"מדברים בשעת העבודה"

שיתוף הפעולה בינינו מתעד סוג של למידה והתמודדות. התהליך יכול להימשך זמן רב וגם יכול להיפסק ולהימשך בשלב אחר והינו מותנה במתן ובקבלת ביקורת. כול שלב ומצב נתון לדיאלוג;  פנימי-אישי, אישי-קבוצתי, ומתקיים במקביל לדיאלוג רחב יותר העוסק ברלוונטיות לשדה הצורפות העכשווית בו אנו פועלים.

קנה המידה של העבודות אפשרו את הנדידה בין הסדנאות הביתיות. הביקורת ההדדית הביאה בהדרגה תחושת שייכות וקיום דיון, שאפשרו מעקב אחר צורת העבודה של האחר, כמו בכיתה אידיאלית הרחק מבדידותו של האמן בפינתו. אופי הקשר וצורת ההתארגנות התהוו באופן דינאמי והובילו להכרה בשיתוף הפעולה כערך.

בין אם נקודת הפתיחה היא רגשית או אינטלקטואלית, המפגש עם החומר הינו שלב מכריע ומהווה סוג של התנסות, בדיקה ורכישת מיומנות. לפעמים תוך כדי ההתנסות נוצרות טעויות וסטיות, אלו מובילות ומקדמות את המשך העבודה גם במקרה והתוצאה היא התרחקות מהכוונה המקורית. למעשה זוהי עבודה בעלת מימד אינטואיטיבי שנבנית בהדרגה מול איכויות החומר עצמו והמצב האמוציונאלי בו כול אחד נתון. האובייקט הסופי אמור להעביר תחושה או איכות מסוימת, וכשזה נוצר, אנחנו יודעים שהאובייקט הושלם.

ההתבוננות בפריטים המונחים על שולחן העבודה והאינטראקציות שנוצרו ביניהם סיקרנו ויצרו עניין גדול יותר מהצורך לבחון אותם על הגוף.

התצוגה של העבודות משקפת וממשיכה את התהליך הכללי המשותף ומציינת נקודה מסוימת בזמן, שנקבעה באופן שרירותי. הצגת העבודות בסמיכות, נובעת באופן טבעי מהפעילות המשותפת שלנו כקבוצה. עם נפח העבודה המצטבר הגענו להחלטה קריטית נוספת: לא לכתוב שמות או מספרים בסמוך לעבודות, מתוך כוונה לתת קדימות להתרשמות נקייה של המכלול כאחד.

למצגת לחץ כאן:

מדברים בשעת העבודה (1.15 MB)