אין, אינפורמציה ואי-ודאות

הצילום, מעשה ידי האמן יז'י מיכלוביץ הוא של פני המים באגן המזרקה בכיכר פריס בירושלים. פני המים גועשים בשל המים הנפלטים מכמה פיות המזרקה שמעל. תחתית המזרקה מרוצפת באריחים כחולים (בשני גוונים) מרובעים היוצרים גריד של קווים צהובים (צבע המרק בין האריחים). פני הגריד המרובע שלמטה מעוותים ומופרעים בצורות שונות ע"י המים הגועשים שלמעלה. תופעה נוספת הנראית בצילום היא בועות על פני המים המשמשות עדשה לגריד שלמטה. ניתן לומר שהצילום מציג גריד בדרגות הפרעה שונות.

חמשת המאמרים המכונסים בגיליון הנוכחי מייצגים תחומי מחקר והגות נפרדים (אופנה, תיאטרון/מיצג, קולנוע/פילוסופיה, פיזיקה של אינפורמציה, וכן אמנות הנשגב) שכל אחד, בדרכו הייחודית, נדרש למספר מוטיבים שכולם קשורים בצורה זו או אחרת לאינפורמציה, או, ליתר דיוק, במצבים מיוחדים של אינפורמציה. מצבים אלה נפרשים לאורך ציר הנמתח בין שני קטבים: כאוס (מקסימום אינפורמציה) לריק/אפס (היעדר מוחלט של אינפורמציה) – מצבים אשר נוצרים בנסיבות היסטוריות, אידיאולוגיות ותרבותיות מובחנות.

המאמר הראשון, של ישראל בלפר, עוסק בחדירה של מושג האינפורמציה אל תוך הדיון הפיזיקאלי בחצי השני של המאה העשרים. האינפורמציה שנתפסה בעבר על ידי מדענים כיישות מתימטית מופשטת נתפסת בשנים האחרונות כגודל המביע תכונה פיזיקלית ממשית. מספר פיזיקאים מחזיקים בדעה כי אינפורמציה הינה גודל פיזיקלי בדיוק כמו האנטרופיה ויש על כן לייחס לה אונטולוגיה ממשית ולא רק מתימטית פלאטוניסטית. ייחוס תכונות פיזיקליות לאינפורמציה נסמך על עקרונות כמו עקרון המחיקה של לנדאואר, העקרון ההולוגראפי, התכונות המיוחדות של האינפורמציה הקוונטית ועוד. בלפר טוען במאמרו כי שרשיה של תפיסה חדשה כזו עמוקים הרבה יותר והם פילוסופיים, חברתיים, ואפילו אסתטיים.

במאמר השני, "בליינד דייט עם אני-אחר: מבטים על אִיון הראייה בדיאלוג בחשיכה" דנה דפנה בן-שאול בטקסט קנוני של איש התיאטרון הפולני הדגול, ,תדיאוש קנטור. דיאלוג בחשיכה הוא אירוע השואף להגיע ל"תיאטרון האפס", המסמן מצב בו עיוורון וחשיכה מובילים את המשתתפים למפגש מחודש עם האני. המשתתפים במיצג עיניהם מכוסות והם מובלים במערכת חדרים כלשהי ע"י מדריכים שהם עיוורים וכבדי ראיה. פרויקט זה זכה לפופולאריות רבה במדינות שונות ונתפס כחוצה מרחבים גיאוגרפיים וזהויות מקובעות. ריק, או נקודת האפס, במקרה זה היא חוויה מאותגרת חושים (ללא ראייה או שמיעה) המסמנת מעבר בריק שחור אל המציאות שבצד השני. המיצג של קנטור, ע"י העמדת זהות בין חושך לאפס, הוא מסע שבעקבותיו המשתתף מתוודע לעצמו כזר.

במאמר השלישי מציעה שושנה רוז -מרזל את האופנה המינימליסטית כמסמנת מחיקת אינפורמציה. במקרה של אופנה מינימליסטית, מחיקה זו עלולה להרחיק לכת עד כדי הכחדת האופנה עצמה במהלך של הצטמצמות עד ריק, נקודת האפס: פרדוקס של עיצוב המכחיד את עצמו. לדעת המחברת התהוות תופעה קיצונית כמו אופנה מינימליסטית קשורה בשיקולים אסתטיים ואידיאולוגיים, כאשר אלה האחרונים שימשו לא פעם להשלטת אופנה אחידה (סין). שני המוטיבים האלה משמשים כשתי רגליים עליהן עומדת האופנה המינימליסטית.

ב"קוסמונוע וחוויות ראשוניות" יוצא המחבר גיא אסל למסע מסועף בעקבות רעיון של הפילוסוף הצרפתי דלז על מכונת זמן דמיונית, הקרויה "קוסמונוע" כלומר קולנוע קוסמי, שגבולותיו הם הזיכרון והזמן, אבל מסוגל לבצע דילוג בן רגע אל עולמות אפשריים תוך פריצת המרחב-זמן של חיי היומיום. תכלית הקוסמונוע היא לאפשר ל"מדען, האמן והפילוסוף" לחדור לתוך הכאוס ולהביא משם אינפורמציה חדשה בצורת פונקציה, מושג או חוויה. בכך, הופך הקולנוע למחולל המשגה פילוסופית חדשה, שבה (באולם הקולנוע) ניתן ל"צפות ביסודות היקום החומרי: אור, תמונה, תנועה וזמן". בקולנוע הצופה חווה חוויה קוסמית של ממש מכיוון שהוא מאמץ את נקודת המבט הכאוטית של העולם החומרי, ובד בבד מקבל תובנות חדשות על מרחב, תנועה וזמן.

במאמר החמישי באוסף הנוכחי, "אפותיאוזיס: מקורות הנשגב ביצירתה של דגנית ברסט", המחברת נאווה שדה מתחקה אחרי מוטיבים קלאסיים בעבודותיה של אמנית ישראלית דגנית ברסט, ובעיקר במוטיב של הנשגב במשמעות הקלאסית של המושג - אפותיאוזיס – האלהה. הגעה לנשגב במובן זה נעשית ע"י ניתוח של מוטיב של איכרוס ואודיסאוס כפי שהם מתגלים בדמויות של ברסט (דמות השחיין), כאשר בשניהם היחסים עם הכאוס הסובב אותם אינם פסיביים כמו הדמויות של קספר דוד פרידריך, אלא אמצעי לחדור מבעד הכאוס כדי להגיע לנשגב. הכאוס הוא ערוץ לנשגב, בדומה למעבר דרך מוטיב נוסף חשוב – הלבירינת', הנוכח גם כמוטיב חזותי מובחן. העמדה הקלאסית במפגיע של דגנית ברסט מוצגת במובלע כאלטרנטיבה לנשגב הרומנטי הידוע שבו יראה היא המרכיב המרכזי של חוויית הנשגב.

במאמר, "שמרנות וחדשנות במהלך האבולוציה - פרקים בסיפור וסיפור על פרקים", דן המחבר, אריאל צ'יפמן בהתפתחויות האחרונות במדע האבולוציה. המהפיכה הגנומית מולקולרית של סוף המאה העשרים הביאה להאצה של המחקר האבולוציוני. העצים הפילוגנטיים של היום הינם ברזולוציה גבוהה הרבה יותר ממה שהכרנו בעבר ומאפשרים לנו תובנות חדשות על מהות האבולוציה. צ'יפמן מביא מספר דוגמאות לתובנות חדשות. מסתבר ש'אבולוציה מתכנסת' נפוצה הרבה יותר ממה שחשבנו, מסתבר גם כי מורכבות גבוהה יכולה לבוא בד בבד עם מורכבות נמוכה, בעלי החיים הקדומים יותר הם לאו דווקא בעלי החיים הפשוטים יותר. לסיכום, כדברי המחבר: "ככל שאנו מבינים יותר, כך אנו רואים עד כמה הבנתנו חסרה, ועד כמה התהליכים האבולוציוניים הם מורכבים ומרתקים".

במאמרו "העתיד כיעד נוסטלגי: המשחק החוזר של כריס מרקר ב- La Jettee" מתווה איגור שיף את סבך היחסים בין העתיד והעבר כפי שהם מתגלים בסרט מדע בדיוני קצר של כריס מרקר משנת 1962. הסרט אשר מציג סיפור של ניסוי במסע בזמן אחרי שואה גרעינית, בנוי כמעט כולו מצילומי סטילס.

ועוד, התערוכה של יעל טרגן עוסקת במאגר הביומטרי ובויכוח המשפטי סביבו. יעל טרגן מנסה להעניק צביון חדש וחיובי לטכנולוגיה של מאגרי המידע. לפי התסריט המדומיין יופקע המאגר מידי הממסד, יהפוך לרשת חברתית ויעמוד לשימוש פתוח ונגיש ברשת, טכנולוגיות לגילוי טביעות אצבעות יהפכו מאמצעי לזיהוי ומעקב אחר אזרחים לכלי ביתי המיועד לשימוש יומיומי ואילו טביעות האצבעות המצטברות על הבגדים, יהפכו מסימן מפליל לסימן היכר אישי וייחודי.

בתערוכתו 'מטבח רנדומלי' מבקש האמן ראובן זהבי להציג פנים שונים בשימוש ברנדומאליות בעבודותיו מהשנים האחרונות. "הרנדומאליות, נדרשת בהן למידה של ביקורת והכוונה". זהבי מציג מספר גישות או שיטות לשימוש במתכונים שונים של רנדומאליות: מטבח רנדומאלי. אם תפעילו את העבודות תגלו גם חיים שלמים וירטואליים בתוך המסך שלכם, תופעות גלובליות העולות (emergrnt) מתוך מערכת יחסים לוקאליים, נושא המסעיק היום אנשי מדע רבים בתחום האינפורמציה, הכאוס, הדינמיקה הלא ליניארית ועוד.