"הדור השני", מבט מגרמניה: על סרטו של מלטה לודין "שניים או שלושה דברים שאני יודע עליו"
סרטו המרשים של הבמאי הגרמני מלטה לודין בשיתוף עם אשתו הצ'כית אובה סברקובה חושף את משימתו מן התמונות הראשונות, כשקולו של הבמאי מצהיר "זהו סיפורו של אבי – פושע מלחמה – של אמי, אחיותיי, וילדיהם... סיפור גרמני טיפוסי". אם כן, מלכתחילה, ומעצם כותרתו של הסרט "שניים או שלושה דברים שאני יודע עליו" (2005), נקבעת השתייכותו לז'אנר הדוקומנטרי שנהוג לכנותו היום "קולנוע לא עלילתי", כשבו משולבים באופן הדוק הזיכרון וההיסטוריה, הציבורי-קולקטיבי והאישי-פרטי, הווידוי והתיעוד. לצורה חדשה זו של קולנוע קורא החוקר ר' אודין “I Home Productions”, תת ז'אנר הקרוב ל-“Home Movies” אשר איננו חוגג את הקונצנזוס המשפחתי ומהווה מעין זעקה הקוראת תיגר על מה שלא נאמר בתוך המשפחות. גם מייקל רינוב בספרו “The Subject of Documentary” מדבר על "אתנוגרפיה ביתית", כאשר מושא האתנוגרפיה הוא התיאור המדויק וההסבר של תרבות כלשהי, והוא טוען שזו יכולה להתחיל בבית. בהכרח, האתנוגרפיה הביתית מפגישה בין האני והאחר, כאשר אני זה מתערב עם האחר כאובייקט של נוסטלגיה או של אימה: "אין כאן כל אפשרות של התבוננות מן החוץ. ישנם זיכרונות משותפים, דמיון פיזי, הבמאי חייב להתמודד ואינו יכול לברוח". לבד מהבחירה באתנוגרפיה ביתית, מרכיב מעניין נוסף בסרט הוא שהוא מערב בסיפור המשפחתי שלוש הדורות. תצורה זו הנה היום נושא למחקרים אינספור בסוציולוגיה, פסיכולוגיה, ביצירות ספרותיות ובסרטים. אולם, מסתבר שבספרות הגרמנית שלאחר האיחוד, כאשר "ספרות האבות" הוחלפה בָ"רומן המשפחתי", האיקון המאפיין אותה הנו "ארגז הצרות" בו נחשפים כל סודות המשפחה. מטאפורה זו מקבלת את ביטוייה המלא והקונקרטי מאוד בסרט של לודין. כאנתרופולוג ביתי, בהרבה מובנים הבמאי מוביל את חיפושיו בצורה דומה מאוד לזו שבחרו בה הדור השני והשלישי לשואה. גם פה גם שם, השבר הגדול שבחברתנו הנו נקודת המוצא לעבודת האבל שלא נגמרת.
למעבר למאמר המלא בשפה האנגלית נא ללחוץ כאן
רג'ין מיכל פרידמן מכהנת כפרופסור במחלקה לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. היא פרסמה מחקרים רבים על קולנוע נאצי. עבודת הדוקטור החלוצית שלה, שהתמקדה בדמות היהודי בקולנוע הנאצי זה, פורסמה בפאריס כספר שכותרתו: L’Image et son Juif.
פרידמן פרסמה רבות בנושא ייצוגי נשים בקולנוע הישראלי, הגרמני והצרפתי. בימים אלה היא משלימה את ספרה המתמקד בעדויות אישיות בקולנוע של בני הדור השני והשלישי לשואה.
