"רגע לפני ההכרה"

  במהלך שהותי בווינה, במסגרת חילופי סטודנטים, נתקלתי מחדש בחוויה עצמתית שזכרתי מעברי (והדיה מופיעים לעיתים גם בהווה) כמהגרת מרוסיה, והוא התקלות אל מול מצב בו אני נהייתי מחדש מקוטעת שורשים. שוב נכחתי במקום אותו לא הכרתי קודם לכן, מקום בו אין לי עבר, וזה שהשפה שלו נסתרת ממני, הן במובן התרבותי והן במובן השפה כשלעצמה. באופן אינסטינקטיבי, המצלמה הפכה להיות לי למגן, לכלי מתעד וכלי ממציא. היתה זו תגובה חייתית למצב בו התעמתי (הן בצדק והן שלא בצדק) עם אימה מהיעלמותי הנפשית. המצלמה הנכיחה את קיומי כל פעם מחדש, בראה אותו כל פעם מחדש, ספרה סיפור. Her story. הייתי חוזרת שוב ושוב אל אותם מקומות, מתבוננת בהם לראשונה, ולאחר מכן מתבוננת בתמונת הזיכרון שנוצרה ברשתית עיניי. הצילום נעשה בשלבים שונים של תהליך השקיעה של המראה החיצוני אל תוך ההיסטוריה שלי. אל תוך הארכיון המנטלי שלי. על כן, אם הזמן, פעולה אינסטינקטיבית זו החלה להתעצב אל מחקר על השתרשותם של מראות אל תוך הזיכרון. שדה המחקר עבר מן החוץ אל הפנים.

  הצילומים בסדרה זו מוצגים בתוך הגיון של מסך קולנוע. זאת משום שהטריטוריה של עבודה זו אינה וינה כאתר גיאוגרפי אלא סביבה זרה הגורמת לערעור התודעה, מין מעידה במהלכה את לא לגמרי זוכרת מי את. חוויה אשר מתקיימת וחוזרת אל הקולנוע כעורך ומקרין דימויים מהעולם הממשי.

רגע לפני ההכרה (1.15 MB)