מקידוש השואה לזילות השואה
ככל שמתרחק מאתנו סיום מלחמת העולם השנייה, סוער וגועש עולם המחקר ההיסטורי ובמרכזו השואה.
כמות הספרים, הסרטים וההצגות על הנושא הולך וגדל בטור גיאומטרי. לא פלא שבתחום הקריקטורה הפוליטית אנו מוצאים לתופעה הזו הדים רבים. העידן הנוכחי מאופיין על ידי תופעות של "לגיטימציה ואקדמיזציה" של הכחשת השואה, לצד עליית האנטישמיות החדשה, בתחפושת של אנטי-ציוניות ואנטי-ישראליות- ומסוכן מכל- השוואות בין ישראל לגרמניה הנאצית, בין חיילי צה"ל לבין חיילי האס.אס. אצלנו מנסים לנסח מחדש את הוראת השואה, אך בורות גדולה עדיין קיימת בקרב הנוער בארץ ה"יד ושם".הקריקטורות שבחרתי מנסות לתת סיכום של מגמות אלו.
דימוי מס' 1: ארנון אבני, "חוצפה"
מפוני גוש קטיף. הם לא רק כינו את חיילי צה"ל נאצים אלא גם ענדו טלאי כתום. צחוק הגורל הוא שזילות השואה הנורא ביותר נעשה על ידי יהודים בישראל. מעשיהם שווים בחומרתם לדוגמאות של אנטישמיות בעולם. עקב ביקורת חריפה מבית, נאלץ הימין הקיצוני להפסיק לענוד אותו תוך ימים אחדים. הקריקטורה של ארנון אבני היא קיצונית והולמת את המעשה. (פורסם ב"דף ירוק")
דימוי מס' 2: ארנון אבני, "פיצויים"
הטיפול הכושל של הממשלה בפיצויי הניצולים. ארנון בחר להשתמש בתמונת שואה חריפה כדי לזעזע את הקורא. מעולם לא צויירו אסירי מחנות על דרגשיהם בתוך קריקטורה בארץ. הטקסט הלעגני המותח ביקורת על מדיניות הממשלה, מאפשר לנו לעכל את האמירה הבוטה והמצויינת. (פורסם ב"דף ירוק")
דימוי מס' 3: Gaza, Tsahal nazi
קריקטורה מהעיתונות הערבית, אחת מיני רבות, המשווה את ישראל לגרמניה הנאצית. החיילים תוקעים את דגל ישראל הנושא צלב כרס, בערימת גופות של פלסטינאים. זהו ציטוט לדימוי של חיילי המרינס תוקעים את דגל ארה"ב באי איווג'ימה במלחמת העולם השניה.
דימוי מס' 4: Carlos Latuf, Gaza
לאטוף הוא קריקטוריסט ברזילאי אנטישמי קיצוני. זוהי קריקטורה חסרת כל תחכום. החייל הישראלי הוא פשוט חייל גרמני נאצי היורה באקדח "לוגר"- מהסוג שבו השתמשו חיילי האס.אס- בראשם של פלסטינאים השוכבים בגיא הריגה שצורתו מתוארת בצורתה של רצועת עזה. ההשוואה בין פעולות צה"ל לבין רצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה, מנסה ליצור בעיני הקורא הקבלה מוחלטת בין הפתרון הסופי לבין מבצע עופרת יצוקה. מעניין שמכחישי השואה נאלצים להשתמש בדימויי השואה כדי להכחישה...
דימוי מס' 5: Carlos Latuff, Iran
הקריקטורה זוכת התחרות האיראנית לקריקטורות בשנת 2006, שמטרתה המוצהרת הייתה זילות השואה. קריקטורה שקופה וחסרת תיחכום, אך לצערי יעילה מאוד. הקריקטורה "גונבת" את השואה מהעם היהודי, ומכל שאר העמים שסבלו ממנה.
ההשוואה בין גדר ההפרדה ושערי המחנה ריכוז "משלימה" את התמונה.
דימוי מס' 6: Carlos Latuf, Hitler/Sharon
אקורד הסיום של לאטוף: שרון שווה היטלר. נקודה. זו אינה פעולת חיבור אלא משוואה עם שני נעלמים: האמת ההיסטורית וצלם האנוש של האמן.
דימוי מס' 7: TIM, dominateur
טים, שם עט של מיטלברג, שהיה קריקטוריסט הבית של השבועון "L'Express" בצרפת. הוא היה ניצול שואה וכמעט ולא נתן ביטוי לעובדה זו בעבודתו. עד לנאום המפורסם של דה-גול במלחמת ששת הימים, בו כינה את העם היהודי "עם שתלטן ובטוח בעצמו". טים צייר את הקריקטורה המכוננת הזו, בה הוא מופיע בעצמו במדי אסיר מחנה ריכוז עם רגל על גדר התייל. הדימוי היה כה חזק, שעיתונו סירב לפרסם אותה והוא נאלץ לחפש עיתון אחר שיסכים. הקריקטורה פורסמה לבסוף ב"לה מונד".
דימוי מס' 8: Hitler-Kichka
בילדותי הייתי מחפש קריקטורות בספרים של אבא ומעתיק אותן. הספרייה הייתה מלאה בספרים על מלחמת העולם השנייה והשואה. כך, כנראה, יעדתי את עצמי למקצוע.
דימוי מס' 9: Homage Spiegelman
"מאוז" הוא ללא ספק אחד הספרים שהשפיעו עלי. ספיגלמן הצליח לבטא בשפת קומיקס סיפור אישי מרגש ועוצמתי. הוא העלה את הקומיקס לרמה של אמנות גבוהה. כשיצא לאור הכרך הראשון בתרגום לעברית, כתבתי טור למעריב. את הטור ליוויתי בציורים של ספילמן על משפחתו, מעורבים בציורים שלי על משפחתי.
דימוי מס' 10: My father in Auschwitz
אבי מלווה קבוצות תלמידים בלגיים למחנות ההשמדה כעד של השואה. הנסיעות הפכו עבורו ל:
"raison d'être" . בציור אני מציג אותו עם דגל ניצולי השואה של בלגיה, אותו הוא לוקח לכל טקס, מול תלמידים בכניסה לאושוויץ, כאשר הוא אומר: "מאז שחרורי ממחנות המוות, הפכתי לאסיר עולם של זכרונותי."
דימוי מס' 11: Abba Kichka
קומיקס עבור ירחון הילדים "עיניים" שנושאו "אבא". סיפרתי לקוראים הצעירים על זיכרונות ילדות עם אבא בהקשר של השואה. יותר ויותר אני נמשך אל האתגר הזה: לצייר את זיכרונותי כילד, בן הדור השני.
דימוי מס' 12: Daddy Kichka & Ahmadinejad
בשנת 2006 הכריזה איראן על תחרות בין-לאומית של קריקטורות נגד השואה. זאת בעקבות פרסום קריקטורות של הנביא מוחמד בעיתון דני, קריקטורות שהסעירו את העולם המוסלמי. בטקס המאוד מתוקשר של הענקת הפרסים לזוכים, צפיתי כמו כולם בטלויזיה והרגשתי שעלי להגיב, ומיד. אך היה לי קשה מאוד. אשתי שצפתה בשידור איתי זרקה לי: "אולי תצייר את אחמדינג'ד המנסה למחוק לאבא שלך את המספר". הודיתי לה ורצתי אל שולחן העבודה. הקריקטורה נולדה תוך חצי שעה.
