאלית ולידידות.

לפי איגור, המשברים בילדותו הם שדחפו אותו שוב ושוב, ביצירתו, לשאוף לחזור לעולם הרמוני שאותו איבד בילדותו. בדרך דומה גם יחסיו של קנדינסקי עם חבריו, אישתו ואהובתו מנותחים על ידי איגור ומוצגים כמקורות בולטים ביצירתו. נסיכות רוסיות, יפיפיות מימי הביניים, יערות שחורים ואפלים מופיעים שוב ושוב ביצירתו. ייחודיותו של הספר היא, בין היתר, בכך שהוא משלב נושאים הקשורים בספרות, אתנוגרפיה, פולקלור, אסטטיקה ופילוסופיה. הספר מתבסס על מחקר מעמיק שאיגור ערך לאורך תקופה ארוכה ובו הוא מנסה לחדור לנבכי נפשו ואישיותו של קנדינסקי.

מספיק לבחון את הרשימה הביבליוגרפית בספר בכדי להתרשם מן מחקר הנרחב שהוא עשה. איגור לא הסתפק בחומר המוכר והקיים אלא גם נבר בארכיונים שונים, למשל הארכיון ההיסטורי במוסקווה, או ארכיונים בפאריז ובמינכן. איגור השתמש לשם כתיבת הספר גם במסמכים אישיים של קנדינסקי שחלקם לא היה מוכר עד כה והם זוכים לפרסום ראשון בספר זה. מקורות אלו שופכים אור חדש על העולם הספיריטואלי של האמן. מצאתי עניין בכך שהמחקר הקודם של איגור סבב סביב דמותו של יוסף זריצקי אשר הגיע מרוסיה לארץ ישראל בראשית שנות העשרים של המאה העשרים. מעבר מתרבות רוסית לתרבות ארץ ישראלית וישראלית. מאוחר יותר הוא בחר לעסוק בקנדינסקי, רוסי גם כן, אשר עבר לחיות בגרמניה ושילב ביצירתו את שתי התרבויות. כאן ניתן להבחין בתפישתו של איגור עד כמה מעברים גיאוגרפיים ותרבותיים של אומנים משמעותיים בתהליך היצירה שלהם. אין ספק שלא מדובר כאן בספר קריאה פופולארי אלא בספר מחקרי מעמיק שממנו לא יוכלו היסטוריונים של אומנות, אנשי אסטטיקה והמתעניינים בסימבוליקה להתעלם.