על הברזלים: משמעויות ה-Grillz בתרבות ההיפ הופ

 

תקציר

בתחילת שנת 2006 הגיע לראש טבלת הפזמונים בארה"ב שיר של הראפר נלי, שעסק בתכשיט הנענד על גבי השיניים ומכונה "Grillz". מאמר זה מבקש לבחון את מקורותיו של התכשיט ולנתח את משמעויותיו הגלויות והסמויות כמסמן בתוך ההקשר התרבותי בו התפתח. ניתוח זה של ארטיפקט יחיד בהקשר חברתי ותרבותי מבקש להדגים בזעיר אנפין את הרלוונטיות של תוצרי אמנות יישומית לדיון בשינוי הפוסט מודרני.

 

המאמר נכתב כעיבוד לעבודת הסמינר בקורס "הגוף הרוח האדם", בהנחיית דר' שוש מרזל

 

 

Grillz [1]

 

 

הקדמה

 

האנתרופולוגיה התרבותית לפי אדגר וסדג'וויק (2007) עוסקת בבחינת רבגוניותן של התרבויות האנושיות והמבנים השונים המונחים בבסיסן. גישת "לימודי התרבות" מוסיפה על כך וגורסת כי תוצרי התרבות ראויים לבחינה אל מול ההקשר החברתי וההיסטורי בו נוצרו. מאחר שחשיבותו של תוצר תרבותי אינה טמונה רק בו אלא גם במרכיבי ההקשר בו נוצר, גם הבחירה לאילו תוצרי תרבות יש להתייחס משתנה. "איכות" התוצר התרבותי אינה מהווה עוד את מוקד הדיון המחקרי משום שה"איכות" מתעלמת מאספקטים של הֵקשר, ובכל מקרה - בעייתית לקביעה. כעת, לפי גישת לימודי התרבות, יש להתייחס ולחקור את תוצרי התרבות של כלל רובדי החברה ולא רק את אותם תוצרים אשר הוגדרו על ידי אליטה מסוימת כראויים (שם).

 

במובנו הפשוט ביותר, משמש המושג "תת-תרבות" (subculture) לתיאור מערך הערכים, האמונות העמדות ואורחות החיים של קבוצת מיעוט בחברה. תרבות זו תהווה פיצול מהתרבות של הקבוצה השליטה אך עדיין ניתן יהיה למצוא קשר והתייחסויות אליה. תת-תרבות יכולה לכלול הן תרבויות של אנשים צעירים והן תרבויות של קבוצות אתניות, מגדריות או מיניות. תת תרבויות מביעות לעיתים את התנגדותן באמצעות בחירה מודעת בסגנונות לבוש ודפוסי התנהגות מסוימים (אדגר וסדג'וויק, 2007). חשוב להדגיש, כי בשום אופן אין בכוונת הביטוי העברי "תת" לרמז על היררכיה כלשהי בין התרבות השלטת לתת התרבות.

 

לתרבויות ותת תרבויות כאחת, ישנם חפצים המהווים "תוצרי תרבות פיזיים" (ארטיפקטים), המשתייכים למה שכינה האנתרופולוג הרסקוביץ (Herskovitz, 1963) "תרבות חומרית". לדבריו, התרבות החומרית היא כלל האובייקטים בתרבות המשמשים בידי האנשים על מנת להתמודד עם העולם הפיזי, לאפשר אינטראקציה חברתית, לספק את מאווייהם וליצור סמלים בעלי משמעות (שם).

 

המאמר שלהלן מבקש לבחון תוצר תרבות ספציפי: תכשיט המכונה "Grillz", אשר התפתח בקרב מה שניתן לכנות "תת-תרבות" (Subculture) בארה"ב – "דור ההיפ הופ" ("Hip Hop Generation"). אין מטרת מאמר זה לדון בהיבטים תיאורטיים של "יופי" ו"אסתטיקה", מתוך האמונה כי אין רלוונטיות לשיפוטיות בבדיקה שהיא אנתרופולוגית מטבעה ואולי גם פוסט מודרניסטית בהווייתה. 

 

דור ההיפ הופ

 

המושג "דור ההיפ הופ" משמש את באקארי קיטוואנה, מחבר הספרThe Hip Hop Generation (Kitwana, 2002) לתיאור תרבות כלל הנוער השחור[2] אשר נולד בין השנים 1984-1965[3] בארצות הברית וכולל הן את דרי הערים הגדולות, הן את אנשי המקצוע והן את הסטודנטים באוניברסיטאות.

 

ניתן לומר שעוד בשנות העשרים של המאה העשרים התקיימה תרבות נוער שחור לאומית, אך עד שנות השישים התפיסה הערכית של בני הנוער הושפעה בעיקר ממוסדות בקהילה כגון המשפחה, הכנסייה ובית הספר. התחזקות תרבות ההמונים הביאה לחיזוק האופי חוצה הקהילות של הנוער השחור בדור ההיפ הופ, אשר מצא מכנים משותפים רבים - ללא קשר לרקע סוציו אקונומי או לאזור בו גדל. גם המקור לתפיסה הערכית השתנה, וכעת מקורות ההשפעה הם בני הדור, העולם המסחרי והאתגרים החדשים (שם).

 

לפי קיטוואנה (שם), דור ההיפ הופ אמנם נולד לאחר ביטול חוקי ההפרדה הגזעית בארה"ב, אך למרות זאת סבל רבות. בני דור זה מתמודדים עם מגוון קשיים, הנובעים בחלקם מההיסטוריה שקדמה לתקופתם ועדיין סובלים מהדרה, אפליה וקיפוח בתחומי התעסוקה, החינוך והשכר. כמו כן, בעיות של אלימות וסמים זוכות לתגובה אלימה מצד הממסד במקום לפתרונות תשתיתיים. כך, למשל, אחוז מחוסרי התעסוקה בקרב בני הנוער השחורים כפול מאשר בקרב בני גילם הלבנים. קיים יחס הפוך בין נתון זה לבין מעורבות בני הנוער ב"כלכלה המחתרתית" של כנופיות, אשר נוצרות בעיקר בכדי למכור סמים. מעורבות זו הביאה לגידול ניכר באחוז השחורים המצויים בהליך פלילי, כאשר ב-1995, שליש מהגברים השחורים בגילאי 35-18 היו עצורים או ריצו עונש מאסר. כמו כן, מאז שנת 1969, רצח בנשק חם הוא גורם המוות המוביל בקרב גברים שחורים בגילאי 34-15 (שם).

 

האלימות של כוחות אכיפת החוק, אשר הביאה לעתים למותם של חפים מפשע או ביטאה גזענות, עוררה לא פעם להפגנות ומהומות ענק ברחבי ארה"ב. הללו ביטאו ספק גובר והולך בכוחות אכיפת החוק ובממסד אותו הם מייצגים. הפסיקה, אשר לעיתים כוונה כנגד בני נוער שחורים בשילוב עם אלימות משטרתית ואחוזי כליאה גבוהים עוררו טינה רבה בקרב אוכלוסיה זו כלפי כלל מערכת החוק, האכיפה והמשפט (שם).

 

לפי מקברייד(McBride, 2007) , נהוג לייחס את ראשית עידן ה"היפ הופ" לפעילות בתחילת שנות השבעים בשכונה בדרום הברונקס בניו יורק. בקיץ של 1973 העלו ילדי הארלם ודרום הברונקס רעיון חדש לפעילות חברתית. באזור הדיור המסובסד Bronx River Housing בני הנוער החלו לקיים מסיבות רחוב ספונטניות, שאליהן הגיעו חובבי מוזיקה צעירים כדי להיפגש, להופיע זה מול זה ולהשוות צעדי ריקוד וציוד (כגון אביזרי לבוש ואמצעים להשמעת מוסיקה). אחד מהדי-ג'יי הקבועים נהג להגיד "hip-hop" בין תקליט לתקליט וכך השתרש הביטוי בהיסטוריה של המוסיקה (שם).

 

ההיפ הופ התפתח לאורך השנים ממוסיקת מסיבות המעוגנת בהיסטוריה של מקורות מוסיקליים אפריקאיים[4] למוסיקה המשמשת במה לביקורת חברתית. בשנים הראשונות ניתן היה למצוא דוגמאות רבות לטקסטים בעלי מימד ביקורתי-חברתי. אך בראיון עם אחד הראפרים הוותיקים, צ'אק די, אשר היה ידוע בתכניו הביקורתיים, הוא הלין על כך שכיום - בשונה מן העבר - מרבית ההיפ הופ משודר כיום בערוץ המוסיקה MTV, לדבריו, ערוץ זה שולט באופן ניכר על התכנים והסגנון המשודרים בו ולפיכך הטקסטים נעדרים מימד החתרני (שם).

 

גם כיום חלק מהתכנים כוללים ביקורת, אך רבים מהראפרים בתעשייה מפרסמים מלל הכולל אלימות ועלבונות כלפי נשים והומוסקסואלים. בשנות התשעים, עם הירצחם של שניים מהראפרים הידועים (טופאק שאקור וביגי סמאלס), החל זרם שנקרא "Gangsta Rap", כלומר - ראפ של חברי כנופיות שבו ראפרים מספרים בגאווה על חיי הפשע שלהם, הכוללים מעשי ניצול מיני ואלימות (שם).

 

כוכבי מוסיקת ההיפ הופ (ראפ וסגנונות אחרים כאחד) זכו להצלחה אדירה בקרב בני נוער. קיטוואנה (Kitwana, 2002) טוען, כי ספורטאים שחורים זוכים מזה זמן רב להצלחה ולפופולריות, אך השפעתם על בני הנוער אינה רבה. מסרים בסגנון "אל תשתמשו בסמים ולכו לבית הספר" אינם מעוררים הזדהות בקרב בני נוער כמו מסרים בשירי ראפ, כגון "Fuck the police",  אשר רלוונטיים יותר למציאות הקשה בה חיים בני נוער רבים. ההזדהות וההערצה עם כוכבי המוסיקה הללו כה אדירות, עד כי הראפרים טופאק שאקור ונוטוריוס ב.י.ג, שנרצחו ב-1996 ו-1997 (בהתאמה; ככל הנראה על רקע מלחמות כנופיות) זכו להלוויות מפוארות וטקסי זיכרון ברחבי ארה"ב. היקפי ההצלחה של הסוגה הביאו לכך שבשנים 1997-1998 עלו המכירות של מוסיקת הראפ ב-31% והפכו בכך את הראפ לסוגת המוסיקה בעלת הצמיחה המהירה ביותר (שם).

 

לאורך השנים, התרחבה תרבות ההיפ הופ מעבר לארבעת היסודות שמהם היתה מורכבת בראשיתה - הגרפיטי, הברייק דאנס, הד' ג'יי והראפ. כיום כוללת התרבות שפה לשונית, שפת גוף, גישה (attitude), אורח חיים ואופנה. יחד עם זאת, התרבות עדיין נחשבת על ידי רבים כחתרנית, וחלק מסגנונות הלבוש המאפיינים את דור ההיפ הופ מעוררים כלפי לובשיהם סטריאוטיפים של אלימות ופשע. סגנונות אלה, תסרוקות ופריטי אופנה מסוימים נאסרו ללבישה בחלק מבתי הספר ובקהילות מסוימות הם אף יכולים להביא למאסר (Kitwana, 2002). באחת העיירות בלואיזיאנה, למשל, קיים איסור על לבישת המכנסיים באופן שבו ניתן לראות את התחתונים מציצים מעליהם (Koppel, 2007). 

 

Boxer Rebellion

Hiroko Masuike, 2007 [5]

 

על אף, או אולי באמצעות, המימד החתרני נוצרו מספר מותגים מובילים, המספקים את צרכי אופנת ההיפ הופ. הללו מציעים אופנת גברים, נשים וילדים, ולעיתים גם מוצרים נלווים, כגון הנעלה, מצעים וכדומה.  בין המותגים המובילים ניתן למנות, למשל אתEnyce ,, SeanJohn ו-FUBU.[6]

 

ההיפ הופ גם הביא להתחזקות ניכרת בנוכחות שחורים בתעשיית הבידור והספורט וחיזק את מעמדם התקשורתי. המוסיקה שימשה לא רק כפלטפורמה להעברת מסרים אלא גם יצרה ידוענים,[7] המהווים מודלים לחיקוי והזדהות (West, אצל [Kitwana, 2002]). על פי קאשמור (Cashmore, 2006), ללא המסך (הגדול והקטן כאחד) תרבות הידוענים לא הייתה מתפתחת לכדי תעשייה. זאת משום שהעיסוק המתמיד בחיקוי דורש קבלת דימויים ויזואליים באופן רציף. עבור ידועני המוסיקה, ערוצי המוסיקה בטלוויזיה, ובראשם MTV (שנוסד ב-1981), העניקו לקהל אפשרות להתעדכן באופן רציף בפעילותם של הכוכבים וצורת הלבוש שלהם. בשל כך, הכוכבים נאלצו לחדש ולעדכן את המראה החיצוני שלהם כדי לשמור על עניין הקהל.

 

ידוענים רבים מדור היפ הופ מינפו את הצלחתם במוסיקה, בספורט או בבידור כדי לייסד חברת אופנה (למשל, ביונסה נולס, לי'ל קים, סרינה ווילאמס, שון קומבס, אייס טי, ספייק לי, ג'יי זי, באסטה ריימס ואחרים). חלק מהצלחתם של מותגי האופנה של הכוכבים מוסבר על ידי הכוח המסחרי הגדול שצברו ידוענים אלה (דבר שהיה בלתי נתפס בארה"ב לפני שנות השמונים). הסבר נוסף נובע מסטריאוטיפ קיים, הגורס כי לשחורים "יש יותר סטייל". לפי הסבר שלישי, הכוכבים הגיעו "מהרחוב" ולפיכך, גם לאחר שהצליחו, יכלו לנוע ביתר חופשיות בין מגוון סגנונות לבוש ולערבב סגנונות שונים (Cashmore, 2006).

 

יש לציין כי ההיפ הופ אינו נחלתו הבלעדית של קהל בעל שורשים אפרו-אמריקאים. חלק ניכר מהקהל הצורך את המוזיקה מורכב מבני נוער ממוצא לבן, אשר מזדהים עם המוסיקה על אף הרקע הסוציו אקונומי השפיר של הוריהם. ייתכן כי מה שמטריד ילד כזה אינו מטריד בהכרח ילד ממעמד כלכלי נמוך אך, מבחינתו, ההזדהות עם הסבל המתואר בשיר היא כנה ואמיתית. לדעת מקברייד (McBride, 2007) הנוער הלבן נמשך למוסיקה ולתוכן הבוטה הנלווה לה משום שהוא תופס את מה שמתרחש "מעבר לפסי הרכבת"[8] כ- "cool" (שם).

 

 

The Roots, Philadelphia, PA

[9]Annie Leibovitz, 2000

 

גרילז (Grillz)

 

כפי שנכתב לעיל, ההיפ הופ התרחב אל מעבר לגבולות המוסיקה אל סגנון ואורח חיים. המושג "אורח חיים" התפתח בתחום הסוציולוגיה בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים והתייחס לדפוסי הצריכה של טובין חומריים וסמליים והשימוש בהם המזוהים עם קבוצות ומעמדות חברתיים שונים. במסגרת לימודי התרבות, המושג "אורח חיים" מתפקד כמוקד של זהות קבוצתית או פרטית הנגזרת מכך שהפרט מבטא את עצמו ואת זהותו באמצעות בחירה בעלת משמעות בפריטים או בדפוסי התנהגות המהווים קודים סמליים. ניתן לדון במידת החופש בפועל של הפרט לבצע בחירה עצמאית ויצירתית באורח חיים וכן לתהות עד כמה הוא מושפע מתקשורת ההמונים (אדגר וסדגוויק, 2007).

 

אל תוך מכלול הפריטים המשמשים לביטוי הזהות של המשתייכים לדור ההיפ הופ, הופיע בשנות התשעים המאוחרות[10] פריט חדש ושמו "Grillz" (אשר כונה לעיתים גם "fronts", להלן "גרילז"). פריט זה הינו תכשיט מתכתי המולבש באופן ארעי מעל השיניים התחתונות או העליונות ומזכיר בצורתו שיניים. הפריט מותאם באופן אישי למבנה שיניו של העונד אותו. הגרילז השונים עשויים ממגוון מתכות (כסף, זהב צהוב, זהב לבן ועוד) ולעיתים משובצים באבנים יקרות או יקרות למחצה, בהתאם ליכולתו הכלכלית של עונד התכשיט.

 

 

דגמי גרילז למכירה ולקוחות העונדים גרילז של החנות Gold Teeth America[11]

 

הגרילז נמכר בחנויות מתמחות וכן באתרי אינטרנט.[12] היות שמדובר באמצעי דנטלי, הדורש תבנית, החוק באחדות ממדינות ארה"ב מחייב מעורבותו של רופא שיניים או אורתודנט בתהליך יצירת התבנית.[13] יחד עם זאת, חלק מן החברות המקוונות המשווקות את הגרילז אינן מערבות איש מקצוע בעת יצירת התבנית. כך, למשל, האתר easygrillz.com מוכר ערכות ביתיות להכנת תבנית לגרילז.

 

הדגמת אופן הנחת חומר המתקבע כתבנית (בוורוד) על גבי השיניים

עיבוד לצילום מאתר Easy Grillz[14]

 

מקורם של הגרילז הוא, ככל הנראה, שיני הזהב שהושתלו בפיהם של סוחרי הסמים וגנגסטרים אשר לא יכלו להרשות לעצמם טיפול דנטלי יקר יותר והפכו בכך את החיסרון לאופנה. שן זהב או שתיים הופיעו בפיהם של ראפרים עוד בשנות השמונים, והתופעה הפכה שכיחה יותר בשנות התשעים. יש הטוענים כי עוד בתקופת העבדות בארה"ב, נוכחותה של שן זהב בפיו של עבד - כתוצר של טיפול דנטלי - העידה על חשיבותו של אותו עבד למעבידו וכי השימוש בשיני זהב בתקופות מאוחרות יותר מתייחס ישירות לאותן נסיבות. [15]

 

שמו של התכשיט מגיע מן המילה "Grill", שבאנגלית פירושה סבכה והוא קרוי – באופן שגוי (ומכוון) בלשון רבים - Grillz. היות שהתכשיט מזכיר במידה מסוימת את הסבכה המכסה חלק מקדמת כלי הרכב, ומכונה גם היא Grill, יש הסבורים כי הכינוי הושאל ישירות מעולם הרכב.

 

פריצתו של התכשיט לתודעה הציבורית החלה בסוף שנת 2005, עם יציאתו של שיר ראפ בשם "Grillz", פרי יצירתו של הראפר נלי, בשיתוף הראפר פול וול.  השיר[16] תיאר את חיבתו של הראפר לגרילז הרבים והיקרים שברשותו. כמו כן, הוא תיאר את האופן שבו הגרילז מבטאים את הצלחתו וכיצד הנשים נמשכות אליהם. אל השיר נלווה קליפ שהוקרן בערוצי המוסיקה ובו נראה תור של אנשים (בעיקר נשים נאות בלבוש חושפני) הממתינים להיכנס לחנות התכשיטים ולרכוש את הגרילז. האווירה בתוך החנות הינה של מסיבה. בקליפ באים לידי ביטוי גם אספקטים אחרים של תרבות ההיפ הופ, כגון לבוש המשתתפים, שפת הגוף שלהם, תכשיטים נוספים שהם עונדים ועוד (לחצו כאן לצפייה בקליפ של נלי).

 

עיון בתמונות הרבות המופיעות באתרי המכירה של הגרילז ברשת וכן במנועי החיפוש מעלה כי מרבית עונדי הגרילז הם גברים. חיזוק נוסף לכך עולה מהניסוח של הוראות השימוש בערכות הביתיות של האתר EasyGrillz. על אף שהשפה האנגלית מאפשרת מתן הוראות ללא פנייה מגדרית, הרי שהאתר ממליץ למשתמשיו להשתמש במספריים חדות בדומה לאלו "המשמשות את בנות הזוג" של המשתמשים "לטיפול בציפורניהן".[17] אף על פי כן קיימות דוגמאות של נשים הרוכשות גרילז מותאמים אישית.[18]

 

עיון בכלי החיפוש"Google Trends"  מאפשר קבלת מידע סטטיסטי גס על נפח החיפושים אחר ביטוי מסוים במנוע החיפוש "גוגל" בפרמטרים של זמן ומיקום גיאוגרפי של המחפש. על אף שניתן להטיל ספק בתוקף ובמהימנות של נתונים מכלי זה, הרי שהוא מספק רמזים להבנת תופעות חברתיות בעלות נוכחות מקוונת. במילים אחרות, הכלי מספק מידע אודות התעניינות משתמשי מנוע החיפוש במושגים מסוימים, תוך התייחסות למועד בו בוצע החיפוש והמיקום הגיאוגרפי של המחפש. חיפוש שבוצע בכלי זה אחר הביטוי "grillz" תוך השוואתו לביטוי "gold teeth" העלה נתונים מעניינים.

   

תרשים ונתונים מ-Google Trends אודות חיפוש המונחים  "grillz" ו-"gold teeth"[19]

 

כפי שניתן לראות על פי הקו הכחול המופיע בתרשים לעיל, החל להירשם מספר משמעותי של חיפושים אחר המונח "grillz" במחצית השנייה של שנת 2005, כאשר נקודת השיא של החיפושים חלה בתחילת 2006. יש לציין בהקשר זה, כי בינואר 2006 הגיע השיר "grillz" של נלי לראש מצעדי הפזמונים בארצות הברית (Hope, 2006). רמת החיפושים נותרה גבוהה יחסית למשך כשלושה חודשים ואז החלה לרדת. המונח "שיני הזהב", המסומנות בקו האדום בתרשים, זכה לחיפושים זמן רב לפני הגרילז ובדפוס יציב. שיא החיפושים חל לפני יציאת שירו של נלי ונפל משמעותית בתקופה בה החיפושים אחר הגרילז היו בשיאם. לאחר מכן המשיכה הירידה בהיקף החיפושים וירדה אל מתחת לרמה שהייתה טרם העלייה.

 

על פי הנתונים שנבדקו, מרבית החיפושים של שני המושגים הגיעו מצפון אמריקה, בדגש על מדינות דרום ארה"ב. נתון זה עשוי להיות מוטה הן בשל גודל האוכלוסייה בארה"ב בהשוואה לארצות האחרות ברשימה והן בשל כתיבת הביטוי הנבדק בשפה האנגלית. הבולטות של מדינות דרום ארה"ב עשויה להיות מוסברת על ידי משתנים דמוגרפיים ונוכחות קבוצות אוכלוסייה שחורה באיזורים מסוימים בארה"ב.

 

הגרף התחתון מתאר התייחסות למושגים "grillz" ו-"gold teeth" בדיווחים חדשותיים. ניתן לראות כי הדיווח אודות תופעת הגרילז התגבר רק לאחר ששיאה הסתיים.  נתוני הדיווח התקשורתי אודות שיני הזהב מראים יציבות הכוללת דפוס של עלייה בדיווחים אחת למספר חודשים. מעניין לציין, כי בתחילת 2008 (נקודהF ) חל זינוק בדיווח החדשותי, שהוסבר על ידי סוכנות הידיעות איי.פי כנובע מהעלייה במכירת שיני זהב על ידי בעליהן בשל השיא במחיר הזהב (AP, 2008).

 

הגרילז כמסמן

 

השימוש שנעשה בגרילז הוא כתכשיט.[20] לפי גלפז פלר (2008), קיימות עדויות ארכיאולוגיות לכך שהתכשיטים התפתחו לפני המלבוש או באותה עת, ויוצרו תחילה מקונכיות, אבנים צבעוניות, עצמות דג, שיני חיות וכדומה. ייתכן כי יש בכך להצביע על עניין אנושי מולד באסתטיקה. תכשיטים בתקופות קדומות שימשו בעיקר לנוי, אך חלקם היו גם פונקציונליים (סיכות, אבזמים, כלי חותם, אמצעי רכיסה וכדומה) ונחשבו לבעלי כוח מאגי (נגד עין רעה או לעידוד שפע וברכה, למשל). החומרים מהם היו התכשיטים עשויים כללו זהב, כסף, עופרת, ארד, שנהב, אבנים יקרות וחרוזים. התכשיטים הוענקו בטקסי מינוי או כמתנת כלולות ולעתים גם שימשו כאמצעי תשלום. ערכם של התכשיטים נבע הן מחומר הגלם ששימש ליצירתם והן מטיב האומנות שהושקעה ביצירתם (שם).

 

בתקופת המקרא, למשל, התכשיטים שימשו כאמצעי לתקשורת א-מילולית. היה להם כוח משיכה, הם פיארו את העונד וצדו את עיניו ואוזניו של המתבונן. התכשיטים סימלו מעמד, תפקיד וציינו אירועים מיוחדים כמו טקסי נישואין (שם).

 

עד עצם היום הזה, מעבר לערך הקישוטי של התכשיטים, הם מסמנים משמעות עבור העונד אותם. סימן יכול להיות כל דבר הממלא את מקומו של דבר אחר, מורה עליו או מייצג אותו (אדגר וסדג'וויק, 2007). הסימן מורכב משני חלקים: המסמן והמסומן. המסמן הוא ההתגלמות החומרית של הסימן (מילה כתובה, עצם, לוגו וכדומה) ואילו המסומן הוא המושג המופשט שהמסמן מצביע עליו. אם כך, אדם העושה שימוש בגרילז מקבל על עצמו (ביודעין או שלא ביודעין) גם את משמעויותיו כמסמן. חלק ממשמעויות אלה גלוי וידוע, ואילו משמעויות אחרות מהוות פרשנות ולפיכך נושאות אופי סמוי.

 

משמעויות גלויות של ענידת גרילז

 

שיוך קבוצתי

בדומה למושגי יסוד מופשטים נוספים בתיאוריה של התרבות, קיים קושי גם בהגדרת המושג "זהות". היות שמסמך זה אינו במה לדיון פילוסופי, ההתייחסות למושג "זהות" בהקשר זה תתבסס על התיאוריה הפסיכודינמית של אריקסון, לפיה זהות היא תהליך המתרחש בין זהותו של הפרט לבין זהותה של הקהילה התרבותית שלו (אדגר וסדג'וויק, 2007).

 

זהות קהילתית מאפשרת לפרט להביע את השתייכותו אליה באמצעות מסמנים כגון ביגוד, חתך דיבור, נורמות התנהגות וכדומה. גם תכשיטים כגון גרילז עשויים לסייע לפרט להביע את זהותו כחלק מקבוצה או כבעל סטטוס חברתי מסוים. במקרה דנן, הגרילז מסמנים, בראש ובראשונה. זהות הקשורה לתרבות ההיפ הופ באופן כללי ולסגנון הראפ באופן פרטני. היכולת לבצע התאמה אישית של הגרילז באמצעות הדגשת שם העונד[21] או עיצוב ייחודי, נותנת ביטוי לזהות האישית לצד ההשתייכות הקבוצתית ובכך גם משתלבת בטרנד המערבי הכללי של פרסונליזציה.

 

בשונה מתכשיט או קעקוע הממוקמים באזור מכוסה, הגרילז נענדים באזור בולט ולפיכך ניתן להסיק כי הם משמשים להבעת הזהות כלפי אחרים ולא רק כלפי העצמי. כדי להמחיש נקודה זו די להתבונן בתצלומים של אנשים העונדים גרילז, שחלקם הגדול הפנה לצלם חיוך רחב במיוחד כדי להציג את התכשיט.

 

לתכשיט הגרילז, אם כן, תפקיד בהבניית זהות, אך הוא אינו מיועד לילדים ואינו תואם את יכולותיהם הכלכליות. אולם, ניתן למצוא אביזרי תחפושת המדמים את הגרילז המיועדים לילדים - שחלקם לפחות - מצויים בתהליך חיברות אל תוך אותה תרבות. כמו כן, בחנויות ממתקים בארה"ב ניתן לרכוש סוכריית מציצה בדמות גרילז. הסוכרייה נמכרת הן בגירסה דמוית זהב והן בגירסה דמוית כסף.

סוכריות גרילז: אחת מגרסאות עטיפת הממתק בחנות במרכז מנהטן, 2008[22]

 

יכולת כלכלית

כפי שמעיד על עצמו הראפר נלי במילות השיר Grillz (2005, ראו נספח), ברשותו גרילז רבים ומגוונים אשר עלו כסף רב ולכן הם מהווים, לדידו, מסמן להצלחה כלכלית. בין המשפטים המעידים על כך בשירו: (טעויות האיות - במקור)

 

"...I put my money where my mouth is[23] and brought a grill..."

"...I put’em in my mouth, they completely symbolize success...."

(Nelly & Paul Wall, 2005)

סקירה של מאות תמונות שנעשתה לצורך כתיבת מאמר זה העלתה כי גם הגרילז הזולים ביותר מעוצבים כך שייראו כאילו הם עשויים מתכות יקרות ומשובצים אבני חן. טווח המחירים של גרילז נע בין עשרות בודדות של דולרים לעשרות אלפי דולרים. אלה האחרונים נרכשים בדרך כלל על ידי הידוענים מתעשיית ההיפ הופ.

 

לפי מקברייד, (McBride, 2007) במובנים רבים תעשיית המוסיקה מסמלת עבור מאזיניה הרבים את האוצר הנכסף. בני נוער ברחבי העולם חולמים לעבוד בתעשיית ההיפ הופ ולחיות חיי עושר ראוותניים. לפי קיטוואנה (Kitwana, 2002), בני דור ההיפ הופ טרודים באותה מידה כמו בני דורם הלבנים בבניית קריירה והתעשרות מהירה. צבירת הון נמצאת בראש מעייניהם של בני הדור יותר מכל, וממנו נובעת הנהייה אחר תרבות הצריכה. אם בעבר ערכי הקהילה קדמו בחשיבותם להתעשרות, הרי שהיום נמצאת ההתעשרות בראש סדר העדיפויות.

 

תרבות ההיפ הופ מביעה באופן חד משמעי תפיסה חומרנית זו. מעבר להצהרות המילוליות, תרבות הלבוש כוללת לעיתים קרובות בגדי מותגים ושרשראות. אחד המושגים המשמשים את השיח אודות הכסף הוא "Bling-Bling", או בקיצור - Bling, מילה המתארת את פגיעת האור ביהלום או במתכת בוהקת. המונח Bling משמש כמילת סלנג המתארת תכשיטים יקרים ונוצצים או תוספת של מראה יוקרתי לחפץ קיים.[24]  כדוגמא לכך, בקבוקי מים מינרליים המעוטרים באבני סוורובסקי נמכרים תחת שם המותג "Bling h2o". מחיר בקבוק נע בין 20 ל-40 דולר, בהשוואה לשני דולר לבקבוק בעל תכולה זהה של מותגים אחרים.

 

פרסומת לבקבוקי מים מינרליים של המותג"Bling h2o"  [25]

 

בהתאם להעמדת ההתעשרות ותרבות הצריכה בראש סדר העדיפויות, הקליפים המלווים את שירי ההיפ הופ המשודרים בערוץ המוסיקה MTV משמשים כפרסומת חיה למכוניות ראוותניות, בגדי מעצבים ואלכוהול. בדיקה של המותגים המופיעים בעשרים השירים המובילים של רשימת המדרוג של מגזין המוזיקה המוביל Billboard העלתה כי מרצדס היה מותג הרכב שזכה לאזכורים הרבים ביותר בשנת 2005. כמו כן, ההיפ הופ מקדם צריכה כה רבה של מותג הקוניאק Hennessy עד כי בעלי החברה מימנו תחרות בה הפרס היה הטסת הזוכה וזמר ראפ אל המפעל בצרפת (McBride, 2007).

 

במכירה פומבית אשר תוכננה[26] להתקיים באוקטובר 2008 על ידי בית המכירות Phillip de Pury בניו יורק עמדו להיכלל תכשיטים שתרמו ידוענים מתעשיית המוסיקה בתחום ההיפ הופ לטובת הקמת ארכיון היפ הופ במוזיאון הסמית'סוניאן להיסטוריה אמריקאית שבוושינגטון. רבים מבין התכשיטים עוצבו על ידי המזמינים, היו עשויים מתכות יקרות ומשובצים באבני חן רבות ושאבו את השראתם הצורנית מאובייקטים המסמלים את מקור התעשרותם של אמני ההיפ הופ (Wilkins, 2008).

 

 

Dan Forbes, 2008
דוגמאות לתכשיטים שתוכננו להימכר במכירה של בית המכירות Phillip de Pury[27]

 

משמעויות סמויות של ענידת גרילז

 

תחפושת

ארווינג גופמן (1980) מפתח בספרו "הצגת האני בחיי היומיום" את נושא האינטראקציה הסימבולית, הדן בהתפתחות העצמית כתלויה במפגשים אותם חווה האדם עם אחרים. גופמן טוען, כי ה"עצמי" תלוי, למעשה, בעיני המתבונן וכי הוא מתקיים רק במצבים של מודעות – של האדם לעצמו או של אחרים אליו. העצמי איננו יציב, אלא משתנה לפי נסיבות. בתוך הנסיבות השונות יכול העצמי לשמר קווי דמיון יציבים, אך לא בהכרח. גופמן (שם) מדמה את החיים לבמה שעליה אנו מציגים התנהגויות לפי זהויות שונות עבור קהלים שונים. גופמן מציע לחלק את ההתנהגויות לפי תחום "קדמי" ותחום "אחורי", כאשר בתחום הקדמי ההתנהגות נקבעת לפי תפקיד ומעמד, ואילו בתחום האחורי ההתנהגות חופשית יותר ובה אין הגדרות מוכתבות (שם).

 

גופמן בוחן את שבריריותן של אינטראקציות חברתיות בסיטואציות פנים אל פנים, "על הבמה", באמצעות תופעות כגון מבוכה (חשיפת אחד המשתתפים כבלתי כשיר), המצביעות על הרגעים שבהם האינטראקציה החברתית מתערערת. לפי גופמן, הסיכון לערעור האינטראקציה החברתית מוביל את המשתתף באינטראקציות חברתיות להקדיש מאמצים להפחתת החשיפה של חוסר כשירותו (שם).

 

מכאן, שאם אדם משתייך לתרבות שאחד מערכיה החשובים הוא התעשרות מהירה והיא מוצגת באמצעות תכשיטים, הרי שהיעדרם של תכשיטים יקרים תיחשב כ"חוסר כשירות" ותגרום לו למבוכה. לפיכך, מניעת המבוכה ומתן מענה לצורך החברתי תעשה באמצעות "תחפושת" - תכשיטים שאינם עשויים בהכרח ממתכות יקרות אך מבטאים את אותם ערכים.

 

גלפז-פלר (2008) מביאה בספרה דוגמאות מהתנ"ך לחשיבות התחפושת ככלי חברתי המאפשר מידה של חופש. כך, למשל, בשלושה סיפורים שונים מתוארים מקרים של אנשים המתחפשים שלא ביוזמתם: יעקב המתבקש על ידי אמו להתחפש ולבקש את ברכת אביו; האישה החכמה מתקוע, אשר לבקשת יואב בן צרויה מתחפשת ומדברת על ליבו של המלך דוד; ואשת ירבעם, הנשלחת על ידי בעלה אל הנביא בתחפושת. מטרת ההתכסות היא רמייה, באמצעות שינוי צורה, אך בשלושת המקרים שינוי הצורה אינו משנה את המהות של המחופש. יעקב והאישה החכמה מצליחים במשימתם בזכות אופיים, אך אשת ירבעם - המתוארת כפסיבית מטבעה - נכשלת. כלומר, התחפושת אינה מהווה פתרון קסם, אך שילובה עם תושייה מאפשר למחופש להצליח במשימתו.

 

על אף שמדובר בכיסוי, לתחפושת יש לעיתים תפקיד של חשיפת אמת. במחזה "כטוב בעיניכם" מבטא שייקספיר באמצעות אחת הדמויות את המסורת לפיה התחפושת, ובעיקר זו של השוטה, מאפשרת לבטא אמת כואבת: "נפשי יוצאת לבגד של שוטים!... זו כל משאת נפשי: הבגד היחיד שלא יבגוד בי... הלבישו לי את בגד השוטים! תנו לי לומר כל מה שעם לבי" (שייקספיר, 1990). בהקשר הנוכחי, ייתכן כי השוני הרב שקיים בין התרבות החומרית של תת התרבות (בגדים רחבים, תכשיטים ענקיים) לזו של התרבות השלטת גורם לתרבות השלטת להתייחס אל הראפרים ואל בני דור ההיפ הופ כאל "שוטי הכפר" ולהתעלם מהתכנים הביקורתיים במסריהם.

 

אשליית החיים הטובים

כוחם הכלכלי של הידוענים כמפרסמים הוא במכירת האשליה שניתן להשיג חיים טובים באמצעות קנייה. מעריציהם של כוכבי הראפ אולי אינם יכולים להגשים את חלום ההצלחה וההתעשרות המהירה, אבל הם יכולים להרשות לעצמם להיראות כמי שכן הצליח - ולענוד גרילז שנראים כמו "הדבר האמיתי".

 

הפרדוקס טמון בעובדה שרבים מהידוענים שעלו לגדולה בתרבות ההיפ הופ הגיעו מרקע של מחסור ואפליה, ואילו כעת, כשביכולתם לנצל את המדיה הגלובלית כבמה לביטוי עצמי ושינוי חברתי, הם משתמשים בה לשם קידום מוצרים לקהל שממשיך לסבול ממחסור ואפליה. הכוחות הכלכליים אשר מעניקים לידוענים אלה את הבמה הם התאגידים הגדולים, האחראים לקיטוב הכלכלי הגובר בסוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21. במלים אחרות, הבמה שעליה משמיעים את זעקתם מי שבאו מרקע של מצוקה כלכלית וחברתית נוצרה על ידי מי שתורם בעקיפין ובמישרין לחיזוק אותה מצוקה. כלומר, בסופו של דבר, חלום החיים הטובים ממשיך להשתמר כאשליה בלבד.

 

שיניים כנקודת תורפה

בספרה של ג'יין אוסטין ( Austin, 1994 [1843]) "גאווה ודעה קדומה", מתארת הסופרת ביקורת שמשמיעה הגב' בינגלי על גיבורת הספר, אליזבת בנט:

 

"For my own part,’ she rejoined, ‘I must confess that I never could see any beauty in her. Her face is too thin; her complexion has no brilliancy; and her features are not at all handsome. Her nose wants character; there is nothing marked in its lines. Her teeth are tolerable, but not out of the common way; and as for her eyes, which have sometimes been called so fine, I never could perceive anything extraordinary in them. They have a sharp, shrewish look, which I do not like at all; and in her air altogether there is a self sufficiency without fashion, which is intolerable."    (Austin, 1843 [1994], p 207)

 

בביקורת זו, מבטאת גב' בינגלי את האופן שבו נמדד יופיין של נשים באותה תקופה, ובהיעדר אופציות אורתודנטיות, שיניים במצב סביר נחשבו למעלה. במאה העשרים התפתחה הטכנולוגיה הדנטלית עד כדי כך, שאוכלוסיות חזקות ועשירות עסוקות אמנם באספקטים אסתטיים ברפואה הדנטלית אך הבעיות מבחינתן פתירות. לעומתן, לאוכלוסיות חלשות הנגישות לרפואת שיניים היא נמוכה, והסיכוי לחוות מבוכה עקב מצב השיניים גבוה יותר.

 

טיפולי שיניים מעוררים מגוון פחדים בקרב רוב בני האדם. לפי דיריק ושותפיו (2006Dirik et al., ) התופעה, הקרויה "dental anxiety" או "חרדה דנטלית", הינה פחד מטיפול שיניים הכולל פחד מכאב, זריקות ותלונות אסתטיות. מהות הפחדים משתנה ממטופל למטופל. נמצא כי מטופלים אשר אשר בפיהם הושתלו שתלים סובלים לעיתים מתסמינים של דיכאון וחרדה. אובדן שיניים בארצות המפותחות סובל מיחס שלילי ביותר כאשר אין מדובר בילדים, ומחסור בשיניים נתפס כאינדיקציה לסטטוס כלכלי וחברתי ירוד ביותר. לפיכך, אובדן שיניים גורר פגיעה בדימוי העצמי וכן פגיעה בתחושת החוסן הבריאותי.

 

ראוי לציין, כי האקט של ענידת אביזר על השיניים קשור גם ל"גשר" האורתודנטי המורכב באופן קבוע על השיניים – למשך תקופה מסוימת, על מנת לשפר את מראן. הליך אורתודנטי זה, המבוצע מסיבות רפואיות ואסתטיות כאחד, נעשה בדרך כלל בגיל הנעורים. בעשור האחרון גם ה"גשר" וה"פלטה" עברו שינויים, שמטרתם להפוך את האביזרים הללו למושכים יותר עבור בני נוער.

 

 

שימוש בצבעוניות בעיצוב אביזרים דנטליים

 

כמענה לכל נושא השיניים, הגרילז עשויים להתפרש כצורת התמודדות אלטרנטיבית עם הרגשות והחוויות הקשורות בשיניים. אם בעבר שיני הזהב של הסרסורים וסוחרי הסמים בשכונות קשות יום נבעו ממחסור ומצוקה, הרי שהגרילז מהווים גלגול של אותה התמודדות, המבטאת כעת כסף ועוצמה.

 

יותר לבן מלבן

על אף שבעולם העתיק לא נעשה שימוש רב בסבון, הרי שהדתות הגדולות קישרו את מושג הניקיון למערכת הבינארית של טוב/רע. מתוך המערכת הזו נגזרו נורמות של הרגלי אכילה ורחצה. ניקיון נחשב לטהור, ואילו לכלוך נחשב לטמא. "זיהום עצמי" וזיהום אחרים נחשב כפוגע בקדושה (Sivulka, 2000). לאחר גילוי החיידקים והתעוררות המודעות להיגיינה אישית שחלה בעקבותיו, התפתחו הסטנדרטים של מעמד הביניים בכל הנוגע לניקיון לכדי אינדיקטור לכך שאינדיבידואלים מסוימים הינם נעלים מבחינה מוסרית, בעלי אופי טוב יותר או יותר "תרבותיים" מאחרים כאשר הם שומרים על היגיינה גופנית (Sivulka, 2000).  

 

ניתן למצוא מגוון עדויות לנורמות חברתיות אלה בתחום הפרסום. כך, למשל, בפרסומת משנת 1918 לסבון Fairy, אשר הופיעה בכתב העתCosmopolitan , וכותרתה ציינה כי הסבון "לבן מפני שהוא טהור". למרבה הצער, הזהות בין ה"לבן" לבין ה"טהור" לא נותרו בתחום הכימי בלבד, ועוד בסוף המאה ה-19, עם עלייתה של המתיחות הבין גזעית בארה"ב, החלו להופיע ייצוגים גזעניים בפרסומות לסבון. בפרסומת לסבון Fairy משנת 1898, נראית ילדה לבנת-עור השואלת ילדה שחורת-עור (מושפלת מבט, בעלת רגליים מעוותות ובלבוש בלוי) "מדוע אמך אינה רוחצת אותך בסבון פיירי?".

 

 

מימין: פרסומת לסבון "Fairy", קוסמופוליטן, אוגוסט 1918[28]

משמאל: פרסומת לסבון "Fairy", מקום הפרסום אינו ידוע, 1898[29]

 

לפי מחקרה של סיוולקה (Sivulka, 2000), ניתן לסווג רבות מהדמויות השחורות בפרסומות המוקדמות לסבון לקבוצת דמויות המוצגות כבלתי מושכות ומבטאות רמת תפקוד נמוכה ולקבוצת דמויות המוצגות כבעלות יכולת תפקוד "מינימלית", המספיקה על מנת לבחור את המוצר ה"נכון". שני הטיפוסים של שחורים הוצגו, כמו גם בפרסומת שלעיל, כבעלי שיער מלוכלך, כעורים, בעלי בגדים מרופטים ופניהם מיוזעות ומבריקות. אסטרטגיה פרסומית נוספת עשתה שימוש בסיפורים על בעלי גוון עור שאינו לבן אשר השתמשו במוצר מסוים ובעקבות כך עורם הבהיר ויחד איתו חל שיפור גם בגורלם וביכולותיהם (שם).  

 

שינויים פוליטיים וחברתיים הביאו להיעלמם של ביטויים כה בוטים בנוגע לזהות בין גזע לניקיון אך הלבן נותר - עד עצם היום הזה – סמל רב עוצמה המזוהה עם טוהר וייתכן כי על אף שהמסר אינו בוטה כבעבר, הרי שהוא עודנו מהווה מסר סמוי (גם אם לא מכוון), אשר הוטמע גם בקרב אוכלוסיות שהמסר כוון נגדן.

 

ניתן להבין את כוחו של הצבע הלבן כמסמל ניקיון לאור העובדה כי קל להבחין בלכלוך על רקע הצבע ולאור המאמץ הנדרש להלבנה או שימור הלובן, כשמדובר בבגדים, למשל. אם בעבר סימל קרצוף הבגד תהליך של ניקוי, הרי שתהליך זו הוחלף בהלבנה, אשר מהווה הסמלה של ניקיון ולא סימון ניקיון.

 

אחד הייצוגים הגזעניים של שחורים עד אמצע המאה העשרים נעשה באמצעות ה "Blackface" – איפור בימתי של דמות משרת (או עבד) שעורו נצבע כך שהיה שחור "כפחם" והוא מחייך באופן תמידי חיוך תמים ורחב החושף שיניים לבנות (ובכך מודגש העור השחור עוד יותר).  ייצוג זה גלש מעולם אמנויות הבמה ונעשה נפוץ בתוצרי תקשורת חזותית להצגת דמות של שחור שהיא תמימה, טיפשה ונלעגת.

 

שימוש בייצוג "Blackface" בתפריט רשת מסעדות בארה"ב , שנות החמישים של המאה העשרים. [30]

 

בעידן הנוכחי, בו שיניים לבנות מקבלות יחס כמעט אובססיבי (למשל, Miller, 2005) ותעשיית חומרי הניקוי מפתחת אמצעי הלבנת שיניים ביתיים, הלבן הינו נחלת הכלל. היות שבדור ההיפ הופ השיח סובב סביב "טוב יותר", "יקר יותר" ו"גדול יותר", אזי "לבן יותר" (בהקשרים ספציפיים) נהפך גם הוא לרלוונטי. בהתאם לכך, ניתן לראות את  המתכות המבריקות והיהלומים בתור "הלבן החדש".

 

לסיכום

 

קליפורד גירץ טען כי ניתוח התרבות אינו מדע ניסויי החוקר חוקיות, אלא מדע פרשני שתר אחר משמעות (גורביץ, 1997). מאמר זה ניסה לפענח משמעות חברתית של ארטיפקט יחיד – הגרילז. הבנת המקורות להיווצרותו וההקשר בו הוא מתקיים חושפת מעט מהדילמות שאיתן מתמודדת תרבות ההיפ הופ בשאיפתה לשמר אותנטיות (תהא אשר תהא) ולגבש קול ייחודי אשר אינו מנסה להידמות לתרבות הלבנה.

 

חקירה מעמיקה של ארטיפקט בודד מ"תרבות שוליים" לכאורה תואמת את השאיפה של הפוסטמודרניזם לנסות לעמוד על כמה ממגבלותיה של התיאוריה המודרנית במקום לחתור ליצירת שיטה משלו. לפי גורביץ (שם), "המצב הפוסטמודרני" שואף להשתחרר מההגדרות המגבילות כדי להפוך למצב מוגדר פחות, בו הדגש מושם על הליך על פני מסקנה וריבוי על פני הכרעה. הספקנות המובנית ב"מצב הפוסטמודרני" גורמת לו לשמור על ערנות לחלקיותו של כל "הסבר" או "תיאוריה" ולהפנות תשומת לב לקולות אחרים מלבד אלה של ההגמוניה השלטת. בתשומת לב זו טמונה תרומתו של הפוסטמודרניזם, בפוטנציאל שלו לשמש מחולל של פתיחות לקולות אחרים.

 

גורביץ (שם) אף מציע לראות בארכיטקטורה סיסמוגרף של השינוי הפוסטמודרניסטי, בשל מיקומה על קו התפר שבין "החיים" וה"אמנות". לדבריו, ניתן לראות את תחילת השינוי בשנות השבעים המוקדמות ואילך בהן הגישה הפונקציונליסטית, הפורמליסטית והמינימליסטית שאיפיינה את הסגנון הבינלאומי הוחלפה בגישה אקלקטית ונרטיבית, שעשתה שימוש בסגנונות היסטוריים שונים תוך יצירת דרמטיזציה של חזית המבנה, קו המעטפת ושטח הפנים שלו. הבניין נדרש להיות לא רק "נכון" אלא גם מרגש, סיפורי ומואנש. בתקופה זו, החלו מקורות ההשראה להתרחב ולכלול גם את לאס וגאס ואת תרבות הרחוב.

 

ייתכן כי ניתן להרחיב את הצעתו זו של גורביץ ולראות גם בתוצרים אחרים של "אמנות יישומית", כמו תוצרי אופנה וצורפות, מעין סיסמוגרף לשינוי הפוסטמודרני. שהרי גם תכשיט הגרילז לעומת שן הזהב או התכשיטים האחרים שקדמו לו, מהווה תוצר של תהליך אקלקטי ונרטיבי ויוצר "דרמטיזציה של החזית".

 

מקורות

1.      אדגר, א. וסדג'וויק, פ. (2007). לקסיקון לתיאוריה של התרבות. תל אביב: הוצאת רסלינג.

2.      גורביץ, ד. (1997). פוסטמודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה-20. תל אביב: הוצאת דביר.

3.      גופמן, א. (1980). הצגת האני בחיי היומיום. עברית: שלמה גונן. תל אביב: הוצאת דביר.

4.      גלפז-פלר, פ. (2008). קולם של בגדים: מלבושים במקרא: האם הבגד עושה את האדם? ירושלים: הוצאת כרמל.

5.      שייקספיר, ו. (1990). כטוב בעיניכם. מאנגלית: אברהם עוז. תל אביב: הוצאת דביר.

 

6.      Austin, J. (1994 [1843]). Pride and prejudice. London: Penguin Books.

7.      Cashmore, E. (2006). Celebrity / Culture. NY: Rutledge.

8.      Dirik, G., Kilicarslan, M.A., Gencoz, T., & Karanci, N. (2006). Correlates of anxiety and depression in Turkish complete denture patients. Journal of Social Behavior and Personality. 34(10),1311-1322.

9.      Dyre, R. (1998 [1980]). Stars. CA: University of California Press

10.  Herskovitz, M.J. (1963). Social anthropology. New York: Knopf

11.  Kitwana, B. (2002). The hip hop generation: Young blacks and the crisis in African-American culture. NY: BasicCivitas.

12.  Sivulka, J. (2001). Stronger than dirt: A cultural history of advertising personal hygiene in America 1875 to 1940. Humanity Books. Amherst, NY: Humanity Books.

 

מקורות משניים

13.  Associated Press (23.04.2008). There's gold (and big bucks) in them thar grills. MSNBC website: http://www.msnbc.msn.com/id/24277208/

14.   Auction central News Staff (23.08.2008). Bada bling! Phillips de Pury to host Oct. 1 auction of hip hop jewels. Live Auctioneers website:  http://acn.liveauctioneers.com/index.php/auctions/upcoming-auctions/34-upcoming/88-bada-bling-phillips-de-pury-to-host-oct-1-auction-of-hip-hop-jewels

15.  Hope, C. (19.01.2006). Nelly's `Grillz' grabs second week at No. 1. Entertainment News Wire. Website: http://www.allbusiness.com/services/amusement-recreation-services/4712536-1.html

16.   Koppel, N. (30.08.2007). Are your jeans sagging? Go directly to jail. NY Times. Website: http://www.nytimes.com/2007/08/30/fashion/30baggy.html?_r=3&hp&oref=slogin&oref=slogin&oref=slogin

17.  McBride, J. (2007). Hip-hop planet. National Geographic Magazine. April, 100-119.

18.  Miller, K.C. (2005). A smile so bright you gotta wear shades; When even the dental hygienist thought I'd gone too far, I started to panic. Next stop, Mexico?; Newsweek, 146(19),20.

19.  Wilkins, S. (5.09.2008) The bling thing: A hip-hop king's finest rocks go under the hammer. Wall Street Journal Magazine. Website: http://magazine.wsj.com/gatherer/luster/the-bling-thing/