"דברים שלא למאכל"
החפצים הם מגני גוף של שחקן פוטבול שהוא משחק גברי ואלים במיוחד. אביזרים אלה אשר צולמו על רקע בהיר ובמנותק מהקונטקסט הרגיל שלהם, ממירים בעבודת את מעמדם וזוכים למשמעות אחרת. אביזרים אלה שנועדו להגן על איברים פגועים בגוף, כמו שיניים, סנטר ואשכים, מצטיירים במנותק מההקשר המקובל שלהם, כעצמים מאיימים ובשל כך בכוחם לעלות אסוציאציות שונות ובעיקר- תחושה אלימה ומתח בקרב מי שצופה בהם מבחוץ, ללא מעורבות מקצועית או תועלתית.
באותו אופן יש להתייחס אל הפירות. גם אלה מחזקים את התחושה שנוצרה על ידי האביזרים הנ"ל, וזאת כיוון שהם נראים פצועים או פגומים ויחד עם זה יפים ומפתים אף כי ברור שאי אפשר לאכול אותם. יותר מכך הפירות מזכירים חלקי גוף שונים של בני האדם והיופי הטעון שלהם משתלב עם גועל וריקבון של הפצע. הצגתם על רקע שחור מדגישה את החפציות שלהם ואת היותם עצמים שונים מאלה המוכרים לנו בחיי היום יום – כל זאת יוצרת חוויה ייחודית וקונוטאציות לא סתמיות.
במקביל לשתי הסרות הנ"ל, כוללת המצגת גם תצלום בו מופיעה בחורה היושבת על המיטה עם כוס
פלאסטיק בתוך פיה. הכוס נעוצה בין שיניה מתוך כוונה לשתות מתוכה וזאת למרות שהיא לא תוכל לעשות זאת כיוון שידיה מסיבה לא ברורה מוצבות מאחורי גבה כך שכל תזוזה שלה יישפכו המים עליה. מדובר בבחורה רזה הלובשת חולצה לבנה ובכך עולים בקרבנו מחשבות של חולי וכאב. היא 'תקועה' ונראית כלואה באופן אכזרי, לא שולטת בגופה, למרות שאי אפשר להבחין בפגיעה חיצונית בגופה. ולמרות זאת, היא נראית טעונה בסערת נפש ופגועה נפשית שהורסות אותה מבפנים. 'המאוים' (המושג של פרויד) איננו נובע מסביבה חיצונית לדמות המצולמת, אלא מתוך עצמה; לא מדובר כאן בפגיעה פיזית חיצונית, כי אם בחולי נפשי ההורס אותה מבפנים, הנובע מתוך גופה היא – מחלה שאין לה הסבר ונטולת כל היגיון ולפיכך מפחידה ומאיימת.
"המאוים" - דבר זר, ה"אחר" והבלתי צפוי מצד אחד אבל מאד מוכר וקרוב מצד שני, נמצא בתוכנו ולפיכך מאיים יותר, לא סביר ובלתי מתקבל על הדעת. אביזרי הספורט כמו גם הפירות המתכלים ותצלום הבחורה הם 'שחקנים' בסדרה מבוימת שכל כולה משרטטת את קווי המתאר של האחר, השונה, הלא מוכר, אף שכל אלה נמצאים בקרבנו, על סף ביתנו.
דברים שלא למאכל (1.15 MB)
