פואטיקה של חורבן: זמניותה וארעיותה של הטראומה אצל וונגוט ולינדקוויסט
בזיכרונות טראומטיים, מופיע הזמן כמקוטע וכרב-רובדי. מאמר זה משווה שני טקסטים שעניינם הפצצות (בפרט זו על דרזדן ב-1945): "בית מטבחיים 5" של קורט וונגוט (Vonnegut) (1969) וכן, "ההיסטוריה של ההפצצה" של סוֶון לינדקוויסט (Lindqvist) (1999). למרות שהאחד הוא רומן שחלקו אוטוביוגרפי וחלקו בדוי, והאחר הוא מאמר היסטוריוגרפי, שני הטקסטים מאופיינים באותו קיטוע טקסטואלי. את שני הטקסטים ניתן להגדיר כטראומטיים, לא רק משום שהם מספרים על אירועים טראומטיים, אלא משום שהם מייצגים את הזמן הטראומטי הלכה למעשה בעצם המבנה שלהם.
למאמר המלא באנגלית לחץ כאן: This article in english
קואיזמה קורהונן הוא מרצה וחוקר בספרות השוואתית במכון לחקר האמנות שבאוניברסיטת הלסינקי. כתב את הספר: (Textual Friendship: The Essay as Impossible Encounter (2006) וערך את Tropes for the Past: Hayden White and the History/Literature Debate (Rodopi, 2006).
