אדמות בלא אדמה וזכרון הגוף
שני הפרויקטים משתלבים במבט רטרואקטיבי לפרויקט סמנטי אחד, העוסק במצבים שבהם נהפך הגוף לטריטוריה, ואובדן הטריטוריה נתפס כאובדן של איברי גוף. הפרויקט אדמות בלא אדמה מתעד את אופיו "הדינאמי" של אזור הביטחון בדרום לבנון בעת שהיה נתון לשליטת צה"ל. העבודה עוקבת אחר מהלך חד-צדדי של נטילת אדמה מאזור זה והעברתה לצפון ישראל במשאיות בשנים 1998-1996. אבן גבול הנמצאת באזור הביטחון מהווה, בעל כורחה, עד המספר את סיפור "ההגירה" של האדמה. בתחילה הוצבה במקום אבן הגבול כמסמן אופקי של גבול, אבל הוצאת האדמה מהמקום הורידה את מפלס פני השטח, והאבן נחשפה בשכבותיה התחתונות, חשיפה שהותירה בחלקה העליון – בחלק שנותר חשוף זמן רב - צבעוניות של אוקר; השכבות התחתונות, הקרובות לאדמת האֵם, צבען קרוב לצבע אדמת החמרה עדיין. אבן הגבול, שתפקידה להוות סימן אופקי – סימן של גבולות – נעשית לסימן אנכי המסמן את עומק העברת האדמות, כלומר, את הבעייתיות הגיאו-הפוליטית של האזור. הפרויקט זכרון הגוף , מוקדש למרחבים הממוקשים החורצים את בתי הכפרים הדרוזיים בצפון רמת הגולן. העבודה מייצרת שקילות סימבולית בין שדה המוקשים הניצב לצד הבית לבין גופו החצוי של אחד מדייריו, שנפגע מהתפוצצות של מוקש. הדיאלקטיקה וההקבלות הפיזית והסמנטית בין עקירת אדמה לבין גדם גוף אדם מעידות על "מצב החירום" ועל האלימות המתקיימים במרחב.
למאמר המלא באנגלית לחץ כאן: This article in English
אילנה סלמה אורתר היא אמנית היוצרת פרויקטים ב"אמנות פרפורמנס אזרחית" ( Civic Performance Art). יצירותיה מבקשות לבטא מצבים שבהם המורשת של היחיד או של הקולקטיב נדחקה ואף נמחקה; מצבי חירום ארכיטקטוניים, חברתיים ופוליטיים, שבהם המושגים זיכרון וזהות מועלים כסימני שאלה. בדרך של שחזור שברי זיכרון, שכתובם, עיבודם והעלאתם, היא יוצרת וחושפת עקבות, ומבקשת להעלותן אל התודעה בדרך רב-תחומית. הפרויקטים של סלמה אורתר נוצרים בעבודת שלבים, פרויקטים אמנותיים-אורבניים רב-תחומיים העוסקים בדיאלקטיקה שבין המושגים עקירה, פליטות והגירה, במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי, לבין המושג "מחנה". "מחנה" הוא תופעת לוואי של מלחמה: השעיה של חוקי השגרה וכך גם של הזמן ושל המרחב הרגילים; אזרחים נעקרים מהיום-יום שלהם, בניינים נמחקים מסביבתם. במצבים כאלה נהפך הגוף לטריטוריה, ואובדן הטריטוריה נתפס כאובדן של איברי גוף.
אילנה סלמה אורתר היא אמנית היוצרת פרויקטים ב"אמנות פרפורמנס אזרחית" (Civic Performance Art). יצירותיה מבקשות לבטא מצבים שבהם המורשת של היחיד או של הקולקטיב נדחקה ואף נמחקה; מצבי חירום ארכיטקטוניים, חברתיים ופוליטיים, שבהם המושגים זיכרון וזהות מועלים כסימני שאלה. בדרך של שחזור שברי זיכרון, שכתובם, עיבודם והעלאתם, היא יוצרת וחושפת עקבות, ומבקשת להעלותן אל התודעה בדרך רב-תחומית. הפרויקטים של סלמה אורתר נוצרים בעבודת שלבים, פרויקטים אמנותיים-אורבניים רב-תחומיים העוסקים בדיאלקטיקה שבין המושגים עקירה, פליטות והגירה, במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי, לבין המושג "מחנה". "מחנה" הוא תופעת לוואי של מלחמה: השעיה של חוקי השגרה וכך גם של הזמן ושל המרחב הרגילים; אזרחים נעקרים מהיום-יום שלהם, בניינים נמחקים מסביבתם. במצבים כאלה נהפך הגוף לטריטוריה, ואובדן הטריטוריה נתפס כאובדן של איברי גוף.
