המשקפיים השבורים של יאנוש קורצ'אק ופניה של אימי

גרי גולדשטיין

דימוי - ביקור ב"יד ושם". שני מוצגים חרוטים בזיכרוני:

- זוג משקפיים של יאנוש קורצ'אק שעדשה אחת בהם שבורה.

- צילום של אנשים לבושים היטב צועדים בטור היוצא בשקט ובסדר מופתי לטרנספורט.

דימוי - אישה, אימי. לחיים שקועות, עיני תכלת בהירות, הבעה ריקה, ללא קליטה וללא הבנה.

מוות עבורי נוכח תמיד, בתוכי תמיד, כל יום. קשור לזיכרון ולשכחה. קשור לפחד ממוות בעינויים, לפחד שלא אוכל לעמוד בהם. כשעברתי על צילומי עבודות שלי ראיתי שרבות מהן עוסקות במוות, בזיכרון ובהעדרו. נוגעות בשכחה אך גם בנוכחותו של הנשכח, כסוג של סוד שנמצא בתודעתי.

אובייקטים: (שקופיות 1-2) גדלתי בבית שלא היו בו צילומים ותמונות ולא חפצים ומזכרות שבאמצעותם יכולתי לבנות את הסיפור המשפחתי והאישי שלי. זיכרונות ילדותי מאוכלסים ברוחות של נפקדים נוכחים. מצד אחד הם היו מאוד ממשיים ומצד שני חשתי את הכאב והקושי לדבר עליהם, להעלות אותם מהשאול. חלק גדול מחיי עבר בצל הפחד לגעת בזיכרונות אך גם הפחד לשכוח ולהישכח. יצרתי אובייקטים ותמונות שהיו מעין תחליף, חפצים שבדו זיכרונות. החזרתיות והריבוי של העבודות אצלי הם בבחינת כורח פנימי.

רישומי אובייקטים: (שקופיות 3-8) עשיתי את הסדרה הזאת ב-1995, כעשור לפני ביקורי ביד ושם המחודש. כשעמדתי שם מול המשקפיים של יאנוש קורצ'אק נפגשתי עם משהו שהיה קיים כבר בתוכי. מעין השתקפות חיצונית לדימוי פנימי. חפץ שהתייתם מבעליו. הבנתי את הכוח המגי שיש לחפצים עבורי. שיניים תותבות; יד; ארובה שלא פולטת עשן; עשן של סיגריה ליד עצם; עין ריקה; נעל אחת. היה בי מנגנון שהפך את החפצים היומיומיים שסבבו אותי למזכרות. תחושה של ריק ודממה. תחושה שהחיים כמו העולם נגמרים ביבבה חלושה ולא במפץ.   

רישומי נקודות: (שקופיות 9-11) התחושה שיש חור שחור, מין תהום שקיימת בתוכי. חור שנסחב כמטלטלים ממקום למקום יום יום. פחד שאין כלום. החור השחור נוצר על ידי תיחום ומחיקת הטקסט שהיה קיים על דף ספר משומש בסדרה זאת וכן בסדרות רבות אחרות. 

אלבום העשור, המשך: (שקופיות 12-15) עשרות דימויים, בסדרה זו ובסדרות נוספות, התחילו באקט הפשוט של תיחום והשחרה והתפתחו מנקודה זו. ההשחרה מחקה את תווי הפנים וסימני ההיכר של הדמויות. מחקה את הייחודיות והאישיות שלהם והפכה אותם למעין רוחות רפאים נוכחים שקפאו בתוך פעולה. יצרתי מעין אלבום היסטורי אישי חדש.

19 באוגוסט 2010

 

 

גרי גולדשטיין (1.15 MB)

סוף הדרך: על המוות ביצירה ובתרבות, אוקטובר 2010