ביוטופ- החווה האקולוגית-פרויקט חינוכי באופקים
הפרויקט, כפי שיוצג בהמשך, נעשה במסגרת 'סטודיו אופקים' במחלקה לארכיטקטורה. הסטודיו, שהתקיים בסמסטר א' תש"ע עבור תלמידי שנה ג' במחלקה, התנהל בשני שלבים. בשלב הראשון, חברי הסטודיו כולו בחנו וניתחו את רחוב הרצל, רחובה הראשי של אופקים. בתום הלימוד נוסחו עקרונות תכנון חדשים, המהווים תב"ע אלטרנטיבית לזו הקיימת היום ברחוב. בשלב השני חולקו מגרשים לאורך הרחוב, וכל פרויקט תוכנן, הן פרוגרמטית והן עיצובית, כפרשנות אישית לרוח התב"ע שנוסחה על ידי הסטודיו בשלב הקודם.
פרויקט החווה האקולוגית מהווה מסגרת לימודית אלטרנטיבית מעבר לשעות הלימודים, ובו לומדים התלמידים את המהלך החקלאי השלם, החל בשתילה, דרך הטיפול והקטיפה וכלה במכירת היבול לתושבי העיר. לכל אורכו, הפרויקט מתייחס לשאלות של חומר וקונסטרוקציה ולשאלות חינוכיות כשני פנים של אותה שאלה. על כן, חומרי הבנייה ומערכות הבניין חשופים בפני התלמידים, ועשויים מחומרים ממוחזרים ובשיטות של בנייה קלה, וכך גם משך בניית בית הספר כולו אינו עולה על חודשים בודדים. נתלווה לילד המגיע בתחילת השנה למקום:
הילד נכנס לאחת מעשר כיתות הלימוד, ועמו בכיתה כ-20 חברים. במלתחה הכיתתית הם מחליפים לבגדי עבודה, ולומדים את המלאכה שמיד יצאו להתנסות בה. הכיתה בנויה רפסודות עץ ממוחזרות, חזיתותיה הן קולאז' תריסים ישנים ומעל ראשיהם גג עשוי פאנלים סולאריים המספקים את צרכי המקום. עם תום הלימוד הם יוצאים אל החלקה הכיתתית, בה יגדלו את יבולם במשך שנה שלמה עד שיבשיל. מתוך הבנת האקלים המקומי וכן מתוך תפיסה חינוכית של שקיפות ושל שיתוף, תוכננו חלקות הגידול כגשרים תלויים מכל כיתה, החושפים את מערכות ההשקיה, הופכים אותן לחלק מהמבנה ומייצרים מערכת גרביטציונית החוסכת מים רבים. הגשרים תלויים מעל בור שעומקו שלושה מטרים, בו גדלים עצי פרי ואליו, מעשרת הגשרים, יורדים הילדים בהפסקות, לנוח בצל, קרוב לאדמה.
הפרויקט ממוקם על מגרש בן ארבעה דונם סמוך לכניסה הראשית לעיר. משום כך, ומשום גודלו של המגרש, הייתה בפרויקט מלכתחילה חשיבות סמלית. היותה של מערכת החינוך באופקים, כעיר עצמה, מפולגת לשלוש אוכלוסיות (חרדים, עולים חדשים וותיקים), הייתה בבסיס המוטיבציה לתכנן גוף חינוכי שאינו ממסדי ושתכניו נכונים לכולם. בשזירת השאלה המבנית\חומרית עם השאלה החינוכית\חברתית, על ידי פרוגראמה מחזורית וחשיפת המערכות הירוקות, יש משום חדשנות מחשבתית אודות היחס בין הארכיטקטורה לבין החברה הצורכת אותה.