ירושלים בקריקטורות

התערוכה במוזיאון לתולדות ירושלים מציגה אוסף קריקטורות במגוון רחב של נושאים מהווי העיר ירושלים (ראשי העיר, נושאים חברתיים ופוליטיים, בית"ר ירושלים, אישים בולטים שהיו קשורים לעיר ועוד). האוסף מאפשר למבקר להציץ בעיר, הטעונה כל-כך, במבט מחויך.  

ירושלים הייתה מאז ומעולם משאת נפש לאמנים רבים – הם כתבו לה שירים, ציירו אותה, שרו אותה ועכשיו הגיע גם תור הקומיקס. למעשה כפי שמציגה התערוכה, אמני הקומיקס היו שם תמיד. בהיותה חבית נפץ של מטענים חברתיים, הייתה ירושלים תמיד  מקור בלתי-נדלה לקריקטורות. אולם רק עכשיו מרשה לעצמו המוזיאון להציג חומרים אלה. החידוש, אם כן, איננו בכך שיש קריקטורות המציגות  את ירושלים, אלא בכך שהמוזיאון מתייחס למדיום זה.

 קשה לחשוב על עוד עיר בעולם הרוויה במאבקים היסטוריים ועכשוויים, טעונה במשמעויות דתיות, אידיאולוגיות, תרבותיות ופוליטיות כמו ירושלים. בסביבה טעונה כל-כך, כותב ליטוין, אך טבעי שתפרח אמנות הקריקטורה. בניגוד לסוגים אחרים של אמנות שפיארו ורוממו אותה, הקריקטורה היא בעלת טקטיקות ופריווילגיות מיוחדות מעצם היותה טקסט חזותי ביקורתי. ואכן, הקריקטורות המוצגות בתערוכה אינן דנות בקלישאות של ה"עיר שחוברה לה יחדיו" או ב"ירושלים של זהב" אלא בירושלים היום-יומית המחוברת למחנה יהודה ולבית"ר ירושלים.  

מישל קישקה, ביתר ירושלים במגרש, 1991

במאמרו "שאלו שלום תוגת ירושלים" מציג דורון רוזנבלום את ירידת קרנה של ירושלים החילונית, הישראלית, הממשית בד בבד עם עלייתה של ירושלים ה"עמישראלית", הדקלרטיבית, המשיחית, הלאומנית, הטרנסצנדנטאלית. לדעתו אין זה תיאור של מציאות סטטיסטית בלבד (כמו העליה במספר החרדים בעיר) אלא בעיקר תוצאתה של פיקציה עיתונאית, פיקציה שהמציאו המקומונים הרואים את תל-אביב כעיר הדוניסטית וירושלים כמחניקה. התערוכה "ירושלים בקריקטורה" מנערת דימוי זה ומציגה את המבט הישיר והבלתי מתווך על חיי היום-יום בירושלים.

הקומיקס המוצג בתערוכה על פי רוב אינו מחויך, לעיתים הוא ציני, לעיתים סרקסטי ובהחלט ביקורתי. אוצר התערוכה מרשה לעצמו לערב את כל הקלישאות הירושלמיות בצרור אחד – כדור-רגל ופוליטיקה, קודש וחול ובכך מציג את עוצמתו של פורמט הקומיקס ולא רק את ירושלים. הפורמט הוא המאפשר לטשטש בין גבוה ונמוך ובין קודש וחול. זאת ועוד, הקומיקס הנתפס כפנטזיה מרשה לעצמו להיות ישיר מאוד - לעיתים כמעט ריאליסטי - ולהתעמת עם הנושאים הקשים ביותר מבלי להעלות עליו את זעם המתבונן. רוב הקריקטורות בתערוכה הן ישירות מאוד, אך המבט המחוייך או הציני מאפשר לצופה לפגוש בהן את עצמו ולהתבונן בערכיו ממרחק.

אריה נבון, תשעה באב- למחרת תשעה באב, התקיימה בירושלים הפגנת אדוקים קיצוניים נגד הממשלה והמדינה, 1953

בתערוכה ניתן לראות גם את תולדות הקומיקס הישראלי, את השינוי בסגנון וגם בחוש ההומור הישראלי מראשית המדינה ועד היום. יצירותיו של אריה נבון המציגות את התמימות והניקיון הצורני של שנות ה 40 וה 50 למאה ה-20 (תמונה 2), האחדות הישראלית בדמותו של שרוליק מוצגת על ידי הקריקטורות של דוש בשנות ה 70 וה 80,  ומישל קישקה המבטא בעבודתו את ישראל העכשווית על המיגוון האנושי שלה ומעניק לדמויות את הצבעוניות והרב גוניות הקיימים בירושלים כיום (תמונה 1).

ככזו, חשובה התערוכה גם לתיעוד היסטורי של הקומיקס הישראלי ולא רק לכותרתה הגלויה – "ירושלים".